רפאל שפירא
 | |
| לידה |
1837 ה'תקצ"ז  |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 1921 (בגיל 84 בערך) כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א |
| מקום פעילות | וולוז'ין |
| תקופת הפעילות |
?–1921 |
| השתייכות |
מתנגדים |
| תלמידיו |
(חלקי)
|
| חיבוריו | תורת רפאל |
| בן או בת זוג |
שרה-רשא ברלין דרייזל ברלין |
| אב |
אריה לייב שפירא |
| צאצאים |
|
| תפקידים נוספים | רב העיר וולוז'ין |
  | |
רבי רפאל שפירא (ה'תקצ"ז, 1837 – כ"ג באדר ב' ה'תרפ"א, 2 באפריל 1921) היה רב העיירה וראש ישיבת וולוז'ין.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בחודש אדר תקצ"ז (1837), בעיר סמורגון, לרב אריה לייב שפירא, רבה של קובנה, הידוע בשם ר' ליבלי קובנר. בשנת תרי"ב (1852), בגיל חמש-עשרה, נבחר על ידי ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, כחתן לבתו שרה רשא. בשנת תר"ל (1870)[1] נתמנה למשרת משנה לראש הישיבה בישיבת וולוז'ין, לצד חמיו הנצי"ב, והחל בהגדת שיעורים בישיבה שלוש פעמים בשבוע. בשנת תרמ"א (1881) ויתר על משרתו לטובת חתנו רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ויצא לכהן ברבנות בקהילת נובואלכסנדרובסק שבליטא.
בשנת תרמ"ו (1886) עבר לכהן ברבנות קהילת בוברויסק שברוסיה הלבנה כיום בלארוס. בשנת תרנ"ט (1899), עם פתיחתה מחדש של ישיבת וולוז'ין בהשתדלותם של נאמני הישיבה בווילנא ובמינסק ובהסכמת פרנסי וולוז'ין, הוזמן ר' רפאל לכהן כרב וראש ישיבת וולוז'ין. בדומה לכל ראשי ישיבת וולוז'ין טבע ר' רפאל סיומת מיוחדת לצד חתימתו: "העובד עבודת התורה בוואלאזין". בשנת תרע"ה (1915), סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, התפזרה הישיבה ור' רפאל עקר למינסק, בה נפטר בכ"ג באדר ב' תרפ"א (1921).
שיטת לימודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי רפאל שפירא הוא אבי שיטה לימודית ייחודית הידועה בשם "לשיטתיה", שילוב של חריפות בקיאותית ועמקות. שיטה זו מבקשת למצוא היקש בין הלכות שונות ודעות שונות של תנא, אמורא או פרשן תלמודי, ולהוכיח כי כל ההלכות והדעות האלו יש להן יסוד משותף וקרבה פנימית זו עם זו. מתוך גילוי המאפיין האחיד למקורות שונים של אותו מחבר, ניתן ליישב סתירות שהתגלעו בין מקורות אלו.[2]
עיזבונו התורני
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בצעירותו, נטל רבי רפאל שפירא חלק בעבודתו של חותנו, ביאור העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון, כפי שכותב הנצי"ב אודותיו:
וגם חתני הרב מ' רפאל בהגאון מהר"א ליב שפירא זצ"ל אב"ד דק"ק קאוונא, הוא יושב עמדי בחבורה/ כחו יפה בתורה/ ודעתו ברה/ להתיישב עמו בעמק הלכה ולבררה/ וגם הוא הוסיף כמה הגהות ברוב חקירה
— העמק שאלה, קדמת העמק
מחידושיו הרבים נותר ספרו תורת רפאל וכמה יסודות למדניים המפורסמים בשמו. בכתיבת חידושיו ומכתביו נמנע ר' רפאל מלהשתמש בעט ברזל אלא בנוצה של עוף, משום חשש הלכתי של איסור 'לא תניף עליהם ברזל'.[3] את היקף כתביו וגורלם מתארים בניו בעיצומה של השואה:
אבינו הגאון זצ"ל... הניח אחריו ברכה הרבה כתבים חידושי תורתו בסוגיות התלמוד... ובמקצועות ההלכה... לכל חלקי השו"ע ותשובות להוראת הלכה למעשה, אף חידושים באגדה... ואחרי פרוץ המלחמה הועברו והובאו הכתבים ברוב עמל וסכנת דרך לעיר ווילנא... וכל הכתבים הרבים נשארו במדינת ליטא ומאוד הלב דוי וסוער על זה כי מי יודע מה גורלם בסערת המלחמה הזו.
— הקדמה לתורת רפאל
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תורת רפאל, חידושים בהלכה וביאורים בדברי התלמוד והפוסקים, ב' חלקים, לחלק אורח חיים, וחלק ג' אסופת תשובות וליקוטים, ירושלים תש"ג. באתר hebrewbooks.
| ” | נשמה קדושה, לב טהור ואופי אצילי מצאתי ברבי רפאל. הוא היה מתון, נוח וותרן בכל מדותיו; עיניו הגדולות והיפות האירו ברחמים ובאהבה. עניו כהלל, מכובד וחביב על כל שדרות העם. גם החסידים העריצוהו. המשכילים ובני הנעורים המתקדמים כבדוהו מאד. ועם כל זאת ישב בבית קטן ודל, חי חיי עוני ועסק יום ולילה בתורה | “ |
– צבי הירש מסליאנסקי, ספר הזכרונות והמסעות פרק כ"ב | ||
צאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאשתו הראשונה שרא רשא (בתו של הנצי"ב מוולוז'ין):
- יצחק שפירא
- ליפשא, אשת הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק
מאשתו השנייה דרייזל (אף היא בתו של הנצי"ב מוולוז'ין):
- הרב יעקב שפירא, ממלא מקום אביו בראשות ישיבת וולוז'ין וראש הישיבה האחרון בוולוז'ין. שני בניו, יצחק משה וזלמן יוסף, עסקו בסידור ועריכת כתבי ר' רפאל. נספו בשואה.
- הרב אריה שפירא, רב בביאליסטוק, ואביו של הרב משה שמואל שפירא ראש ישיבת באר יעקב.
- הרב ישראל איסר שפירא, רב בלאפיטש וראש ישיבת שערי תורה ביפו.
- בתו מירל, אשת הרב ישראל ריף, רבה של זאגר חדש בליטא.
- בניהם הרב נפתלי צבי יהודה ריף (רבה של קמדן בניו ג'רזי שבארצות הברית) והרב יצחק זונדל ריף (ראב"ד זאגר המאוחדת)
- שני בנים נפטרו בצעירותם: לוי, נפטר בוולוז'ין, ט' בניסן תרס"ד; ומנחם זונדל, נפטר בירושלים בד' בחשוון תרס"ח ונקבר בהר הזיתים.
מתלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל.
- הרב צבי יהודה אדלשטיין, רבה הראשי של שומיאץ ושל רמת השרון.
- הרב יעקב קנטרוביץ, רבה של אוזדה ומרבני אמריקה.
- הרב יצחק רובינשטיין, ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן.
- הרב אריה לוין, רב האסירים.
- הרב נפתלי צבי יהודה ריף (נכדו).
- הרב מאיר חיים דולינקו, רבה של מוטלה.
- הרב יהודה ליב אבידע (זלוטניק), סופר וחוקר.
- יצחק ריבקינד, חוקר פולקלור, היסטוריון וביבליוגרף.
- פרופ' פנחס חורגין, מייסד ונשיא אוניברסיטת בר-אילן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה צינוביץ, עץ חיים - ספר ראשון, תל אביב תשל"ב, 353-360.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' רפאל שפירא, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ב, עמוד 49–50, באתר היברובוקס
- 'שפירא, ר' רפאל ב"ר אריה־לייב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 102 ((הקישור אינו פעיל, 11.9.2024) ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1300).
- השושלת הוולוז'ינית
- הקדמת בני המחבר לספר תורת רפאל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתולדות חייו הכלולים בהקדמת בניו ר' אריה ור' ישראל איסר לספרו תורת רפאל, נכתב: 'בשנת תרכ"ה לערך'.
- ^ שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, תל אביב תשי"ב, עמ' 35; הרב שמעון לנגבורט, 'בית אולפנא רבתא עץ חיים דוולוז'ין, ספר וולוז'ין, תל אביב תש"ל, עמ' 192
- ^ הרב שמעון לנגבורט, שם
| בקרת זהויות |
|
|---|