המשתתפים בשבוע המודעות הטרנסג'נדרי מתבקשים לארגן אירועים המשתמשים כהזדמנויות חינוך לקהילה. אירועים כאלה עשוים לכלול סרטים בנושאי טרנסג'נדריות, כמו פריז בוערת, עדויות אישיות של טרנסג'נדרים מקומיים והקשיים בהם הם נתקלים כתוצאה מזהותם המגדרית. כמו כן, משתתפיו עורכים דיונים על ספרים, תערוכות או מופעים על הנושא.
1952: כריסטין יורגנסן מופיעה בתקשורת הלאומית האמריקאית. הופעתה סיפקה למספר רב של אנשים מידע לגבי בעיות של טרנסג'נדריות בפעם הראשונה, שכן הייתה האמריקאית הראשונה שהייתה ידועה בציבור שבתור מי שעברה שינוי מין.
1954: החדשות על הטרנסית הבריטית המוצהרת הראשונה, רוברטה קאוול, התפרסמו וזכו לעניין ציבורי ברחבי העולם.
1964: איש הטרנס האמריקאי ריד אריקסון יוצר את "הקרן לחינוך אריקסון" - הקרן הראשונה שתרמה מיליונים לקידום שוויון עבור טרנסג'נדרים והומואים.
1972: שוודיה הופכת את השינוי המגדרי לחוקי ובכך, הופכת למדינה הראשונה שמאפשרת באופן חוקי לאזרחים לשנות מין.
1975: מרפאת הדיספוריה המגדרית בבית החולים קווין ויקטוריה, מלבורן מוקמת על ידי ד"ר טרודי קנדי וד"ר הרברט באוור.
1979: הקואליציה הטרנסקסואלית הוויקטוריאנית וההתאחדות הטרנסקסואלית הוויקטוריאנית נוסדות, ארגוני זכויות הטרנסג'נדרים וההסברה הראשונים של אוסטרליה.
1979: A Change of Sex, הסרט התיעודי של הרשת "BBC" על טרנסג'נדרית אשר עברה שינוי מין מזכר לנקבה, ג'וליה גרנט יוצא לאור.
1986: לו סאליבן מייסד את "FTM הבינלאומית - קבוצת התמיכה הראשונה לגברים טרנסג'נדרים", אשר מטרתה הייתה לקרוא תיגר על הרעיון הפופולרי שכל הגברים הטרנסים היו לסביות לפני מעברם לזכר.
1998: רצחה של הטרנסג'נדרית ריטה הסטר באלסטון, מסצ'וסטס מתקיים ב-28 בנובמבר בשל זהותה הגדרית, אשר לציונה נערכה משמרת נרות ב-4 בדצמבר. מותה הוביל השראה להקמת רעיון יום הזיכרון הבינלאומי הטרנסג'נדרי שהחלה האישה הטרנסית גוונדולין אן סמית' המנציח את קורבנות הרצח ברחבי העולם כתוצאה מטרנסופוביה.
2009: ציונו הראשון של יום הנראות הטרנסג'נדרית הבינלאומי מתקיים אשר נוצר על ידי פעילה הטרנסג'נדרית של מישיגן, רייצ'ל קראנדל, כדי לשמש כמקביל חיובי ליום הזיכרון הטרנסג'נדרי המעלה את המודעות לנושאים טרנסג'נדרים ב-20 בנובמבר.
המשתתפים בשבוע המודעות הטרנסג'נדרית מוזמנים לארגן אירועים המשמשים הזדמנויות חינוכיות לקהילה בהם הקרנת סרט חוצה נושאים, כגון פריז בוערת, המדגיש את נשף התרבות הטרנסג'נדרית בניו יורק. אירוע חינוכי נוסף הוא עדויות אישיות של טרנסג'נדרים מקומיים והנושאים שהם מתמודדים איתם בגלל זהותם המגדרית. בציונו נהוג להקרין את אוסף הסרטונים, "I AM: Trans People Speak" הנוגעים לעדויות אישיות של אנשים טרנסג'נדרים. אירועים פוטנציאליים אחרים עשויים לסובב סביב הדיון בספר חוצה נושאים או תצפית על מופע אמנות.
מפקח סן פרנסיסקו מעניק לפעילה החברתית ססיליה צ'צ'ונג אות כבוד בישיבת מועצת המפקחים בשבוע המודעות הטרנסג'נדרי בשנת 2019
בסן פרנסיסקו הורחב שבוע המודעות הטרנסג'נדרית לכדי כל חודש נובמבר החל משנת 2018 על ידי ראש העיר לונדון בריד, קלייר פארלי ומנהל משרד היוזמות הטרנסג'נדריות בעיר.[2] בנובמבר 2019, כל חבר מועצת המפקחים של סן פרנסיסקו העניקו ציון לשבח לחברים פורצי דרך בקהילה הטרנסית.[3]
מחקר שערך מכון ויליאמס בשנת 2016 הגיע למסקנה כי 0.6% מאוכלוסיית ארצות הברית (כ-1.4 מיליון איש) מזהים את עצמם כטרנסג'נדרים.[4] בשנת 2008, רק 8% מהאמריקאים דיווחו שהם יודעים או עובדים עם מישהו שהוא טרנסג'נדר, נתון זה עלה נכון לשנת 2015, ל-16%, על פי סקר של "האריס",[5] אך הוא עדיין נמוך בהרבה ממספר האמריקאים שמכירים מישהו שהוא הומוסקסואל או לסבית (כ-87%, נכון לשנת 2013, על פי סקר של "Pew").
טרנסג'נדרים מתמודדים עם נושאים רבים בתוך הקהילה שלהם שגורמים להם להרגיש שהם בסכנה או אינם בטוחים.[6] סקר מצא כי 50% מהאנשים הטרנסים טענו כי נאנסו או הותקפו על ידי בן זוג רומנטי.[7] טרנסג'נדרים ותומכיהם מתאחדים לעיתים זה עם זה ומתייצבים נגד אפליתם על ידי קיום הפגנות. שבוע המודעות הטרנסג'נדרית הוקם כתגובה לרציחותיהם וכליאות טרנסים בעבר בהווה במקומות שונים בעולם במטרה להדגיש את האתגרים העומדים בפניהם.