מידע כללי | |
---|---|
מדינה | רומניה |
משרד אחראי | נשיא רומניה |
תאריך הקמה | 26 במרץ 1990 |
סוכנות קודמת | סקוריטטה |
מטה מרכזי | שדרות החירות 14, בוקרשט |
תקציב | חסוי (אם כי דווח שהוא עמד על 314 מיליון יורו בשנת 2014) |
http://www.sri.ro | |
שירות המודיעין של רומניה (ברומנית: Serviciul Român de Informații, בראשי תיבות SRI) הוא שירות מודיעין העיקרי של רומניה האחראי לאסוף מידע רלוונטי הנוגע לביטחון הלאומי ותפקידו לאבטח את ממשלת רומניה, מוסד הנשיאות ושיתוף פעולה עם מחלקות אכיפת חוק וסוכנויות אחרות בתחום.[1] השירות אוסף מודיעין באמצעות מודיעין אותות, מודיעין ממקורות גלויים ומודיעין אנושי ומהווה סוכנות למודיעין פנים.
בשנת 1865 המטה הכללי הגבוה של רומניה הוקם בהשראת המטה הכללי הצרפתי ובו מחלקה 2 (Secția a II-a) שפעלה כגוף למודיעין צבאי.[2] לקראת שנת 1925, לאחר מספר שנים של ניסיונות ומאמצים, מיכאיל מורוזוב הצליח לשכנע את המטה הכללי בנחיצות הקמתו של שירות חשאי שישתמש בצוות עובדים אזרחי לצורך איסוף מודיעין עבור הצבא ובשנת 1940 הוקם שירות הביון המיוחד (Serviciul Special de Informații), עם אֵאוּגֵ'ן קריסטסקו כמנהל הארגון.
בתקופת רומניה הקומוניסטית השירות פעל ככלי בידי המשטר כנגד האופוזיציה ומתנגדי המשטר. הסקוריטטה הייתה משטרה פוליטית שהייתה מעורבת במנגנון הדיכוי של ניקולאה צ'אושסקו.
בתקופת המהפכה הרומנית וזמן קצר לאחר שיון איליאסקו מונה לנשיא רומניה הוא חלם על צו שהכפיף את הארגון למשרד ההגנה הרומני.
ב-31 בדצמבר 1989 ראש, הסקוריטטה יוליאן ולאד נעצר יחד עם סגניו ומונה מנהל חדש לארגון.[3] שהוביל אומנם מהלך להקמת ארגון חדש, אך הבטיח לאנשי הסקוריטטה כמעמדם לא ייפגע והם יוכלו להמשיך לעבוד גם בארגון החדש.
שירות המודיעין של רומניה הוקם רשמית ב-26 במרץ 1990 כשהוא משתלט על כל משאבי הסקוריטטה. באותה עת הוקמו גופי ביון נוספים כדוגמת: UM 0215 ושירות ביון החוץ.[4]
השירות משתף פעולה באופן הדוק עם המינהל הלאומי למלחמה בשחיתות.
השירות משתף פעולה עם המינהל הלאומי למלחמה בשחיתות וסופג ביקורת רבה על שיטות הפעולה שלו להשגת ראיות, באמצעות האזנות סתר לא חוקיות.[5][6][7][8]
לאורה קויבשי, ראש המינהל הלאומי למלחמה בשחיתות והתובעת הכללית ברומניה, אף הודתה בספטמבר 2015 שעשרים וארבעה מתיקי החקירה שנפתחו נעשו בסיוע שירות המודיעין של רומניה.[9][10]
20,000 שיחות טלפון שהשירות האזין להם בממוצע מדי שנה נעשו לצורך חקירות בענייני שחיתות, בעוד מספר מועט מהם נגעו בפועל לענייני הביטחון הלאומי, נושא שהוא באחריות עיקרית של הארגון. עניין שספג ביקורת מרשויות המשפט במדינה בעיקר עקב ביצוע האזנות הסתר הלא חוקיות.[11][12][13][14]
אלינה ביקה, ראש המינהל לחקירת הפשע המאורגן (DIICOT) לשעבר, חשדה כי קצין בכיר בשירות המודיעין השפיע כי מחלקתה תעצור אנשים ספציפיים, אפילו בהיעדר ראיות, זאת חרף פגיעה בזכויות האדם והאזרח.[15]
לכך מתווספת ביקורת ציבורית על יכולת השפעתו של הארגון על מערכת המשפט ברומניה.[16][17][18]