שניאור זלמן מלאדי

המונח "האדמו"ר הזקן" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו האדמו"ר הזקן (פירושונים).

רבי שניאור זלמן מלאדי

דיוקן נפוץ המיוחס לבעל התניא; למעשה צויר ככל הנראה על ידי בוריס שץ כשישים שנה לאחר פטירתו, כשאחד מצאצאיו משמש דוגמן[1] או על ידי אשתו של שץ, יבגניה ז'רמונסקי[2]
לידה	1745–1749 ה'תק"ה–ה'תק"ט האיחוד הפולני-ליטאי ליוזנה, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה	26 בדצמבר 1812 (בגיל 67 בערך) כ"ד בטבת ה'תקע"ג האימפריה הרוסית פני (רו'), האימפריה הרוסית
כינוי	בעל התניא, אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, דער אַלטער רבי
מקום קבורה	אוקראינה הדיאץ', אוקראינה
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית
מקום מגורים	ליאזני, ויטבסק, מזריטש ולאדי
תקופת הפעילות	? – 26 בדצמבר 1812
השתייכות	חסידות חב"ד
רבותיו	רבי יששכר דב מליובאוויטש. המגיד ממזריטש
חיבוריו	ספר התניא ושולחן ערוך הרב וראו בהמשך
בת זוג	סטערנא
שם השושלת	משפחת שניאורסון
אב	ישראל ברוך פוזנר
אם	רבקה
צאצאים	דובער שניאורי דבורה לאה אלטשולר משה שניאורי חיים אברהם שניאורי
מספר צאצאים	6
אדמו"ר של חסידות חב"ד ה־1 1772 – 26 בדצמבר 1812 (כ־40 שנה) רבי דובער שניאורי רבי אהרן מסטרשלה ←
תפקידים נוספים	אדמו"ר

רבי שניאור זלמן מלאדי^[3] (ליוזנה, ה'תק"ה–ה'תק"ט, 1745–1749 – פני (רו'), כ"ד בטבת ה'תקע"ג, 26 בדצמבר 1812; מכונה: אדמו"ר הזקן^{[א 1]}, בעל התניא^{[א 2]}, הגר"ז או "בעל שולחן ערוך הרב") היה אדמו"ר, פוסק, מייסד חסידות חב"ד ומנהיגה הראשון עד לפטירתו.

תחילה שימש כ"מגיד מישרים" של הקהילה היהודית בליוזנה ולאחר מכן עבר ללאדי. בין השנים ה'תקל"ז ל-ה'תקס"ב הנהיג את תנועת החסידות ברוסיה הלבנה, תחילה לצד רבי ישכר בר מלובביץ' ורבי ישראל מפולוצק, ולאחר מכן לבדו.

ספריו המרכזיים הם ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, וכן שולחן ערוך הרב.

קורות חייו

הולדתו

שניאור זלמן נולד כבנם הבכור של רבי ישראל ברוך פוזנר ורבקה.

ישנן כמה גרסאות לגבי תאריך הולדתו. הביוגרף חיים מאיר היילמן נטה לקבוע את תאריך הלידה בי"ז בכסלו תק"ז (30 בנובמבר 1746)^[4], וכך גם ההיסטוריון עמנואל אטקס והסופר מרדכי טייטלבוים ציינו שנה זו^[5][6]. על פי המסורת שסיפר האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, שניאור זלמן נולד בתאריך י"ח באלול תק"ה (15 בספטמבר 1745)^[7][8], כך גם ציין האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון^[9][10] שהוסיף כי התיארוכים האחרים הם ככל הנראה תוצאה של הערכה שגויה^[11]. ברשימה אחרת, שההיסטוריון החב"די יהושע מונדשיין נטה לייחס אף אותה לרבי יוסף יצחק, גם כן צוינה השנה תק"ז, ומונדשיין שיער שמדובר ב"משנה ראשונה" (=דעה ראשונית) של הריי"צ, אותה זנח לאחר מכן^[12]. לדברי מונדשיין, מעדות שניאור זלמן עצמו בעת מאסרו עולה שנולד בסביבות תק"ט^[13]. מספר מקורות מציינים כי הלידה קרתה בליוזנה^[6][13], ברשימות מנחם מנדל שניאורסון צוין כי ספק נולד בליוזנה, ספק נולד בפוזנן^[14][15], ובמגילת י"ט כסלו נאמר כי הוא נולד בסביבות ליוזנה וויטבסק^[7] ועל פי ה"בית רבי" נולד בליוזנה^[16].

על פי המסורת החב"דית, רוח הקודש נכנסה בברוך וקרא לבנו בשם "שניאור" המסמל שני אורות^[4][17][18]. בשם רבי מנחם נחום מצ'רנוביל מובא כי שני אורות אלו הם: 1) אור ישר ואור חוזר. 2) תורה שבכתב ותורה שבעל פה. 3) תורת הנגלה ותורת הנסתר^[19]. בניגוד למסורת המקובלת, קיים מקור המציין כי שניאור זלמן היה בן הזקונים במשפחה^[13].

לפי מסורת שסיפר הריי"צ, כשנולד שניאור זלמן, ערך הבעש"ט – רבו של אביו – סעודה גדולה^[20] ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות. מסופר גם כי הבעש"ט ביקש מהורי התינוק שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לבקשתו לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות שם ידו על ליבו וברכו. כשהיה בן חמש שנים למקרא, הביאו אביו פעם נוספת אל הבעש"ט, וברכו שוב. בחוזרם הביתה שאל הילד את אביו, מי היה האיש הזה? והשיבו כי זה היה "סבא". מאז היה נוהג לכנותו "סבא", ואף באוזני נכדי הבעש"ט, כגון רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי משה חיים אפרים מסדילקוב. כמו כן היה נוהג לומר באוזניהם, כי אמנם הבעש"ט הוא הסבא שלהם הגופני, אולם הבעש"ט הוא סבו שלו הרוחני ממש. אלו היו הפעמים היחידות שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט^[21], כי הבעש"ט הסביר לאביו כי הוא צריך לקבל את עיקר תורתו מתלמידו, המגיד ממזריטש. מאידך, לדעת האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון, לא ראה רבי שניאור זלמן את הבעל שם טוב בעודו בחיים^[22]. גם הביוגרף חיים מאיר היילמן כותב שרבי שניאור זלמן "לא הכיר מימיו את הבעל שם טוב"^[23].

נערותו

בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו שלוש שנים או חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליוזנה, לבקשת הבעש"ט והצדיק הרב לייב שרה'ס^{[דרוש מקור]}. על פי המסורת המקובלת בחסידות, בגיל תשע שנים למד הנדסה ואסטרונומיה ובגיל עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון "ולא מצאו את ידיהם ורגליהם"^[24]. בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"רב תנא ופליג".

בהיותו בן 15 או 16 שנה^[25], נשא את סטערנא בת יהודה ליב סג"ל וביילא מוויטבסק.^[26] הריי"צ מלובביץ' ציין את התאריך י"ב באב ה'תק"כ (1760) כיום הנישואין.^[27] בעקבות נישואיו, התגורר בוויטבסק כ־17 שנה.^[28]

התקרבותו לחסידות

כשהיה בן עשרים (ה'תקכ"ד–ה'תקכ"ז, 1764–1767) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש^[29]. המגיד סיפר לו אודות מעלת נשמתו בהיותה נשמה חדשה (נשמה שלא ירדה לעולם קודם לכן, דבר המצביע על כך שמטרת ירידתה לעולם אינה לצורך תיקון חוזר על ידי גלגול נשמות, אלא בעלת מטרה כללית) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב"ד.

כשנפטר רבו המגיד, רצו כל תלמידי המגיד - "החבריא קדישא" לזכות ולהתעסק בטהרתו, לצורך כך הטילו גורל כדי להכריע מי יזכה לאחוז בגופו בשעת הטבילה. מסופר שהרב שניאור זלמן זכה ועלה בידו הפתקה "ראשו כתם פז" ומשכך זכה לטבול את ראשו^[30].

לאחר פטירת רבו הרב המגיד בי"ט בכסלו תקל"ג, למד תורה מבנו רבי אברהם המלאך^[31], ולאחר שזה הסתלק היה למקורבו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעל פי צוואת הרב המגיד, התמנה להיות ראש עדת החסידים^{[דרוש מקור]}.

רבי שניאור זלמן עמד לנסוע לארץ ישראל עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק. השיירה יצאה לדרך בלוויית חסידים רבים. כאשר הגיעו לגבול, לעיר מוהילב, נפרדו החסידים מרבותיהם, ושם הפצירו בו החסידים והאדמו"רים שיישאר ברוסיה, והוא נעתר לבקשתם^[32].

בשנת תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, שנקרא דובער על שם המגיד ממזריטש, ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.

בשנת תקל"ז (1777) לאחר עליית רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, היה אחד משלושת הממונים על קופת מעות ארץ הקודש שהוקמה על ידי רבי מנחם מנדל. בשנת תקמ"ו מונה על ידי רבי מנחם מנדל לממונה היחיד על הנהלת הקופה ולמנהיג התנועה החסידית ברוסיה הלבנה^[33]. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה המיסטית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית קסמה להם.

וילנה, המתנגדים והמעצר

עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל הרב מנחם מנדל מוויטבסק לביקור גורלי בווילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר"א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם כיום לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים.

ערך מורחב – חג הגאולה

מבצר פטרופבלובסקיה שבסנקט פטרבורג

בסערת הרדיפות נגד החסידים בליטא, ועל פי היתר מפורש שנכלל בחרם על החסידים, הלשינו מספר מתנגדים לחסידות לשלטונות הרוסיים כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל, ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית שהייתה יריבה של רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה וישב במאסר במבצר פטרופבלובסקיה שבסנקט פטרבורג במשך 53 יום, מיום כ"ד בתשרי ה'תקנ"ט (4 באוקטובר 1798). בהשתדלות החסידים שוחרר בי"ט בכסלו ה'תקנ"ט (27 בנובמבר 1798), ותאריך זה נשמר בחסידות חב"ד כחג הגאולה.

בשנת ה'תקס"א 1801 נעצר שוב לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה יסודות חתרניים נגד שלטון הצאר. ממעצר זה שוחרר באותה שנה בחג חנוכה^[34].

עד מאסרו בשנת תקס"א התגורר ר' שניאור זלמן בעיירה ליוזנה שליד העיר ויטבסק. לאחר ששוחרר ממאסרו, אסרו עליו השלטונות לחזור לליוזנה ואילצו אותו להישאר בפטרבורג. בהשתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי, שהיה מקורב לשלטון, אפשרו לשניאור זלמן לעבור לעיירה לאדי, הנמצאת גם היא, כמו עיר הולדתו ליאזני, במחוז ויטבסק של בלארוס, על גבול בלארוס-רוסיה. בלאדי ישב רבי שניאור זלמן במשך 11 שנים.

לאחר שני המעצרים אותם עבר, פיתח ושכלל ר' שניאור זלמן את תורתו והפיץ את עיקריה ברחבי ליטא ובלארוס. בעקבות שיטת הלימוד החב"דית ואופן הפצתה הציבורית, נקלע ר' שניאור זלמן לוויכוח עם אדמו"רים נוספים בני דורו, שחלקו על דרכו בלימוד תורת החסידות והפצתה.

תקופת מלחמת נפוליאון

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), אמר ר' שניאור זלמן - כפי המסופר^[35] - כי הוא יודע שניצחון הצרפתים יביא ליהודים רווחה חומרית (גשמית), אולם בכל זאת הוא מתפלל למפלת נפוליאון שכן שלטון צרפתי עלול להביא את היהודים לסכנה רוחנית של זלזול במצוות ובאמונה. מאידך בנו האדמו"ר האמצעי כותב במכתב שאביו סבר כי תחת שלטונו של נפוליאון ”זאת צרה גדולה ליהודים כי לא ישאר אחד ביהדותו ולא ברכושו [...] כי הוא הוא השטן המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב” (^[36]). לפי דבריו לא צפה גם לרווחה כלכלית ליהודים תחת השלטון הצרפתי.

בעקבות המלחמה ובשל פלישת הצרפתים לרוסיה, נמלט רבי שניאור זלמן עם בני ביתו מהעיירה לאדי שבבלארוס שבה חיו, בליווי חיילים של הצבא הרוסי הנסוג. כוונתו הייתה להגיע לעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה כדי להתיישב שם.

פטירתו

קברו בהאדיץ'

במהלך הבריחה הגיעו לכפר פני^[37] (רו') שליד העיר קורסק. במוצאי שבת כ"ד בטבת ה'תקע"ג (26 בדצמבר 1812)^[38], נפטר שם רבי שניאור זלמן. כיוון שלא היה בכפר בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיר הדיאץ' שבפלך פולטבה המרוחקת כ-200 ק"מ, שם היה בית עלמין יהודי. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.

משנתו

ערכים מורחבים – ספר התניא, שולחן ערוך הרב

שולחן ערוך הרב, דפוס 1875

חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא ר' שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. בעל התניא החל לכתוב גם "ספר של צדיקים", אך הספר עלה באש^[39].

כהמשך לתורת החסידות אשר ראתה צורך מהותי בהבנת נפש האדם על גווניה השונים, מיקד אדמו"ר הזקן גם הוא את עיקרי תורתו באדם. אולם עיקר חידושו מול תורת החסידות הכללית היה בפריסת יריעה רחבה, אשר כוללת התמודדות עם שאלות פילוסופיות ותאולוגיות, תוך הסברה שכלית ושילוב של מושגי היסוד של תורת הקבלה. בכך למעשה גישר אדמו"ר הזקן בין החוויה המיסטית לחשיבה הפילוסופית הדתית. במאמריו וספריו ביקש להסביר את המושגים הקבליים במושגי השכל האנושי, ולכל אלה למצוא ביטוי ושיקוף תואם במצבי הנפש השונים. בהתאם לאופי המושגי והשכלי של תורת הרב, הפכה עבודת ההתבוננות והעיון השכלי לאמצעי המרכזי המתבקש על פי עקרונות תורת הרב.

בספר התניא מגדיר ר' שניאור זלמן את מטרת הבריאה (על פי המדרש) "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", להפוך את העולם לקדוש ולאלוקי, כתוצאה מכך נגזרת עבודת בני ישראל למטה, בקיום מצוות מעשיות דווקא, על מנת להכשיר את העולם וחפציו, ולא להסתפק בעבודת המוח והלב. מטרת העבודה היא הגאולה, על ידי מלך המשיח. אז יבוא העולם לשלימותו^[40].

בעל התניא התנגד להפניית שאלות בנושאים ארציים וגשמיים אל חכמי ישראל^[41]. למרות זאת, קיבל בעל התניא שאלות של חסידים בעניינים גשמיים והשיב עליהן^[42]. את ההסבר לכך יש לראות באיגרת שכתב בסוף ימיו בשבח ייעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, כשהוא רואה בכך גמילות חסדים^[43].

חיבור אחר של ר' שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש, ואף הוא חריג למדי בנופה של החסידות בראשיתה, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. בשנת ה'תק"ע (1810), לפני שהספיק להביא אותו לדפוס, בהיותו הרחק מביתו, פרצה בעירו לאדי שרפה שכילתה את כל כתבי היד ורק שליש מהחיבור נותר בידי מעתיקים שהעתיקוהו קודם השרפה - רוב חלק אורח חיים וקטעים על יורה דעה וחושן משפט, אף על פי שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה"שולחן ערוך". עד היום הספר נחשב מקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים. בעל התניא גם תיקן תקנות הלכתיות לציבור הרחב. אחת מתקנותיו המפורסמות היא תקנת המקוואות, שנועדה לאפשר טבילת טהרה לנשים במקווה חם וגם מהודר.

חיבוריו

• ספר התניא - ספר היסוד של חסידות חב"ד.
• שולחן ערוך הרב - ספר הלכה מסכם, (במתכונת השולחן ערוך של רבי יוסף קארו).
• תורה אור ולקוטי תורה - מאמרי חסידות מסודרים על סדר פרשיות התורה והמועדים.
• סידור הרב - נוסח ומנהגי התפילה שתיקן (לפי נוסח האר"י).
• מאמרי אדמו"ר הזקן - על התורה נביאים וכתובים, זוהר, סידור, מאמרי רז"ל, מועדים ועוד - 26 כרכים.
• בונה ירושלים - קובץ מאמרים שנאספו והודפסו בארץ ישראל בשנת תרפ"ו^[44]. באדר א' תשפ"ב (פברואר 2022) העלתה ספריית חב"ד לאתר האינטרנט של הספרייה סריקה של כתב יד מזה^[45].
• אגרות קודש - ליקוט אגרותיו, הוצאה חדשה עם מבוא, נספחים ומפתחות עורך ראשי הרב שלום בער לוין, קה"ת, ברוקלין ה'תשע"ב.
• שו"ת אדמו"ר הזקן - ליקוט תשובותיו בהלכה, הוצאה חדשה ומוערת בתוספת "שער השמועה" פסקים שהובאו בשמו, בעריכת הרב שלום בער לוין, קה"ת, ברוקלין תשס"ז.

ישנה מסורת ^{[דרוש מקור]} כי בשריפה הגדולה נשרפו מעל ל-100 כרכים של מאמרי חסידות, בנוסף לחלקים עיקריים מן הספר "שולחן ערוך הרב". כמו כן, מסופר שבעת פטירתו של הסבא משפולי נשרף אצלו ספרן של צדיקים^[39].

באדר א' תשפ"ב (פברואר 2022) העלתה ספריית חב"ד לאתר האינטרנט של הספרייה סריקה של כמה עשרות כרכים מכתב יד מדרושיו, מאוסף כתבי היד של הספרייה^[46].

ניגוניו

הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הוא חלק מעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. היה שגור בפיו: "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש"^{[דרוש מקור]}. בניגוני חב"ד תופסים ניגוניו חשיבות רבה.

לפי המסורת החב"דית עשרה מהניגונים שהלחין נחשבים "ניגונים מכוונים", מתוכם ידועים זהותם של תשעה^[47][48].

הניגונים הידועים שהלחין:

• ארבע בבות [מהעשרה] – הניגון המקודש ביותר בין ניגוני חב"ד. ניגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים) הוא יצירה מוזיקלית בת ארבעה בתים, שתוכנה מקביל לארבעת העולמות העליונים הרוחניים המתוארים בכתבי הקבלה - 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה' ו'עשייה'. בחסידות חב"ד נוהגים לנגנו רק בתאריכים מיוחדים, כמו חג הגאולה י"ט-כ' כסלו ועוד, וכן באירועים מיוחדים כגון בעת עריכת חופה.
• אלי אתה [מהעשרה]
• קול דודי [מהעשרה]
• אבינו מלכנו [מהעשרה]
• ניגון דבקות לתפילות ראש השנה [מהעשרה] – ניגון המוקדש לתפילות ראש השנה (פריט Q99529154 בוויקינתונים)
• צְאֶינָה וּרְאֶינָה – ניגון דביקות קצר [מהעשרה] (פריט Q99306409 בוויקינתונים)
• לקראת שבת (או "לכה דודי") [מהעשרה] (פריט Q65037001 בוויקינתונים)
• ניגון דבקות חב"ד לתפילות שבת [מהעשרה] (פריט Q99600240 בוויקינתונים)
• ניגון שלוש תנועות - ניגון בן שלוש תנועות, המיוחס לבעש"ט, המגיד ממזריטש ורבי שניאור זלמן - כל תנועה מתוך השלוש תנועות של הניגון חובר על ידי אחד מהם [נחשב מעשרת הניגונים של רבי שניאור זלמן]^[49].
• כאיל תערוג (השני) [לא ידוע אם נחשב מהעשרה]
• ניגון הנקרא "ניגון ישן" [מיוחס לרבי שניאור זלמן, לא ידוע אם נחשב מהעשרה]^[50] (פריט Q58217935 בוויקינתונים), רבי יוסף יצחק שניאורסון שר לחן זה עם המילים של פיוט שלום עליכם^[51]

ניגונים שהלחין לפי חלק מהדעות:

• בני היכלא (פריט Q57212266 בוויקינתונים) - ניגון על הפיוט בני היכלא, מקובל שמחבר הניגון הוא רבי שניאור זלמן (יש סוברים שמחבר הניגון הוא הלל מפאריץ')^[52], (יש סבורים שמחבר הניגון הוא ר' מיכל מזלוטשוב^[53])
• צמאה לך נפשי - לפי דעות מסוימות חיבר זאת רבי שניאור זלמן^[54]
• והריקותי לכם ברכה (הראשון) - הרבי מלובביץ' אמר שישנה סברה שזה ניגון של רבי שניאור זלמן^[55]
• ניגון תשב אנוש (פריט Q99306275 בוויקינתונים) - יש סוברים שזה של רבי שניאור זלמן^[56]

ניגון שאימץ:

• מארש נפליון (פריט Q59829597 בוויקינתונים) - לפי מסורת חב"ד אימץ את המארש של נפוליאון בונפרטה^[57].

כתשעה מהניגונים הללו מופיעים באלבום צמאה 2 "אמנים שרים את ניגוני בעל התניא" המוקדש לניגוניו.

רבותיו

• המגיד ממעזריטש
• רבי מנחם מענדל מוויטבסק
• אביו רבי ברוך
• רבי יששכר דוב מליובאוויטש

רבי שניאור זלמן החשיב גם את הבעש"ט, שאת תורתו קיבל דרך המגיד ממעזריטש, כרבו^[58].

תלמידיו ויורשיו

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן נחלקו תלמידיו לשתי קבוצות, אחת העמידה בראשה את בנו רבי דובער שניאורי המכונה "האדמו"ר האמצעי", והשנייה את תלמידו, רבי אהרון מסטרשלה.

לאדמו"ר הזקן היו עוד שני בנים: הרב חיים אברהם (על שם רבו רבי אברהם "המלאך", בנו של הרב המגיד ממעזריטש), אשר סירב להנהיג את החסידות לאחר מות אחיו, ומשה שניאורי (על שם סב-אביו נכד המהר"ל מפראג). בת אחת של בעל התניא נקראה פרידה, והשנייה, אמו של הצמח צדק, הייתה דבורה לאה אלטשולר אשתו של שלום שכנא אלטשולר.

רבים מצאצאיו של ר' שניאור זלמן מלאדי קרויים "שניאורסון", והידוע שבהם הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, שעמד בראש חסידות חב"ד בחצי השני של המאה העשרים.

בין תלמידיו החשובים נמנים:

• הרב יצחק אייזיק מהומיל^[59], מחבר שו"ת "חנה אריאל".
• הרב יצחק אייזיק בהר"ד מוויטעבסק, מחבר שו"ת "פני יצחק".
• הרב ברוך מרדכי מבוברויסק.
• הרב זלמן זֶזֵמיר.
• הרב פנחס משקלוב.
• הרב נחמיה מדוברובנה, מחבר שו"ת "דברי נחמיה".
• הרב שמואל מוּנקֶס.

משפחתו

לרבי שניאור זלמן היו שלשה אחים ושתי אחיות: הרב יהודה לייב מינוביץ' (מחבר שו"ת 'שארית יהודה'). הרב מרדכי פוזנר, היה רב בעיר אורשא ברוסיה הלבנה. הרב משה, היה רב בערים באעייו מחוז מוגילוב, ליעפלי מחוז ויטבסק, ובסוף ימיו ברודניא הסמוכה לליובאוויטש. אחות אחת נישאה לרבי ישראל קאזיק ואחות שנייה נישאה לרבי יעקב פרדקין משקלוב.

רבי שניאור זלמן נישא לסטערנא בת רבי יהודה לייב סגל, ונולדו להם שלשה בנים: רבי דובער, ממשיכו וממלא מקומו בהנהגת החסידות. הרב חיים אברהם^[60]. ר' משה שניאורי ושלוש בנות: פרידא נישאה לר' אליהו בן ר' מרדכי. דבורה לאה נישאה לר' שלום שכנא בן ר' נח אלטשולר והם הורי ממשיכו של רבי דובער בהנהגה, מנחם מנדל. רחל נישאה לר' אברהם בן ר' צבי שיינעס.

ייחוסו

לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי או שמיני למהר"ל מפראג^[61] המיוחס לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך^[62].

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

לתצוגת העץ במכשירים ניידים לחצו כאן

איגוד הצאצאים

איגוד צאצאי רבנו הזקן (או "איגוד הצאצאים") נוסד בתשל"ב (במסגרת 71 מוסדות שהוקמו לכבוד כניסתו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון לשנתו ה-71) במטרה להחדיר את מורשתו של בעל התניא בקרב צאצאיו^[81]. יוזם ומייסד האיגוד הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין - רב שכונת בית ישראל בירושלים, דור שביעי לבעל התניא, שכיהן כיו"ר עד לפטירתו. כיום מפעילים את האיגוד בניו הרב יצחק מאיר הלפרין והרב משה צבי הלפרין.

• מאגר ממוחשב של רבבות שמות צאצאי בעל התניא (ביניהם מפורסמים כרבנים ואנשי רוח, פרופסורים ופוליטיקאים ועוד). שמות נוספים מעודכנים דרך קבע לאורך השנים.
• 'ספר הצאצאים' - רישום עשרה דורות של צאצאים. הספר יצא לאור בשנת ה'תש"ם, בעריכת הרב שמואל אלעזר היילפרין^[82].
• כנסי צאצאים - עריכת כנסים וימי עיון שנתיים ואזוריים.
• 'מחצבת' - ביטאון תקופתי של 'איגוד הצאצאים' (הופיעו חמש חוברות עד כה). מלבדו רואים אור במסגרת האיגוד פרסומים תורניים וביוגרפיים שונים ממורשת בעל התניא ומנשרים לחגי ומועדי ישראל (לוחות-שנה ומידע יהודי).
• חלוקת מצות (שמורה, עבודת יד) למשפחות הצאצאים בישראל, מידי ערב חג הפסח.
• קו-חם לכל ענייני יהדות בקרב משפחות הצאצאים וסיוע בהשגת תשמישי קדושה.

לקריאה נוספת

• אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, 4 כרכים; רביעי - שביעי, רבי שניאור זלמן רבינו הזקן, (נערך מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), הוצאת קה"ת, תשמ"ו-1986.
• יהושע מונדשיין, המאסר הראשון: מאסרו הראשון של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא”, מאבקי המתנגדים והחסידים בווילנא, המלשינויות ומאסריו של הגר”א מווילנא, לאור תעודות ומסמכים, חדשים גם ישנים, 2012.
• יהושע מונדשיין, מסע ברדיטשוב: מסעו של אדמו"ר הזקן לברדיטשוב, ברסלב ומז'יבוז', הוצאת חזק, ה'תש"ע.
• יהושע מונדשיין, המסע האחרון: מאתיים שנה למסעו של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא” בעיצומה של מלחמת נפוליאון, תקע”ב־תשע”ב, לאור מסמכים ותעודות, חדשים גם ישנים, וגם סיפורים ושמועות, דרושים ומאמרים, 2012.
• הראשון - אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, הוצאת מעיינותיך - תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים, כסלו תשע"ד - 2013
• יחיאל הררי, לנצח כל רגע מחדש, בהוצאת ידיעות ספרים, תשע"ו - 2015.
• נפתלי ארמן, הרב מלאדי: סיפור היסטורי, בהוצאת נצח, תל אביב, תשי"ד
• זאב קיציס, המורים הגדולים של החסידות, ידיעות ספרים 2023, עמ' 86–109

מחקרים

• רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים, מוסד ביאליק, 1992
• לאה אורנט, רצוא ושוב: יסודות אתיים ומיסטיים בתורתו של ר' שניאור זלמן מלאדי, תל אביב, ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
• עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, 2011.
• יוסף שטמלר, חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2019.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שניאור זלמן מלאדי
טקסט בוויקיטקסט: תניא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שניאור זלמן מלאדי

• שניאור זלמן מלאדי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שניאור זלמן מלאדי, דף שער בספרייה הלאומית

חיבוריו

• מבחר מספריו בפורמט טקסט באתר ספריית חב"ד
• רשימת הפרסומים של אדמו"ר הזקן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• מידע על שניאור זלמן מלאדי בקטלוג הספרייה הלאומית
• שאלות ותשובות

ניגונים שהלחין

• ניגוני אדמו"ר הזקן, באתר "בית חב"ד".

ביוגרפיה

• חיים מאיר הילמן, בית רבי, באתר היברובוקס, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק ראשון של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה: מהדיר לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים.
• מרדכי טיטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, תר"ע-1910.
• שניאור זלמן מלאדי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת".
• אברהם כהנא, ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא", מתוך: ספר החסידות, ורשה, תרפ"ב, באתר "דעת".
• יואל יעקובי, חסיד ואיש מעשה, באתר ערוץ 7, 3 בינואר 2013.
• אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן ברוכאוויטש, באתר "MyTzadik".
• רבי שניאור זלמן מלאדי באתר אהלי צדיקים לשימור העבר היהודי ברחבי העולם.
• קווים לדמותו של בעל התניא והקשר שלו לחסידות ברסלב, באתר ברסלב סיטי, 6 פברואר 2014.
• מ.ש. סלונים, תולדות משפחת הרב מלאדי.
• ימים אחרונים: תיאור הסתלקותו של רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמו"ר הזקן" באתר "בית חב"ד".
• סיפורי חסידים על ר' שניאור זלמן מלאדי, באתר "זושא".
• סיפורים על אדמו"ר הזקן, באתר "בית חב"ד".
• שלמה יוסף זוין, ר' שניאור זלמן מלאדי הרב בעל ה"תניא", מחניים, גיליון מ"ו, 1960, באתר "דעת".
• רבי שניאור זלמן מלאדי: האבא של חב"ד, באתר ynet, 14 במאי 2012
• על דמותו של בעל התניא, עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), אתר יוטיוב.
• רבי יוסף יצחק שניאורסון, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן, הוצאת קה"ת, תשע"א-2011.
• מגילת י"ט כסלו ביידיש (אוטבוצק, תרצ"ח), בעמוד הפייסבוק של הספרייה הלאומית.

מאמרים ומחקרים

• מאמרים אודות אדמו"ר הזקן, אתר בית חב"ד.
• עמנואל אטקס, בין שמים וארץ, באתר הארץ, 14 ביולי 2008.
• הרב ישראל מיידנצ'יק, לשמוע ילד בוכה: 200 לפטירת מייסד חב"ד, באתר ynet, 7 בינואר 2013.
• דוד אסף, מייסד חב"ד, בין מלחמות נפוליאון למלחמות היהודים, באתר הארץ, 9 בינואר 2013.
• דוד אסף‏, מסע אל ערש הולדתה של חב"ד (ב): 'לפלך מוגילוב, פסיק. לעיר לאדי, פסיק', בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2016.
• ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו, באתר עלי ספר.
• משה חלמיש, יחסי צדיק ועדה במשנת רבי שניאור זלמן מלאדי, חברה והיסטוריה, תש"מ, עמ' 79–92, באתר "דעת".
• יורם יעקבסון, הנפש הבהמית בתורתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, משואות, תשנ"ד, עמ' 224–242.
• יוסף שטמלר, שכל ואמונה בהגותו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, שאנן, יט, תשע"ד, עמ' 101–116.
• אלחנן ניר, עזרת הגופים אין בידינו, מוסף שבת, מקור ראשון, כ"ב טבת תשע"ג.

שונות

• ספר הקן, קובץ מאמרים על אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי למלאות ק"ן שנה להסתלקותו, באתר היברובוקס, ירושלים, 1969, בהוצאת חוגי חן למשנת חב"ד.
• ספר התניא – רבי שנאור זלמן מלאדי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 07.01.2020
• 199 שנה להסתלקותו של בעל התניא - תיעוד, באתר ערוץ 7, 21 בינואר 2012.

ביאורים

1. ביידיש: דער אלטער רבי
2. וכן מכונה בעל התניא והשולחן ערוך

הערות שוליים

1. הציור הופץ בידי בוריס שץ כעותק של ציור ישן, אך לפי עדותם של מרדכי נרקיס ואברהם שרון הודה בפניהם שץ כי יצר את הציור בסביבות שנת 1887. ראו על כך עוד: Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad, Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46.
2. הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי,"הרב הזקן" מייסד חב"ד: אמיתי או זיוף?, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 22 בפברואר 2019. לדעת אשד, בוריס שץ העלים משרון ומנרקיס כי אשתו הייתה הציירת, משום שהיא נטשה אותו עבור אדם אחר. חסידות חב"ד רואה בו ציור אותנטי. ראו: יהושע מונדשיין, ציור תמונתו של אדמו"ר הזקן, באתר "כרמים".
3. במסמכים הרוסיים מכונה: ברוכוביץ', כלומר: "בן ברוך". לפי 'היום יום' ז' ניסן, היה זה שם משפחתו.
4. חיים מאיר היילמן, א', בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' א'. (בלשון הקודש)
5. עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, תשע"ב
6. מרדכי טייטלבוים, א', הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, כרך ראשון, עמ' 1. (בלשון הקודש)
7. אברהם חנוך גליצנשטיין (ע), א', ספר התולדות אדמו"ר הזקן, קה"ת, עמ' א'. (בלשון הקודש)
8. אברהם חנוך גליצנשטיין (ע), א', ספר התולדות אדמו"ר הזקן, קה"ת, עמ' ד'. (בלשון הקודש)
9. מנחם מנדל שניאורסון, שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית חיינו, היום יום, קה"ת, 1942, עמ' 4. (בלשון הקודש ויידיש)
10. מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש (מנחם מנדל שניאורסון), כרך י"ח, קה"ת, עמ' רפ"ב. (בלשון הקודש)
11. מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש (מנחם מנדל שניאורסון), כרך י"ח, קה"ת, עמ' רפ"ב-רפ"ג. (בלשון הקודש)
12. גיליון "כרם חב"ד" כרך 4א שנת תשנ"ב. שם מביא החוקר הרב מונדשיין רשימה שכך כתוב בה. אמנם בראשית הדברים מטיל הרב מונדשיין ספק אם הדברים הם בוודאי של הריי"צ, אבל למעשה קבע בראשית המאמר את שם הכותב "כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע".
13. יהושע מונדשיין (ע), רבינו הגדול, כרם חב"ד: עיון וחקר במשנת חב"ד דברי ימי החסידות ודרכי החסידים, אהלי שם, 26 בנובמבר 1991, גיליון 4 חלק א', עמ' 7. (בלשון הקודש)
14. מנחם מנדל שניאורסון, רשימות (חב"ד), קה"ת, חוברת קס"ב, עמ' 9. (בלשון הקודש, יידיש)
15. מנחם מנדל שניאורסון, רשימות היומן, ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית: קה"ת, תשע"ו, עמ' שי"א. (בלשון הקודש, יידיש)
16. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' א
17. שלמה אנגלרד, לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא זי"ע (א), אור ישראל: קובץ לענייני הלכה ומנהג, שנה ט' גיליון א' (לג), 2004, עמ' ק"ל (בלשון הקודש)
18. מרדכי טייטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, עמ' 249. (בלשון הקודש)
19. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 126
20. ספר השיחות תש"ה עמ' 129.
21. יוסף יצחק שניאורסון בליקוטי דיבורים ליקוט כה, וראו ספר השיחות תש"ה עמודים 130-132.
22. רבי שלום דובער שניאורסון מחב"ד, תורת שלום, כפר חב"ד: קה"ת, 2013, עמ' 73
23. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב, 1902, עמ' לא
24. ספר היום יום, פתגם ליום ז' שבט
25. שנת תק"כ או תקכ"א לפי מסורת שהביא הריי"צ על שנת הולדתו. שנת תקכ"ב או תקכ"ג לפי היילמן טייטלבוים ואטקס. שנת תקכ"ד או תקכ"ה לפי העדות של רבי שניאור זלמן המובאת בידי הרב מונדשיין
26. שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' ו–ז.
27. רשימת שלשלת היחס (קה"ת, תשע"א), עמ' יא, ובהע' 23.
28. שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, עמ' כט.
29. שולחן ערוך הרב, חלק א', "הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר", באתר היברובוקס.
30. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 10
31. חיים מאיר הילמן, בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 10
32. חיים מאיר היילמן, בית רבי עמוד 14 כאן
33. עד אז, נשאר רבי מנחם מנדל מויטפסק המנהיג הרשמי, כשמתחתיו עמדו מספר תלמידים. בשנה זו מינהו רבי מנחם מנדל מויטפסק לממלא מקומו. ראו אגרות קודש אדמו"ר הזקן (הוצאת תשע"ב) עמ' 41 ואילך; תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, שלום דובער לוין, עמ' כח ואילך.
34. היום יום, כז כסלו, ג חנוכה.
35. ספר בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב
36. אגרות קודש אדמו"ר הזקן, אדמור האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק., הוצאת ספרים קה"ת, עמ' רלח
37. בכתיב החב"די מקובל: פייענא. הנה לדוגמה בתיאור האדמו"ר האמצעי את הבריחה מליאדי ופטירת אביו.
38. לפי הלוח הגרגוריאני. לפי הלוח היוליאני שנהג אז באימפריה הרוסית תאריך פטירתו הוא 14 בדצמבר.
39. מ"מ והערות וציונים בסש"ב 'שם ספר' עמודים: ד, ה
40. על פי תניא, פרקים ל"ו-ל"ז
41. איגרת הקודש לבעל התניא, פרק כ"ב
42. ראו התייחסות הרבי מליובאוויטש בתורת מנחם התוועדויות תנש"א כרך ד, ע' 200 הערה 101 שם הוא כותב "ואף שכתב אדמור הזקן "..איפה מצאת מנהג זה כו' להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי כו'.." מכל מקום ידוע שלאחרי זה נתקבלו אצל אדמור הזקן - ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו - שאלות חסידים בעניינים גשמיים". כמו כן ראו למשל בספר "סיפורים נוראים" של ר' יעקב קיידנר, שהיה תלמיד בעל התניא, עמ' 129 במהדורת נגאל. סיפור שנתן עצות בענייני פרנסה גשמית. הסבר לכך אפשר למצוא גם באיגרת בעל התניא באחרית ימיו, אגרות קודש אדמו"ר הזקן, האמצעי והצ"צ, ע' קנ"א.
43. אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, איגרת ס"ה, עמוד קנא-קנב
44. הספר בונה ירושלים
45. כרטיס מספר 139 בקטלוג הכתבי יד. במנוע חיפוש בתוצאה זו כתוב "139; בונה ירושלים; אדמו"ר הזקן"
46. כמה בודדים מהם: כרטיס מספר 2, "דרושי אדמו"ר הזקן.. מהם נדפסו במאמרים הקצרים ועל כו"כ נרשמו תאריכי אמירתם, ובסופו מפתח הביכל לפי עניינים." | כרטיס מספר 4, במנוע חיפוש בתוצאה זו כתוב "4; אדמו"ר הזקן" (לא נעתק בכרטיס עצמו) | כרטיס מספר 7 בקטלוג הכתבי יד. במנוע חיפוש: "7; אדמו"ר הזקן; תקפה" | כרטיס מספר 9 בקטלוג הכתבי יד. במנוע חיפוש: "9; אדמו"ר הזקן" | 103 כרטיס מספר 105, במנוע חיפוש: "105; אדמו"ר הזקן; תקצח; דובראוונא" | כרטיס מספר 108 בקטלוג הכתבי יד. במנוע חיפוש: "108; אדמו"ר הזקן" | כרטיס מספר 108, במנוע חיפוש: "108; אדמו"ר הזקן" | כרטיס מספר 109, במנוע חיפוש: "109; מצרף העבודה; אדמו"ר הזקן" | כרטיס מספר 110, במנוע חיפוש: "110; אדמו"ר הזקן"
47. שמואל זלמנוב, בתוך - "ספר הקן", מאמר "הרבי והניגון", כותרת משנה "עשרה הניגונים" עמודים 75-76. במאמר זה הוא מביא עשרה ניגונים. אך בספר הניגונים כתב שאחד מהם בספק (בני היכלא)
48. הניגונים שידוע שהם ניגוניו הם "ארבע בבות", קלי אתה, קול דודי, אבינו מלכנו, ניגון דבקות לראש השנה (חמשת אלו לפי: שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, תש"ט, חלק א' עמוד מ"ג, וכן אצל: אלאור ולנר, "אוצר הניגונים חב"ד", ראשון לציון תש"פ, פרק ראשון, קטע "עשרת ניגוני אדמו"ר הזקן", בחלק א' עמוד 11.) ניגון 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה', לקראת שבת, דבקות לשבת ושלוש תנועות (ארבע אלו לפי: שמואל זלמנוב. תשי"ז. ספר הניגונים חלק ב' עמודים י"ג-ט"ו.) את הניגון העשירי לא יודעים, אך יש כמה דעות בנושא | ראו גם: שמואל קראוס, תש"נ, בהערות וביאורים אהלי תורה (בדף זה) גיליון 515 - תקט"ו, עמודים 50–53. | שתי כתבות שנעשו על הניגונים אך לא מידע חלקי ולא הכי מדויק, בפרט באי זיהוי מקיף של כל הניגונים ובאי זיהוי נכון של 'המכוונים': המבשר: 'המבשר' על עשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן, פנחס ביכלר, תשע"ב. המודיע: עשרת הניגונים המופלאים, תשס"ו | ניגון נוסף שהיו שרים אצלו: ניגון הקפות - מקור
49. שמואל זלמנוב, תשי"ז, ספר הניגונים, חלק ב', עמוד ט"ו (ע"א), ניגון קפ"ב.
50. שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק א' עמוד מ"ו, ניגון י"א)
51. לב לייבמן, ניגון שלום עליכם על ידי אדמו"ר הריי"צ
52. שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק א', עמוד מ"ו, ניגון י'
53. לב לייבמן, קיר הניגונים, 2021, "בני היכלא": ניגון השיא של השבת
54. שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק ב', עמוד י"ד (ע'), ניגון קפ"א | אלאור ולנר, אוצר הניגונים, חלק ג', עמוד 17 (לפי ולנר זה ודאי של רבי שניאור זלמן אך לא מהניגונים המכוונים)
55. רבי מנחם מנדל שניאורסון, תורת מנחם - התוועדויות, חלק ה', עמוד 158 (אחרון של פסח, תשי"ב).
56. לפי אלאור ולנר, אוצר הניגונים חב"ד, חלק ב', עמוד 23. שמביא זאת לפי תקליט ניח"ח #4, שם כתוב שניגון זה מיוחס לאדמו"ר הזקן
57. שמואל זלמנוב, תש"ט 1949, ניו יורק, ספר הניגונים חב"ד, חלק א', ניגון ק"ע (170) - עמוד ס"א והתווים בעמוד 142 | מרדכי מנשה לאופר, שבט תשס"ז, התקשרות גיליון 653, מדור ניצוצי רבי, 'מארש נפוליון' | דוד אסף, מסע אל ערש הולדתה של חב"ד (ב): 'לפלך מוגילוב, פסיק. לעיר לאדי, פסיק', 2016 | לב לייבמן, מאַרש נפוליון: 'דידן נצח' של אדמו"ר הזקן, 2018 | זו אותה המנגינה, 2019, דוד ברון, ישראל היום | מדריך מוזיקלי לחודש החגים - תפילת נעילה: מארש נפוליאון באתר בית חב"ד
58. כאשר כתב בתניא "שמעתי ממורי" כוונתו הייתה למגיד ממעזריטש, ואילו כשכתב "שמעתי מרבותי" כוונתו הייתה לבעש"ט והמגיד – ספר השיחות תש"ד עמ' 98. ספר השיחות תש"ה עמ' 59.
59. עליו ראו: ישראל אורי מייטליס, לשוב באהבה אל הטבע, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 ביוני 2011, גיליון 721
60. ‏חיים אברהם שניאורי‏ (Q108670936)
61. הרב חיים מאיר הילמן, בספר 'בית רבי' פרק א', מונה את רבי שניאור זלמן כדור שמיני, ורבי יוסף יצחק שניאורסון מונה אותו בהקדמת היום יום כדור שביעי
62. מחקר מקיף על ייחוסו של רבי שניאור זלמן נעשה בידי שלמה אנגלרד, ברבעון ההלכתי 'אור ישראל': חלק ראשון - חוברת לג; חלק שני - חוברת לד. ראו גם את מאמרו במאסף 'ישורון' קובץ שלישי (אלול תשנ"ז).
    לדבריו, אם היה ר' שניאור זלמן בן נינו של ר' יהודה מקוואלי (כדברי מחבר בית רבי), הרי הוא מתייחס בכל אופן לדוד המלך. שכן ר' יהודה היה צאצא לרבי יהודה הנשיא המתייחס לדוד המלך.
63. מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
64. לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף ברוך שלום | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
65. פריט Q29348543 בוויקינתונים‏
66. לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
67. רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כ"א ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110–111
68. הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו.
69. צבי הר שפר, העבר, שבט תשי"ד, גיליון ב', עמוד 86, בכותרת: "ליובויץ, עיר מושב אדמו"רי חב"ד".
70. הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, מסת"ב 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת – היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמו"ר רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש – העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
71. עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסגנון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
72. א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהן בנות דודות שלו – נינות בעל התניא. לא ברור בוודאות מאיזו אישה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא – מאישה אחת, ואברהם – מאישה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (ייד') (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אישה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אישה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
73. בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
74. א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
75. נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
76. א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמו"רות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמו"רות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג' "מעין אדמו"רות בצר משרתו כרב העיר" – היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק'-ק"ג.
77. נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג' עמוד 30)
78. בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
79. התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
80. 
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 באוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת מסת"ב 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר היברובוקס
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
    5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 – נדפס בתשע"א
    6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ – תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות, י"ד בכסלו תשע"ג
    9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, מסת"ב 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
    11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמו"רי חב"ד
    12] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הרבי שלי, מהדורה ראשונה בעברית, 2019, מסת"ב 9789655262565 בתחילת הספר, עמודים י"ד-ט"ו (14–15)
81. אתר COL
82. פריט Q90372040 בוויקינתונים‏ | קישור לספר

תקופת חייו של הרב שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן
ציר הזמן