תוכנית הגרעין האיראנית

איראן
סמל איראן
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של איראן
פורטל איראן
נשק גרעיני
‏ העתק של הפצצה "איש שמן", פצצת האטום שהוטלה על העיר היפנית נגסאקי ב־1945
רקע
היסטוריה • מלחמה • מרוץ החימוש • תוכן / ניסויים • השפעות • ארסנל • ריגול • התפשטות הנשק
סוגי פצצות
פצצה מלוכלכת • נייטרון • ביקוע גרעיני • מימן • ילד קטן • איש שמן • פצצת הצאר • פצצה מומלחת
מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני או שהחזיקו בו בעבר
מחזיקות בנשק גרעיני וחתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית • הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת • רוסיהרוסיה רוסיה • הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין • צרפתצרפת צרפת

מחזיקות בנשק גרעיני ואינן חתומות על האמנה

הודוהודו הודו • ישראלישראל ישראל (לא מוצהר) • פקיסטןפקיסטן פקיסטן • קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית

מדינות שהחזיקו בעבר בנשק גרעיני

אוקראינהאוקראינה אוקראינה • בלארוסבלארוס בלארוס • דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה • קזחסטןקזחסטן קזחסטן

מדינות המנסות או ניסו לפתח נשק גרעיני

איראןאיראן איראן • לובלוב לוב • סוריה (1980–2024)סוריה (1980–2024) סוריה • עיראקעיראק עיראק • מצריםמצרים מצרים • גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית • המדינה הספרדיתהמדינה הספרדית המדינה הספרדית

סמליל הארגון האיראני לאנרגיה אטומית

פיתוחה של תוכנית הגרעין האיראנית החל בשנות ה-60 של המאה ה-20. בתקופת השאה מוחמד רזא פהלווי זכתה איראן לסיוע אמריקני, צרפתי וגרמני בפיתוח תוכנית גרעין אזרחית למטרות ייצור חשמל.

לאחר המהפכה האיראנית ב-1979, בעקבות עמדתו של מנהיג איראן, רוחאללה ח'ומייני, שדגלה בכך שפיתוח נשק גרעיני לא עולה בקנה אחד עם האסלאם, ומאחר שהופסק הסיוע המערבי לתוכנית, הושעתה התוכנית. היא חודשה לאחר מותו של ח'ומייני. איראן הסתפקה בשותפות עם ארגנטינה, רוסיה וסין, בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).[1] ונקראה הפרויקט אמאד.

עם הזמן גברה הערכה בעולם שאיראן שואפת בחשאי להשתמש בתוכנית הגרעין שלה גם כדי לקדם את האפשרות לייצור נשק גרעיני בעתיד. באוגוסט 2002 חשפה קבוצת אופוזיציה איראנית מידע על כורים גרעיניים חשאיים בנתנז ובאראק שאיראן לא הכריזה עליהם. למרות שהיה מדובר בהפרת[2] ההסכם הדו-צדדי בין איראן לסבא"א ליישום האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני[3] שאיראן חתומה עליה, הסוגיה לא הופנתה למועצת הביטחון של האו"ם כמקובל, עקב התנגדותן של רוסיה וסין, עד פברואר 2006. לאחר חודשים של דיונים, החלטות "סנקציות מרוככות"[4] התקבלו במועצת הביטחון ב-23 בדצמבר 2006 (מספר 1737), ב-24 במרץ 2007 (מספר 1747) וב-4 במרץ 2008 (מספר 1803)[5] לאור סירובה של איראן לחדול מהעשרת אורניום. במקביל גברה ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית שלבשה צורות שונות. בכירי המשטר האיראני טוענים כי מטרת תוכנית הגרעין היא הפקת אנרגיה בלבד, אך מנהיגי אירופה, ארצות הברית וישראל הביעו ביטחון כי איראן חותרת לפצצה גרעינית.

ב-8 בנובמבר 2011 פורסם דוח חמור של סבא"א, לפיו איראן מבצעת ניסויים ופעולות שמטרתם היחידה היא פיתוח נשק גרעיני.[6] עם זאת, באוגוסט 2012 פורסמה הודעה רשמית של דובר הבית הלבן לענייני ביטחון, המסכמת את עמדת גופי המודיעין הצבאיים, ובה נאמר: ”הערכתנו לא השתנתה: איראן לא פועלת לפיתוח נשק גרעיני.”[7]

בדו"ח של סבא"א ממאי 2014 נקבע כי במסגרת משא ומתן של איראן עם המעצמות ניטרלה איראן כ-80% מהאורניום שלה שמועשר ברמה גבוהה, ונותרו ברשותה פחות מ-40 ק"ג, כחמישית מהנחוץ לנשק גרעיני.[8]

ב-14 ביולי 2015 הגיעו שרי החוץ של שש המעצמות (ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, סין ורוסיה) ושר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן להסכם בדבר תוכנית הגרעין האיראנית. לפי ההסכם תוקפא תוכנית הגרעין האיראנית למשך 10–15 שנים תמורת הסרת כל הסנקציות שהוטלו עליה במשך השנים. ב-8 במאי 2018 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישתה של ארצות הברית מן ההסכם, והשבתן של הסנקציות שהוסרו במסגרתו.[9]

המניעים לפיתוח תוכנית הגרעין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקר הטרור פרופ' אלי כרמון, לתוכנית הגרעין האיראנית יש שלושה מניעים עיקריים:[10]

  • מניע הגנתי של שרידות המשטר. כאשר יש למשטר נשק גרעיני מדינות העולם לא יעזו לקרוא תיגר עליו, או לנסות להפילו באמצעים צבאיים.
  • ביסוס הגמוניה איראנית אזורית באזור המפרץ הפרסי. תחת המטריה של נשק גרעיני יקל על איראן להשתלט על שכנותיה בחריין וסעודיה באמצעות עידוד והפעלת הגורמים השיעים במדינות הללו.
  • סחיטה. איום באמצעות הגרעין האיראני על מדינות כמו ארצות הברית וישראל להימנע ממהלכים מדיניים או צבאיים (בדומה לפעילות של קוריאה הצפונית), ובכך לשתק פעילות של מדינות החזקות ממנה.

הפיתוח הגרעיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות הפיתוח הגרעיני באיראן החלו בתקופת השאה, בימי המדינה האימפריאלית של איראן, גם בסיוע ישראלי.[11] לפי אכבר גנג'י, השאה של איראן, מוחמד רזא שאה פהלווי, הגדיל בין השנים 1953–1977 את התקציב הצבאי פי 12, שלפי דו"ח הקונגרס האמריקאי לשנת 1976, תואר הרכש הצבאי של איראן כ"גדול בעולם".[12] תחנת כוח גרעינית להפקת אנרגיה החלה להיבנות בשנות ה-70 בבושהר בסיוע רוסיה, והיא החלה לפעול ב-21 באוגוסט 2010.‏[13] בנוסף מתאר גנג'י כי השאה תכנן להפוך את איראן לאחד מהכוחות הגרעיניים הגדולים בעולם, ולשם כך הקצה יותר משלושים ושלושה מיליארד דולר לבניית עשרים כורים גרעיניים עד לשנת 1994. בניית מרכזים אלו יועדה להיעשות בשיתוף-פעולה וסיוע עם גרמניה, צרפת, וארצות הברית.[14] עם עלייתו לשלטון של ח'ומייני, התוכניות בוטלו, שכן הגרעין והטכנולוגיה נגדו לפי תפיסתו את רוח האסלאם. עם זאת בעקבות מלחמת איראן–עיראק, מלחמה בה הועמדה המדינה והמהפכה בסכנה קיומית, משטר האייתולות ראה את החשיבות שבאחזקה בנשק גרעיני שיבטיח את קיומו, והמשיך את התוכנית הגרעינית של השאה. ומכאן החל עלי ח'אמנאי, שהיה אז נשיא איראן, ללחוץ על רפסנג'אני שהיה אז ראש הממשלה, להאיץ ולקדם את תוכנית הגרעין להשגת נשק גרעיני דרך הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בטענה שהיא נועדה לצורכי שלום. ח'אמנאי טען כי האומה האיראנית תמיד אוימה מבחוץ, ולכן המעט שניתן לעשות זה להוכיח לאויבה כי יש ביכולתה להגן על עצמה.[15] לפי קנת טימרמן(אנ') משטר האייתולות בשנות התשעים התבונן בסדאם חוסיין ולמד ממנו את לקחיו. בין הלקחים שנלמדו היו שאין לקיים התקפות צבאיות חיצוניות טרם האחזקה בנשק גרעיני וכי יש לעמוד בתוקף ובגלוי על הזכות לפתח טכנולוגיה גרעינית במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. משטר האייתולות החל לראות את הבטחת שלטונו באחזקה בגרעין, ובאחזקת נשק הגרעיני כעירבון האולטימטיבי נגד מזימה אמריקאית או ישראלית להפלת שלטונם. ללא גרעין - המשטר פגיע, שכן קיימים מספר סכנות; שהגולים איראנים, רזא כורש עלי פהלווי ואנשי ממשל השאה לשעבר יתאחדו ויזכו לתמיכה זרה שתביא להפלת משטר האייתולות; שהישראלים יחליטו על תקיפה; שהאמריקאים יחליטו להעניש את איראן על מעשי הטרור שלה. מכאן הממשל האיראני, ח'אמנאי ויותר מכולם רפסנג'אני ראו בבהירות כמה הגרעין חיוני להישרדות המשטר, שכן "ברגע שאיראן תחזיק בנשק-גרעיני, מי יעז לתקוף."[16]

בכור בושהר, שהמומחים המפעילים אותו הוכשרו ברוסיה, הושקעו מיליארדי דולרים. במוצהר אין לכור מטרות נוספות מלבד הפקת אנרגיה, אולם נראה שקיימים בו מתקנים נוספים שטיבם אינו ברור. גם אם הכור במהותו הוא כור כוח, פיתוחו יכול לתרום ליכולתה הגרעינית הצבאית של איראן הן על ידי רכישת ידע והן על ידי ניצול הדלק המשומש להפקת פלוטוניום. שימוש בפלוטוניום הוא אחת הדרכים להגיע לנשק גרעיני. הדרך השנייה היא העשרת אורניום, והיא כנראה משמעותית יותר למאמץ הגרעיני הצבאי של איראן. באספהאן קיים מרכז גרעיני גדול. במשך שנים רווחה ההערכה כי כורי המחקר בו קטנים מכדי שיהוו איום, אולם בשנים האחרונות נבנו בו מתקנים הקשורים להעשרת אורניום.

ב-2002 פרסמו גולים איראנים את דבר קיומם של מרכזים גרעיניים נסתרים – מרכז להעשרת אורניום בנתנז הכולל סרכזות (צנטריפוגות) רבות, ומתקן לייצור מים כבדים באראק. איראן הודתה בקיומם של מתקנים אלו, וביקור של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית חשף שהושגה בהם התקדמות רבה. נראה שהסרכזות הוקמו בסיועו של אבי תוכנית הגרעין הפקיסטנית, ד"ר עבדול קאדר ח'אן. באיראן קיימים מרכזים גרעיניים נוספים במקומות שונים, וכן מתקנים לכרייה ממרבצי אורניום טבעי.

תותחי נ"מ בסמוך למתקן הגרעיני בנתנז

במרוצת השנים הפעילה ארצות הברית לחץ רב על רוסיה, על סין, על ארגנטינה ועל מדינות נוספות שבהן ניסתה איראן להיעזר במאמציה הגרעיניים. לחץ זה הועיל בחלקו והוביל לעיכובים רבים בתוכנית האיראנית. אחר גילוי המרכזים הגרעיניים הנסתרים עלה הלחץ מדרגה, ובשנים האחרונות נרתמה גם אירופה לפעילות בנושא, והיא מנהלת את המשא ומתן העיקרי מול האיראנים. איראן עלולה להשיג "קפיצת דרך" במאמציה אם תשיג חומרים גרעיניים מגורמים במדינות ברית המועצות לשעבר.

איראן מצהירה בעקביות שכל מטרתה בתוכניתה הגרעינית היא הפקת אנרגיה, ושאין לה כוונה להשתמש בגרעין לצרכים צבאיים. הצהרה זו היא ביטוי לשאיפתה להיות מעצמת אנרגיה, שכן לאיראן מקורות עצומים של נפט ושל גז טבעי, והפקת אנרגיה גרעינית נראית כהמשך טבעי מבחינתה. אולם לאיראן בעיות כלכליות רבות כאשר השלטון מנסה בכל דרך לקבץ סביבו בנאמנות את העם האיראני. יתרה מכך, על אופייה הצבאי של התוכנית האיראנית מלמדים גם התנהגותה של איראן, ניסיונות ההסתרה שלה, ומאמציה להקים מערך ייצור גרעיני עצמאי לחלוטין ולא להסתמך על רכישת חומרים גרעיניים בחוץ, אף שאלו זמינים לה כל עוד טיבם ואיכותם הם כאלה המיועדים לשימוש לצורכי שלום והוצעו לה בידי האירופאים כניסיון פשרה.

בפברואר 2010 פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח שהעלה חשש שאיראן פועלת להרכבת ראש חץ גרעיני.[17]

ב-14 במאי 2011 חשף דו"ח סודי של צוות מומחים של האו"ם, כי קוריאה הצפונית העבירה טכנולוגיות טילים בליסטיים באופן מתמשך וסדיר לאיראן, דרך "מדינה שלישית שכנה" (לדברי דיפלומטים - סין), תוך הפרת הסנקציות הבינלאומיות שמועצת הביטחון של האו"ם הטילה, הן על קוריאה הצפונית, בעקבות ביצוע שני הניסויים הגרעיניים בשנים 2006 ו-2009, והן על איראן.[18]

ב-6 ביוני 2011 הודיע ראש סבא"א, יוקיה אמאנו, כי מידע חדש מצביע על מרכיבים צבאיים בתוכנית הגרעין של איראן.[19] יומיים לאחר מכן הודיעה איראן על הקמת מערך צנטריפוגות חדשות ומתקדמות במתקני הגרעין לצורך הגברת מידת העשרת האורניום לרמה של 20 אחוז (שמאפשרת שימוש למטרות צבאיות). האיחוד האירופי הודיע, כי מדובר בהתרסה חמורה נוספת נגד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, וכי הוא רואה באופן חמור ביותר את חוסר שיתוף הפעולה של איראן עם פקחי סבא"א, ודורש ממנה להקפיא את פעילות ההעשרה.[20] משמרות המהפכה האיראניים פרסמו בהקשר זה, באתר הרשמי שלהם "גרדאב", ב-24 באפריל, מאמר שתיאר את היום שאחרי הניסוי הגרעיני הראשון של איראן כנורמלי ורגיל עבור האיראנים אבל "בעיני רבים יהיה ניצוץ חדש", כפי שהודיע עיתון הגארדיאן.[21] ב-9 ביוני, הצטרפו רוסיה וסין למעצמות המערב, בדרישה משותפת של 6 המעצמות מאיראן, לשיתוף פעולה מלא עם סבא"א. בהודעה זו נאמר, כי גוברים החששות מכוונות איראן, לנוכח סירובה לציית להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, שמחזקת את החשש שאיראן מתכננת שימוש בגרעין לצרכים צבאיים.[22] ב-8 בנובמבר אושר בדוח חמור של סבא"א, כי איראן מבצעת ניסויים ופעולות בתחום הגרעין שמטרתם היא צבאית.[23]

בדו"ח של סבא"א ממאי 2014 נקבע כי במסגרת משא ומתן של איראן עם המעצמות נטרלה איראן כ-80% מהאורניום שלה שמועשר ברמה גבוהה, ונותרו ברשותה פחות מ-40 ק"ג, כחמישית מהנחוץ לנשק גרעיני.[8]

ב-8 ביוני 2019 הודיעה סבא"א כי איראן מעשירה אורניום ברמה האסורה לפי הסכם הגרעין,[24] אם כי על פי סגן ראש המוסד בזמן קיומו של ההסכם, טרם פרישת ארצות הברית, עמדה איראן בהתחייבויותיה מההסכם.[25]

הסכם הגרעין היה הסכם בינלאומי שניסוחו הסופי התקבל בעיר וינה ב-14 ביולי 2015 בין איראן למדינות ה-P5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם – ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת והממלכה המאוחדת – יחד עם גרמניה), וכן האיחוד האירופי. היה מדובר הסכם קבע בין הצדדים בנוגע להטלת הגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית, והוא מהווה אחת מן הפעילויות המשמעותיות ביותר נגדה. תהליך יישום ההסכם החל ב-18 באוקטובר 2015, כשלושה חודשים לאחר חתימתו. ב-16 בינואר 2016 קבעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן עמדה בהתחייבויותיה בהסכם, מה שהוביל להסרת הסנקציות מעליה בידי ארצות הברית והאיחוד האירופי.[26].

ההסכמות הושגו בהמשך להסכמי ביניים שנעשו בין הצדדים – הסכם ז'נבה מ-2013 והסכמות לוזאן באפריל 2015, ובתום משא ומתן ממושך שניהלו הצדדים. שבע המדינות שהיו צד להסכמות יוצגו על ידי שרי החוץ שלהן, ואילו האיחוד האירופי יוצג על ידי הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, פדריקה מוגריני.

ביוני 2023 דווח על ידי ההסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית כי איראן מחזיקה בכמות אורניות מועשר המספיקה ל-3 פצצות.[27]

תחת ההסכם, הסכימה איראן להסיר את מאגר האורניום המועשר בדרגה בינונית שלה, לצמצם את מאגר האורניום מועשר בדרגה נמוכה שלה בכ-98 אחוזים, ולהפחית בשני שלישים את כמות הצנטריפוגות שברשותה למשך 15 שנים לפחות. למשך העשור וחצי ממועד תחילת ההסכם, היא תעשיר אורניום רק עד לרמה של 3.67%, וכן לא תבנה מתקני העשרה או כורי מים כבדים למשך תקופה זאת. פעילות העשרת האורניום תוגבל למתקן בודד בו ייעשה שימוש בצנטריפוגות מן הדור הישן בלבד. מתקנים אחרים יומרו על מנת למנוע סיכוני הפצה. על מנת לפקח שאיראן נענית להסכם ולוודא זאת, לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) תהיה גישה קבועה לכל מתקני הגרעין האיראניים. בתמורה להיענות מאומתת להתחייבויותיה, תזכה איראן במסגרת ההסכם להקלות בסנקציות מצד ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת הביטחון של האומות המאוחדות.

ב-8 במאי 2018 הודיע הנשיא דונלד טראמפ על פרישתה של ארצות הברית מן ההסכם, והשבתן של הסנקציות שהוסרו במסגרתו.[28] לצד זאת, השותפות האחרות, מדינות האיחוד האירופי, רוסיה וסין, הודיעו כי יפעלו לשמירת המסגרת ויחסיהם המסחריים עם איראן חרף הסנקציות האמריקאיות.[29] לאחר בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, החלו שיחות לצורך חזרתה של ארצות הברית להסכם.[30]

לפי דוח של קהילת המודיעין האמריקאית משנת 2023, איראן האיצה מאז ההתנקשות במוחסן פח'רי-זאדה ב-2020 את הרחבת תוכנית הגרעין, ובכלל זה פעילויות מחקר ופיתוח לשם ייצור החומר הבקיע הדרוש להרכבת התקן גרעיני.[31]

בפברואר 2023, סבא"א אישרה כי פקחיה מצאו באיראן אורניום שהועשר עד לרמה שרחוקה 6% בלבד מזו הדרושה לפיתוח נשק גרעיני. לפי בכיר במשרד ההגנה האמריקאי, לפני שממשל טראמפ החליט לפרוש מהסכם הגרעין ב-8 במאי 2018, איראן הייתה צריכה כ-12 חודשים לייצר חומר בקיע לפצצה אחת - זמן זה התקצר לבערך 12 ימים.[32]

בספטמבר 2023 פורסם כי איראן האטה את קצב צבירת האורניום המועשר. בדיווח של עיתון הוול סטריט ג'ורנל נכתב גם כי היא הקטינה את מאגרי החומר החיוני להכנת פצצה גרעינית שברשותה.[33] במהלך אותו הקיץ היו פרסומים אשר עסקו בהבנות שקטות בין האמריקאים לאיראנים.[34][35][36]

בנובמבר 2023, בדו״ח של שירות המחקר של הקונגרס של ארה״ב (CRS) נטען שלאיראן דרושים כ-10 עד 15 יום כדי לסיים את העשרת האורניום הדרושה להכנת פצצה גרעינית ומספר חודשים לייצור נשק גרעיני .[37]

בדצמבר 2023 העלתה מחדש את קצב צבירת האורניום המועשר.[38]

באפריל 2024 פורסם דו"ח של מחלקת ההגנה של ארצות הברית בו נאמר: "ארצות הברית ממשיכה להעריך שאיראן אינה מבצעת כעת את הפעילויות הנדרשות לפיתוח נשק גרעיני, שלדעתנו יהיו הכרחיות לייצור נשק כזה".[39]

במאי 2024 פרסמה הסוכנות לאנרגיה אטומית שני דו"חות מהם עולה כי מלאי האורניום המועשר של איראן גדל ב-60% ועלה ל-142 ק"ג. כמות זו, עולה פי 30 מהמגבלה שנקבעה בהסכם הגרעין מ-2015. בדו"ח נאמר כי לפי הגדרות הסוכנות, באופן תאורטי נדרשים כ-42 ק"ג אורניום מועשר לדרגה זו כדי לייצר פצצת גרעין אחת. כך שלמעשה איראן מחזיקה בדי חומר בקיע לייצור כמה פצצות גרעין.[40][41]

בדצמבר 2024 קבע יושב ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית רפאל גרוסי כי הסכם הגרעין מ-2015 אינו יכול לשמש בסיס למשא ומתן מול איראן מפני שכבר אינו רלוונטי, ולמעשה התפוגג.[42][43] העשרת האורניום של איראן, לפי גרוסי, מגיעה לרמה של 60% ואף 90% (המתקרבת לאיכות צבאית), כך שהיא כמעט ברמתן של מדינות בעלות יכולת גרעינית.[42]

מתקני גרעין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתקן באראק לייצור מים כבדים

פעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית

התנגדותה העיקרית של ישראל לתוכנית הגרעין האיראנית היא החשש מעליית היטלר מזרח תיכוני חדש ותקיפה איראנית חסרת ריסון, לאור אי היותה בעלת יציבות הגמונית, בשונה מאירועי המלחמה הקרה.

מהלכים דיפלומטיים וכלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשא ומתן של איראן עם מדינות אירופה לא עלה יפה. בעקבות כישלונו ונאומו התוקפני של נשיא איראן באו"ם, הן יזמו את העברת הדיון בנושא איראן למועצת הביטחון.[52] אפשר שזו תטיל על איראן סנקציות שונות, אך סין ורוסיה, מיטיבותיה של תוכנית הגרעין האיראנית, כבר רמזו שהן עלולות להטיל וטו. בכל מקרה אין סיכוי ממשי שמועצת הביטחון תורה על פעילות צבאית נגד איראן. הרעיון כי סנקציות כלכליות יביאו את איראן לוויתור על הפיתוח הגרעיני שלה מוטל בספק.[53] ב-31 בדצמבר 2011, במסגרת חוק מימון ההגנה הלאומית לשנת תקציב 2012, חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. החוק כולל סעיף שאמור להעניש כל בנק שנמצא בקשרים עסקיים עם הבנק המרכזי של איראן.[54] ב-23 בינואר 2012 הודיע האיחוד האירופי על הטלת סנקציות קשות על איראן: במסגרת החרם לא ייחתמו חוזים חדשים עם איראן לייבוא נפט ל-27 מדינות האיחוד האירופי, וחוזים קיימים יכובדו רק עד יולי 2012. אחרי מועד זה לא יתאפשר מסחר כלשהו שקשור בנפט עם איראן. המדינות גם יפסיקו לרכוש מוצרים פטרוכימיים מאיראן החל מכשלושה חודשים לאחר מועד הטלת הסנקציות. בנוסף, יוקפאו נכסים של הבנק המרכזי של איראן. לאחר שנודע על הטלת הסנקציות צנח המטבע של איראן בצורה חדה.[55] ב-6 בפברואר חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו המורה להקפיא את כל נכסי ממשלת איראן המוחזקים בארצות הברית, בהם נכסי הבנק המרכזי של איראן.[56] ב-15 במרץ 2012 האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית ניתקה את קשריה עם כל הבנקים האיראניים שנתונים לעיצומי האיחוד האירופי.[57] עם זאת, בהמשך לצעד מ-31 בדצמבר 2011, פטרה ארצות הברית ב-20 במרץ את המוסדות הפיננסיים של 11 מדינות מהסנקציות על איראן. זאת, למשך תקופה של 180 יום, אז תינתן הערכה מחודשת של פעילותן. מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי רודהם קלינטון ציינה כי 11 המדינות הללו צמצמו "באופן משמעותי" את ייבוא הנפט מאיראן.[58] ב-28 במרץ הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית עיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. העיצומים כוללים הקפאה של נכסי החברות בארצות הברית והטלת איסור על אזרחים אמריקנים ליצור איתן קשר.[59] ב-31 ביולי 2012 פורסם דבר הטלת סנקציות נוספות: הנשיא אובמה חתם על צו המרחיב את ההגבלות על מגזר האנרגיה ואשר אמור למנוע יצירת מנגנון תשלום עוקף-סנקציות שיאפשר לרכוש נפט מאיראן.[60][61]

ב-15 באוקטובר 2012 הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות על איראן; פורסם,[62][63] כי האיחוד הטיל איסור גורף על העברות פיננסיות לאיראן, מלבד כאלו המיועדות לרכישת מזון ותרופות ולסיוע הומניטרי. בהתאם לסנקציות החדשות, כל חברה באיחוד האירופי שתבקש לבצע עסקה עם חברה איראנית או להעביר כספים לאיראן, תיאלץ לבקש אישור מראש הממשלה של המדינה בה היא נמצאת. בנוסף, תיאסר מכירת מתכות מסוימות לאיראן וייאסר כליל ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד האירופי.

הסכם ז'נבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכם ז'נבה על תוכנית הגרעין האיראנית

ב-24 בנובמבר 2013 הודיעו שרי החוץ של שש המעצמות - ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה - כי הצליחו להגיע להסכם ביניים עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. הנשיא אובמה אמר כי ההסכם קוטע את דרכה של איראן לעבר פיתוח פצצה.[64] במסגרת ההסכם תקפיא איראן העשרת אורניום ל-20% וכן את בניית כור הפלוטוניום באראק, אך מנגד, לא תפרק את הצנטריפוגות ותמשיך להעשיר אורניום לרמה של מתחת ל-20%. בתמורה, יוקלו חלק מהסנקציות על איראן.

בינואר 2014 אישרו פקחי סבא"א שאיראן עצרה את העשרת האורניום ל-20%[65] בדו"ח של סבא"א ממאי 2014 נקבע שאיראן ניטרלה כ-80% מהאורניום שלה המועשר ברמה גבוהה, ונותרו ברשותה פחות מ-40 ק"ג, כחמישית מהנחוץ לנשק גרעיני.[8][66]

פעולות חשאיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הפעולות נגד תוכנית הגרעין נעשו על ידי המוסד וארגוני מודיעין של מדינות אחרות פעולות שונות נגד התוכנית:

  • עידוד עריקה של מדענים איראנים למערב, או פגיעה בהם והריגתם.
  • מכירת מוצרים ומתקנים (כגון צנטריפוגות) פגומים למתקני הגרעין האיראני.[67]
  • פגיעה במתקנים השייכים לתוכנית הגרעין. בעיקר פגיעה פיזית, אך גם לוחמת סייבר (תולעת המחשב סטוקסנט).

תקיפת מתקני הגרעין באיראן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי תקשורת במערב הרבו להעלות ספקולציות לפיהן ישראל תנחית מכה מונעת נגד מתקני גרעין באיראן. גם בישראל יש המצפים להתרחשות כזו. ישראל משקיעה מדי שנה מיליארדי שקלים בהיערכות לתקיפה באיראן.[68] יש הסבורים שתקיפה ישראלית אינה סבירה מכמה טעמים. ראשית, איראן הפיקה את לקחי הפצצת הכור העיראקי ב־1981. אין באיראן כור גרעיני אחד שבו מרוכזים המאמצים הגרעיניים כולם, ומתקניה הגרעיניים הוטמנו בחלקם מתחת לקרקע. שנית, איראן רחוקה מעיראק. שלישית, יכולת התגמול האיראנית עולה בהרבה על יכולתה של עיראק להגיב ב־1981. ואכן, האיראנים הבטיחו תגובה חמורה כלפי מי שיתקוף אותם. יתרה מזאת, תקיפה צבאית לא תסיר את האיום הגרעיני לאורך זמן, מכיוון שאיראן תהיה מסוגלת תוך שנים ספורות לשקם את יכולתה הגרעינית מחדש ועלולה להיות לה אז מוטיבציה מוגברת לעשות בה שימוש. באוגוסט 2015 פורסמו דבריו של שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, לפיהם בשנים 2010–2012 דן פורום של שרים שלוש פעמים בהחלטה לתקוף באיראן, וחרף תמיכתו ותמיכת ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו בצעד זה, הוחלט שלא לתקוף.[69]

קיימת גם אפשרות שארצות הברית, בעלת כוח צבאי ואווירי העולה על כוחה של ישראל, תתקוף את איראן. דונלד טראמפ שנחשב קיצוני בדעותיו יותר מאשר נשיאה הקודם ברק אובמה אמר לא פעם שהאפשרות הצבאית לתקיפה באיראן נמצאת על שולחן הדיונים. הממלכה המאוחדת הודיעה בנובמבר 2011 כי תסייע לתקיפה צבאית של ארצות הברית את מתקני הגרעין באיראן ככל שזו תחליט על ביצועה.

תקיפות שבוצעו נגד התכנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מבצע ימי תשובה הותקף המתקן "Taleghan 2" במתחם הצבאי פרצ'ין שהיווה מתקן גרעיני חשוב ששומש לתכנון חומרי הנפץ הפלסטיים שמקיפים את האורניום בפצצה גרעינית ודרושים על מנת לפוצצה.[70]

ב-15 בינואר 2025 סגן נשיא איראן האשים שישראל הטמינה חומר נפץ בצנטריפוגות של תוכנית הגרעין.[71]

ההשלכות של הימצאות נשק גרעיני בידי איראן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם פרשנים המעריכים כי אפסו הסיכויים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית.[72] לאור זאת, עלו השערות שונות לגבי טיבו של העתיד שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני.

  • למרות ביטויי האיבה של מנהיגי איראן נגד המערב ובמיוחד ארצות הברית, אירופה וישראל, ההערכה המקובלת[דרוש מקור] היא כי איראן לא תתקוף בנשק גרעיני מדינות בעלות נשק גרעיני עקב חשש מתגובתן. סביר יותר[דרוש מקור] להניח כי איראן תשתמש בנשק כאיום, כדי למנוע התקפה צבאית אמריקאית להפלת השלטון האסלאמי באיראן ובמדינות מוסלמיות נוספות. הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן תקשה על תגובה צבאית כנגדה כתגמול על פעולות טרור שיתבצעו בסיועה.
  • יש המביעים חשש כי בשל איבתה המוצהרת של איראן ל"ישות הציונית" והתבטאויותיהם הקיצוניות של נשיאה לשעבר מחמוד אחמדינז'אד ומנהיגה הרוחני עלי חמנאי, האפשרות שזו תיזום התקפה גרעינית במטרה להביא להשמדת ישראל קיימת. בכיר המשטר האשמי רפסנג'אני הכריז בסוף 2001 כי "אפילו הפעלת פצצה גרעינית אחת בתוך ישראל תשמיד הכול, בעוד שפצצה כזו רק תגרום נזק לעולם המוסלמי", אולם הוא מיהר לטעון שדבריו הוצאו מהקשרם ושלמעשה כוונתו הייתה לקרוא לפירוז מנשק גרעיני ולהצביע על כך שהדבר כדאי אפילו לישראל. חמנאי ציין בשיחה עם ראש ממשלת ספרד בשנת 2000 שיש לשרוף את ישראל[73] וב-2013 הכריז כי אם ישראל תתקוף באיראן תהרוס איראן את ערי ישראל.[74]
  • עצם קיומה של פצצה איראנית יהווה עידוד מוראלי גדול לארגוני הטרור שנתמכים על ידי איראן ולמדינות המתנגדות לשלום עם ישראל. במשך שנים רבות דיברו מנהיגים ישראלים על "חלון הזדמנויות" שנפתח במזרח התיכון עם קריסת ברית המועצות, ורמזו, או ציינו במפורש, שחלון הזדמנויות זה יינעל משתשיג מדינת אויב נשק גרעיני. מקובל לחשוב שהחלטתו של יצחק רבין לחתום על הסכמי אוסלו נבעה במידה רבה מתפיסה כזו.[דרוש מקור]
  • סביר שהתחמשות גרעינית של איראן תוביל מדינות אחרות באזור, כדוגמת ערב הסעודית[75] ומצרים, לחפש גם הן אופק גרעיני, מתוך חשש להימצא בעמדת נחיתות מול האיראנים. בטווח הארוך עלולה התוצאה להיות מרוץ חימוש גרעיני חסר מעצורים. ככל שהנשק הגרעיני זמין יותר עולה הסכנה שייעשה בו שימוש או שייפול בדרך כלשהי בידי טרוריסטים. גם אם הנשק הגרעיני יישאר בידי איראן לבדה, ניתן להעלות חששות לגבי הצפוי לו בתנאים של חוסר יציבות במדינה.

תוכנית הגרעין האיראנית וישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית

הפעולות שעל ישראל לעשות כדי לעצור את תהליך ההתחמשות הגרעינית האיראני שנויות במחלוקת. קיימת הסכמה רחבה בצורך לגייס תמיכה בינלאומית רחבה למאבק באיראן, אך קיימות תפיסות שונות בקשר לצורך ותועלת שתפיק ישראל מפעולה צבאית ישירה נגד איראן. המתנגדים לפעולה צבאית יזומה כמו למשל מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, מאמינים כי פעולה שכזו תביא למלחמה עקובת דם שתגבה מחיר כבד מאזרחי ישראל. לעומתו, אהוד ברק, ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון לשעבר, טען כי אפילו תחת תרחיש התגובה החמור ביותר, היקף האבידות בעורף הישראלי לא יעלה על 500 איש. הערכות שונות של מומחים צבאיים מדברות על כך שפעולה כזו יכולה רק לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנים ספורות אך לא למנוע אותה. במקרה של תקיפה, האיראנים יהיו מסוגלים תוך זמן קצר לבנות מחדש את התשתית הדרושה לבניית נשק גרעיני משום שברשותם הידע והחומרים המתאימים.

מנהיגי ישראל שבו והתבטאו בעבר בפומבי בחריפות כנגד האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני. בספטמבר 2005 התייחס ראש הממשלה אריאל שרון לאיום האיראני בנאומו בעצרת האומות המאוחדות: "ניסיונות ההתחמשות של המדינה הזו בנשק גרעיני חייבים להדיר שינה מכל שוחר שלום ויציבות במזרח התיכון ובעולם כולו. הצירוף של פונדמנטליזם עכור ותמיכה בארגוני טרור יוצר איום חמור שכל האומות חברות האו"ם חייבות להתייצב מולו".[76]

גם פוליטיקאים ישראלים בכירים אחרים התבטאו בחריפות בנושא זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף השווה פעמים רבות את הסכנה הנשקפת למערב מאיראן גרעינית, לסכנה שנשקפה מגרמניה הנאצית.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכנית הגרעין האיראנית בוויקישיתוף

Raas and Long, “Osirak Redux? Assessing Israeli Capabilities to Destroy Iranian Nuclear Facilities”, April 2006, "International Security", Vol. 31, No. 4 (Spring, 2007), MIT Press, on ETH Zurich website, p. 12

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Haidar, J.I., 2015."Sanctions and Exports Deflection: Evidence from Iran," Paris School of Economics, University of Paris 1 Pantheon Sorbonne, Mimeo
  2. ^ ראו דו"ח מנכ"ל סבא"א מוחמד אל-בראדעי למועצת הנגידים של סבא"א מה-6 ביוני 2003 שבו כתב כי "איראן כשלה לעמוד בהתחייבויותיה תחת הסכם אמצעי הביטחון (Safeguard Agreement) עמה בכך שלא דיווחה על חומר גרעיני, העיבוד והשימוש בחומר זה והצהרה על מתקנים בהם החומר אוחסן ועובד." ראו את הדו"ח המלא באנגלית באתר סבא"א Implementation of the NPT safeguards agreement in the Islamic Republic of Iran, GOV/2003/40‏.
  3. ^ ראו את ההסכם במלואו באתר סבא"א, The text of the agreement between Iran and the Agency for the application of safeguards in connection with the Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons, INFCIRC/214 קובץ PDF,‏ 13 בדצמבר 1974.
  4. ^ הניו יורק טיימס מ-29 בנובמבר 2006: Iran Resolution, Still Not Final, Drops Mention of Sanctions.
  5. ^ ההחלטה הוגדרה על ידי "גורם מדיני" להארץ כ"ריקה מתוכן" לאור ריכוכים משמעותיים שעברה הטיוטה: ברק רביד, אכזבה בי-ם: הסנקציות על איראן ריקות מתוכן, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
  6. ^ סוכנויות הידיעות, דו"ח סבא"א: איראן פועלת לפיתוח נשק גרעיני, באתר ynet, 8 בנובמבר 2011
  7. ^ ארצות הברית עדיין מאמינה שאיראן איננה מפתחת נשק גרעיני (באנגלית), באתר רויטרס, 9 באוגוסט 2012
  8. ^ 1 2 3 דו״ח: איראן צמצמה משמעותית מצבור הגרעין, באתר ynet, 23 במאי 2014
  9. ^ מערכת ישראל היום, הנשיא טראמפ הודיע: "ארה"ב פורשת מהסכם הגרעין", באתר ישראל היום, 8 במאי 2018
  10. ^ מתוך תוכנית הטלוויזיה "קפה הפוך" עמנואל הלפרין מראיין את פרופ' אלי כרמון
  11. ^ דוידה גינטר, בלעדי: כך סייעה ישראל להקמת הכור האיראני, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2007
  12. ^ Foreign Relations Senate Committee, US Military Sales to Iran to Iran (Washington, DC: US Printing Office, 1976), p.5.
  13. ^ איראן: הכור הגרעיני בבושהר החל לפעול, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2010
  14. ^ US Congressional Joint Committee, Economic Consequences of the Revolution in Iran (Washington: DC: US Printing Office, 1980), p.76.
  15. ^ Anthony H. Cordesman and Ahmed S. Hashim. Iran: Dilemmas Of Dual Containment (Oxford: Wesview Press, 1997)
  16. ^ Kenneth R. Timmerman, Countdown to Crisis: The Coming Nuclear Showdown with Iran (New York: Tree Rivers Press, 2005)
  17. ^ יוסי מלמן, סבא"א משנה כיוון ביחס לאיראן: חשש שפעולותיה נועדו לייצור פצצה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2010
  18. ^ סוכנות רויטרס, דיווח: טכנולוגיות טילים מקוריאה הצפונית לאיראן דרך סין, באתר ynet, 14 במאי 2011
  19. ^ סוכנויות הידיעות, סבא"א: עדות שאיראן מפתחת נשק גרעיני, באתר nrg‏, 6 ביוני 2011
  20. ^ סוכנויות הידיעות, אירופה: הכרזת איראן על צנטריפוגות חדשות - התרסה חמורה, באתר nrg‏, 8 ביוני 2011
  21. ^ סוכנויות הידיעות, "אחרי הניסוי הגרעיני באיראן יהיה יום רגיל", באתר nrg‏, 9 ביוני 2011
  22. ^ המעצמות לאיראן: שתפי פעולה עם הסוכנות לאנרגיה אטומית
  23. ^ יוסי מלמן, דו"ח סבא"א: איראן פועלת לייצר נשק גרעיני, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
  24. ^ "סבא"א מאשרת: איראן מעשירה אורניום ברמה אסורה"
  25. ^ מתי שטיינברג, הגרעין האיראני: התמדת הפרדיגמה הכושלת, באתר הפורום לחשיבה אזורית, ‏11.04.2021
  26. ^ סוכנויות הידיעות, ארה"ב והאיחוד האירופי הסירו את הסנקציות על איראן, באתר הארץ, 16 בינואר 2016
  27. ^ גדעון קוץ, פריז, ‏דוח סבא"א: בידי איראן אורניום מועשר המספיק לשלוש פצצות, באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2023
  28. ^ מערכת ישראל היום, הנשיא טראמפ הודיע: "ארה"ב פורשת מהסכם הגרעין", באתר ישראל היום, 8 במאי 2018
  29. ^ למרות הסנקציות - "איראן בדרך הנכונה לשימור הקשרים עם אירופה", ערוץ 10, 17 בספטמבר 2018
  30. ^ גדעון קוץ, פריז, ‏איראן: "אנו קרובים יותר מתמיד לחידוש הסכם הגרעין", באתר מעריב אונליין, 20 ביוני 2021
  31. ^ ANNUAL THREAT ASSESSMENT (עמ' 18)
  32. ^ בכיר אמריקני: "איראן יכולה לייצר חומר לפצצה תוך 12 יום"; סבא"א אישרה: "מצאנו אורניום שהועשר ל-84%", באתר ynet, 1 במרץ 2023
  33. ^ דיווח: איראן האטה את קצב צבירת האורניום המועשר | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2023-09-20
  34. ^ בישראל בטוחים שעסקת איראן-ארה"ב היא חלק מ"הבנות נרחבות", באתר ynet, 11 באוגוסט 2023
  35. ^ מסגרת הבנות בין ארצות הברית לאיראן: משמעויות לישראל, באתר www.inss.org.il
  36. ^ רון בן ישי, איראן וארה"ב סיכמו על הבנות שישראל המודאגת לא יכולה למנוע, באתר ynet, 12 באוגוסט 2023
  37. ^ Congressional Research Service (CRS), Iran and Nuclear Weapons Production, The Congressional Research Service, ‏Updated November 27, 2023
  38. ^ סבא"א מודאגת: איראן הגדילה בחזרה את קצב העשרת האורניום, באתר ynet, 26 בדצמבר 2023
  39. ^ Adherence To and Compliance with Arms Control, Non-Proliferation, And Disarmament Agreements and Commitments, מחלקת ההגנה של ארצות הברית, ‏אפריל 2024 (באנגלית)
  40. ^ בצל הכוונה לעצור את המעקב: איראן ממשיכה לצפצף על העולם, באתר מעריב אונליין, 27 במאי 2024
  41. ^ אתר למנויים בלבד סבא"א: איראן הגדילה בכ-20 ק"ג את כמות האורניום המועשר ל-60% שבידיה, באתר הארץ, 27 במאי 2024
  42. ^ 1 2 יו"ר סבא"א: הסכם הגרעין המקורי לא רלוונטי, איראן קרובה מתמיד לנשק גרעיני, באתר ישראל היום, 17 בדצמבר 2024
  43. ^ איתמר אייכנר, מנכ"ל סבא"א: "ההסכם עם איראן אינו רלוונטי - היא מתקרבת לנשק גרעיני", באתר ynet, 17 בדצמבר 2024
  44. ^ מהאתר Global Security http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/anarak.ht
  45. ^ מתקני נשק באספהאן http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/esfahan.htm
  46. ^ מהאתר גלובל סקיוריטי
  47. ^ SPC
  48. ^ יוסי מלמן, הבסיס שבו איראן מפתחת נשק גרעיני, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2011
  49. ^ [1]
  50. ^ דודי כהן, איראן: הפלנו מל"ט אמריקני שחג מעל מתקן גרעין, באתר ynet, 20 ביולי 2011
  51. ^ דוד שאין, נחשף מתקן גרעיני נוסף באיראן, באתר nrg‏, 18 בנובמבר 2013
  52. ^ רויטרס, סוכנות הגרעין: מועצת הביטחון תדון בגרעין האיראני, באתר ynet, 24 בספטמבר 2005
  53. ^ הטיימס: "סנקציות נוספות לא ישפיעו על איראן"
  54. ^ נטשה מוזגוביה, אובמה חתם על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2011
  55. ^ האיחוד האירופי הסכים על אמברגו על איראן; הריאל צנח ב-10%, באתר TheMarker‏, 23 בינואר 2012
  56. ^ יצחק בן-חורין, אובמה הקפיא נכסים של ממשלת איראן בארצות הברית, באתר ynet, 6 בפברואר 2012
  57. ^ אטילה שומפלבי ויצחק בן-חורין, איראן נותקה מהמסלקה: "מחיר על הסירוב לציית", באתר ynet, 15 במרץ 2012
  58. ^ נטשה מוזגוביה, ארה"ב פוטרת 11 מדינות מהסנקציות על איראן, באתר הארץ, 20 במרץ 2012
  59. ^ דו"ח הקונגרס: "תקיפה באיראן - לא יעילה", באתר גלי צה"ל, 28 במרץ 2012
  60. ^ וואלה! חדשות‏, אובמה מחריף הסנקציות על אירן: "תישא בתוצאות", באתר וואלה, 31 ביולי 2012
  61. ^ יצחק בן חורין, סותם פרצות: אובמה הטיל עוד סנקציות על איראן, באתר ynet, 31 ביולי 2012
  62. ^ סוכנויות הידיעות, אירופה בסנקציות על איראן, וירוס חדש התגלה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2012
  63. ^ ברק רביד, האיחוד האירופי החליט על סבב סנקציות נוסף נגד איראן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2012
  64. ^ ליאור זילברשטיין, ז'נבה, יצחק בן-חורין, וושינגטון, ורויטרס, היסטוריה בז'נבה: איראן והמעצמות הגיעו להסכם, באתר ynet, 24 בנובמבר 2013
  65. ^ רויטרס, ד-פ-א, הסכם הגרעין נכנס לתוקף || איראן עצרה העשרת האורניום לרמה גבוהה, המערב ממתן את הסנקציות, באתר הארץ, 20 בינואר 2014.
  66. ^ עדכונים שוטפים || איראן צמצמה ב-80% את מצבור הגרעין המסוכן שלה, באתר הארץ, 26 במאי 2014
  67. ^ יוסי מלמן, צנטריפוגות פגומות נגד הגרעין האיראני, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2010
  68. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, נתניהו הורה לצה"ל להמשיך בהכנות לתקיפה באיראן למרות המו"מ עם המערב, באתר הארץ, 19 במרץ 2014
  69. ^ רוני דניאל, ‏ברק: בוגי ושטייניץ התנגדו לתקיפה, באתר ‏מאקו‏, 21 באוגוסט 2015
  70. ^ ישי בר יוסף, דיווח: ישראל הרסה מתקן חקר גרעין פעיל של איראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 בנובמבר 2024
  71. ^ אסף רוזנצוייג, ‏סגן נשיא איראן: ישראל הטמינה חומר נפץ בצנטריפוגות של תוכנית הגרעין, באתר ‏מאקו‏, 15 בינואר 2025
  72. ^ אתר למנויים בלבד אקונומיסט, את הגרעין האיראני לא ניתן לעצור, באתר הארץ, 23 ביוני 2013
  73. ^ שלמה צזנה, כתבנו המדיני, "חמינאי אמר לי שאיראן תשרוף את ישראל", באתר ישראל היום, 17 במאי 2012
  74. ^ nrg מעריב, חמינאי: "אם ישראל תתקוף באיראן נשמיד את עריה", באתר nrg‏, 21 במרץ 2013
  75. ^ איתם אלמדון, ‏ה"מתנה" מישראל לסעודים - וחלום הבלהות הגרעיני של המזרח התיכון, באתר ‏מאקו‏, 21 בספטמבר 2023
  76. ^ נאום של אריאל שרון (אתר האומות המאוחדות)


איראןאיראן תוכנית הגרעין האיראנית
ניהול תוכנית הגרעין הארגון לאנרגיה אטומית של איראן הארגון לאנרגיה אטומית של איראן
אמנות בינלאומיות האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני
ארגונים בינלאומיים סבא"א • האו"ם • תנועת המדינות הבלתי מזדהות
סנקציות על איראן 1696 • 1737 • 1747 • 1803 • 1835 • 1929 •
אישים בתוכנית עלי אכבר סאלחי • גולאם רזא אגאזאדה • חסן רוחאני • עלי לאריג'אני • סעיד ג'לילי • מוחסן פח'רי-זאדה • פריידון עבאסי-דוואני


היסטוריה מודרנית של איראן
השושלת הקאג'ארית מלחמות האימפריה הרוסית–פרס • המלחמה האנגלו-פרסית • מרד הטבק באיראן • מודרניזם אסלאמי • המהפכה החוקתית בפרס • המערכה בפרס במלחמת העולם הראשונה • ההסכם האנגלו-איראני • ההפיכה באיראן (1921) • מרד סימקו שיקאק איראןאיראן
שושלת פהלווי רזא שאה פהלווי • העימות במקדש האימאם א-רידא • הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן • משבר אבאדאן • ההפיכה באיראן (1953) • המהפכה הלבנה • חגיגות 2500 שנים לאימפריה הפרסית • תאוריית הקשר על הדחת השאה מאיראן • המהפכה האסלאמית • הממשלה האיראנית הגולה
הרפובליקה האסלאמית הפיכת נוז'ה • משבר בני הערובה באיראן • מלחמת איראן–עיראק • הסכסוך האיראני-ישראלי • הסכסוך האיראני–סעודי • תוכנית הגרעין האיראנית • טרור אסלאמי • בדלנות כורדית באיראן • ההפגנות באיראן (2018–2019) • ההפגנות באיראן (2022–2023)
פורטל איראן