לידה |
16 ביוני 1782 מץ, צרפת |
---|---|
פטירה |
6 במאי 1862 (בגיל 79) הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת |
ענף מדעי | גאומטריה |
מקום קבורה | פר לשז |
מקום לימודים | אקול פוליטקניק |
פרסים והוקרה | קצין בלגיון הכבוד |
אולרי טרקם (בצרפתית: Olry Terquem; 16 ביוני 1782 – 6 במאי 1862) היה מתמטיקאי, פובליציסט והוגה דעות צרפתי יהודי. תרם בעיקר לתחום הגאומטריה. איש עידן הנאורות שהחזיק בדעות מרחיקות לכת בתחום הרפורמה ביהדות.
חריפות התקפותיו בעיני כל על הדת המסורתית, בסגנון שהזכיר את וולטר ואת הרב הרפורמי שמואל הולדהיים מגרמניה, ושהיו עלולות לשמש את התעמולה האנטישמית, עוררו כעס רב בקרב יהודי צרפת שביקשו אחרי האמנציפציה להדגיש את האפשרות להשיג הרמוניה בין הערכים והאידיאלים של היהדות ובין אלו של החברה המודרנית.
אולרי טרקם היה בן למשפחה יהודית אשכנזית אמידה שהתיישבה בעיר מץ (מס) באזור לורן בימי המלך לואי ה-14. אביו, סלומון אלי טרקם, וכל משפחתו גלו ממץ לגרמניה בימי המהפכה הצרפתית. ירד בנכסיו אחרי שהלווה סכומים גדולים לפליטים מצרפת שלא יכלו להחזיר אותם.[1] בנוסף רכושו שנשאר הופקע על ידי השלטונות אחרי הלשנה של יעקוביני יהודי. מאוחר יותר קיבל אותו בחזרה.[2] למרות המצוקה הכלכלית דאג אב המשפחה לחינוך ילדיו ושלח אותם לבתי ספר ראויים. אחרי לימודים בישיבה במץ למדו אולרי ואחיו במקום גלותם, בעיר הגרמנית קובלנץ, בה התחיל לרכוש חינוך כללי. בחזרתו למץ למד בבית ספר ממלכתי École centrale המקומי. הכיר את המלומד, חסיד ה"השכלה" משה אנסהיים (1760-1839), שהיה למורו ולידידו, לימד אותו מדעי מתמטיקה והכין אותו לקראת בחינות הקבלה לאקול פוליטקניק בפריז. אחרי כישלון בגלל קשיים בצרפתית, הצליח להתקבל בניסיון שני בשנת 1801 והתחיל לימודי מתמטיקה. היה הסטודנט היהודי השני שלמד באקול פוליטקניק.[3][4] בסיומם ב-1803 נשאר ב"פוליטכניק" של פריז כמדריך במקצועות לאנליזה מתמטית ומכניקה. ב-1804 סיים את הדוקטורט למדעים ומונה מורה למתמטיקה גבוהה בבית הספר התיכון בעיר הגרמנית מיינץ שהייתה באותן השנים (של שלטון נפוליון בונפרטה) חלק מצרפת. משנת 1811 התקבל כפרופסור גם בבית הספר לארטילריה במיינץ. כעבור שלוש שנים, ב-1814 נאלץ לעזוב את העיר הגרמנית יחד עם נסיגת הכוחות הצרפתים ועבר לאותו תפקיד בבית הספר לארטילריה בגרנובל. בשנת 1815 חזר לפריז, שם קיבל את משרת הספרן במחסן המרכזי של הארטילריה, שהפך למוזיאון הארטילריה, בכיכר תומא ד'אקן (שלימים הפך מוזיאון הצבא הצרפתי ועבר לאינווליד). עבד שם עד סוף ימיו. במקביל לימד מדעים בבית המדרש המרכזי של רבני צרפת.
בשנת 1842 ייסד טרקם יחד עם קמי כריסטוף ז'רונו את כתב העת "נוּבל אנאל" למתמטיקה (Nouvelles Annales de Mathematiques) וניהל אותו אחר כך עד יום מותו. כמו כן ערך בין השנים 1855–1861 את המוסף "ביולטין לביבליוגרפיה, היסטוריה וביוגרפיה של המתמטיקה" (Bulletin de bibliographie, d'histoire, et de biographie).
טרקם הוכיח את המשפט של פיירבך על מעגל תשע הנקודות (מעגל פיירבך) של המשולש. מעגל זה קרוי משום כך גם "המעגל של טרקם" או "של אוילר". בשנת 1842 פרסם בעיתונו ההוכחה האנליטית השנייה של משפט: מעגל תשע הנקודות משיק למעגל החסום ולשלושת המעגלים המשיקים מבחוץ של המשולש. שש מתוך תשע הנקודות נקראות הנקודות של טרקם.[5] ידוע גם המשפט שטיינר-למוס-טרקם (Steiner-Lehmus -Terquem), לפיו אם שני חוצי זוויות במשולש הם שווים, המשולש הוא שווה-שוקיים.
טרקם עסק גם במשפט האחרון של פרמה ונמנה עם אלו שהוכיחו אותו במקרה הפרטי n=4.
הוא היה בין הראשונים שהכירו בחשיבות עבודתו של אווריסט גלואה. הוא זה שנתן בשנת 1848 את השם pedal curve (בצרפתית courbe podaire) למושג שהתגלה על ידי קולין מקלורין ב-1718.[6]
פרט לגאומטריה עסק גם באלגברה, באנליזה מתמטית, בקומבינטוריקה (ראו למשל "שאלת טרקם")[7][8] וענפי מתמטיקה אחרים. טרקם חקר, בין השאר, גם את המתמטיקה ההודית (במאמר בשנת 1816 המבוסס על תרגומים מקולקטה לאנגלית מהאלגברה ההודית). כמו כן במאמר שפרסם ב-1841 בעיתונו של ז'וזף ליוביל חקר את ספר האריתמטיקה ("ספר המספר") של אברהם אבן עזרא, המושפע גם הוא על ידי המתמטיקה ההודית.
אולרי טרקם היה מעורב בחיי הקהילה היהודית בארצו ובשנים 1818 - 1819 נמנה עם יוזמי הקמת בית הספר היהודי הראשון (לבנים) בפריז בחסות הקונסיסטואר.[9] תחת שם העט "צרפתי" בין השנים 1821 – 1840 פרסם עשרים ושבע אגרות ("אגרות צרפתיות") שבהן הציע שינויים רדיקליים בפולחן היהודי על מנת להתאימו לחברה הצרפתית הסובבת: העברת יום השבת ליום ראשון של הצרפתים, ביטול ברית המילה, תפילה בצרפתית, וכו'. הצעותיו הקיצוניות נדחו על ידי הרבנים והממסד הקונסיסטוריאלי. טרקם חשב שהדת היהודית נותרה בפיגור לעומת התפתחות החברה, דבר שמונע את המיזוג (fusion ,fusion sociale) של היהודים עם ה"משפחה הגדולה של הצרפתים". בביקורתו על מצוות הדת היהודית כמו מצוות בתחום הכשרות, שיער שחלקן מבוססות על מנהגים פגאניים, אולי ממצרים העתיקה. מתח בקורת קשה על ברית המילה, "ריטואל אסייתי" בעיניו, ובמיוחד על מנהגי הפריעה והמציצה שבטקס ברית המילה. הציע להחליף את טקס ברית המלה בטקס סמלי חלופי.[10] טרקם גינה את אפליית הנשים ביהדות – מצא שאין בה טקסים המציינים את שלבי החיים אצל הבנות בהשוואה למילה ולבר מצווה אצל הבנים. לעומת זאת ראה התקדמות בטקס השוויוני יותר של הטבילה ובמונוגמיה שהתקבלו מההתחלה על ידי הנוצרים. הביע אי שביעות רצון מהשיטה הקונסיסטוריאלית ודרש ביזור של עבודת הקודש והקמת בתי תפילה משפחתיים, ביתיים או שכונתיים oratoires. חשב שלימוד התלמוד תופס זמן ומקום דיספרופורציוני בלימודי היהדות וחלק מחומר הלימוד בתחום זה אינו רלוונטי יותר בתנאי החברה המודרנית בצרפת. לעומת זאת לא צידד בנישואי תערובת בין- דתיים. לדעתו רק רפורמה הייתה עשויה לגאול את הדת היהודית מפני היעלמות קרובה. טרקם ציפה שבעתיד שתי הדתות - היהדות והנצרות תתמזגנה לדת מונותאיסטית אחת, שבה גם הנוצרים יוותרו על השילוש ועל גילומו של האל בתוך האדם.
לא פעם גיחך או הזדעזע בכתביו מול הסיפורים האכזריים יותר של התנ"ך. בשנת 1840 עורר טרקם את זעמו של שלמה מונק ושל אקדמאים יהודים אחרים כאשר בעיצומם של ימי עלילת דמשק והמאמצים לשחרר את היהודים קרבנות העלילה מהמאסר, גינה "הצרפתי" באיגרתו בעיתון "קורייה דה לה מוזל" את הפסוק בהגדה של פסח "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" (לפי ספר תהילים, פרק ע"ט, פסוק ו').[11] החל מ-1841 הפסיק טרקם את פולמוסיו בנוגע ליהדות. אחדות מרעיונותיו כן תפסו עם הזמן אחיזה בקרב יהודי הקיסרות השנייה – למשל שיפור ההשכלה הכללית של הרבנים והנהגת טקסי בת מצווה לבנות. בשנת 1845 הומר אחיו על ערש דווי לנצרות קתולית. אולרי טרקם עצמו לא המיר דתו, אבל נשא אישה צרפתייה קתולית וחמשת ילדיו הוטבלו.[12] אולרי טרקם נפטר ב-6 במאי 1862 בפריז.
בעוד כל שאר בני משפחתו התנצרו בהשפעת האב אלפונס רטיסבון, יהודי מומר, היה אולרי טרקם היחיד שנקבר לפי רצונו בטקס יהודי בבית העלמין יהודי. הטקס נוהל על ידי הרב הראשי של צרפת לזר איזידור ונכחו בו כתריסר גנרלים, שהיו כולם תלמידיו. הגנרל דה ברסול הספיד אותו בשם מיניסטריון המלחמה הצרפתי.
בניו של אולרי טרקם, שארל ופליקס, למדו כמו אביהם ב"אקול פוליטקניק".[13]
במשפחתו היו עוד אנשי מדע: אחיינו, בעל שם זהה, הגאולוג אולרי טרקם (אנ') (1797-1886), ובנו של אותו אחיין - הפיזיקאי אלפרד טרקם (1831-1887).
בתחום המתמטיקה מכניקה וההיסטריה הצבאית
ספרי לימוד למתמטיקה יסודית ולמכניקה:
מאמרים