אמיל מקאי
 | |
| דיוקנו על שער גיליון 2 של כתב העת ה"שבוע" (Hét), 1897 | |
| לידה |
17 בנובמבר 1870 מאקו, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1901 (בגיל 30) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
מאקו |
| השכלה |
בית המדרש לרבנים בבודפשט |
  | |
אמיל מקאי (במקור פישר, בהונגרית: Makai Emil; מאקו, 17 בנובמבר 1870 – בודפשט, 6 באוגוסט 1901) היה משורר, מחזאי יהודי-הונגרי, עיתונאי, מתרגם, דודו של עורך הדין אדן מקאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמיל מקאי נולד במשפחה אינטלקטואלית יהודית. אביו היה חנוך (אנטל) פישר (1826–1896) צאצא של חקלאים מהמישור ההונגרי הגדול שהפך לרב הראשי של העיר מאקו. אביו שהה רוב זמנו הרחק מילדיו, למד בישיבות ובבתי מדרש בברטיסלאבה ובפראג ולאחר מכן עבד באזורים של השפה הגרמנית, כך שהוא שמר על הקשר עם משפחתו תקופה די ממושכת רק בהתכתבות ובחופשותיו. אמו של אמיל, נינה הרמן, נפטרה ממגפת כולרה שלוש שנים לאחר לידת בנה אמיל וכתוצאה מכך האחריות האימהית עברה לאחיותיה, במיוחד להרמינה שהייתה אז רק בת 16. לאמיל היו חמישה אחים. יעקב (יאקאב) פישר, (1860–1920), הפך לימים לפסיכיאטר הראשי של בית החולים בברטיסלאבה.[1]
אמיל מקאי החל את לימודיו בעיר הולדתו, מאוחר יותר נסע לבודפשט לבית המדרש לרבנים בבודפשט (אז נקרא על שם פרנץ יוזף) כדי ללכת בעקבות אביו. הוא כתב שירים כבר מגיל 17 (1887). עם זאת, הפסיק את לימודיו במפתיע, והתחיל לעבוד בעיתונאות, במחזאות, בכתיבת שירה ובתרגום ספרותי.
אחת ההצלחות העיקריות שלו הושגה עם דרמת התיאטרון בשלוש מערכות בשם "הפרופסור הלמדן הטווני" (Tudós professzor Hatvani). הסופר הדגול מור יוקאי עזר בכתיבת היצירה ולכן מקאי הביע על כך את תודתו בפרסום היצירה, אך העורכים המאוחרים יותר - לאחר מותו של מקאי - לא הוסיפו ליצירה תודתו זו.
מקאי מת בגיל 30. למרות מותו בטרם עת, הוא השאיר יצירות רבות לדורות הבאים, מהן זמינות כיום רק שבריר קטן.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילה כתב שירה דתית, וכרך שיריו בשם "שירים דתיים" ראה אור בשנת 1890. אולם פריצת הדרך העיקרית שלו קרתה בשנת 1892 באמצעות כרך שירה שלו שיצא לאור בשם "משוררים יהודים" שמכיל את תרגומיו הספרותיים להונגרית של השירה העברית של ימי הביניים. בגיל 23, בשנת 1893, למרות הישגיו המעולים, הפסיק את לימודיו וכבר לא עסק בתאולוגיה. בשלב זה כבר שלט בגרמנית, צרפתית, עברית, ערבית, פרסית, אנגלית, איטלקית וספרדית. חוש השפה שלו שלא היה דומה לו אינו מפתיע, כיוון שגדל ותיקשר עם אביו בגרמנית ברובו ועם אחיו בשפות שונות לפי ידיעתם, כך גדל בסביבה לשונית ותרבותית יוצאת דופן. הוא בחר בשירה ובעיתונות כייעודו החדש, אך המשיך לתרגם יצירות שונות עד מותו. רבים מתרגומיו הספרותיים ללא ציון מיוחד של המקור, חלקם נחשבים לשיריו שלו. בשנים 1892 עד 1894 עבד עבור היומון פשטי נפלו. בשנים 1894 עד 1897 היה כתב ב"דפי הבירה" (Fővárosi Lapok) ומאוחר יותר, בשנים 1897–1900, היה סגן העורך הראשי של ה"שבוע" (Hét). בנוסף לשירה ולתרגום ספרותי, עסק מקאי יותר ויותר בכתיבת דרמה, עבד ברציפות בתיאטראות שונים משנת 1892 ותוך 10 שנים בלבד הועלו יותר ממאה יצירות שתורגמו או עובדו על ידו. בשנת 1900 מונה למזכיר "ועדת שיפוט הדרמה" של התיאטרון הלאומי של בודפשט.[2]
המאפיין הכללי של יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדרמות שלו שהוצגו בסוף המאה ה-19, היו משמעותיות יחסית, והתעמתו באופן סאטירי עם אורח החיים המודרני והמסורת העתיקה בקומדיה "הרובינזונים" (1898); "הפרופסור המלומד הטווני" (1900) ניזונו ממסורות של פארסת פיות (מציאות מגוחכת במיוחד) ולכן בדמותו האופיינית למאה הנאורות של המאה ה-18 הוא גילה הן את האומץ של אדם שנלחם באמונות טפלות והן את הנימוקים המתחכמים הספקולטיביים והמופשטים. עבודותיו מאופיינות בדרמטורגיה מרשימה ובשפה של גוונים (ניואנסים).
שירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיריו מבטאים את עולם החוויה של איש הכרך בצורה מלאה, מלוטשת, דמוית שיר, המקרינה לעיתים קרובות זיקוק מביך. אישיותו הפיוטית מתאפיינת בחיפוש עצמי לכאורה חסר סיכוי ובמשחק תפקידים אירוני: "טרובדור בטוקסידו" של נושאים חדשים ומודעות כואבת לניכור וההתיישנות שלו.[3] הציניות לכאורה שלו מסתירה לעיתים קרובות תחושה סנטימנטלית. השפה הפואטית שלו מעוררת צורות של קשר חברתי עירוני (מחמאות, וידויים, מסרים, שיחות, מכתבים ואפילו רכילות), ואוהבת מילות אופנה זרות.
יותר מכל, חוסר האנוכיות היהודי מפר את גאוותו היהודית, שכן ההתבוללות היהודית הייתה משמעותית מאוד בתקופתו של מקאי. שני עשורים קודם לכן כתב המשורר היהודי-הונגרי יוז'ף קיש סיפורים קצרים כיהודי על יהודים שאימצו לעצמם תכונות של איכרים הונגרים. עם זאת, מקורביו של אמיל מקאי כבר לא ראו את עצמם כשונים מההונגרים, את שורשיהם היהודיים ראו בדתם היהודית גרידא, כך הרבה התגיירו, והתכחשו למוצאם. על אף שהמועמד לרבנות לשעבר התרחק בעצמו מנושאים יהודיים, הוא כנראה הפנה את תשומת ליבו של עמיתו לשעבר ללימודים בבית המדרש, הרב ארנולד קיש, לנושא ולבעיה זו.
"אני מחפש את עצמי. . .
ממש בתחילת חיי חסרי המנוחה
מי שנשאר לבד
נשאר לבד, חסר נחמה
רוצה למות - אך לומד לחיות".
שירו "אני" יכול להתייחס לדברים רבים, כגון בעיית ההתבוללות היהודית: האם יהודים שעזבו את שורשיהם יכולים להיות בטוחים בוודאות, או שמא הם נשארים כתלמיד תועה שנידון למוות? יתר על כן, אנו יכולים להסיק מכך, כי בעוד חבריו המשוררים כבר לא זכרו את עברם היהודי, מקאי מעולם לא הזדהה לחלוטין עם ההונגריות, גם אם הוא התרחק מנושאים יהודיים.
תרגומיו הספרותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הצעיר
- תחינה
- אביב
- איני צמא
- ירושלים שחרבה
- געגועים מאוחרים
- הרהורים
- מות יקותיאל
- התגוששות
- החבר הלא נאמן
- אבל
- שיריי
- חבריי
- נעוריי היפים
- הנווד
- היום
- מזרחה
- הו סיני
- במעבורת
- שיר חתונה
- ציון
- הקן
- שיר ארוסין
- הסערה
- אנחה
- שיר השירים
יוסף אבן חסדאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שירה יתומה
- שיר מלחמה
- הגיבור
- למות חברי
- מלחמה הגיעה
- יעד
- שיר אביב
- הצבי
- ליקירתי
- זיכרון אוטי
- זרוע מלאכית
- בבית קברות
- תְפִלָה
- יהודה הלוי
- אוי לעניים
- הזבוב
- כוכב רע
- שָׁבוּר
- שיר חתונה
- המת החי
- יהודה הלוי
- העורבים
- היין
- המלך החכם
- אבל
מנואלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתוך היער
- דמדומים
- גיהנום
- מתוך ספר האהבה
- אחרי סערה
- החגורה
- שיר על אהבה
- ימים עברו
תרגומים של משוררים לא ידועים וכן שירי דת מקוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Összel
- Irgalom
- Péntek este
- Szombati hymnus
- Halljad Izraél
- Ima
- Esti ének
- Reggeli fohász
- Hajnali Ének
- Halottak emléke
- Alkonyat
- Lelki vágy
- Este
- Kelet
יצירותיו הידועות יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודותיו שזכו להצלחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרגומיו המפורסמים יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוטו וטאטה (1895)
- האישה הכחולה (1897)
- שנים עשר נשות יפת (1898)
- העבד היווני (1899)
- המודל (1901)
- החתן בהשאלה (1901)
חבריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אגודת פטפי (משנת 1898)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמיל מקאי, הפרופסור המלומד הטווני (בודפשט: מרקוביץ-גאראי ניומדה, 1900)
- על פי חיבורו של גזה מולנר, יצירותיו של אמיל מקאי I-II. (בודפשט: הזמר וולפנר, 1904)
- Magyar színházművészeti lexikon (לקסיקון אמנות הבמה ההונגרי)
- Új magyar irodalmi lexikon II. (H–Ö) (לקסיקון ספרותי הונגרי חדש)
- אלאדר קומלוש, מבוא לספרות יהודית-הונגרית (בודפשט, ירושלים: עבר ועתיד, 2009), עמ '. 126–133.
- אלאדר קומלוש, היסטוריה רוחנית-יהודית-הונגרית מהרפורמציה עד לשואה I-II. (בודפשט: עבר ועתיד, 1997)
- פטר לאסלו, "אמיל מקאי", לקסיקון ספרותי הונגרי חדש II . (בודפשט: Akadémia Kiadó, 1994), עמ '. 1306–1307.
- ג'רג' סקיי, קורנל נוביליס, "אמיל מקאי, פישר", לקסיקון התיאטרון ההונגרי, (בודפשט: Akadémia Kiadó, 1994), תאריך הורדה: 19.03.2014. http://mek.oszk.hu/02100/02139/html/sz15/99.html
- אמיל מקאי, גלריית פורטרטים לספרות הונגרית
- אתר יהודי מאקו, ביוגרפיה של אמיל מקאי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|