גבריאיל טרויפולסקי
 | |
| לידה |
29 בנובמבר 1905 Borisoglebsk Uyezd, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
30 ביוני 1995 (בגיל 89) וורונז', רוסיה |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| לאום | רוסי |
| מקום קבורה |
Kominternovskoe cemetery |
| שם עט |
Т. Лирваг |
| עיסוק | סופר, מחזאי, תסריטאי, פובליציסט |
| שפות היצירה | רוסית |
| סוגה |
רומן קצר, מחזה, סאטירה, סיפור סקטץ', סיפור קצר, פובליציסטיקה |
| יצירות בולטות | ספר לילדים "בים הלבן - האוזן השחורה" |
| פרסים והוקרה | פרס ברית המועצות (פרס המדינה) |
  | |
גבריל ניקולאיביץ' טרויפולסקי (ברוסית: Гавриил Николаевич Троепо́льский; 29 בנובמבר 1905 – 30 ביוני 1995) היה סופר, מחזאי ותסריטאי רוסי. ב-1985 קיבל אות הוקרה על הישגיו בתחום התרבות ברוסיה. חתן "פרס המדינה" (1975). ספרו המפורסם ביותר "בים הלבן האוזן השחורה" יצא לאור על ידי "מסדה" בשנת 1974 ומספר על ידידות נפלאה בין כלב צייד ובעליו ונאמנות שלא הייתה מוטלת בספק.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בנובוספאסובקה (רוסיה, מחוז וורונז') ב-1905 לאביו הכומר ניקולאי טרויפולסקי (אחד בין שישה אחים). נעוריו עברו עליו ביערות שבסביבת עיירת-הולדתו, שם צמחה בו החיבה לטבע וליצוריו.
ב-1924 סיים בית ספר חקלאי והתחיל לעבוד כמורה וחקלאי בכפר. בתקופת הכיבוש הנאצי של אזור וורונז' (1942-1943) ביצע משימות מודיעין עבור הצבא האדום.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתום לימודיו פרסם מאמרים בכתבי-עת מדעיים וכן נובלות בהן תיאר חיי יום יום בכפר, עבודה חקלאית, נופים ובעלי חיים. סיפורו הראשון התפרסם ב-1937 תחת שם העט לירוואג.
ב-1953 ראו אור סיפוריו החקלאיים בכתב עת "נווי מיר" ובהם שאף לתאר בכנות גם תופעות שליליות בחיי הכפר וקיבל הכרה כאחד הכותבים הטובים בנושא.
- 1953 - "מחיי אגרונום" סיפורים סטיריים, ב-1955 יצא לאקרנים הסרט "אדמה ואנשים" שהתבסס על סיפוריו (במאי סרגיי רוסטוצקיי)
- 1958-1961 - רומן "אדמה שחורה"
- 1971 - מחזה "האורחים"
- 1971 - ספר לילדים "בים הלבן אוזן השחורה" (תורגם ליותר מ 20 שפות )
- 1975 - סיפור "השכל הישר"
ספריו תורגמו ל 52 שפות.
בים הלבן - האוזן השחורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו המפורסם ביותר "בים הלבן האוזן השחורה" יצא לאור על ידי "מסדה" ב-1974 בתרגומו של דוידה קרול וציורים של אראלה.
סיפור-חייו של כלב-צייד, ידידותו עם אדוניו-מאלפו, שיטוטיו ותלאותיו, ידידותו החדשה עם הילד שמוצאו עד סופו הטראגי, והוא סיפור טבע ריאליסטי ונוגע ללב, הכתוב בסגנון אפי מאופק ובכושר-ביטוי בולט, רצוף תיאורים מרשימים ובינת חיים.[1]
מילה שלי אל אנשים קטנים שפעם יהיו מבוגרים, מילה שלי אל אנשים מבוגרים שלא שכחו איך היו ילדים[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפק, אוריאל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, זמורה, ביתן, תשמ"ו 1985, ע' 292.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על גבריאיל טרויפולסקי בקטלוג הספרייה הלאומית
- גבריאיל טרויפולסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
גבריאיל טרויפולסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גבריאיל טרויפולסקי, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אפק, אוריאל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, זמורה, ביתן, תשמ"ו 1985
- ^ Троепольский, Гавриил, 1905-1995., Beem, Harper & Row, 1978