צ'ארלס הרברט מור

צ'ארלס הרברט מור
לידה 1840
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1930 (בגיל 90 בערך)
המפשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Thirteenth Street School עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות ימי הביניים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית המכון המלכותי לאדריכלים בריטים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'ארלס מור, נוף חורפי בהרי קטסקייל, 1866

צ'ארלס הרברט מור ( Charles Herbert Moore;‏ 10 באפריל 1840 - 15 בפברואר 1930) היה פרופסור, צייר והיסטוריון אדריכלות אמריקאי, שהיה ידוע כמנהל הראשון של מוזיאון לאמנות של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1871 עזב מור את הציור כדי להתחיל ללמד בהרווארד, שם הוביל את מחלקת האמנות החדשה שלה. לאחר הפרישה עבר מור להמפשייר, אנגליה. הוא כתב שם ספרים רבים על אדריכלות ימי הביניים והרנסאנס, ומת בהמפשייר בשנת 1930.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס מור נולד ב־10 באפריל 1840 ברחוב בליקר בניו יורק. להוריו, צ'ארלס מור וג'יין מריה ברנדטסון שהיו להם שורשים פוריטניים. שניהם היו אנשים דתיים. אביו היה קוואקר ואמו השתייכה לזרם נוצרי אחר. הוא היה הראשון משלושה אחים ושש אחיות, והתחנך בבתי הספר הציבוריים בעיר ניו יורק.[1]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ארלס מור, חזית הכנסייה בסיינה, איור מתוך ספרו על האדריכלות הגותית

מור התחיל ללמוד ציור נוף בבית הספר ברחוב השלוש עשרה,[2] בשנת 1853 בעיר ניו יורק. מור הציג בתערוכה באקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1858, ונבחר כחבר בארגון בשנת 1862. הוא החל לקרוא את יצירותיו של ג'ון ראסקין ושכר שטח סטודיו ברחוב העשירי בשנת 1859. באותה שנה הוא גם עשה את המסע הידוע הראשון שלו להרי קטסקיל, והציג בתערוכות הקטסקייל באקדמיה בשנה שלאחר מכן. בשנת 1861 ויתר מור על הסטודיו בעיר ניו יורק ועבר לקטסקייל, ניו יורק, ושכר סטודיו מתיאודור קול, בנו של האמן תומאס קול. הוא נחשב כחלק מתנועת האמנות של אסכולת נהר ההדסון.[3]

בשנת 1863 הוא הפך למייסד ואחד הבודדים מחברי החברה לקידום האמת באמנות, ארגון שהתקיים זמן קצר שבמרכזו המסורת הטרום רפאלית של תיאורים אמנותיים אמיתיים ומציאותיים ביותר. האמנות שלו החלה להתיישר עם התנועה הקדם-רפאלית. הוא היה להוט להפיץ את התורה של רוסקין והקדם-רפאלית, והגיש מועמדות כמדריך לציור במכללת ואסר. בשנים 1865–1869 סיים מור פרויקט חורפי גדול בצבעי שמן, ויצר שישה נופי שמן שצוירו בקפדנות, יחד עם טבע-דומם וטבע בעפרון ובשמן.[4]

ביולי 1865 התחתן מור עם מרי ג'יין טומלינסון משנקטאדי, ניו יורק. הם עברו לגור בקוטג' קילומטר וחצי מצפון לקטסקייל, שם הם נשארו עד סתיו 1871. בית האבן והעץ היה ממש צפונית למעון של קול, ומעבר להדסון מול כנסיית פרדריק.

בסביבות שנת 1866, מור היה חבר בחברה האמריקאית לצבעי מים.[5] בשנת 1871 התמנה למורה לציור בבית הספר באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', מסצ'וסטס. מור עבר לקיימברידג' עם אשתו באותה שנה.

הוא היה הפרופסור הראשון לאמנות בהרווארד, יחד עם צ'ארלס אליוט נורטון שהמליץ עליו להרווארד. במהלך כהונתו, משנת 1876 עד 1878, נטל מור חופשה ונסע לאיטליה. שם למד עם ג'ון ראסקין. הם שרטטו אדריכלות, דנו באסתטיקה ולמדו את הציורים של המאסטרים הישנים. בשנת 1880 נפטרה אשתו. לאחר מכן נשא לאשה את אליזבת פיסק היינס בשנה שלאחר מכן.

בסביבות שנת 1890 נסע מור לצרפת ללמוד את הארכיטקטורה שלה, ובמיוחד את הסגנון הגותי. בשנת 1891 מור הפך לעוזר פרופסור באוניברסיטה, והוענק לו תואר שני לאמנויות. בשנת 1895 מור הפך לאוצר במוזיאון "פוג לאמנות" כשנפתח. בשנה שלאחר מכן הוא הפך לפרופסור מן המניין ולמנהל הראשון של מוזיאון פוג לאמנות, שם שימש עד 1909.

צ'ארלס מור, דוגמה לכנסייה, מתוך ספרו על האדריכלות הגותית

הוא פרש בשנת 1909 ומונה לפרופסור אמריטוס בהרווארד.[6] באותה שנה עבר להארטלי ווינטני בהמפשייר, אנגליה.

באותה עת כתב מור ספרים רבים בנושא אדריכלות ימי הביניים והרנסאנס.[7]

הוא נפטר בהרטלי ווינטני ב־15 בפברואר 1930.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס הרברט מור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Charles Herbert Moore, Landscape Painter by Frank Jewett Mather Jr., 1957 | Online Research Library: Questia, www.questia.com
  2. ^ Moore, Charles Herbert, 1840-1930. Papers of Charles Herbert Moore, 1894-1910: A Guide, web.archive.org, ‏2018-07-03
  3. ^ Kenneth Myers, The Catskills: Painters, Writers, and Tourists in the Mountains, 1820-1895, Hudson River Museum, 1987, ISBN 978-0-943651-05-7. (באנגלית)
  4. ^ Keith Hanley, Persistent Ruskin: Studies in Influence, Assimilation and Effect, Routledge, 2016-05-13, ISBN 978-1-317-08209-5. (באנגלית)
  5. ^ Kathleen A. Foster, Philadelphia Museum of Art, American Watercolor in the Age of Homer and Sargent, Yale University Press, 2017, ISBN 978-0-300-22589-1. (באנגלית)
  6. ^ PROF. C.H. MOORE DIES IN 90TH YEAR; Emeritus Occupant of Art Chair at Harvard Stricken in England. AUTHOR OF MANY WORKS Was Considered an Authority on Medieval and Renaissance Art and Architecture., timesmachine.nytimes.com (באנגלית)
  7. ^ Charles H. Moore | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)