![]() | |||||||||||||||||||
לידה |
5 במרץ 1777 לורל, דלאוור, המושבות המאוחדות ![]() ![]() | ||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
9 ביוני 1842 (בגיל 65) מחוז פרדריק, מרילנד, ארצות הברית ![]() ![]() | ||||||||||||||||||
מדינה |
ארצות הברית ![]() | ||||||||||||||||||
מקום קבורה |
מרילנד ![]() | ||||||||||||||||||
מפלגה |
![]() | ||||||||||||||||||
בן או בת זוג |
Elizabeth Digges Lee ![]() | ||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
![]() ![]() |
אאוטרברידג' הורסי השלישי (באנגלית: Outerbridge Horsey III; 5 במרץ 1777 – 9 ביוני 1842) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. הוא היה חבר במפלגה הפדרליסטית, שכיהן באספה הכללית של דלאוור, בתור התובע הכללי הרביעי של דלאוור בין השנים 1806 ל-1810 וכסנאטור אמריקאי מדלאוור בין השנים 1810 ל-1821.
הורסי נולד ב-5 במרץ 1777 בלורן, מחוז סאסקס, דלאוור, לוויליאם הורסי מרוואסטיקו (1745–1786), בעל מטעים, סוחר, חבר במחוז סומרסט של ועידת מרילנד התשיעית (שהעניקה את חוקת המדינה הראשונה של מרילנד) ב-1776, ושופט מחוז סומרסט, ואלינור ("נלי") ויילס, בתו של ג'ורג' ויילס. לאחר שהתגורר בג'ורג'טאון, הוא עבר לווילמינגטון, דלאוור, ולמד שם משפטים בהדרכת ג'יימס א. בייארד, שנשאר המנטור הפוליטי שלו לכל החיים. תומך תכוף בחינוך, הורסי, בתחילת הקריירה שלו, דחק בהקמת ספרייה בג'ורג'טאון ומאוחר יותר מונה לנאמן של הקולג' של וילמינגטון.
הוא התחתן עם אליזבת דיגס לי, בתו של המושל לשעבר תומאס סים לי (1745–1819) ממרילנד. [1] היו להם לפחות שני בנים ששרדו עד לבגרות:
הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בדלאוור בדצמבר 1807, והחל לעסוק בכך בווילמינגטון. [2] מקור אחד מאמין שהוא שימש כציר בבית המחוקקים של דלאוור בשנים 1800–1802, אך ייתכן שזה היה אביו שחלק את אותו השם. [3]
הורסי החזיק יותר מ-36 עבדים במהלך חייו ושחרר כמה מהם כשהתבגר. [4] שבעה חודשים לאחר נישואיו, ב-11 בנובמבר 1812, הוא שחרר ארבעה עשר אנשים משועבדים, כולל ארבעה אנשים משועבדים שאליזבת לי הורי קנתה מאביה ב-1806. [5]
תוך כדי עיסוק בחוק ואחרי שייצג את מחוז סאסקס בבית מדינת דלאוור מהמושב של 1801 ועד למושב 1803, הורסי מונה להיות התובע הכללי של דלאוור וכיהן בין השנים 1806 ל-1810.
בשנת 1810 הוא נבחר לסנאט האמריקני כדי למלא את המשרה שהתפנתה על ידי מותו של הסנאטור האמריקני סמואל וייט. בסנאט הוא התנגד בתוקף למלחמת 1812, אך לאחר שהוכרזה, הוא תמך בה באותה נמרצות. בהתאם לכך הוא הפך לחבר בוועדת הבטיחות והיה מעורב באופן פעיל בהכנת ההגנות של פורט יוניון ווילמינגטון. במרץ 1814 הגיש הורסי עצומה מאזרחי דלאוור לביטול חוק האמברגו משנת 1807; אף על פי שהוא הצליח להשיג ועדה שתדון בבקשה, המאמץ בסופו של דבר לא צלח. הוא נבחר מחדש ב-1814 וכיהן מ-12 בינואר 1810 עד 3 במרץ 1821.
לאחר מלחמת 1812, אך בעודו נושא שנוי במחלוקת, הצורך בשיפורים פנימיים הפך להרבה יותר ברור ומוכר. על פי הצעתו של הורסי בינואר 1816, הסנאט יעביר סוף סוף את ההחלטה להדפיס ולהפיץ עותקים של דו"ח שר האוצר אלברט גלטין משנת 1808 בנושא כבישים ותעלות ציבוריות. הדו"ח, שהתבקש על ידי הסנאט ב-1807 והועבר אליו ב-1808 [6] נזנח בשל האמברגו, אובדן ההכנסות וצורכי המלחמה. עם הפצת הדו"ח, רבים מהמושגים שלו שולבו בהצעת הבונוס של 1817.
מספר שנים לאחר מכן, הוא נפרד מהאסיפה הכללית של דלאוור, אשר קיבלה החלטה המבקשת מחברי הקונגרס של דלאוור להצביע נגד כל הרחבת עבדות. הורסי לא הרגיש שלקונגרס האמריקני יש את הזכות לאסור עבדות במיזורי, או בכל מקום אחר ברכישת לואיזיאנה, ולכן תמך בפשרת מיזורי. מתוך הבנת חוסר הפופולריות של תפקיד זה, הוא לא ביקש להיבחר מחדש עם סיום כהונתו. במהלך הקונגרס ה-16, הוא כיהן כיו"ר הוועדה למחוז קולומביה.
עם מות חותנו, אשתו ירשה כמה מאות דונמים באזור נידווד ליד פטרסוויל ובורקיטסוויל במחוז פרדריק, מרילנד. באחרית חייו, הוא בנה בית מגורים אטרקטיבי אך צנוע בן שתי קומות לבנים בסגנון פדרלי הידוע בשם 'הורסי נידווד' ובילה שם את שנות הזדקנותו ומת שם ב-9 ביוני 1842. הוא נקבר בבית הקברות סנט ג'ון בפטרסוויל. בנו אאוטרברידג' הורסי הרביעי בנה את התוספת המפוארת יותר בסגנון ויקטוריאני בשנות השגשוג שלו. הבית נמכר בסופו של דבר על ידי המשפחה בשנת 1939 אך עדיין עומד על כנו.
הוא היה הבעלים של בית זכריה פריס, הרשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1970. הבית הראשי בחוות Needwood, שהוחזק על ידי גיסו תומאס ס. לי, אשר אהד את הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים, נותר ונרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, אף על פי שמזקקת הורסי לא שרדה את הסכסוך. בנו, גם אאוטרברידג' הורסי (1819–1902), היה פוליטיקאי דמוקרטי שייצג את מחוז פרדריק בוועידה החוקתית של המדינה ב-1867. [7]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)