לידה |
4 בפברואר 1909 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
3 בפברואר 1997 (בגיל 87) בולטימור, ארצות הברית |
מוקד פעילות | הונגריה |
מקום לימודים | האוניברסיטה לאמנויות בברלין, האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט |
סוגה | מוזיקה קלאסית |
שפה מועדפת | הונגרית |
כלי נגינה | פסנתר, כינור |
בן או בת זוג |
קלוד ריינס (1959–1960) אימרה פטאי |
אגי יאמבור (בהונגרית: Jámbor Ági; בודפשט, 4 בפברואר 1909 – בולטימור, 3 בפברואר 1997) הייתה פסנתרנית יהודייה-הונגרייה-אמריקאית. פרופסור אמריטה.
אגי יאמבור נולדה במשפחה יהודית כבתם של איש העסקים וילמוס יאמבור (1873-1935) ושל אולגה ריס. אמה, שניהלה בית ספר למוזיקה, החלה ללמד אותה. בהתחלה למדה לנגן בכינור, אבל היא ואחותה לא הצליחו להסכים על הכלי, אז היא עברה לפסנתר. בהמשך למדה נגינה על פסנתר בבית הספר למוזיקה פודור כתלמידתו של פאל בראון.[1] עוד לפני שלמדה לקרוא, ניגנה את מוצרט ובגיל שתים עשרה ערכה את הופעת הבכורה שלה בפני קהל עם תזמורת סימפונית.[2]
בין השנים 1926 לבין 1931 היא הפכה לתלמידתו של אדווין פישר באוניברסיטה לאמנויות בברלין, איתו ערכה מספר קונצרטים משותפים ברחבי גרמניה.[3] היא למדה גם תולדות המוזיקה באוניברסיטת הומבולדט. בתחילת שנות ה-30, בשיא הפופולריות שלה, עברה לפריז, יצאה ל"גלות" מרצון, בשל התקרבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. לפרנסתה, היא הפכה למנהלת המוזיקלית של בית הספר הגדול ביותר של אמיל ז'אק-דלקרוז. מסעה מבירת צרפת הובילה אותה לאמסטרדם, שם ביצעה בקביעות קונצרטים עם וילם מנגלברך.
יאמבור חזרה להונגריה ב-1933, וב-3 בינואר בבודפשט נישאה לפיזיקאי ד"ר אימרה פטאי, פסנתרן חובב,[4] שאיתו היא חיה בהולנד בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה.[5] סמוך לנישואיה נרשמה לאקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם הייתה תלמידתם של אימרה שטפאניאי (רו') ושל לאו ויינר, היא לקחה גם שיעורי קומפוזיציה אצל המלחין זולטאן קודאי, שם באקדמיה קיבלה את תעודת ההסמכה והתואר שלה.[3][6] הוא ארגנה תזמורת קאמרית בניצוחה. בשנת 1937, אגי יאמבור זכתה במקום החמישי בתחרות הבינלאומית השלישית לפסנתר על שם פרדריק שופן בוורשה. אז עברה להולנד עם בעלה. באפריל 1939 נתנה קונצרט עם וילם מנגלברך ותזמורת הקונצרטים של אמסטרדם.[7]
בעודה חיה בהולנד, היא ובעלה נתפסו כאשר הנאצים פלשו למדינה והם לא הצליחו להימלט לארצות הברית של אמריקה. אז הם חזרו לממלכת הונגריה. לאחר חקיקת החוק היהודי השני, היא כבר לא הייתה יכולה להופיע בפני קהל נוצרי, אלא רק בפני קהל יהודי בתיאטרון גולדמארק במסגרת הפעילות האמנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך. מנישואיה נולד בן, אך הוא מת תוך שבועיים. יאמבור שמרה את תמונת ילדה כל חייה על שידת מיטתה.
היא השתתפה בתנועת ההתנגדות (הדלה ביותר בהונגריה) בזמן הכיבוש הגרמני של הונגריה (מבצע מרגרטה). היא עבדה יחד עם אלברט סנט-גיירגי (זוכה פרס נובל) בתנועת ההתנגדות האנטי-נאצית בבודפשט.[8] כמסווה התלבשה לעיתים קרובות לזונה בשם "מריושקה", התלבשה בבגדים מפתים ואיפרה את עצמה בכבדות. אחרי המלחמה היא סירבה לחזור שוב לגרמניה או להופיע שם.
לאחר המלחמה היא ובעלה היגרו לשוודיה, ולאחר מכן הגיעו לארצות הברית ב-1947. בעלה שחלה במהלך המלחמה, מת שנתיים לאחר מכן. הם חיו תחילה בוושינגטון, שם לימדה באוניברסיטת וושינגטון, ולאחר מכן בפילדלפיה, שם הייתה מורה באקדמיה למוזיקלה של פילדלפיה (אנ') וגם הופיע בקביעות בקונצרטים.[6] אגי יאמבור ערכה את הופעת הבכורה שלה בבית עיריית ניו יורק באוקטובר 1947.[9] הנשיא טרומן היה בקהל בקונצרט הסולו שלה ב-1951.[10]
בין 1955 לבין 1957 הקליטה יאמבור חמישה אלבומים בניו יורק עבור קפיטול רקורדס, בחלקו עם עמיתיה מהאקדמיה למוזיקה וחבריה מאומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך, ויקטור אייטאי ויאנוס סטארקר .
בבולטימור, היא הפכה לפרופסור בקונסרבטוריון פיבודי (Peabody Conservatory), לאחר שעזבה את בולטימור לפילדלפיה ב-1957 החלה להופיע עם תזמורת פילדלפיה, שם הפכה לסולנית האהובה על יוג'ין אורמנדי המנצח וכנר יהודי-הונגרי וגם ברונו וולטר הכיר בכישרונה. בשנת 1957 הוזמנה ללמֵד במכללת ברין מאר בפילדלפיה, מכללה שרוב תלמידיה נשים ונועדה בראשיתה לנשים, וב-1958 מונתה לפרופסור במכללה. היא לימדה מוזיקה קאמרית, נתנה הרצאות על תולדות המוזיקה ומוזיקת עם.[6] לאחר פרישתה לגמלאות קיבלה את התואר פרופסור אמיריטה.
ב-1959 היא נישאה לכוכב הקולנוע ההוליוודי קלוד ריינס, אך נישואיהם הסתיימו בגירושים ב-1960.[11]
אגי יאמבור מתה יום אחד לפני יום הולדתו ה-88. מותה נגרם כתוצאה ממחלת הסרטן. כפסנתרנית, היא נודעה בעיקר כנגנית באך, חלק מהקלטותיה ששרדו מעידות על הבנה "פרהיסטורית", רומנטית של באך. היא גם הלחינה. יאמבור הלחינה, בין היתר, לפסנתר את קריאת "Psalmus humanus" שנכתב על ידי אלברט סנט-גיירגי וקרא לשלום במהלך מלחמת וייטנאם. בשנות ה-70 היא כתבה בעיקר שירים בליווי פסנתר בסגנון הרומנטי המאוחר, התעניינה גם בחקר מוזיקת העם, ובחרה במוזיקת העם הצוענית ההונגרית כנושא המחקר שלה.
{{cite web}}
: (עזרה)