אייבור מקסה
 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1862 לונדון, הממלכה המאוחדת   |
|---|---|
| פטירה |
1958 (בגיל 95 בערך) מידהארסט, סאסקס, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| בן או בת זוג |
Mary Caroline Wyndham (18 בדצמבר 1899–ערך בלתי־ידוע) |
| צאצאים |
John Herbert Maxse, Frederick Henry Joseph Maxse, Violet Constance Maxse |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1882–1926 (כ־44 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-18 מפקד הקורפוס ה-18 מפקד הקורפוס ה-9 מפקד פיקוד צפון | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
סר (פרדריק) אייבור מקסה (באנגלית: Sir (Frederick) Ivor Maxse; 22 בדצמבר 1862 – 28 בינואר 1958) היה גנרל בצבא הבריטי, אשר פיקד על כוחות במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקסה נולד ב-22 בדצמבר 1862 בלונדון, והיה הבן הגדול של האדמירל פרדריק אוגוסטוס מקסה, אחיו הצעיר היה העיתונאי המפורסם לאופולד מקסה. אייבור, כפי שהיה מכונה בדרך כלל, התחנך בבית הספר רוגבי ובאקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, ובשנת 1882 התגייס לצבא הבריטי והצטרף לרגימנט קלעי המלך.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקסה שירת בהודו תקופה ארוכה והשיג את דרגת הקפטן בגדודו לפני שעבר למשמר קולדסטרים בשנת 1891. הוא שימש כשלישו של הגנרל סר ארתור ליון פרמנטלה בשנים 1893–1894 שהיה המפקד הראשי בסקוטלנד ולאחר מכן מושל מלטה. בשנת 1897 מקסה נשלח לשרת בצבא המצרי ונטל חלק במערכה נגד המהדיסטים בסודאן. הוא שירת בדרגת Bimbashi (מייג'ור) בקרבות על אטברה ואומדורמאן ועוטר באות השירות המצוין בשנת 1898. במהלך הקרב על אום דיוואיקאראט בשנת 1899, הוא פיקד על גדוד. לאחר מכן נסע לדרום אפריקה, שם פרצה מלחמת הבורים השנייה בשנת 1899. מקסה שירת במטהו של לורד רוברטס וכמפקח משטרת פרטוריה לאחר שנפל בשבי ביוני 1900.
בסוף השנה הוא חזר לאנגליה, שם נכנס לתפקיד במשרד המלחמה, ובשנת 1903 מונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט משמר קולדסטרים. בשנת 1907 הוא הפך למפקד הרגימנט, ובשנת 1910 הוא מונה למפקד החטיבה ה-1 (משמר) בפיקוד אלדרשוט.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח מקסה עם חטיבתו לצרפת כחלק מהדיוויזיה ה-1, ולחן עמה בקרבות מונס, המארן והאן. באוקטובר 1914, הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל, ומונה למפקד הדיוויזיה ה-18 (המזרחית), אחת הדיוויזיות הראשונות בצבא קיצ'נר. במאי 1915 נשלחה הדיוויזיה לצרפת, שם היא לחמה בקרב איפר השני ובקרב לוס.
מקיץ 1916 השתתפה הדיוויזיה ה-18 בקרב על הסום בפיקודו של מקסה. היא הייתה אחת הדיוויזיות הבודדות שהשיגה את יעדיה במונטובאן-דה-פיקארדי (יחד עם הדיוויזיה ה-30) ביום הראשון של המערכה. עד לסיום המתקפה בנובמבר 1916, המשיכה הדיוויזיה לפעול כמעט ברציפות על הסום ונלחמה, בין היתר, באנקר.
בינואר 1917 הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל, טמונה למפקד הקורפוס ה-18, שהוקם בחזית המערבית, איתו השתתף במהלך הרדיפה לקו הינדנבורג במהלך מבצע אלבריך במרץ. מהקיץ ועד סתיו 1917 לחם הקורפוס בקרב איפר השלישי בפלנדריה כחלק מהארמייה החמישית תחת יוברט גוף. באביב 1918 לחם הקורפוס במהלך מבצע מיכאל תחת פיקודו של הנרי הורן, אולם עד מהרה מקסה הסתכסך כמו על טקטיקות, אספקה ואימונים, ולכן נשלח לתפקיד אחר.
ביוני 1918 מונה מקסה למפקח הכללי להכשרת צבאות בריטניה בצרפת. בתפקיד זה הקדיש תשומת לב רבה לטקטיקות שהציגו הגרמנים במתקפת האביב שלהם וניסה לכלול אותם בתקנות האימונים הבריטיות, שהשפיעו על מתקפת מאה הימים.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תום המלחמה מונה מקסה למפקד פיקוד הצפון הבריטי ביוני 1919, לאחר שפיקד באופן זמני על הקורפוס ה-9 של ארמיית הריין הבריטית. בשנת 1926 הוא הועלה לדרגת גנרל ופרש מהצבא. בפיקוד צפון הוא היה מעורב באופן פעיל בקידום הקריירה של באזיל לידל הארט הצעיר.
לאחר מכן הוא הפך לבעלים מצליח של חברת גידול פירות. הוא סבל משבץ מוחי בשנת 1956 ובילה את שנות חייו האחרונות בבית אבות עד מותו ב-28 בינואר 1958.
