אמיל מיזלייה
 | |
| לידה |
17 באפריל 1882 מרסיי, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1965 (בגיל 83) טולון, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות סן פייר |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
אקול נאוואל |
| דרגה |
תת אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
אדמירל משנה אמיל אנרי מיזלייה (בצרפתית - Emile Henry Muselier; 17 באפריל 1882 - 2 בספטמבר 1965) היה ימאי צרפתי שהוביל את כוחותיה הימיים של צרפת החופשית במהלך מלחמת העולם השנייה. מיזלייה נטל חלק במבצעי צרפת החופשית, והיה אחראי לכיבוש איי סן-פייר ומיקלון בשנת 1941, אך בשנת 1942, לאחר סכסוך עם שארל דה גול פרש מתפקידו, ולאחר מכן העמיד עצמו לפקודת הגנרל אנרי ז'ירו. לאחר המלחמה פרש לעסקיו הפרטיים.
קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיזלייה נולד ב-1882 במרסיי. ב-1899 החל את לימודיו באקדמיה הימית של צרפת (École Navale), ולאחר סיום הלימודים שירת כקצין ימי במזרח הרחוק ובים האדריאטי. במלחמת העולם הראשונה לחם כקצין נחתים בבלגיה ב-1915. ב-1916 עבד במטה הצי כאחראי לחידושים טכנולוגיים, וב-1918 קיבל את פיקודו הימי הראשון. לאחר המלחמה עלה בסולם הדרגות, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה לדרגת אדמירל-משנה על ידי מפקד הצי פרנסואה דרלאן. מינוי זה עוכב בכמה חודשים בשל האשמות שהועלו כנגד טוהר המידות של מיזלייה, האשמות מהן טוהר.
שירותו בצי צרפת החופשית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תבוסת צרפת במהלך המערכה על צרפת היה מיזלייה בין הקצינים שסירבו לקבל את הסכם הכניעה. ביוני 1940 הגיע ללונדון. באותה תקופה היה הצי הצרפתי נכס רב ערך במערכה. היה בו כדי להכריע את המערכה הימית, אם ייעשה בו שימוש, בתקופה בה היה חשש מפלישה גרמנית לבריטניה. מיזלייה היה נכס רב ערך למאמצים להעביר את הצי הצרפתי לטובת מטרת בעלות הברית. בלונדון נפגש עם שארל דה גול, אשר מינה אותו למפקד הצי הקטן שהתגבש בנמלי בריטניה, מספינות הצי הצרפתי שהעמידו עצמן לרשות מטרות צרפת החופשית. גם לאחר תקרית השמדת השייטת הצרפתית במרס אל כביר, בה השמידו הבריטים חלק ניכר מהצי הצרפתי שסירב להיענות לדרישתם להצטרף לשורותיהם, פעולה שיצרה קרע עמוק בין הצרפתים והבריטים, ולוותה גם בהשתלטות אלימה על חלק מן הספינות הצרפתיות שעגנו בנמלי בריטניה, שידר מיסלייה מלונדון לאנשי הצי הצרפתי, כי אל להם למלא פקודות כניעה, וכי עליהם להצטרף אל בעלי הברית הבריטים.[1] באוקטובר 1940 נדון מיזלייה למוות על ידי בית דין צבאי בווישי.[2]
בינואר 1941 אירעה תקרית חמורה, כאשר שירות המודיעין הבריטי חשד במיזלייה כי הוא מעביר מידע לאנשי צרפת של וישי, וכי בשל המידע כשל מבצע כיבוש דקר, בספטמבר 1940. מיזלייה נאסר, בהתבסס על מסמכים שהעביר לגנרל רוזואה, נציג וישי בבריטניה שהוחזר לאחר מכן לצרפת. לאחר התערבותו של דה גול, התקיימה חקירה נוספת, שטיהרה את החשדות כנגד מיזלייה, והעלתה כי מדובר בקנוניה שבושלה כנגדו על ידי גורמים בשירות הביון הבריטי.[3]
בספטמבר 1941 הכריז דה גול על הקמת "הוועד הלאומי", שהיה מעין ממשלה צרפתית בגולה, ובה מונה מיזלייה לשר הצי.[4] בטרם הקים דה גול את הוועד, דרש מיזלייה כי הוא אשר יעמוד בראש הוועד, ודה גול יוותר על סמכויותיו וישמש בתפקיד סמלי, אך לאחר מכן נסוג מדרישתו זו.[5]
בדצמבר 1941 הגיע מיזלייה לקנדה על מנת לבחון שם ספינות צרפתיות שעגנו בנמלי ניופאונדלנד. דה גול, שחשש כי איי סן-פייר ומיקלון, מושבה צרפתית בצפון אמריקה, שנמצאו תחת שליטת וישי, ייכבשו על ידי ארצות הברית, הורה לו להגיע בראש צי קטן אל האיים, ולהעבירם לשליטת אנשי צרפת החופשית. מיזלייה דרש לקבל את הסכמת יתר בעלות הברית למבצע, וקיבל תשובה שלילית מארצות הברית. דה גול, שקיבל מידע מודיעיני כי ממשלת קנדה מתכוונת לשלוח כוח צבאי אל האיים, הורה לו לתקוף.[6] ב-23 בדצמבר הגיע מיזלייה אל האיים, והשתלט עליהם בדרכי שלום. במקום בוצע משאל עם בסיומו החליטו תושבי האי לתמוך במטרות צרפת החופשית, ולדחות את ממשל וישי. פעולה זו עוררה את זעמו של משרד החוץ האמריקאי, וכן את כעסם של הבריטים והקנדים. מזכיר המדינה של ארצות הברית, קורדל הול, הודיע כי הוא דרש ממשלת קנדה לדעת איזה צעדים היא מתכוונת לנקוט כדי להשיב את המצב לקדמותו" ומר מקנזי קינג, ראש ממשלת קנדה, הודיע כי ממשלתו לא ציפתה לפעולה ולא אישרה אותה, וכי ישתף פעולה עם בריטניה וארצות הברית בכל פעולה דיפלומטית לפתרון המשבר.[7] בסופו של דבר נרגע המשבר, והאיים נותרו בחזקת אנשי צרפת החופשית, אך הפעולה גרמה למשבר אמון משמעותי בין דה גול ובין רוזוולט שמעולם לא יושב עד תומו.
במרץ 1942 הודיע מיזלייה לדה גול כי הוא פורש מתפקידיו בוועד הלאומי של צרפת החופשית. בתחילה תבע לשמור בידו את סמכויותיו בצי, ונעזר בגורמים בריטיים כאלברט ויקטור אלכסנדר, הלורד הראשון של האדמירליות שתמך בדרישתו. דרישה זו הועברה לדה גול על ידי אנתוני אידן, שר החוץ הבריטי, אך לאחר חודש חזרו בהאם הבריטים מדרישתם, ומיזלייה פרש מכל תפקידיו בצי.[8]
בשנת 1943 לאחר מבצע לפיד בו השתלטו בעלות הברית על צפון אפריקה, ולאחר רצח האדמירל ז'אן פרנסואה דרלאן, הגיע מיזלייה לאלג'יר וחבר אל האדמירל אנרי ז'ירו. ז'ירו עמד אז במגעים עם דה גול לאיחוד השורות ויצירת גוף מאוחד שירכז את ההתנגדות הצרפתית. לאחר שמגעים אלו נשאו פרי, קיבל מיזלייה את תפקיד סגנו של ז'ירו בניהול ענייני אלג'יריה. לאחר מכן היה חבר במשלחת הימית הצרפתית בגרמניה. הוא פרש מכל פעילות בשנת 1946 ומת בשנת 1965.
עיטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיזלייה עוטר בעיטורים רבים וביניהם[9]
- קצין בכיר בלגיון הכבוד
- מסדר השחרור
- צלב המלחמה 1914 - 1918.
- צלב המלחמה 1939 - 1945.
- צלב המלחמה מחוץ לגבולות צרפת (Croix de guerre des Théâtres d'opérations extérieurs)
- צלב השירות הקרבי בהתנדבות (Croix du combattant volontaire)
- אביר מסדר האמבט.
- מפקד במסדר לאופולד (Ordre de Léopold) - עיטור בלגי.
- אביר מסדר סט. מוריציו ולזארו (Ordine dei Santi Maurizio e Lazzaro) תואר המוענק על ידי בית סאבויה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Free forces respond to Muselier's appeal, פלסטיין פוסט, 5 ביולי 1940
- ^ Muselier 'sentenced', פלסטיין פוסט, 25 באוקטובר 1940
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 139.
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 139.
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 232.
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 197.
- ^ Free french surprise move causes flurry, פלסטיין פוסט, 28 בדצמבר 1941
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 234.
- ^ אמיל מיזלייה באתר מסדר השחרור (צרפתית)