אן סינקלייר
 | |
| לידה |
15 ביולי 1948 (בת 76) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Anne-Élise Schwartz |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
TF1, האפינגטון פוסט צרפת, Paris Match, France 3 |
| בן או בת זוג |
איוואן לוואי (9 בנובמבר 1976–31 בדצמבר 1990) דומיניק סטראוס-קאהן (26 בנובמבר 1991–מרץ 2013) פייר נורה (אוקטובר 2012–?) ז'אק אטלי |
| צאצאים |
David Levaï |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר (X) | anne_sinclair |
  | |
אן סינקלייר (בצרפתית: Anne Sinclair; נולדה ב-15 ביולי 1948 בעיר ניו יורק בשם אן אליס שוורץ) היא עיתונאית יהודייה-צרפתייה, הידועה בעיקר בשל הגשת המגזין הפוליטי הפופולרי "7sur7" , בערוץ הטלוויזיה הצרפתי הפרטי TF1, בשנות ה-80 וה-90.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיה הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סינקלייר היא בתם של רובר ז'וזף שוורץ (שינה את שמו ב-1949 לסינקלייר, כינויו בתנועת ההתנגדות הצרפתית), איש עסקים ואביר לגיון הכבוד, ומישלן נאנט רוזנברג. אבי אמהּ, פול רוזנברג (1881-1959), היה בעל גלריה חשובה וסוחר אמנות בפריז ומאוחר יותר בניו יורק, לשם נמלט מהנאצים.[1] ממנו ירשה סינקלייר חלק מאוסף ציוריו בשווי עשרות מיליוני אירו. ציור אחד של אנרי מאטיס - "השפחה: הרמוניה בכחול", נמכר ב-2007 בכריסטי'ס תמורת 33.6 מיליון דולר.
שנים ספורות לאחר לידתה של סינקליר חזרה משפחתה לצרפת.[2] בשנת 1972 השלימה את לימודיה לתואר במדעי המדינה והחברה במכון למדע המדינה בפריז, ותואר במשפטים מאוניברסיטת פריז.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הקריירה העיתונאית היא החלה בשנת 1973 בערוץ "אירופה 1". בשנת 1984 החלה להגיש את התוכנית "7 על 7" - מגזין חדשות ופוליטיקה שבועי ששודר בערבי יום ראשון בערוץ "TF1", וזכה לקהל צופים רב בצרפת. במהלך 13 שנות הגשתה את התוכנית ערכה סינקלייר למעלה מחמש מאות ראיונות עם אישי ציבור מהשורה הראשונה, שהפכו אותה לאחת העיתונאיות המפורסמות ביותר בצרפת; הקריאה "דבר אמת!" אותה נהגה להפנות למרואייניה הפכה לסימן ההיכר שלה.
בעקבות מינויו של בעלה, דומיניק סטראוס-קאהן, לשר האוצר והמסחר הצרפתי בשנת 1997, היא התפטרה מהגשת התוכנית כדי להימנע מניגוד עניינים, והחלה לנהל את חברת הבת האינטרנטית של הערוץ - "e-TF1". היא עזבה את קבוצת TF1 בשנת 2001, לאחר חילוקי דעות עם המנכ"ל פטריק לה ליי. בשנת 2003 שבה לעסוק בעיתונאות, עת השיקה את תוכנית הרדיו "Libre Cours" ("קורס חופשי") בתחנת השידור הציבורית "פראנס אינטר". תוכנית זו עסקה בהפגשת תלמידים עם אנשי מקצוע תובעניים. בשנת 2008 השתתפה בתוכנית "Le Grand Journal" ששודרה בערוץ Canal +, ודיווחה - יחד עם העיתונאית לורנס האים (Haïm) - על הבחירות לנשיאות בארצות הברית. עם מעברה לארצות הברית ב-2007 החלה לפרסם בלוג בשם "שניים שלושה דברים שרואים באמריקה" שהתרכז במדיניות החוץ האמריקנית.[3] בנובמבר 2010 הצטרפה למועצת המנהלים של מוזיאון פיקאסו.
באוקטובר 2011 החלה לשמש כעורכת המהדורה הצרפתית של ההאפינגטון פוסט.
סינקלייר זכתה בשלושה פרסי "Sept d'Or", המקבילה הצרפתית לפרס אמי. בשנים האחרונות החלה לכתוב ספר ביוגרפיה על סבה, סוחר האמנות פול רוזנברג.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסינקלייר שני ילדים מבעלה לשעבר העיתונאי, יליד הונגריה, איוואן לוואי, דוד ואלי (אלי נקרא על שם ידידם הוותיק אלי ויזל). ב-24 בנובמבר 1991 נישאה לפוליטיקאי הצרפתי דומיניק סטראוס-קאהן, עמו החלה בקשר רומנטי לאחר שנפגשו על סט תוכנית האירוח שלה בשנת 1989, בעודם נשואים לבני זוגם הקודמים.
לאחר שסטראוס-קאהן מונה לראש קרן המטבע הבינלאומית, עברה סינקלייר עמו לוושינגטון, שם רכשה בית מידות בג'ורג'טאון. סינקלייר התייצבה בקביעות לימינו של סטראוס-קאהן, שהיה מעורב לאורך השנים במספר שערוריות מיניות וכלכליות. בפרט, לאחר שנעצר בניו יורק במאי 2011 באשמת אונס חדרנית, היא העמידה לרשותו את אמצעיה הכלכליים הרבים למען שחרורו למעצר בית מאובטח והגנתו.[4] באוגוסט 2012 נפרדה מסטראוס-קאהן.[5]
סינקלייר הביעה פעמים אחדות תמיכה נלהבת במדינת ישראל. היא הצהירה כי מלחמת ששת הימים חיזקה בה את מודעותה לזהותה היהודית: "הייתי בת 19, ובאותו רגע ממש ראיתי את עצמי כיהודייה, מפני שבדידותה של ישראל הייתה בלתי נסבלת בעיני".[6]
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Une année particulière, 1982
- Deux ou trois choses que je sais d'eux, 1997
- Caméra subjective, 2002
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אן סינקלייר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- הבלוג הפוליטי של אן סינקלייר (בצרפתית)
אן סינקלייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- סטיבן ארלנגר ומאיה דה לה באום, פופולרית יותר, עשירה יותר - ונאמנה יותר מבעלה, באתר TheMarker, 23 במאי 2011
גבי לוין, העיתונאית אן סינקלייר: "משברים חושפים את פניה היפות והמכוערות של האנושות", באתר הארץ, 1 ביוני 2020- אן סינקלייר בראש רשימת 12 הבלוגים הפוליטיים המובילים בצרפת (בצרפתית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Une héritière très réservée, באתר לה פואה (בצרפתית)
- ^ [ http://nymag.com/news/features/dominique-strauss-kahn-2011-8/index3.html The Womanizer’s Wife]
- ^ Two or Three Things about Anne Sinclair
- ^ Angelique Chrisafis, Why Anne Sinclair is standing by Dominique Strauss-Kahn, ביוני 2011, באתר הגרדיאן(באנגלית)
- ^ אשתו של שטראוס-קאהן עזבה אותו - ומסתדרת מצוין, באתר וואלה, 2 בספטמבר 2012
- ^ מוריס זפרן, Les Juifs dans la politique française de 1945 à nos jours, Flammarion, פריז 1990, עמוד 154