אנג'ליקה רוזיאנו (שם נעורים: אדלשטיין; 15 באוקטובר1921, בוקרשט – 22 בפברואר2006) הייתה שחקנית טניס שולחןרומניה - יהודיה, אשר זכתה 6 פעמים ברציפות באליפות העולם בטניס שולחן לנשים בשנים 1950 – 1955[1]. הישג זה, שהוא יחיד במינו בהיסטוריה של טניס השולחן לנשים, מציב את רוזיאנו בשורה הראשונה של שחקניות טניס השולחן לדורותיהן ויש אשר סבורים כי היא ראויה לתואר השחקנית הגדולה בכל הזמנים. בסך הכל היא זכתה באליפות העולם בטניס שולחן ב-30 מדליות, מהן 17 מדליות זהב, 5 מדליות כסף ו-8 מדליות ארד. רוזיאנו, עלתה לישראל ב-1960 זכתה במכביה השישית שנערכה בשנת 1961 ובאליפות ישראל לנשים בשנים 1961 ו-1962.
רוזיאנו נולדה לסוחר יינות בשם אדלשטיין. היא הכירה את המשחק לראשונה בגיל 8, כאשר אחיה בן ה-16 הרכיב בבית רשת של טניס שולחן. במשחקים שהתנהלו בביתה פיתחו בני הבית דרך אימון מיוחדת כאשר השתדלו להכות בכדור כך שינחת בתוך כובע שאת מיקומו שינו מפעם לפעם. בגיל 12 זכתה בגביע רומניה לנשים, כבר בגיל 13 העפילה אנג'ליקה לגמר אליפות רומניה לנשים וזכתה במקום השני[2] ובגיל 14 זכתה באליפות רומניה לנשים. בשנים 1940-1945 לא הורשתה לשחק בגלל היותה יהודיה[3].
בשנים 1950-1955 הגיעה לשיאה וזכתה שש פעמים ברציפות באליפות העולם. אולם בשנת 1956 היא נוצחה כבר בסיבוב השני על ידי יפנית די אלמונית[4].
במהלך שנות ה-50 כיהנה רוזיאנה כמאמנת ראשית בטניס שולחן ברומניה והייתה אחראית על הסמכת מאמנים[5].
בתחילת 1960 עלה בעלה לישראל ובאוגוסט 1960 עלתה לישראל עם בתה[6]. עם עלייתה היא הצטרפה להפועל חיפה ומונתה למאמנת נבחרת טניס השולחן של הפועל[7]. היא זכתה בתחרות טניס השולחן בכינוס הפועל השביעי במאי 1961[8] ובמכביה השישית שנערכה בספטמבר 1961 ובאליפות ישראל לנשים בשנים 1961 ו-1962.
באוקטובר 1961 פרסמה רוזיאנו ביקורת על התאחדות טניס השולחן של ישראל על שקיבל הזמנות עבורה לתחרויות בינלאומיות, ומבלי לידע אותה לא טרח לענות על ההזמנות, כדי שלא תצטרך לשלם על הוצאות הנסיעות[9]. בתגובה אמרו בהתאחדות שהם מעדיפים לשלוח ספורטאים לאליפויות אירופה, אסיה והעולם ולא לתחרויות בינלאומיות אחרות[10]. בתחילת 1962 אפשרה ההתאחדות לרוזיאנו להשתתף באנגליה וצרפת, אך דחתה את ההזמנה לשחק בגרמניה[11]. בנוסף, נדרשה רוזיאנו שלא לשחק עם בת זוג מגרמניה[12].
באמצע 1962 היא השתתפה במשך 40 יום בתחרויות ראווה בדרום אפריקה בהזמנת הקהילה היהודית[13]. בעקבות זאת דרש יו"ר ההתאחדות הבינלאומית מההתאחדות בישראל להטיל עליה עונש מרתיע[14][15]. עניינה נדון בספטמבר 1962 בדיון בו התברר שרוזיאנו הייתה מודעת לאיסור לשחק בדרום אפריקה[16], הגם שהתרעה רשמית לא נשלחה אליה, למרות שהוכנה[17]. באוקטובר 1962 היא גונתה בחריפות על ידי בית הדין של ההתאחדות. עם זאת, לא הוטל עליה עונש בהיעדר סעיף מתאים בתקנון[18].
בסוף 1964 היא מונתה למאמנת נבחרת ישראל לגברים בטניס שולחן למרות מחאות הנהלת מכבי שרצתה למנות לתפקיד את אוטו פפרבאום איש מכבי[19]. במכבי טענו שרוזיאנו אינה מתאימה לתפקיד בגלל הופעתה בדרום אפריקה בשנת 1962[20]. לעומת זאת רוזיאנו טענה שמכבי מתנכלים לה בגלל שבחרה בעלייתה לעבוד עם הפועל ובגלל היותה אשה[5]. נציגי מכבי החרימו את הנבחרת והתאמנו בנפרד. בפברואר דווח על פשרה על פיה רוזיאנו הייתה המאמנת ופפרבאום ראש המשלחת[21], אולם הסכסוך לא יושב ובגלל החרם של מכבי הוחלט לא להשתתף באליפות העולם[22]. בהמשך, הושגה הסכמה ברגע האחרון להוציא את המשלחת בכל זאת על פי מתווה הפשרה[23][24].
באוגוסט 1966 פוטרה מתפקידה כמאמנת בהפועל עקב קיצוצים בתקציב[25]. היא עזבה את העיסוק בטניס שולחן ועברה לעבוד באלביט בתיכנות מחשבים, בהזמנת בתה שעבדה אז באלביט[26]. במהלך מלחמת ששת הימים עבדה כנהגת מונית במשך ארבע שעות ביום כדי לסייע במאמץ המלחמתי[27].
בשנת 1972 היא סירבה להזמנה להצטרף לוועדה מקצועית לקידום טניס השולחן[28]. גם בתחום המחשבים באו לידי ביטוי חלק מהתכונות שהפכו אותה לאלופת עולם ובשנת 1980 זכתה בתואר "עובד מצטיין של אלביט". בשנת 1981 הונצחה רוזיאנו ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח יהודים שהגיעו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן. בשנותיה האחרונות התגוררה בחיפה וזכתה ב-2001 לתואר אזרחית כבוד של העיר.
רוזיאנו נישאה ללו רוזיאנו, פרופסור לכימיה בטכניון[5] בתחום חוזק חומרים[29] שקודם לעלייתו היה ראש המעבדה לחקר תופעות בלייה באקדמיה למדעים ברומניה[30]. בשנת 1946 נולדה בתם מיכאלה הרבסט[31] שבצעירותה שחקה אף היא טניס שולחן[26]. באליפות ישראל בשנת 1961 הגיעו האם והבת לגמר ליחידים והאם החליטה לא לשחק אלא לחלק ביניהן את הניצחון. לעומת זאת, בזוגות מעורבים, נצחה הזוג שכלל את האם את הזוג שכלל את הבת[32].
"הדמות המעניינת ביותר בטניס השולחן היא בחורה רומניה בשם אנג'ליקה רוזנו, המחזיקה באליפות העולם לגברות זה חמש שנים. יש קסם רב במשחקה והיא יודעת לטפח אותו. משחקה שקט מאד. ... פניה מכוסים כאילו מסכה כל הזמן, בין אם ברגע שעליה להתגונן קשות ונמרצות ליד השולחן, ובין אם זה בשעה היא מושיטה ידה לקבל גביע ופרס. ספינקס. משחקה נבון ומחושב, היא שולטת בכל סוגי החבטות, ואומרים כי רק הטובים שבשחקנים הגברים מסוגלים לנצח אותה. מעולם לא תזלזל ביריב או במשחק, והיא ניגשת לכל תחרות כאל מיבחן קשה."
1948 - בלונדון שבאנגליה - מקום שלישי נשים, מקום רביעי בזוגות מעורבים יחד עם ריצ'רד ברגמן ומקום שלישי קבוצתי עם נבחרת רומניה
1950 - בבודפשט שבהונגריה[34] - מקום ראשון נשים, מקום שני לזוגות נשים יחד עם Gizella Farkas, מקום שלישי לזוגות מעורבים יחד עם איוון אנדריאדיס ומקום ראשון קבוצתי עם נבחרת רומניה
1951 - בווינה שבאוסטריה - מקום ראשון נשים[35], מקום שני בזוגות נשים יחד עם שארי סאס-קולושווארי, מקום ראשון בזוגות מעורבים יחד עם Bohumil Vana, מקום ראשון קבוצתי עם נבחרת רומניה
1952 - במומבאי שבהודו - מקום ראשון נשים, מקום ראשון בזוגות מעורבים יחד עם Ferenc Sido, מקום שני קבוצתי עם נבחרת רומניה
1953 - בבוקרשט שברומניה - מקום ראשון נשים, מקום שני בזוגות נשים יחד עם Gizella Farkas, מקום ראשון בזוגות מעורבים יחד עם Ferenc Sido ומקום ראשון קבוצתי עם נבחרת רומניה
1954 - בלונדון שבאנגליה - מקום ראשון נשים[36], מקום שלישי בזוגות נשים יחד עם Gizella Farkas
1955 - באוטרכט שבהולנד - מקום ראשון נשים, מקום ראשון בזוגות נשים יחד עם Ella Constantinescu-Zeller ומקום ראשון קבוצתי עם נבחרת רומניה
1956 - בטוקיו שביפן - מקום ראשון בזוגות נשים יחד עם Ella Constantinescu-Zeller ומקום ראשון קבוצתי עם נבחרת רומניה
1957 - בסטוקהולם שבשוודיה - מקום שלישי בזוגות נשים יחד עם Helen Elliott ומקום שני קבוצתי עם נבחרת רומניה