לידה |
28 ביולי 1925 בודפשט, ממלכת הונגריה |
---|---|
פטירה |
10 בדצמבר 2016 (בגיל 91) סטוקהולם, שוודיה |
מוסדות | מכון קרולינסקה |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | אווה קליין |
ג'ורג' קליין (בהונגרית: Klein György, בגרמנית: Georg Klein; בודפשט, 28 ביולי 1925 – סטוקהולם, שוודיה, 10 בדצמבר 2016)[1] היה ביולוג תאים יהודי-הונגרי-שוודי, אימונולוג, אונקולוג, מחבר מאמרים מדעיים, דוקטור למדעים בביולוגיה, חבר כבוד של האקדמיה ההונגרית למדעים. הוא היה מדען מוכר בינלאומי בתהליכים תאיים של היווצרות גידולים ובמחקר וירולוגי ואימונולוגי של סרטן. בין השנים 1957–1993 היה ראש המחלקה לביולוגיה של גידולים במכון קרולינסקה בסטוקהולם.
ג'ורג' קליין סיים את הגימנסיה ברז'ני דניאל בבודפשט. בשל מוצאו היהודי, בשנת 1944 על פי צו משרד הפנים 8935/1944 הוא נאלץ לעבור לשטח גטו בודפשט.
בספרו "פייטה"(אנ') ובמקומות נוספים קליין כתב על קורותיו בתקופת השואה כנער בבודפשט לאחר פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944. במאי או ביוני 1944 עבד קליין כמזכיר הנוער של מועצת היהודים (יודנרט) ברחוב שיפּ כאשר הבוס שלו, ד"ר זולטאן קוהן (כהן), הראה לו עותק של דו"ח ורבה-וצלר. הדו"ח היה דיווח כעדי ראייה על מה שקורה באושוויץ, כולל פרטים על תאי הגזים. המחברים, רודולף ורבה ואלפרד וצלר, ברחו ממחנה ההשמדה באפריל של אותה שנה. הם הזהירו שרוב המגורשים שיגיעו למחנה ירצחו מייד ולא יישלחו ליישוב מחדש (כפי שהגרמנים הציגו זאת ליהודים).[2]
קליין ניסה להזהיר את משפחתו ואת חבריו, אך איש לא הקשיב לו. כשהגיע הזמן לעלות על אחת מרכבות הגירוש הוא העדיף לברוח ועד ינואר 1945 (מועד שחרור בודפשט על ידי הצבא האדום הסובייטי) הסתתר במרתף. עשרות שנים מאוחר יותר הוא פנה אל ורבה, אז פרופסור לפרמקולוגיה בקנדה, כדי להודות לו, ואחר כך כתב שני מאמרים עליו ועל הדו"ח שלו, "הפחד האולטימטיבי של נוסע שחזר מהגיהנום", שפורסם בספרו "פייטה" (לראשונה בשוודיה בשנת 1989), וכן "להתמודד עם השואה: דין וחשבון של עד ראייה" (2011) על דיווחי אושוויץ והשואה בהונגריה, בעריכת רנדולף ל. ברהם ויליאם ואנדן הובל.
בשנת 1945, החל ללמוד בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת סגד למשך סמסטר (כי אוניברסיטת בודפשט טרם נפתחה אז), ואחר כך עבר לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פזמאני פטר בבודפשט (בשנת 1951 שונה שמה לאוניברסיטת אטווש לוראנד). במקביל ללימודיו, הוא היה מתרגל באוניברסיטה בתחום ההיסטולוגיה בשנים 1945–1946 ובשנים 1946–1947 בתחום הפתולוגיה.
בשנת 1947 הוזמנו לשוודיה הוא וגם אשתו לעתיד על ידי מועדון נוער יהודי שם. בשוודיה הוצע לו להיות חוקר עמית במחלקה לביולוגיה של גידולים במכון קרולינסקה בסטוקהולם. לאחר חזרתם הם התחתנו ובתחילת 1948 חזרו התיישבו לצמיתות בשוודיה. בשנת 1950 ערך קליין מחקרים במכון לחקר הסרטן בפילדלפיה (Institute for Cancer Research). בשנת 1951 קיבל את התואר דוקטור ברפואה (.M.D) במכון קרולינסקה, ובשנת 1952 הגן על הדוקטורט שלו במדעי הביולוגיה (.Ph.D). משנת 1951 לימד במחלקה לציטולוגיה של מכון קרולינסקה בניהולו של טורביורן קספרסון ומשנת 1957 עד 1993 היה פרופסור במחלקה לביולוגיה במכון בנושא גידולים סרטניים. בינתיים היה פרופסור אורח באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1961, עמית במלגת-פוגארטי במכון הבריאות הלאומי (NIH) בוושינגטון בשנת 1972 ופרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים בין השנים 1973–1993. משנת 1993 עבד במרכז למיקרוביולוגיה וביולוגיה של גידולים במכון קרולינסקה כמוביל קבוצת מחקר עם תואר פרופסור אמריטוס.
תחום מחקרו העיקרי היה בהתפתחות מחלות הסרטן בביולוגיה של התא, היבטים גנטיים של התאים, וירולוגיה ואימונולוגיה של תאים של גידולים סרטניים, מאפייני התגובה החיסונית שיוצרים גידולים סרטניים. משנת 1948 ועד סוף ימיו כחוקר במכון קרולינסקה, אשתו, אווה קליין, הייתה עמיתתו הקרובה ביותר, וכמה סוגיות בביולוגיה של התאים הובהרו באמצעות מאמץ משותף.
על ידי חקר הממאירוּת של התאים, היווצרות גידולים (קרצינוגנזיס) הוא זיהה את מנגנוני הבחירה (סלקציה) של דינמיקת האוכלוסייה (Population dynamics) של תאי הגידול בתחילת דרכם. הוא בחן בפירוט את חלוקת התאים החולים שעברו מוטציה, את תפקידם של האונקוגנים שמעוררים התפשטות רקמות ואת תהליך הדיכוי שמעכב את תהליך בהיווצרות הגידול ואת תפקוד הגנים המדכאים שמעורבים. הוא בחן בהרחבה את פוטנציאל יצירת הגידול של מספר נגיפי DNA, כולל וירוסים של נגיף הפפילומה האנושי, שגורמים לסרטן עור ולסרטן צוואר הרחם, את וירוס אפשטיין-בר (EBV) שגורם לסרטן הלימפומה, וירוסי ההרפס (Herpesviridae) שמעורבים בפיתוח סרקומת קפושי.
במחקר האימונולוגיה הגידולית שלו, הוא בדק את היכולת של מערכת החיסון, המכונה immunosurveillance, לזהות ולהילחם באנטיגנים שאינם עצמיים, וגם את התאים הסרטניים שהתפתחו בגוף ומערכת החיסון נלחמת בהם. המחקר שלו כלל את התפקיד של אנטיגנים הסרטניים להשתלה כדי עורר תגובה חיסונית ועוד. הוא כתב יותר משלוש מאות מאמרים מדעיים משמעותיים והיה עורך "ההתקדמות בחקר הסרטן" ו"ההתקדמות באונקולוגיה נגיפית" ("Advances in Cancer Research" and "Advances in Viral Oncology"). מאז שנות השמונים התפרסמו כמה ספר זיכרונות, אוטוביוגרפיות ומאמרים פילוסופיים של מדע בצורת ספר בשוודית, ותרגומים הונגריים לחלקם פורסמו.
משנת 1947 ועד מותו, היה בעלה של אווה קליין (1925) (מקודם: אווה פישר) אימונולוגית ואונקולוגית. לג'ורג' ולאווה קליין נולדו שלושה ילדים: בן שהוא מתמטיקאי, ושתי בנות, אחת מהן רופאה והשנייה מחזאית. בני הזוג תיארו את תחילת הקריירה וכיצד הם נפגשו, במאמר שכתבו יחד בשנת 1989, "איך דבר אחד הוביל לאחר".