גאלא גאלאקטיון, בציור בכותרת "אדם של עולם חדש", מאת ניקולאיה טוניצה | |
לידה |
16 באפריל 1879 דידשט, מחוז טלאורמן, חבל מונטניה, ממלכת רומניה |
---|---|
פטירה |
8 במרץ 1961 (בגיל 81) בוקרשט, רומניה (הרפובליקה העממית הרומנית) |
שם לידה | Grigore Pișculescu |
מדינה | רומניה |
מקום קבורה | Cernica monastery |
שם עט | Gala Galaction |
עיסוק | כומר, בלשן, מתרגם, סופר, מרצה, עיתונאי |
מקום לימודים | אוניברסיטת צ'רנוביץ, המכללה הלאומית "ספנטול סאבה" |
שפות היצירה | רומנית, עברית, יוונית, טורקית |
יצירות בולטות | Moara lui Călifar, Doctorul Taifun, Papucii lui Mahmud, Roxana, La răspântie de veacuri |
גאלא גאלקטיון (ברומנית: Gala Galaction, שם עט של גריגורה פישקולסקו - Grigore Pișculescu, 16 באפריל 1879 דידשט, טלאורמן - 8 במרץ 1961), היה סופר, תאולוג ומתרגם רומני, בעל שורשים ארומנים. גאלקטיון שימש ככומר אורתודוקסי, ונודע בתרגומיו של כתבי הקודש מעברית ומיוונית לרומנית, יחד עם וסילה ראדו. בשנת 1947 הוא נבחר לאקדמיה הרומנית ובין השנים 1948–1952 כיהן כחבר באספה הלאומית הגדולה של רומניה.
במהלך התקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השנייה, ובניגוד לרוח האנטישמית ששררה ברומניה בשנים אלה, גאלקטיון הביע אהדה למיעוט היהודי ברומניה, ראה בעין יפה את המפעל הציוני, ואף ביקר ביישוב העברי ב ארץ ישראל.
גריגורה פישקולסקו נולד בשנת 1879 בכפר דידשט במחוז טלאורמן שבחבל מונטניה כבן של ניקולאיה פישקולסקו, איכר אמיד ממוצא ארומני שניהל את האחוזה דידשט, ושל קיריאקיה לבית אוסטריאנו. סביו מצד אמו, קונסטנטין אוסטריאנו היה כומר אורתודוקסי, פארוך של כנסיית תאודור הקדוש בעיירה רושיורי דה ודה. הסופר ירש מאבותיו את הכישרון לספר סיפורים. הושפע מאוד רוחנית מביקוריו בילדות במנזר הקטן (סקיט) דידשט שעל יד האחוזה בעלת אותו השם. למד בבתי ספר יסודיים בכפרו דידשט ואחר כך בעיר רושיורי דה ודה. בשנים 1890–1898 למד בחוג לתאולוגיה בתיכון "ספנטול סאבה" בבוקרשט. ב"ספנטול סאבה" הכיר את חבריו ללימודים יון תאודורסקו, לימים המשורר טודור ארגזי ואת ניקולאיה קוצ'ה, גם הוא סופר ופובליציסט לעתיד, וכן את יון ג. דוקה, לימים ראש ממשלה. בימי התיכון השתתף בעריכת עיתון של התלמידים - "זיג-זג" . כמו כן השתתף בחוג הספרותי של המשורר אלכסנדרו מצ'דונסקי. החל משנת 1898 נרשם ללימודי פילוסופיה ותאולוגיה באוניברסיטת בוקרשט. אחרי שסיים תואר ראשון בתאולוגיה בבוקרשט בשנת 1903 עשה פישקולסקו לימודי דוקטורט בתאולוגיה באוניברסיטת צ'רנוביץ, אז בשטחי אוסטרו-הונגריה. סיים בשנת 1909.
מגיל צעיר היה פעיל כעיתונאי ופובליציסט. בשנים 1915–1918 ערך את כתבי עת "קרוניקה" (Cronica - כרוניקה) ו"ספיקול" ("השבולת" Spicul). בתקופה שבין מלחמות העולם ניהל פישקולסקו פעילות פובליציסטית ענפה בשיתוף פעולה עם טודור ארגזי. בשנים 1922 -1909 מילא פישקולסקו תפקיד משפטי במסגרת האפארכיות האורתודוקסיות רמניק וארג'ש. הוסמך ככומר בגיל 41 בשנת 1922. בשנים 1922–1926 עבד כמיסיונר מטעם הארכיבישופות (ה"מיטרופוליה") של בוקרשט. החל משנת 1926 ועד 1941 היה פרופסור למבוא ופרשנות הברית החדשה בפקולטה לתאולוגיה של אוניברסיטת קישינאו והתמנה לדקאן שלה בשנים 1930-1928.בימי מלחמת העולם השנייה עבר מבסרביה לבוקרשט בה כיהן בשנים 1941–1947 כפרופסור לפרשנות "הברית הישנה" (בערך התנ"ך) בפקולטה לתאולוגיה של בוקרשט.
בתחום התאולוגיה פרסם בשם גאלא גאלאקטיון מחקרים על הברית החדשה, מאמרים, פרסומי הגות, הרצאות ודרשות. בשנים 1934-1928 יחד עם פרופ' וסילה ראדו ערך תרגום חדש של כתבי הקודש לשפה הרומנית, מעברית ומיוונית. התרגום של התנ"ך על בסיס הנוסח העברי המסורתי ולא על בסיס "תרגום השבעים" היווני, היווה שבר במסורת התרגומים של כתבי הקודש ועורר מחלוקת.
גאלקטיון היה פעיל מאוד גם בתחום הספרות והעיתונאות. פרסם נובלות, רומנים, רשימות מסע, ומאמרים בעיתונים ובכתבי העת החשובים של התקופה, וכן יומן שנערך ופורסם אחרי מותו.
לפי עדותה של לוסיאן-זאב הרשקוביץ ביחד עם אתנאסה נגואיצה הוא פעל לעזרת היהודים בתקופת שלטון אנטונסקו.
ככומר, עיתונאי וסופר גאלא גאלאקטיון נודע בדרך כלל בדעותיו הליברליות, לרבות כלפי היהודים. להבדיל מרבים מעמיתיו בכנסייה לא אהד את התנועות הפוליטיות מן הימין הקיצוני והאנטישמי. אמנם אחרי 1944 היו שהוקיעו אותו על שתיקתו והשלמתו בעת המשטר של אנטונסקו. עם זאת בסופו של דבר זכרו לו את גישתו האנטי-בורגנית מלפני המלחמה ומחלו לו הקומוניסטים על כך והעדיפו לקרבו אל חוגיהם. ב-27 במרץ 1945 השתתף גאלאקטיון בהקמת המחלקה הדתית במסגרת הארגון ARLUS - האיגוד הרומני ליחסים עם ברית המועצות, תחת "הנהגת הכבוד" של הפטריארך ניקודים והתעודד מביקורו של פטריארך מוסקבה, אלקסיי, בבוקרשט, בשנת 1947. בכנס הכללי של הכמרים ברומניה באוקטובר 1945 היו מי שביקשו לעודד את מועמדותו לתפקיד הפטריארך. הוא נזהר מהפיתוי אך הסכים להיבחר בשנת 1947 לפרלמנט ה"עממי" החדש - האספה הלאומית הגדולה של רומניה, כעצמאי ברשימה של "גוש המפלגות הדמוקרטיות", הקריפטו-קומוניסטי. בין חברים הודה כי היה חשוב לו שהשלטון החדש איפשר לבנותיו להגר כרצונן לאיטליה. בשנת 1947 נבחר לפרלמנט של הרפובליקה העממית - האספה הלאומית הגדולה, ובשנת 1954 המשטר הקומוניסטי העניק לו עיטור מסדר העמל, הדרגה הראשונה. באותה שנה התקבל גם לאספה האפארכית של המיטרופוליה של בוקרשט.
בין מלחמות העולם ערך גאלא גאלאקטיון מסעות לחו"ל. עלה לרגל בארץ ישראל וליוון, ביקר בהונגריה, איטליה ובמצרים.
אחרי שלקה באירוע מוחי, בשנותיו האחרונות היה מרותק למיטה. גאלא גאלאקטיון נפטר במרץ 1961 בבוקרשט ולפי בקשתו האחרונה הובא לקבורה במנזר צ'רניקה.
גאלא גאלאקטיון עסק בתחום העיתונאות לפני הפיכתו לכומר וגם אחריה. כתב רפורטז'ים ספרותיים בעיתונים "אדוורול" ו"דימיניאצה", אך גם ב"קורנטול" ו"אוניברסול". כתב אותם לרגל מסעות בתוך ברומניה ובחו"ל. בימי הקיץ בשנים 1922–1926 נהג לבקר בקביעות במנגליה, יישוב ציורי טטרי-טורקי על החוף הרומני של הים השחור. את הרפורטאז'ים שכתב על המקום אסף בשנת 1947 בקובץ שנקרא "מנגליה". השאיר בין היתר, רפורטאז'ים על מנזר קלדרושאן, או אלה המבוססים על רשמיו ממסעו באיטליה (1931) ובאיסטנבול (1930).
מהדורות מחודשות:
(כרך א - נובלות, סיפורים, זכרונות, רווריות, כרך ב - מאמרים, כרך ג רוקסאנה. נעלי הבית של מחמוד, דוקטור טייפון, כרך ד בצומת המאות)
Dicţionarul teologilor români
"גאלא גאלאקטיון ולבטי הזקנה" מאת ג'ורג'ה ינאקה בעיתון "לומינה" של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית