דב פייגין (1907 – 22 בספטמבר 2000) היה פסל ישראלי יליד האימפריה הרוסית, מחברי קבוצת אופקים חדשים.
דב פייגין נולד בלוגנסק שבאימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) בשנת 1907. אביו, זלמן, שהיה חייט, שלח אותו ללימודים בבית ספר עממי רוסי ופעם בשבוע ללימודים בחדר. בבית הספר התגלה כישרונו האמנותי והוא קיבל שיעורי ציור. בשנת 1920 עברה המשפחה לעיר הומל בה התוודע פייגין לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1924 נעצר פייגין באשמת השתייכות לתנועה בלתי לגאלית ונידון למאסר של שלוש שנים. עם שחרורו בשנת 1927, עלה לארץ ישראל והצטרף ל"קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר" שהפך לקיבוץ אפיקים.
בשנות השלושים עבר לתל אביב ואף נסע ללמוד פיסול ב"אקול דס אר דקורטיף" בפריז. עם שובו לארץ בשנת 1937, הצטרף פייגין לאגודת הציירים והפסלים בישראל והציג בתערוכות רבות בארץ.
יצירותיו משנות ה-30 והארבעים כללו נושאים של דיוקנאות ודימויים מסורתיים אחרים כגון "אם וילד". סגנון הפיסול הושפע מן האמנות המודרניסטית הצרפתית של ראשית המאה ה-20, כגון עבודותיהם של אוגוסט רודן, מאיול, בורדל ואחרים.[1] דוגמה לכך אפשר למצוא בעבודות כדוגמת הפסל "לזכר ילדים נהדרים" (1944). החל ממחצית שנות ה-40 החלה עבודתו של פייגין לעבור תהליך של הפשטה. הדבר התאפיין בגיבוש סגנון מונומנטלי יותר לעיצוב הדמויות ובגישה "ארכאית" לעיצובן. כך הדבר ב"אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור" (1949) ובפסלי הראש שיצר.
עם פרישתה של קבוצת אמנים מן מאגודת האמנים והקמת קבוצת אופקים חדשים חתם פייגין על גילוי הדעת של הקבוצה והשתתף בכל התערוכות של הקבוצה עד לשנת 1963.
עבודתו המוקדמת של פייגין מושפעת מן האמנות הכנענית שהשפיעה על אמנים נוספים כגון יצחק דנציגר. בעבודות כגון 'ראש' (1949), האנדרטה לזכר בני רחובות (1949) או 'הפורטת על הנבל' (1946) ניכרת הנטייה יצירה של דמות כבדה מסוגננת ומעוגלת ולפישוט צורת דמות האדם.
בשנת 1956 החל פייגין לפסל בברזל בהשפעת הפיסול המודרניסטי של אמנים כגון פבלו פיקאסו, חוליו גונזאלס ואחרים.
בתחילה כרישום בחלל בעזרת חוטי ברזל מולחמים. עבודות כגון 'ציפור', 'מעוף' או 'אלומות', כולן משנת 1956, מציגות התפתחות מהירה מיצירה קווית ליצירה הבנויה ממשטחים היוצרים קומפוזיציה דינאמית. מגמה זו תתחזק ביצירת עבודות כמעט חסרות נפח, עשויות מיריעות מתכת גזורות ומקופלות דוגמת 'חיה' (1958).
עם השתכללות סגנונו הפיסולי של פייגין הופכת יצירתו למופשטת יותר. הוא הרבה ליצור עבודות למקומות ציבוריים כגון קירות פיסוליים לאונייה הנוסעים "שלום" (1963), קיר באנדרטת יד קנדי (1966), תבליט על בניין בית הספר אורט בכפר סבא (1967), פסל בגן העצמאות בתל אביב (1982).
ב-1979 שיחק בסרט "פרשת וינשל" בבימויו של אברהם הפנר.
- 1944 - אנדרטה "לזכר ילדים נהדרים", ברונזה, קיבוץ אפיקים
- 1949 - אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור, רחובות
- 1950 -תבליט "החלילנית והרועים", חדר האוכל, הכפר הירוק[2]
- 1951 - אנדרטת חללי עמק הירדן
- 1957 - "סולמות או מבנה", ברזל, אוניברסיטת תל אביב
- 1959 - "צמיחה", ברזל צבוע, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
- 1962 - ללא כותרת, אבן כורכר, הפארק לפיסול מדברי במצפה רמון[3]
- 1965 - תבליט בכניסה (לשעבר) במכללה האקדמית בית ברל
- 1966 - קיר בטון פיסולי נמוך, יד קנדי[4]
- 1966 - ג'ון פ. קנדי, תבליט דיוקן ברונזה, יד קנדי[5]
- 1967 - תבליט קיר, "ציפור", בית ספר תיכון "אורט", כפר סבא
- 1970 - רמת השרון
- 1974 - תבליט בבית הדואר, הרקפות 2, קריית טבעון[6]
- 1980 - "ספירלה", ברזל, אוניברסיטת תל אביב
- 1982 - "פסל בגן", פלדה צבועה, גן העצמאות, תל אביב
- 1984 - "בדרך לגילה", ברזל, שכונת גילה, ירושלים
- 1985 - "סוכה בשדה", ברזל, שדרות קק"ל, רמת גן
- 1989 - "יד לתעשייה הצבאית", ברזל, גבעתיים
- אנדרטה לבוגרי בית הספר בורוכוב, עמוד אבן עגול, גבעתיים[7]
- 1995 - פסל במצפור שלום, רחוב המרי, גבעתיים[8]
- תבליט מועדון הגמלאים, בית אלון, רחוב אילת 8, גבעתיים[9]
-
ראש נערה, 1939
אבן
-
לזכר ילדים נהדרים, 1944
ברונזה
גובה 150 ס"מ
אפיקים
-
מנגנת על נבל, שנות הארבעים
אבן מלאכותיתבית יד לבנים, גבעתיים
-
אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור (פרט), 1949
אבן
רחוב הבנים, רחובות
-
סולמות או מבנה, 1957
ברזל
אוניברסיטת תל אביב
-
חיה, 1958/1998
פלדה
המוזיאון הפתוח תפן
-
-
-
תבליט קיר, 1967
נחושת
בית הספר "
אורט", כפר סבא
-
ספירלה, 1980/1990
ברזל
אוניברסיטת תל אביב
-
פסל בגן, 1982
ברזל
גובה 420 ס"מ, רוחב 600 ס"מ
גן העצמאות, תל אביב-יפו
-
"נושא סוכה I" או "בדרך לגילה", 1984
ברזל
גובה 640 ס"מ
שכונת גילה, ירושלים
-
סוכה בשדה, 1985
ברזל
שדרות קק"ל, תל אביב-יפו
-
יד לתעשייה הצבאית, 1989
ברזל
גובה 800 ס"מ, רוחב 350 ס"מ
גן התע"ש, גבעתיים
-
קומפוזיציה, 1986/2000
ברזל צבוע
בסיס חיל האוויר, פלמחים
-
ארון קודש בבית המדרש של
מדרשית נעם, 1965
-
- תערוכות קבוצת אופקים חדשים, 1948 - 1963
- ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה בשנים 1948, 1962
- תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, 1960
- תערוכת יחיד במרכז לאמנות חזותית, באר שבע 1977
- תערוכה ביחד עם הצייר יחזקאל שטרייכמן, משכן לאמנות, חולון, 1977
- "המיתוס של כנען", תערוכה קבוצתית באוניברסיטת חיפה, 1980
- תערוכת 80 שנות פיסול במוזיאון ישראל, 1984
- רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006
- פרס דיזנגוף, עיריית תל אביב, 1942, 1948
- פרס שטרוק, עיריית חיפה, 1953
- פרס מטעם מועדון "מילוא", תל אביב, 1968
- פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, 1985
- יקיר העיר גבעתיים, 1985
- חיים גמזו, ציור ופסול בישראל, הוצאת "אשכול", תל אביב, 1951. מהדורה שנייה מורחבת: ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, 1957
- מרסל ל. מנדלסון, פייגין, מוזיאון תל אביב, 1960
- בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980
- גילה בלס, אפקים חדשים, הוצאת פפירוס ורשפים, תל אביב, 1980. הוצאה שנייה מורחבת: אופקים חדשים, הוצאת מודן, 2014
- יעקב גילדור, תערוכת קבוצת ציירי "אפקים חדשים" (עבודות על נייר), משכן לאמנות חולון, 1983
- ל. אורגד, דב פייגין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988
- גדעון עפרת, מקורות הפיסול הארצישראלי 1939-1906, מוזיאון הרצליה לאמנות, 1990
- מרדכי עומר, "אופקים חדשים":פיסול, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996
- אירית הדר, דב פייגין, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2019
- ^ ראו: אורגד, ל., דב פייגין, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988, עמ' 10.
- ^ תבליט של דב פייגין - החלילנית והרועים", חדר האוכל, הכפר הירוק
- ^ הפארק לפיסול מדברי במצפה רמון, באתר בראשית
- ^ יד קנדי, הרי ירושלים, פייגין דב, 1966, סקר אמנות קיר, יד בן-צבי, ירושלים
- ^ יד קנדי, הרי ירושלים, פייגין דב, 1966, סקר אמנות קיר, יד בן-צבי, ירושלים
- ^ תבליט של דב פייגין - בית הדואר, קריית טבעון
- ^ האנדרטה לבוגרי בית הספר בורוכוב, באתר טיול בעיר
- ^ מצפור שלום בגבעתיים, באתר הטיולים "נלך"
ארגון והדרכת טיולים
- ^ [https://www.wallart.org.il/artworks/שבטי-ישראל-32// תבליט של דב פייגין - וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו
]