דייוויד הנד
 | |
| לידה |
23 בינואר 1900 פליינפילד, ניו ג'רזי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
11 באוקטובר 1986 (בגיל 86) סן לואיס אוביספו, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | דייוויד דוֹד הנד |
| לאום | אמריקאי |
| תקופת הפעילות | 1930 (אולפני ההנפשה של וולט דיסני) – 1944 |
| תחום יצירה | אנימטור, במאי סרטי הנפשה |
| פרסים והוקרה |
אגדות דיסני (1994) פרס וינזור מקיי (1984) פרס הוגו למפרע (1943) |
| צאצאים | דייוויד הייל הנד |
דייוויד דוֹד הנד (באנגלית: David Dodd Hand; 23 בינואר 1900 – 11 באוקטובר 1986) היה אנימטור ויוצר סרטי הנפשה אמריקאי הידוע בעבודתו בוולט דיסני הפקות. הוא עבד על מספר סרטי דיסני קצרים במהלך שנות ה-30 ובסופו של דבר הפך לבמאי מפקח בסרטים "שלגיה ושבעת הגמדים" ו"במבי". לאחר מותו, בשנת 1994, הוא הוכרז כאגדת דיסני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנד, שנולד ב-23 בינואר 1900 בפליינפילד, ניו ג'רזי, למד במכון לאמנות בשיקגו. עם תום הלימודים, הוא קיבל עבודה בסטודיו ג'יי. ר. בריי (אנ') בניו יורק; שם הוא פגש את מקס פליישר והחל את קריירת ההנפשה שלו בעבודה על סדרת סרטי ההנפשה של פליישר, "מחוץ לקסת הדיו" (אנ') במהלך שנות ה-20.
הנד התעניין באולפני וולט דיסני, שזה עתה הפיקו את "ספינת הקיטור וילי" - הסרט המצויר הראשון עם שמע מסונכרן. על פי ההשערה, הוא החליט לבקר בקליפורניה ולהגיש מועמדות לעבודה בסטודיו.
קריירה בדיסני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1930, הנד הצטרף לאולפני וולט דיסני בתור האנימטור ה-21 הצעיר והשאפתני ביותר, במהלך מסע גדול של דיסני לגייס ממיטב כישרונות ההנפשה. לא לקח זמן רב עד שוולט דיסני הבחין בכישרונו של דייוויד להוציא דברים לפועל, ולכן הוא העביר את דייב (כפי שכונה על ידי חבריו) לביים סרטי הנפשה קצרים, כמו "יום הדין של פלוטו", "מטפסי הרים" ו"היאוואטה הקטן". עד שנת 1932 הוא נחשב לאחד האנימטורים המובילים של האולפן (למרות כמה תלונות על כך שעבודתו הייתה "מכנית מדי")[1] והפך לחבר קרוב של דיסני עצמו. הכישורים הארגוניים של הנד גרמו לדיסני לבחור בו להיות הבמאי השלישי של האולפן אחרי ברט גילט ווילפרד ג'קסון. מאוחר יותר, ב-1933, קידם אותו וולט למנהל ההפקה של הסטודיו, ובסביבות אותו זמן, הפקיד את הנד בבימוי הסרט המצויר הראשון באורך מלא, "שלגיה ושבעת הגמדים".
הנד "היה אציל בהפיכת חלומותיו של וולט להנפשה", מציינים האנימטורים ואגדות דיסני פרנק תומאס ואולי ג'ונסטון בספרם "Disney Animation: The Illusion of Life" (אנ'). הם הוסיפו: "דייב ידע מספיק כדי לזהות איכות, ואם וולט היה אומר, 'בוא נכניס את זה לסרט, דייב היה מוודא שזה נכנס ובדיוק באותו האופן. אם וולט אמר, 'אנחנו יכולים לחסוך כאן כסף; בואו נשמור על העלות', דייב היה משתמש בכל קיצורי הדרך שבספר. הוא מעולם לא בלבל את דעותיו או שאיפותיו שלו עם דעותיו של וולט".
הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בבימוי עבור החברה עם הסרט הקצר של מיקי מאוס "בונים בניין" והמשיך לביים גם סרטים קצרים הן של "סימפוניות טיפשיות" והן של "מיקי מאוס". עד סוף שנות ה-30 כישורי הניהול של הנד אפשרו לו לעלות בהיררכיה של הסטודיו ולתפקד כיד ימינו של דיסני. אבל כפי שמציין ההיסטוריון מייקל ברייר "משרתו של הנד הייתה מופרכת ביסודה – הוא היה שני בפיקוד בארגון שמנהיגו, צעיר מהנד עצמו, לא התכוון לזוז אי פעם הצדה או לחלוק כוח אמיתי".[1]
במהלך 14 שנותיו בחברה, דייב עבד על כ-70 סרטים קצרים ושלושה באורך מלא. הוא שימש כאנימטור בסרט המצויר הראשון בשיטת טכניקולור, "פרחים ועצים", שזכה בפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר הראשון בשנת 1932. מאוחר יותר הוא ביים את "מי הרג את קוק רובין?" (שהיה מועמד לפרס האוסקר) ו"שלושה חתלתולים יתומים" (שזכה באוסקר), שניהם בשנת 1935. בנוסף הוא ביים את "העכבר המעופף", "מבעד למראה" ו"היאוואטה הקטן", שימש כבמאי מפקח בסרט "במבי" ומנהל הנפשה בסרט התעמולה "ניצחון באמצעות כוח אווירי", שהיה הפרויקט האחרון שלו בדיסני.
לאחר דיסני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שעזב את דיסני ב-1944, הנד נסע לאנגליה, ובגיבויו של התעשיין ג'יי. ארתור ראנק, הקים את Gaumont British Animation ב-1946 כדי להפיק סדרה בשם "Animaland"[2] ועוד אחת בשם "Musical Paintbox", תוך שהוא משפיע על דור של אנימטורים בריטיים.[3][4] בשנת 1948, הוא הפיק כמה פרסומות מונפשות תיאטרליות בשם "Ye Old English Car-Tunes" עבור Esso, השם המסחרי לאקסון מוביל. אלה לא הצליחו להגיע להפצה בארצות הברית, והאולפן נסגר ב-1950, והכריע את התוכניות להפיק שני סרטי הנפשה באורך מלא שעובדו מתוך "האנשים הראשונים על הירח" של הרברט ג'ורג' ולס ו"ציד הסנרק" של לואיס קרול.[5] בשנת 1951 הנד חזר לארצות הברית והשתקע בקולורדו שם עבד במשך 18 השנים הבאות בחברת הסרטים אלכסנדר (אנ'), יצרנית פרסומות וסרטים תעשייתיים.[1]
החל מינואר 1949 יצאו לאקרנים בבתי הקולנוע בבריטניה סדרותיו של הנד "Animaland" ו-"Musical Paintbox". מאוחר יותר, ביוני, שתי הסדרות שלו יצאו לאקרנים בבתי הקולנוע בקנדה. מעטים במספרם, סרטיו הקצרים של הנד הוצגו בבתי הקולנוע במשך שנה בלבד, וסיימו את ריצתם בבריטניה ביולי 1950 ובקנדה באוקטובר 1950. במהלך אמצע שנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-80, הסרטים של הנד שודרו בטלוויזיה בפעם הראשונה בבריטניה.[1]
דייוויד הנד נפטר ב-11 באוקטובר 1986 בסן לואיס אוביספו, קליפורניה, בגיל 86.[6]
בנו של הנד, דייוויד הייל הנד, הקים את "דייוויד הנד הפקות" המחזיקה בזכויות על 19 סרטי ההנפשה הקצרים של Gaumont British Animation – תשע סרטים של "Animaland" ועשר של "Musical Paintbox" – ומקווה להפיק סרטים חדשים בכיכובם של כמה מהדמויות מהסרטים.
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויד הנד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד הנד, באתר AllMovie (באנגלית)
דייוויד הנד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Transcript of Michael Barrier's interview with David Hand
- ^ David Hand's Animaland. Posted on Toonhound: Cartoons, animation, comic strips and puppets in the UK.
- ^ Musical Paintbox. Posted on Toonhound: Cartoons, animation, comic strips and puppets in the UK.
- ^ Memories of David Hand and Moor Hall Studios
- ^ TCM's Cartoon Alley
- ^ MichaelBarrier.com -- Interviews: David Dodd Hand, michaelbarrier.com
