לידה |
1597? דייפ, צרפת |
---|---|
פטירה |
1654 (בגיל 57 בערך) לונדון, ממלכת אנגליה |
מדינה | אנגליה |
פרסים והוקרה | |
| |
סר דייוויד קירק (באנגלית: David Kirke; בערך 1597–1654) היה הרפתקן, קולוניאל, ומושל מטעם מלך אנגליה. ידוע בעיקר בזכות הכיבוש המוצלח של "צרפת החדשה" בשנת 1629 בזמן מלחמת שלושים השנים, וכן על הטלת חסות הממשלה הבריטית על האדמות בניופאונדלנד. הוא היה חביבו של המלך צ'ארלס הראשון מאנגליה. נפילת הכתר במלחמת האזרחים האנגלית הובילה לנפילתו של קירק. ההערכה היא שהוא מת בכלא.
קירק היה בנו של גרבייס (ג'רוויס) קירק, סוחר עשיר מהעיר לונדון,[1] ואליזבת גאודון, אשה הוגנוטיות צרפתית.[2] הוא גדל בדייפ שבנורמנדי.[3] דייוויד היה הבכור מבין חמישה בנים, אחריו נולדו לואיס, תומאס, ג'ון וג'יימס.[4]
צי הפלישה האנגלי, בן תשע אוניות וספינות, עזב את נמל גרבסנד, (ליד לונדון), במרץ 1629 עם ז'אק מישל, עריק צרפתי מאנשי שמפליין, כדי שישמש כנווט בנהר סנט לורנס, קנדה. שמפליין שלח משלחת מקוויבק, שתושביה גוועו ברעב, כדי לפגוש בצי ההצלה הצרפתי שהיה צפוי להגיע בפיקוד אמרי דה קאן. קאן הביא גם את הידיעה כי באפריל הוכרז שלום באירופה אחרי החתימה על חוזה סוזה. משלחתו של שמפליין פגשה את קאן במפרץ, הם נשבו על ידי האנגלים שהיו בדרכם במעלה הנהר לקוויבק.
קירק, שהיה מודע לתנאים הנואשים בקוויבק, שלח את אחיו לואיס ותומאס לדרוש כניעה צרפתית. בלית ברירה, נכנע שמפליין ב -19 ביולי 1629.[5]
עם זאת, שמפליין טען כי תפיסת האדמות על ידי אנגליה אינה חוקית, שכן המלחמה כבר הסתיימה. הוא פעל להחזרת האזור לצרפת. כחלק מהמשא ומתן המתמשך על יציאתם ממלחמת אנגלו-צרפת, בשנת 1632 הסכים צ'ארלס הראשון, מאנגליה, להחזיר את האדמות. תנאים אלה נחתמו באמנת סן ז'רמן-אן-ליי משנת 1632. האדמות בקוויבק הוחזרו לחברה הצרפתית.[5]
ההערכה היא כי קירק ביקר בעיירה פרילנד, כאשר פרסם דו"ח על האי ניופאונדלנד בשנת 1635.[6] הוא התרשם משפע הדייג שבאי, ובשנת 1637 ביקש מהמלך צ'ארלס מענק של אדמה באי. בנובמבר 1637 קיבלו קירק ושותפיו אמנה מלכותית לבעלות משותפת על האי כולו.
חלק מניופאונדלנד, חצי האי אבאלון, הוענק כבר לג'ורג' קלברט, לורד בולטימור, אך הוא הואשם בכך שנטש את הקולוניה לפני מותו בשנת 1632, והאדמות הועברו לקירק.[7] באמנת המענק החדש היו תנאים שנועדו לצמצם את הסכסוך עם דייגים נודדים: אסור היה להקים יישוב בטווח של עשרה ק"מ מהחוף, אסור היה לפתוח את אזורי הדייג לפני הגעתם של צוותי הקיץ, וצריך לגבות מס של חמישה אחוזים על כל מוצרי הדייג שנאספו על ידי זרים.[8] קירק מונה כאחראי על אדמות המושבה והגיע בשנת 1638 עם מאה מתיישבים.
באותה העת, המושל של ניופאונלנד היה ויליהם היל. קירק תפס את אחוזת המושל. בינואר 1638 העניק המלך גם לקירק תואר אצולה.[9] בשנת 1639, קירק שינה את שם המושבה.[9] במהלך השנים הבאות, הוא בנה מבצרים בפרילנד, סנט ג'ון ומפרץ דה ורדה. הוא גבה מיסים מכל ספינות הדייג.
קירק קיבל את זכויות הדייג במושבה.[6] באותה תקופה דגו בניופאונדלנד אוניות ממדינות רבות באירופה, והמס של קירק - 5 אחוז יצר יתרון לאנגלים. מספר סוחרים מהאזורים הדרום מערבים של אנגליה, שגשגו במסחר הדגים מניופאונלנד. קירק, שהיה מיוצג בלונדון על ידי אחיו ניצל את זכויותיו בסחר הדגים, בניגוד לתנאי אמנתו.
עד שנת 1638 כבר נוצרו קשרים חזקים בין העיירה פרילנד לדרטמות', דבון. קירק חיבר את כל רשת הסחר תחת שליטת אימפריה מסחרית משפחתית.
פעולות אלה עוררו איבה רבה מצד סוחרי הדגים האחרים. חברות הדייג והדייגים הנודדים. הם הסכימו שקירק שומר לעצמו ולחבריו את אזורי הדייג הטובים ביותר. בנוסף הואשם בפתיחת בתי מרזח, מה ששיבש את עבודת המתיישבים. אך לפני שניתן היה לחקור את האשמות הללו, בשנת 1642 פרצה מלחמת האזרחים האנגלית בין המלך לפרלמנט.[5]
מלחמת האזרחים הסתיימה בשנת 1651, והאחים קירק, כתומכי המלוכה היו בצד המפסיד. אף על פי שתלונותיהם של הסוחרים הוזנחו במהלך המלחמה, הן שבו להשמע בסופה, וקירק כבר לא היו מוגן על ידי הכתר.[8]
בשנת 1651 צוות של שישה נציבים, בראשות סוחר ממרילנד ג'ון טרורגיי, נשלח לעיירה פרילנד כדי לתפוס את קירק ולהביא אותו לאנגליה לדין.[10] אדמותיו הוחרמו על ידי חבר העמים הבריטי. בשנת 1653 רכש קירק מחדש את הבעלות על אדמותיו. אשתו, הגברת שרה קירק, חזרה לניופאונדלנד כדי לפקח על עסקיו ולקבל את רכושו, אך ססיל קלברט, לורד בולטימור, הציגו אישומים חדשים נגד קירק בעניין בעלות האדמות סביב פריילנד.[8]
קיימת סברה כי קירק מת בכלא המקורי בסאות'ווארק, כבר בינואר 1654, בזמן שהמתין למשפט.[11]
שיקום המלוכה בשנת 1660 פתח מחדש את הדיון על הבעלות על חצי האי אבאלון. הפעם, ססיל קלברט הצליח להשיג את האישור המלכותי על אבאלון, אך הוא מעולם לא התגורר במקום. אחיו של דייוויד קירק, סר לואיס קירק, דרש פיצוי בגין שיפורים שביצעו על ידי אחיו בעיירה פרילנד. ליידי קירק עתרה לצ'ארלס השני להפוך את אחיינו של לואיס, ג'ורג' קירק למושל ניופאונדלנד, אך המלך לא מינה מושל תושב.[11]
ליידי קירק וילדיה היו עדיין בעיירה פרילנד בשנת 1673, כאשר צי הולנדי פלש ושרף את היישוב במהלך מלחמת הולנד–אנגליה השלישית. גברת שרה קירק ניהלה את איסוף מיסי הדייג בפרילנד לאורך כל התקופה הזו. בין שנת 1651 לפרישתה בשנת 1679, שרה ובניה פיתחו מספר חוות בפרילנד.[12] בסוף שנת 1696 נותרו שלושה מבניו של סר דייוויד קירק: ג'ורג', דייוויד הצעיר ופיליפ, בחוף הדרומי של ניופאונדלנד.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, ועדת קברי המלחמה הקיסרית באירופה ביקשה סמל על מנת לציין את קברי החיילים מניופאונדלנד. בשנת 1928 הם אימצו את סמל האצולה של דייוויד קירק כסמל הרשמי של ניופאונדלנד, וגם כיום ממשיכים להשתמש בו במחוזות ניופאונדלנד ולברדור.[13]