דניאל פאר (2 בינואר 1943 – 28 בספטמבר 2017) היה מבכירי העיתונאים והשדרים ברדיו ובטלוויזיה בישראל.
נולד בשם דניאל פרוידנריך בארץ ישראל. למד בבית ספר בלפור ובתיכון עירוני א' שבתל אביב. הוא החל את דרכו בשידור בגיל 12, בתוכנית לנוער "הכל בכל מכל בה", במסגרת אולפן הילדים התל אביבי של קול ישראל. השתתף בהגשת התוכנית "חץ וקשת – המיקרופון לרשות הגדנ"ע" בגלי צה"ל, כחבר בלהקת הגדנ"ע. שירת בצה"ל כמראיין פסיכוטכני. למד ספרות עברית ובלשנות אנגלית באוניברסיטה העברית, ובמקביל קיבל תעודת הוראה באנגלית. לאחר התואר הראשון המשיך בלימודי אנגלית לתואר שני ותקשורת ב"מכון לקומוניקציה" באוניברסיטה.
בשנת 1962, מיד עם שחרורו מצה"ל, התקבל פאר ל"קול ישראל" כקריין. במסגרת עבודתו שימש כקריין חדשות והגיש תוכניות רבות, בהן "יומן השבוע" ו"רדיו-עשרה", שזיכתה אותו בפרס רשות השידור. בשנת 1969 מונה לראש מדור הקריינים. ב-1966–1967 עבד כעורך, כתב ושדר במחלקה העברית של הבי. בי. סי. בלונדון. את דרכו בטלוויזיה החל בשנת 1970 כמגיש בתוכנית "בכותרת ובשוליים". בשנת 1971 סיים את עבודתו ברדיו, ועבר למחלקת החדשות בטלוויזיה.
לאורך השנים הגיש את "מבט", את "בוקר טוב ישראל", משדרים מיוחדים ומבזקי חדשות, ושימש בתקופות שונות כתב, ראש דסק חדשות חוץ, ראש דסק הדרכה ועורך-משנה של "מבט". במשך עשר שנים, בין 1973–1983 היה מזוהה עם תוכנית הצרכנות "כלבוטק", שהיה ממייסדיה והמנחה הראשון שלה, ועימה זכה פעמיים בפרס כינור דוד. ב-1979 הנחה לצד ירדנה ארזי את תחרות האירוויזיון שנערכה בישראל.
בראשית שנות השמונים הנחה פאר בין היתר את פסטיבל למנצח שיר מזמור בחנוכה תשמ"א, וארבע מתחרויות קדם האירוויזיון. בהמשך שנות השמונים היה בין מנחי תוכנית האירוח "שעה טובה".
ב-16 בפברואר 1983 הגישו פאר ודליה מזור את מהדורת מבט הראשונה בצבע.
ב-13 בדצמבר 1987 הנחה והיה שותף לעריכתה של תוכנית חדשה בנושא תחבורה, שנקראה "גלגלים" ובהמשך שונה שמה ל"על גלגלים", והיא שודרה עד שנת 1994.
בשנים 1983–1985 שימש שליח חינוכי של הקרן הקיימת לישראל בקנדה.
בשנים 1989–1990 דיבב את דמות המספר בסדרה המצוירת לילדים "עמיקו וחבריו".
ב-6 בנובמבר 1995 הנחה את טקס הלוויית יצחק רבין.
ב-1998 בשנת היובל למדינה הנחה את טקס הענקת פרסי ישראל.
בשנת 2003 הוכתר ליקיר התנועה לאיכות השלטון.
בשנים 2006–2007 הגיש בתוכנית "כך היה" בערוץ הראשון פינה בשם "היום לפני".
פאר פרש לגמלאות בסוף ינואר 2010, לאחר כ-48 שנות שידור.[1]
בשנים 2010–2013 הצטרף לצוות התוכנית "טל-כרם" - הטלוויזיה הקהילתית מרכז קהילתי בית הכרם ירושלים.[2]
פאר נפטר ב-28 בספטמבר 2017, בגיל 74, לאחר שלקה בשבץ מוחי.[3]
היה נשוי ואב לארבעה, ביניהם בנו ירון פאר, מנחה בערוץ הקניות.
- עמית קוטלר, "מהיום, גם בצבע", באתר ynet, 5 בינואר 2010
- יעקב אחימאיר, דניאל פאר כמשל חברתי, באתר וואלה, 6 בינואר 2010
- יובל הימן, פאר היצירה: דניאל פאר בראיון פרידה, באתר nrg, 18 בינואר 2010
- מתן שירם, דניאל פאר: "מגישים צעירים הם לא סמכותיים", באתר גלובס, 20 בינואר 2010
- יעקב בר-און, ללא שונאים, ללא מרפקים, ללא עבודה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 בפברואר 2010
- דניאל פאר(הקישור אינו פעיל), באתר "טל-כרם"
- אירוויזיון 1979 בנייני האומה ירושלים, בהנחיית דניאל פאר וירדנה ארזי
- פסטיבל למנצח שיר מזמור תשמ"א, בהנחיית דניאל פאר
- קדם אירוויזיון 1982 בהנחיית דניאל פאר
- קדם אירוויזיון 1983 בהנחיית דניאל פאר ודליה מזור
- דניאל פאר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דניאל פאר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
בעקבות מותו:
- מערכת כאן ועכשיו, קולו נדם: העיתונאי והמגיש דניאל פאר מת בגיל 74, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 בספטמבר 2017
- אלכסנדר כץ, "עיתונאי וג'נטלמן": מגיש הטלוויזיה דניאל פאר נפטר, באתר אייס, 28 בספטמבר 2017
- רן בוקר, "איש ענק, המורה שלנו לאורך הדרך": פרידה מדניאל פאר, באתר ynet, 28 בספטמבר 2017
- שגיא בן נון, "כלבוטק", אירוויזיון ושידור בצבע: הרגעים שלא נשכח מדניאל פאר, באתר וואלה, 28 בספטמבר 2017
- להתראות, איש טלוויזיה: הרגעים הגדולים של דניאל פאר, באתר ynet, 28 בספטמבר 2017
- סמדר שיר, כאן הסתיימו שידוריו, באתר "ידיעות אחרונות", 3 באוקטובר 2017
- אורין ויינברג, האיש שבצבע: הזיכרונות של דניאל פאר, באתר ynet, 18 בספטמבר 2018
מנחי האירוויזיון
|
- 1956: לוהנגרין פיליפלו
- 1957: אנאיד איפליקיאן
- 1958: האני ליפס
- 1959: ז'קלין ז'ויברט
- 1960: קייטי בויל
- 1961: ז'קלין ז'ויברט
- 1962: מיריל דלאנוי
- 1963: קייטי בויל
- 1964: לוט ואבר
- 1965: רנטה מאורו
- 1966: ז'וסיאן שן
- 1967: אריקה ואל
- 1968: קייטי בויל
- 1969: לוריטה ולנצואלה
- 1970: וילי דובה
- 1971: ברנדט ני גלקור
- 1972: מוירה שירר
- 1973: הלגה גיטון
- 1974: קייטי בויל
- 1975: קארין פאלק
- 1976: קורי ברוקן
- 1977: אנג'לה ריפון
- 1978: דניס פבר וליאון זיטרון
- 1979: ירדנה ארזי ודניאל פאר
- 1980: מרלוס פלויטסמה
- 1981: דורין ני וריאן
- 1982: ג'אן לימינג
- 1983: מרלן שארל
- 1984: דזירה נוסבוש
- 1985: ליל לינדפורש
- 1986: אוסה קלבלנד
- 1987: ויקטור לזלו
- 1988: מישל רוקה ופאט קני
- 1989: לוליטה מורנה וז'אק דשנו
- 1990: הלגה ולאהוביץ' ואוליבר מלאקאר
- 1991: ג'יליולה צ'ינקווטי וטוטו קוטוניו
- 1992: לידיה קפוליקיו והארלוד טרויטיגר
- 1993: פינולה סוויני
- 1994: סינת'יה ני וורכו וגארי ריאן
- 1995: מארי קנדי
- 1996: אינגבילד ברין ומורטן הארקט
- 1997: קארי קראולי ורונאן קיטינג
- 1998: אולריקה ג'ונסון וטרי ווגן
- 1999: דפנה דקל, סיגל שחמון ויגאל רביד
- 2000: קאטיס אלסטרם ואנדרס לונדין
- 2001: נטאשה קרונה בק וסרן פילמרק
- 2002: אנלי פיבו ומרקו מטברה
- 2003: מריה נאומובה ורנארס קאופרס
- 2004: מלטם ג'ומבול וקורחן עבאי
- 2005: מריה אפרוסינינה ופאבלו שילקו
- 2006: מריה מנונוס וסאקיס רובאס
- 2007: יאנה פלקונן, מיקו לפילאמפי וקריסה סלמינן
- 2008: יובאנה יאנקוביץ' וז'ליקו יוקסימוביץ'
- 2009: אלסו ואיוואן אורגנט (בגמר); נטליה וודיאנובה ואנדריי מלאכוב (בחצאי הגמר)
- 2010: נדיה הסנאווי, אריק סלובאקן והאדי ניי
- 2011: אנקה אנגלקה, שטפן ראב ויודית ראקרס
- 2012: אלדר קסימוב, ליילה עליבה ונרגיז בירק-פיטרסן
- 2013: פייטרה מיידה ואריק סעדה
- 2014: ליסה רנה, ניקולאי קופל ופילו אסבאק
- 2015: אליס טומלר, ארבלה קיסבאוור, מרים וייקסלבראון וקונצ'יטה וורסט
- 2016: פייטרה מיידה ומונס סלמרלוב
- 2017: וולודימיר אוסטפטצ'וק, אולכסנדר סקיצ'קו וטימור מירושניצ'נקו
- 2018: פילומנה קוטלה, סילביה אלברטו, דניאלה רוח וקטרינה פורטדו
- 2019: בר רפאלי, ארז טל, אסי עזר ולוסי איוב
2020: שנטל יאנזן, יאן סמיט ואדסיליה רומבלי
- 2021: שנטל יאנזן, יאן סמיט, אדסיליה רומבלי וניקי דה יאחר
- 2022: מיקה, לאורה פאוזיני, אלסנדרו קטלן
- 2023: האנה וודינגהם, אלישה דיקסון, יוליה סנינה וגרהם נורטון
|
|