הוגו בטאואר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| צילום מאת וילהלם וילינגר משנות ה-1920 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1872 באדן, על יד וינה, אוסטריה, ציסלייטניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| נרצח |
26 במרץ 1925 (בגיל 52) וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
| מדינה |
אוסטריה |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| סוגה | ספרות בלשית |
| יצירות בולטות |
העיר ללא יהודים |
  | |
הוגו בטאואר, בשמו המלא הוגו מקסימיליאן בטאואר (בגרמנית: Hugo Maximilian Bettauer; 18 באוגוסט 1872 באדן, על יד וינה – 26 במרץ 1925 וינה) היה סופר, תסריטאי ועיתונאי יהודי-אוסטרי. רבים מספריו היו רבי מכר בזמנו וחלקם עובדו לסרטים - כמו "הרחוב ללא שמחה" (Die freudlose Gasse) בבימוי גאורג וילהלם פאבסט (1925) על עולם הזנות, ו"העיר בלי יהודים" (Die Stadt ohne Juden)(1924) בבימוי הנס קרל ברסלאואר, סאטירה נגד האנטישמיות. בטאואר נרצח על ידי קיצוני ימני, בגלל התנגדותו לאנטישמיות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטאואר נולד בשנת 1872 בעיר באדן שבאוסטריה (אז במסגרת ציסלייטניה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית) כבנם הצעיר של הברוקר ארנולד (סמואל אהרן) בטאואר מלבוב (למברג) ושל אנה לבית וקר. לבטאואר שתי אחיות גדולות ממנו - הרמינה (מיכי) ומתילדה. בשנים 1888-1887 יחד עם קרל קראוס, לימים סופר בעצמו ומבקר ספרות, למד בכיתה ד' בגימנסיה ע"ש פרנץ יוזף בשטובנבאסטיי בווינה. קרואס הפך למבקרו החריף ביותר לכל אורך חייו. בגיל 16 ברח בטאואר מהבית והפליג לאלכסנדריה במצרים, משם הוחזר הביתה על ידי הקונסול האוסטרי. בשנת 1890 המיר דתו היהודית בנצרות האוונגלית (לותרנית) ובאותה שנה הצטרף ליחידה קיסרית לציידי ההרים לשנת התנדבות. שאיפה זו הייתה אחת הסיבות לרצון להתנצר והבחירה בלותרניזם מוסברת על ידי הנגישות הגדולה יותר של דת זו כלפי המועמדים היהודים להתנצרות.[דרוש מקור]
פעילותו בארצות הברית ובגרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ששירת חמישה חדשים במחוז טירול עזב בטאואר את הצבא בגלל קשיים ביחסיו עם המפקדים. יחד עם אמו עבר לגור בציריך ובשנת 1896 בגיל 24 ירש נכסים משמעותיים מאביו. בציריך התחתן עם אהבת נעוריו, אולגה שטיינר, ואחרי מות אמו, היגר עימה לארצות הברית. בעת חציית האוקיינוס, תוך כדי ספקולציה אומללה איבד בטאואר את כל כספיו. יחד עם אולגה נשאר בניו יורק עד שנת 1899. היא הופיעה שם כשחקנית. אף על פי שקיבל את האזרחות האמריקאית לא הצליח למצוא עבודה. הזוג נסע לברלין, בה נולד בנם הלמוט (היינריך גוסטב הלמוט). בברלין עבד בטאואר כעיתונאי והתפרסם בחשיפתן של מספר שערוריות. אחת מהן, שימשה לו השראה לספר שכתב ,"בובי", משנת 1921, שבו סיפר על חוטף ילדים עשיר וכוחני. בשנת 1901 אחרי התאבדות מנהל העיתון "ברלינר הופתיאטר" שנאשם בשחיתות, גורש בטאואר מפרוסיה, ועבר למינכן בה עבד בתיאטרון הקברט "Die Elf Scharfrichter" ("אחד עשר התליינים"). בסתיו 1901 הוא נסע להמבורג, שם התמנה למנהל המגזין המקצועי "Küche und Keller" ("מטבח ומרתף").
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד בתום המלחמה עבד בטאואר ככתב עבור כמה עיתונים מניו יורק ויזם בניו יורק תוכנית סיוע לתושבי וינה. אחרי שנת 1920 התחיל לחבר מספר רב של רומנים, בקצב של ארבעה-חמישה בשנה. התמחה בבלשים עם מסר חברתי שהפכו לפופולריים מאוד. הוצאתם לאור בחו"ל, בברלין וניו יורק הוסיפה ליוקרתם.
חזרתו לארצות הברית ופעילותו בימי מלחמת העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי גירושיו מאשתו הראשונה, הכיר בטאואר בהמבורג את הלנה מילר, שהייתה אז בת 16. בשנת 1904 הם נסעו לאמריקה והתחתנו על סיפון האונייה. באותה שנה נולד בנם רג'ינלד פארקר בטאואר. בניו יורק חזר בטאואר לעבוד כעיתונאי והתחיל לחבר רומנים בסדרות פרקים שפורסמו בעיתונים. ב-1910 חזר לווינה והועסק על ידי העיתון נויה פרייה פרסה. כשבתחילת מלחמת העולם הראשונה ביקש להתגייס לצבא האוסטרו-הונגרי בקשתו נדחתה בגלל אזרחותו האמריקאית. ב-1918 אחרי שהיה מעורב בקטטה עם עובד דפוס בעל הפרעה שכלית פוטר בטאואר מהעיתון.
"העיר ללא יהודים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן המפורסם ביותר של בטאואר היה Die Stadt ohne Juden (העיר ללא יהודים) משנת 1922, סאטירה נגד האנטישמיות שגאתה אז במרכז אירופה. בספר, פוליטיקאי דמיוני הורה על גירושם של כל יהודי וינה. בתמונות מעוררות אימה שהתבררו ככמעט נבואיות, החליטה אוסטריה לשאול מהארצות השכנות שלושים רכבות להובלת בקר על מנת לבצע את הגירוש למזרח של היהודים ומטלטליהם. בספר מוצגים אזרחי וינה כחוגגים את הגירוש, אולם הרגשות השתנו אחרי שהתיאטראות, חנויות הכל בו, בתי המלון ועירות הקיט התמוטטו. הכלכלה נפגעה במידה כזאת שקמה תנועה עממית שדרשה את החזרת היהודים. בינתיים בהיעדרם של היהודים המפלגה האנטישמית פשטה את הרגל. הגירוש בסופו של דבר בוטל והיהודים התקבלו חגיגית בחזרה לווינה. הסוף האופטימי והנאיבי של הספר לא תאם כלל למציאות בבוא הימים. עם זאת באותה תקופה נמכר הספר "העיר ללא יהודים" ב-250,000 עותקים בשנה הראשונה. הוא היה לספר המדובר ביותר של בטאואר, ורכש לו מעריצים ואויבים כאחד. אוהדי התנועות הנאציות תקפו אותו ואת יצירותיו והוקיעו אותו כ"משורר האדום" ו"משחית הנוער".
פעילותו כעיתונאי חוקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף הקים בטאואר שבועון בשם Bettauers Wochenschrift (השבועון של בטאואר) שעורר פולמוסים רבים בגלל תכניו השמאליים והפרובוקטיביים יחד עם רודולף אולדן [1] הקים ב-1924 מיזם תקשורתי נוסף אך קצר ימים, השבועון " Er und Sie. Wochenschrift für Lebenskultur und Erotik ("הוא והיא. שבועון לחיי תרבות וארוטיקה"). עיתון זה נסגר אחרי חמישה גליונות בלבד. הכתיבה הביאה לבטאואר תגמולים רבים על זכויותיו כיוצר אחרי שספריו שימשו בסיס לעיבודים לבמה ולקולנוע. בשנת 1925 פאבסט ביים גרסה קולנועית לרומן שלו "Die freudlose Gasse" (הרחוב ללא שמחה) שבו עשתה גרטה גרבו את הופעת הבכורה שלה בסרט בינלאומי. ב-1924 הבמאי הנס קרל ברלסאואר והשחקנים הנס מוזר ופרדיננד מיירהופר התפרסמו גם הם לראשונה הודות לסרט לפי יצירה של בטאואר, הפעם "העיר ללא יהודים". בגלל גישתו כ"עיתונאי חוקר" ועמדתו למען פתיחות ושחרור מיני, עמד בטאואר תכופות במוקד של מחלוקות ציבוריות. הותקף כ"סופר שפכים" (Asphaltliterat), עיתונו נתבע בגין השחתת המוסר הציבורי. על רקע זה קיבל איומים פומביים והיו שקראו לרציחתו. לבסוף הוא יצא זכאי במשפט ובעקבות זאת עלתה תפוצת המגזין השבועי שלו ל-60,000, הגדולה ביותר מבין כל השבועונים המקומיים. במרץ 1925 נשקלה הגדלה נוספת בתפוצה.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרט לכינויים שהודבקו לו, בשנת 1925 היה בטאואר יעד לסדרת מאמרים מאת חבר במפלגה הנאצית שקראו ל"עשיית מעשה רדיקלי של עזרה עצמית" ול"עשיית דין על ידי לינץ' נגד מזהמי עמנו". ב-10 במרץ 1925 טכנאי שיניים בשם אוטו רותשטוק ירה בבטאואר מספר פעמים. בטאואר נלקח לבית החולים עם פצעים חמורים ונפטר שם ב-26 במרץ 1925. עוד לפני שהוא מת, פרצו ויכוחים סוערים עד כדי אלימות במועצת העיר וינה בנוגע למניעי המתנקש. רותשטוק עצמו המשיך לטעון כי מחה נגד חוסר המוסריות של סופר שהתפרסם בעיקר בזכות התיאורים המיניים המפורשים שבספריו. הסתבר בהמשך שרותשטוק היה בעבר חבר במפלגה הנציונל-סוציאליסטית אותה עזב במרץ אותה שנה. הוא נתמך על ידי סנגורים ואוהדים בעלי קשרים הדוקים עם הנאצים. מקובל לחשוב שגם להגחכת האנטישמיות כפי שבאה לידי ביטוי בספר ובסרט "העיר ללא יהודים" היה מקום במניעים לרציחתו של בטאואר. בית המשפט הורה על אשפוזו של רותשטוק בבית חולים פסיכיאטרי ממנו השתחרר אחרי 18 חדשים.
גופתו של הוגו בטאואר נשרפה והובאה לקבורה במשרפת זימרינג בווינה.
מבחר ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Im Banne von New York, 1907 (תחת קסמה של ניו יורק)
- Im Kampf ums Glück, 1907 (הדפסה מחדש 1926)
- Auf heißem Boden, 1907
- Im Schatten des Todes, 1907 (הדפסה מחדש 1925)
- Aus den Tiefen der Weltstadt, 1907
- Faustrecht, 1919
- Hemmungslos, 1920 (הדפסה מחדש 1988)
- Bobbie auf der Fährte, 1921 (הדפסה מחדש 1926 תחת הכותרת "Bobbie oder die Liebe eines Knaben")
- Die drei Ehestunden der Elizabeth Lehndorff, 1921
- Der Frauenmörder, 1922
- Der Herr auf der Galgenleiter, 1922
- Das blaue Mal, 1922
- Die Stadt ohne Juden, 1922 (הוצאה לאור מחודשת 1988, 1996)
- Der Kampf um Wien, 1922/23 מהדורה מקצורת תחת הכותרת Ralph und Hilde 1926)
- Die lustigen Weiber von Wien, 1924
- Gekurbeltes Schicksal, 1924
- Die freudlose Gasse, 1924 (הוצאה מחודשת 1988)
- Das entfesselte Wien, 1924
- Die schönste Frau der Welt, 1924
- Memoiren eines Hochstaplers, 1924
- Kampf ums Glück, 1926
- Gesammelte Werke in sechs Bänden ("Collected Works in Six Volumes"), Salzburg, 1980 (אסף יצירותיו בשישה כרכים)
(כולל Kampf um Wien/Das entfesselte Wien/Die freudlose Gasse/Die Stadt ohne Juden/Faustrecht/Hemmungslos
נובלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Der Tod einer Grete und andere Novellen, 1926
- Geschichten aus dem Alltag, 1926
מחזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Die Stadt ohne Juden (יחד עם הנס זאסמן), 1922
- Die blaue Liebe (יחד עם קלמנס וייס-קלווה, 1924
עיתוניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Er und Sie, 14 February – 13 March 1924
- Bettauers Wochenschrift 15 May 1924 – 26 August 1927
- Der Bettauer Almanach für 1925, 1925
בתרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיר בלי יהודים - רומן על היום שאחרי מחר בתרגום חנן אלשטיין, ההוצאה אפרסמון ספרים בע"מ, מרץ 2023[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי הוגו בטאואר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- הוגו בטאואר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הוגו בטאור (1872-1925), דף שער בספרייה הלאומית- עופרה עופר אורן, "עיר בלי יהודים – רומן על היום שאחרי מחר": האם גזענות נענשת?, בבלוג "סופרת ספרים", 20 במרץ 2023
יובל פלוטקין, הסופר שניבא את השואה, באתר הארץ, 29 במרץ 2023- דורון בראונשטיין "עיר בלי יהודים: רומן על היום שאחרי מחר" מאת הוגו בטאואר: ספר המנצח בנוק-אאוט את הזמן: מבריק, אירוני, מצמרר בראיית הנולד שבו, בבלוג חי תרבות, 29 באפריל 2023
הוגו בטאואר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הוגו בטאואר, באתר AllMovie (באנגלית)
הוגו בטאואר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רודולף אולדן, באתר hmn.wiki (באנגלית)
- ^ גילי איזיקוביץ, יש פה משל על ישראל של היום, באתר הארץ, 13 באפריל 2023