המוזיאון לאמנויות שימושיות (בודפשט)

המוזיאון לאמנויות שימושיות
Iparművészeti Múzeum
מידע כללי
סוג המוזיאון לאמנויות שימושיות (בודפשט) עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Üllői út 33-37. עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום פרנצווארוש (רובע 9) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1896
תאריך פתיחה רשמי 1896 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אדן לכנר, גיולה פרטוש עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אר נובו, אר נובו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°29′10″N 19°04′06″E / 47.48611111°N 19.06833333°E / 47.48611111; 19.06833333
www.imm.hu
(למפת בודפשט רגילה)
 
המוזיאון לאמנויות שימושיות
המוזיאון לאמנויות שימושיות
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הלובי הפתוח
האופיון הרב-מפלסי של הלובי הפנימי

המוזיאון לאמנויות שימושיותהונגרית: Iparművészeti Múzeum) הוא מוזיאון לאומי בבודפשט ברובע 9, בדרך אילאי 37-33. המוזיאון הוא מוסד של האוסף ושל מקום התצוגה מספר אחד לאמנות שימושית ועיצוב הונגרי ובינלאומי בהונגריה, הן ישן והן עכשווי כאחד. האוסף העשיר שלו הופך אותו לאחד המוזיאונים החשובים ביותר של פרופיל זה באירופה, וחלק מאוספיו, כגון זכוכית אר נובו וקרמיקה, או אוסף השטיחים האיסלאמי-טורקי, הם ברמה עולמית. המוזיאון משמר את האוצר היחיד ששרד של משפחת אצולה מהונגריה של ימי הביניים והתקופה המודרנית המוקדמת, של משפחת בית אסטרהאזי.

בנוסף לבניין הראשי בדרך אילאי, שתוכנן על ידי אדן לכנר ודיולה פארטוש, שהוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לארכיטקטורה הונגרית בסגנון אר נובו, מוזיאון פרנץ הופ לאמנות אסייתית, היה שייך בעבר לאמנויות שימושיות, עבר משנת 2014 למוזיאון לאמנות יפה.[1] הבניין בדרך אילאי שיכן כמה יחידות מוסדיות של אוניברסיטת מוהולי-נאג' לאמנות ועיצוב מאז הקמתו, וגם מערכת המגזין Applied Arts של הונגריה פועל משם.

המוזיאון לאמנויות שימושיות סגור עקב עבודות השחזור של הבניין, לפיכך משנת 2017. לא ניתן לבקר בו.[2]

המוזיאון המלכותי ההונגרי לאמנויות שימושיות בבודפשט היה מהראשונים מסוגו באירופה ונוסד ב-1872, בעקבות הדוגמה של מקביליו בלונדון (1857) ובווינה (1864), ביוזמתם של רומר פלוריס ופרנץ פולסקי. ליבת האוסף ההיסטורי היה "העתיקות האוניברסליות" שהועברו מהמוזיאון הלאומי של הונגריה, בעוד שהאוסף מאותה התקופה כלל רכישות בתערוכות העולמיות (1873, וינה; 1878, פריז ; 1885, אמסטרדם ; 1889, פריז) וחברות מקומיות ידועות (תעשיית החרסינה של הרנד, מפעל ז'ולנאי) ביססו אותו על ידי מתנותיהם.

הפסל של אדן לכנר מול המוזיאון

האוסף נשמר במוזיאון הלאומי עד 1877, ולאחר מכן שוכן בגלריה הישנה של החברה לאמנויות יפות בשדרת אנדראשי. האוסף שגדל בהדרגה הצריך עד מהרה בניין עצמאי. בשנת 1890 פרסמה הממשלה מכרז לעיצוב המוזיאון לאמנויות שימושיות ובית הספר לאמנויות שימושיות. הפרס הראשון הוגש על ידי אדן לכנר ושל דיולה פארטוש, אבל רק לאחר דיונים ארוכים, הם קיבלו את ברכת ועדת העיצוב ורק ב-1893. הבנייה החלה בסתיו באותה השנה, ובה גם חברות הונגריות וזרות שיחקו תפקיד. המבנה נפתח לציבור שנה לאחר מכן, בסיום עבודות עיצוב הפנים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטמצם היקף האוסף של המוזיאון, ואז הוא גם איבד את עצמאותו הממסדית: בין 1934 לבין 1948 הוא פעל כחלק מאוניברסיטת האוספים הלאומית ההונגרית שהוקמה ב-1922, וכמוזיאון לאמנויות שימושיות של המוזיאון הלאומי של הונגריה. עם זאת, הודות לאגודת ידידי המוזיאון הוא צמח בחפצים והרכבים חשובים גם בתקופה זו.

במהלך מלחמת העולם השנייה נגרם לבניין נזק חמור. התקרה והרצפת של האולם נהרסו, הכיפה ברחוב Hőgyész והלובי הפתוח נפגעו מפגזים. רוב הנזק תוקן עד 1949, אך לא בהכרח בצורתו המקורית. גם במהלך המרד ההונגרי בשנת 1956 נפגע הבניין מפגזים.

לשנת ה-135 להקמת המוסד, בשנת 2006, נפתחה תערוכת הקבע המסודרת מחדש בשם "אספנים ואוצרות" שהמציגה, בניגוד למסורת, את 400 היצירות והתוספות החשובות ביותר באוסף, לא לפי טכנולוגיות או קטגוריות של אמנות שימושית, אלא היסטורית, כרונולוגית.[3]

המוזיאון נסגר ב-3 בספטמבר 2017 עקב שיפוץ וחידוש. לאחר המעבר, שתוכנן לשנה, העבודות היו אמורות להימשך שלוש שנים, והוקצתה שנה למעבר חזרה (בסך הכל סגירה של חמש שנים). בנוסף לשיפוץ, נבנה גם אגף חדש (עיצוב ואמנות שימושית עכשווית) וחניון תת-קרקעי. שטח הרצפה של חללי התצוגה גדל מ-3,000 מ"ר ל-10,000 מ"ר. בסתיו 2021, כשהמעבר בחזרה תוכנן לביצוע, השיפוצים אפילו לא החלו, כך שהפתיחה המחודשת צפויה לכל המוקדם בסתיו 2027.

צילום אוויר
חזית קדמית
קטע של הלובי
אולם התצוגה הגדול
קטע מבנה האולם

מאוסף המוזיאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Ács Piroska: A budapesti Iparművészeti Múzeum gyűjteményeinek kialakulása, önálló épületének születése (1872–1897). Tanulmányok Budapest múltjából 28. Budapest, 1999. 261–284. o.
  • Horváth Hilda: Nemzeti kincstárunk, az Esterházy hercegi kincstár 20. századi története. Budapest: Iparművészeti Múzeum, 2014
  • Nemes Márta: Lechner Ödön Iparművészeti Múzeuma. Tanulmányok Budapest múltjából 24. Budapest, 1991. 65–114. o.
  • Ács Piroska: "Keletre magyar". Az Iparművészeti Múzeum palotájának építéstörténete a kordokumentumok tükrében; fotó Kolozs Ágnes, Barka Gábor, graf. Sára Ernő; Iparművészeti Múzeum, Bp., 1996
  • Pataki Judit (szerk.): Az idő sodrában (Az Iparművészeti Múzeum gyűjteményeinek története). Budapest, Iparművészeti Múzeum, 2006

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Fidelio/MTI. "A Szépművészetihez kerül a Hopp Ferenc Gyűjtemény". fidelio.hu. Fidelio. אורכב מ-המקור ב-2014-02-05. נבדק ב-2014-08-27.
  2. ^ www.dotsamazing.com, Dots Amazing -. "Közérdekű közlemény | Iparművészeti Múzeum". www.imm.hu (בהונגרית). נבדק ב-2017-09-21.
  3. ^ "Kiállítás mutatja be az Iparművészeti Múzeum történetét". mult-kor.hu. Múlt-kor. נבדק ב-2014-08-27.