הנרי סמית' ליין | |||||||
לידה |
24 בפברואר 1811 שרפסבורג, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
18 ביוני 1881 (בגיל 70) קראופורדסוויל, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות אוק היל, קראופורדסוויל, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
מפלגה | המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
הנרי סמית' ליין (באנגלית: Henry Smith Lane; 24 בפברואר 1811 – 18 ביוני 1881) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הוויגית, לאחר מכן איש מפלגת שאינם יודעים דבר ולבסוף חבר המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מדינתו בשנים 1840–1843, כמושל אינדיאנה ה-13 במשך יומיים בינואר 1861, שבסיומם הוא התפטר לטובת מושב בסנאט לאחר שמפלגתו השיגה רוב באספה הכללית של אינדיאנה שבחרה בו לתפקיד, בו הוא כיהן עד 1867. בכך היה ליין למושל אינדיאנה שכהונתו הייתה הקצרה ביותר.
ליין נודע בשל התנגדותו לעבדות. הוא היה חבר המפלגה הוויגית עד שזו קרסה ותמך בפשרה עם מדינות הדרום. הוא היה מראשוני מנהיגיה של המפלגה הרפובליקנית, שם הוא החל את דרכו כנשיא וועידת המפלגה הראשונה ב-1856, נשא בה את נאום המפתח, והיה בעל השפעה בבחירתו של אברהם לינקולן כמועמד המפלגה לנשיאות ארצות הברית. עם ביטולה פשרת מיזורי הוא היה למתנגד העבדות במחויבות מלאה, ובסנאט הוא היה מראשי התומכים באיחוד ותומך נלהב במאמץ המלחמתי במלחמת האזרחים האמריקאית כדי לשים קץ לפרישתן של מדינות הדרום.
הנרי סמית' ליין נולד במחוז באת', ליד העיר שרפסבורג שבקנטקי, כבנם של ג'יימס ה. ומרי היגינס ליין. הוא קיבל חינוך קלאסי ממורים פרטיים ולמד משפטים. ב-1832 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין במאונט סטרלינג, קנטקי. ב-1835 הוא עבר לקראופורדסוויל שבאינדיאנה, שם הוא עבד בבנק אינדיאנה ופתח משרד עורכי דין, שבו טיפל בעיקר בתיקים פליליים.
במשך כל חייו התנגד ליין לעבדות, וכאשר חי בקנטקי הוא נמנה עם תומכיו של הנרי קליי. באוקטובר 1831, כשהיה בן 20, הוא נשא נאום נגד העבדות בפני אגודת ההתיישבות. בנאום זה הוא הכריז, "ההיסטוריה בכל הזמנים מוכיחה לנו שאף אדם או קהילת אנשים לא יכולה להיוותר לנצח בעבדות". בעוד שליין התנגד להרחבת העבדות הוא לא היה אז בעד ביטולה, אך כמו קליי האמין שבחלוף הזמן מוסד העבדות יגווע מעצמו אם תמנע ממנו ההתפשטות. ב-1833 נשא ליין לאישה את פמלה בלדסו ג'יימסון. לזוג לא נולדו ילדים ורעייתו נהרגה בתאונת כרכרה ב-1842, שממנה ניצל ליין עצמו מגורל דומה כאשר נפצע פצעים קלים בלבד.
כמי שהיה פעיל בפוליטיקה של המפלגה הוויגית, כיהן ליין ב-1837 בסנאט של אינדיאנה וכחבר בית הנבחרים של אינדיאנה בשנים 1838–1839. ב-1840 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית כדי למלא את המושב שהתפנה עקב התפטרותו של טילמן האוורד. בשנה שלאחר מכן הוא ניצח בבחירות לכהונה נוספת בבית הנבחרים לאחר שהביס את ג'ון ברייס ברוב סוחף, וכיהן בתפקיד עד 1843. הוא העדיף שלא להתמודד בבחירות לתקופת כהונה מלאה נוספת. בעת שכיהן בבית הנבחרים, הוא תמך בפשרה עם מדינות הדרום בסוגיית העבדות וגינה בגלוי את אלו שהסיתו נגד העבדות כמפירי האחדות.
בבחירות לנשיאות של 1844 נשא ליין את רוב הנאומים באינדיאנה למען המועמד לנשיאות הנרי קליי. בשנה שלאחר מכן הוא נישא בשנית לג'ואנה מריה אלסטון, בתו של אייזק קומפטון אלסטון, משקיע מרכזי בבנק אינדיאנה. לאחר הבחירות שב ליין לעיסוקו בעריכת דין והמשיך בכך עד לפרוץ מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. במאי 1846 הוא השתתף באספת מלחמה שהתקיימה באינדיאנפוליס והיה לחבר פעיל באספה, כתב חלק מההחלטות שהתקבלו, ודאג לגיוסם של כוחות לפלישה למקסיקו.
לאחר הפגישה דאג ליין לגיוס פלוגת אנשים לשירות במלחמה ובמהלכה הוא שירת כמפקדה והגיע לדרגת לוטננט קולונל ברגימנט הרגלים הראשון של אינדיאנה. הרגימנט שלו העביר את רוב זמנו במלחמה באבטחת קווי אספקה ושמירה על עמדות צבאיות, והשתתף במעט קרבות. כאשר פג תוקף תקופת הגיוס של פלוגותיו, שב ליין לאינדיאנה בהפלגה עד לעיר מדיסון. שם הוא התעמת עם רבים מחברי המפלגה הוויגית שהתנגדו למלחמה והכריזו בגלוי על אי-תמיכתם בה. לאחר מכן יצא ליין לארגן פלוגה חדשה ויצא שוב למקסיקו כחלק מרגימנט הרגלים החמישי של אינדיאנה, שאיתו הוא נשאר בחזית עד לתום המלחמה.
בשובו מהמלחמה היה ליין למועמד בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית שבהן הוא התמודד מול ג'וזף י. מקדונלד. הבחירות היו צמודות, אך בסופו של דבר נוצח ליין ושב לחייו הפרטיים. הוא חדל לעסוק בעריכת דין והיה מעורב בעסקי בנקאות בקראופורדסוויל ב-1854. באותה שנה קמה מפלגת שאינם יודעים דבר, וליין הצטרף אליה, יחד עם רבים מפורשי המפלגה הוויגית. בבית המחוקקים הוא היה תומך נלהב לשליחת מועמד של המפלגה לסנאט של ארצות הברית. הוויכוח החל את תקופת הפלגנות בפוליטיקה של אינדיאנה שיימשך עד לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. הדמוקרטים סירבו לאפשר למפלגה החדשה כל ייצוג ברמה הלאומית, ואשבל וילארד, שהיה נשיא הסנאט המדינתי, הצליח למנוע כל הצבעה ובחירה של סנאטור. המצב החמיר ואנשי מפלגת שאינם יודעים דבר הגיבו בשיתוק כל דיוני האספה הכללית.
התוצאות לכך היו הרות אסון למפלגה שעד מהרה התפרקה, אך מאבק זה הציב את ליין באור הזרקורים ברמה הלאומית בעמידתו מול הדמוקרטים. ב-1856 השתתף ליין בוועידה הארצית הראשונה של המפלגה הרפובליקנית. הוא נבחר כנשיא הוועידה וזכה להכרה לאומית בשל כושר הנאום שלו. לאחר הוועידה הוא שב לאינדיאנה ונאם בזכותה של המפלגה החדשה. באותה שנה השיגו הרפובליקנים הישגים נאים בייצוגם באספה הכללית המדינתית ובתמיכתם של חלק מהדמוקרטים, נבחרו בסופו של דבר ליין וויליאם מקרתי כנציגי המדינה בסנאט של ארצות הברית. השניים יצאו לוושינגטון די. סי. כדי להתמודד עם הסנאטורים המכהנים, אך הסנאט סירב לקבל את שני הסנאטורים החדשים.
ב-1857 בוטלה פשרת מיזורי. חוק זה השפיע רבות על עמדתו של ליין בשאלת העבדות. בעוד שקודם לכן הוא תמך בפשרה, ביטול החוק הוביל אותו להיות מתנגד עבדות במחויבות מלאה ותמך בצעדיהם של מתנגדי העבדות ברמה הלאומית.
ליין שב לאינדיאנה, שם הוא המשיך להפיץ את רעיונות המפלגה החדשה. ב-1860 בחרה ועידת המפלגה הרפובליקנית של אינדיאנה בליין למועמדה למשרת מושל אינדיאנה, ובאוליבר מורטון כמועמדה למשרת סגן המושל. השניים התמודדו מול מועמד הדמוקרטים תומאס הנדריקס. לפני הבחירות הוסכם שליין ייבחר לסנאט של ארצות הברית ומורטון ימשיך במקומו כמושל. במערכת הבחירות עברו השניים ברחבי המדינה.
לאחר שנשא נאום מרכזי באוונסוויל, השתתף ליין בוועידה הארצית השנייה של הרפובליקנים, והיה בעל השפעה מרכזית בבחירתו של אברהם לינקולן כמועמד המפלגה לנשיאות. לליין וללינקולן היו יחסי ידידות ולינקולן אמר פעם על ליין, "הנה בא האיש שמכוער יותר ממני".
בשובו לאינדיאנה לאחר הוועידה, השתתף ליין בעימות הסופי מול הנדריקס בפורט ויין. ליין לא היה מתדיין מוכשר כמו הנדריקס, אך הוא נחשב לנואם בחסד. הוא סירב לקיים עימותים נוספים עם יריבו, ותחת זאת הוא נסע ברחבי המדינה שוב ונשא נאומים רבים. הבחירות היו צמודות וליין ניצח את הנדריק בהפרש של כ-1,000 קולות ונבחר כמושל. ב-14 בינואר 1861 הוא הושבע לתפקידו, אך הוא כיהן בתפקיד יומיים בלבד והתפטר כדי לקבל על עצמו לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית, זאת כדי לכבד את ההסכם עם מורטון, שותפו למרוץ, שהושבע במקומו כמושל.
ליין נבחר שוב על ידי בית המחוקקים של אינדיאנה שנשלט על ידי הרפובליקנים, אך שוב הסנאט של ארצות הברית שנשלט על ידי רוב של דמוקרטים, סירב לאשר את בחירתו. על כל פנים, כאשר החלו מדינות הדרום במהלכים לפרישה מהאיחוד, הן איבדו את הרוב שלהן והותר לליין לתפוס את מושבו בסנאט. הוא כיהן בתפקיד ממרץ 1861 ועד מרץ 1867 והיה תומך במדיניותו של הנשיא לינקולן במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. בעת שכיהן בסנאט הוא היה יושב ראש הוועדה לניסוח הצעות חוק וחבר בוועדת הגמלאות של הסנאט.
לאחר תום כהונתו בסנאט שב ליין לקראופורדסוויל, ולאחר מכן לא החזיק בשום משרה נבחרת. הוא שימש כנציב מיוחד לאינדיאנים בשנים 1869–1871, והיה נציב לשיפור נהר המיסיסיפי לאחר שמונה לתפקיד על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט.
ב-18 ביוני 1881 אירח ליין כמה מידידיו בביתו שבקראופורדסוויל. לאחר המסיבה הוא החל לחוש בכאבים עזים בחזהו. למחרת, ב-19 ביוני, בערך בשעה 1 בצהריים נפטר הנרי סמית' ליין, ככל הנראה כתוצאה מהתקף לב. הידיעה על מותו דווחה ברמה הלאומית וטקסי זיכרון נערכו במקומות רבים. יומיים לאחר מכן נערכה הלווייתו ועל נושאי ארונו נמנו מושלי המדינה לשעבר ועמיתיו לסנאט. הוא נטמן בבית הקברות אוק היל שבקראופורדסוויל, שם הוקמה מצבה על קברו במימון המדינה.
מושלי אינדיאנה | ||
---|---|---|
|