ויליאם מידנדורף
.jpg) | |||||||
| ויליאם מידנדורף בהגיעו להולנד כשגריר ארצות הברית, 1969 | |||||||
| לידה |
22 בספטמבר 1924 (בן 100) בולטימור, מרילנד, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | ג'ון ויליאם מידנדורף השני | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית  | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'ון ויליאם מידנדורף השני (באנגלית: John William Middendorf II; נולד ב-22 בספטמבר 1924) הוא דיפלומט ופוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הרפובליקנית שכיהן כמזכיר הצי של ארצות הברית.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם מידנדורף נולד בבולטימור, מרילנד וגדל בעיירה צ'ארלסטון הסמוכה, שם הוא התחנך בבתי הספר המקומיים.[1] ב-1945 הוא סיים לימודי תואר ראשון במדעים ימיים בקולג' הולי קרוס.[2]
במלחמת העולם השנייה הוא שירת בצי ארצות הברית בין השנים 1944–1946 כקצין מכונה וכנווט על סיפון אוניית לוחמה אמפיבית מספר 53.
ב-1947 הוא סיים תואר ראשון בקולג' הארוורד.[1] ב-1954 הוא סיים לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק.
ב-1963 עבר מידנדורף לעסוק בבנקאות השקעות בשותפות עם אוסטן קולגייט ויחד הם הקימו חברה שהיה לה מושב בבורסה לניירות ערך בניו יורק.[1] כאחד מראשוני הפעילים במסע הבחירות של בארי גולדווטר בבחירות לנשיאות של 1964, הוא שימש כגזבר מסע הבחירות והמשיך להיות פעיל בוועדה הרפובליקנית הלאומית בין השנים 1965–1969.
בממשל הפדרלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שגריר בהולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר שנבחר לנשיאות, מינה ריצ'רד ניקסון את מידנדורף כשגריר בהולנד. בתפקיד זה כיהן מידנדורף עד יוני 1973. ב-2009 התגלה שב-1969 העניק מידנדורף לראש ממשלת הולנד וילם דריס אבן גדולה של הירח במהלך ביקור צוות אפולו 11 בהולנד, שהתברר שהיא מזויפת. אבן זו הוצגה במשך שנים ברייקסמוזיאום.[3]
מזכיר הצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שובו לארצות הברית מונה מידנדורף כתת-מזכיר הצי. זמן לא רב אחר כך פרש מזכיר הצי ג'ון וורנר כדי להיות ראש הוועדה לחגיגות המאתיים לארצות הברית, ונאמר למידנדורף שהוא יקודם לתפקיד מזכיר הצי. עם זאת, כאשר הוצגה מועמדותו, התברר לו שמזכיר ההגנה ג'יימס ר' שלזינגר הציג מועמד מטעמו, זאת מבלי ליידע את מידנדורף. מידנדורף קיים שיחות עם רבים מהסנאטורים שעבדו איתו כאשר שימש כגזבר הוועדה הרפובליקנית הלאומית, וכך עלה בידו להיבחר כמזכיר הצי, תפקיד בו הוא כיהן עד סוף נשיאותו של ג'רלד פורד. לימים הוא כתב: "החיים הם מערכת יחסים. פוליטיקה היא פשרה".
במהלך תקופת כהונתו כמזכיר הצי, ושוב תוך כדי ניצול קשריו בקונגרס, דאג מידנדורף להגדיל את תקציב הצי ב-60%, זאת בשעה שתקציבי הצבא וחיל האוויר נותרו יציבים יחסית. המיזמים שהוא הוביל כללו את הצוללות הגרעיניות מסדרת אוהיו ואת טילי הטריידנט שנלוו אליהן ואת מערכת הנשק "איג'יס". הוא גם הוביל את בניית מטוסי ה-F/A-18 הורנט המבוססים על נושאות מטוסים. את הכינוי "הורנט" של מטוסים אלה הציע מידנדורף כמחווה לאחד מאבותיו שלחם במהפכה האמריקאית, קפטן ויליאם סטון, שתרם שתי ספינות לצי הצעיר של אז, שנקראו "ווספ" ו"הורנט". את השמות הללו נשאו במשך שנים ספינות רבות, אך כאשר החלו להצטמצם ממדיו של הצי, ומתן השמות הפך יותר ויותר לסוגיה פוליטית, כלומר שבירת המסורת וקריאת ספינות על שמם של פוליטיקאים חיים, לא נותרו הרבה ברירות למתן השמות המסורתיים.
חגיגות ה-200 - בקיץ 1976 אירח מידנדורף כמזכיר הצי, כחמשים אוניות מציי העולם שהגיעו לברך את ארצות הברית לרגל 200 שנה למהפיכה האמריקאית. ביניהן גם אח"י יפו (סער 4) ואח"י תרשיש (סער 4), במבצע פעמון החירות.
תפקידים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1977 הציע הנשיא החדש ג'ימי קרטר למידנדורף להמשיך ולכהן כמזכיר הצי בממשלו. עם זאת, כפי שציין מידינדורף בספר זיכרונותיו שיצא לאור ב-2011, "קדחת פוטומק", הוא אמר לנשיא הנבחר "שזו הייתה המשרה הטובה ביותר בממשלה ולפיכך התפקיד הכי לא בטוח לרפובליקני בממשל דמוקרטי". במהלך נשיאותו של קרטר שב מידנדורף למגזר הפרטי כנשיא וכמנהל הכללי של הבנק Financial General Bankshares. לאחר מכן הוא עמד בראש צוות המעבר של ה-CIA לקראת כניסתו ב-1980 לתפקיד של הנשיא החדש רונלד רייגן ואז מונה כנציג הקבוע של ארצות הברית לארגון מדינות אמריקה במעמד של שגריר. בתפקיד זה הוא שימש עד 1984, אז הוא קיבל את המינוי של נציג ארצות הברית בקהילה האירופית (כיום האיחוד האירופי) ובתפקיד זה שימש עד 1987.
עיסוקים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2006 פרסם מידנדורף ספר שמתאר את עבודתו במסע הבחירות של בארי גולדווטר. ספר זה, הקרוי "אסון מפואר: המערכה לנשיאות של בארי גולדווטר ושורשי התנועה השמרנית", מתאר כיצד מסע הבחירות של גולדווטר הפך ליסודות השמרנות המודרנית.[4]
ב-2011 הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "קדחת פוטומק" (Potomac Fever).[5]
מידנדורף הוא מלחין פורה שהלחין מספר סימפוניות (כולל "סימפוניית הולנד",[6] שהוגשה ליוליאנה, מלכת הולנד לכבוד יום השנה ה-25 לעלייתה לכס המלכות) ו-100 מארשים לספינות של צי ארצות הברית.[7]
מידנדורף הוא חבר במועצת המנהלים של "המכון הרפובליקני הבינלאומי".[8] הוא גם חבר במועצת הנאמנים של The Heritage Foundation, מכון מחקר למדיניות ציבורית שמושבו בוושינגטון הבירה.[9]
מידנדורף הוא חבר באגודת רוד איילנד של "בני המהפכה האמריקאית" (Sons of the Revolution) וב"מסדר הימי של ארצות הברית" (Naval Order of the United States).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "AMBASSADOR J. WILLIAM MIDDENDORF, II". The Association for Diplomatic Studies and Training.
- ^ "Keynote Address on the 75th Anniversary of NROTC at Holy Cross". College of the Holy Cross.
- ^ Embarrassment as 'moon rock' in museum turns out to be just a piece of petrified wood, Daily Mail, 28 August 2009.
- ^ Middendorf, John William. A Glorious Disaster: Barry Goldwater's Presidential Campaign and the Origins of the Conservative Movement. New York: Basic Books, 2006.
- ^ Middendorf, John William. Potomac Fever: A Memoir of Politics and Public Service. Annapolis, Md: Naval Institute Press, 2011.
- ^
סימפוניית הולנד, סרטון באתר יוטיוב
- ^ ROBERT HIGGINS, A man of MANY TALENTS, South Coast Today, May 17, 2005.
- ^ International Republican Institute web site, accessed July 16, 2010. Archived April 28, 2010, at the Wayback Machine
- ^ Heritage Foundation Board of Trustees, heritage.org Archived 2010-03-04 at the Wayback Machine
.svg)