ז'קלין מארוואל
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1866 Quaix-en-Chartreuse  |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1932 (בגיל 65) הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Marie-Joséphine Vallet |
| תחום יצירה |
ציור |
| יצירות ידועות |
La Coupe fleurie, Les Cigales, Femme au chapeau, Les Odalisques, La Mystérieuse, Cheetah Odalisque |
| בן או בת זוג |
|
|
jacqueline-marval | |
  | |
ז'קלין מארוואל (בצרפתית: Jacqueline Marval, נולדה בשם: מרי זוספין וואלה, בצרפתית: Marie Josephine Vallet; 19 באוקטובר 1866 – 28 במאי 1932) הייתה ציירת צרפתייה שעבדה בחומרים שונים בציוריה וגם ובפיסול. היא נחשבת לאמנית מודרניסטית חשובה בעלת השפעה רבה על תחילתה של התנועה. בציוריה אפשר למצוא ערוב של ריאליזם, פוביזם ואקספרסיוניזם.
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וואלה נולדה ב-Quaix-en-Chartreuse, צרפת. היא נולדה כבת שנייה. שני הוריה היו מורים[1] ששלחו גם אותה ללמוד הוראה. בשנת 1884 סיימה וואלה את לימודיה כמורה והוריה מצאו לה עבודה כמורה מחליפה. בשנת 1866 נישאה לאיש מכירות בשם אלברט וואלנטין,[2] אך בשנת 1891 נפרדה ממנו לאחר שבנה נפטר בגיל צעיר מאוד[3]. מאוחר יותר עבדה כתופרת וכך הצליחה לכלכל את עצמה. בשנת 1900 החליפה את שמה לז'קלין מארוואל (חיבור של שמה הראשון מארי וואלה)[2] ונישאה לפלנדרין שנודע כאומן ששויך לבלט הרוסי.
מארוואל עברה לגור במונפרנס שהפכה ללב האומנות של פריז. בתקופה זו יצרה פוסטרים ואיורים לקטלוגים של סלונים פריזאים. בסוף שנות ה 1920, לאחר שהצליחה לשגשג כאומנית, בעלה פלנדרין עזב אותה והיא חלתה, אך היא התעלמה מהמחלה. מארוואל נפטרה במאי 1932 בבית חולים בפריז בבדידות איומה[2]. עבודותיה נשכחו. ורק כאשר היסטוריוניות פמיניסטיות החלו לחקור נשים באומנות, זכתה מארוואל לשוב למקומה הנכון בתנועת הפוביזם.[4]
קריירה כאומנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מארוואל החלה לצייר כחובבנית. היא ציירה בעיקר נוף, אך כאשר נעשתה ידועה יותר החלה ליצור פוסטרים ואיירה הזמנות לקטלוגים.[5]
בשנת 1894 פגשה מארוואל את הצייר פראונסאה ז'וסף ג'ירו והתגוררה איתו בפריז, שם נודעה לקבוצת ה"נביאים"[6]. ג'ירו הכיר לה את ג'ולס פלנדרין ( Jules Flandrin) והשניים התאהבו. מארוואל עזבה את ג'ירו כדי לגור עם פלנדרין במונפרנס. היא המשיכה להתגורר איתו במשך 20 שנה[6]. מארוואל עבדה בליתוגרפיה, בצבעי מים, בפסטל, בחריטות (engravings) ובטפטים ואף ניסתה ידה בפיסול[6].
החל משנת 1900, עבודותיה של מארוואל התקבלו לסלון העצמאי והיא הצליחה להציג מספר תערוכות בשנת 1901 בתמיכת אמברויס וולארד (Ambroise Vollard) שקנה רבות מתמונותיה.[3]
בין השנים 1901 ו-1905, מארוואל עבדה לצידו של הנרי מאטיס, אלברט מרקט ופלנדרין והארבעה השפיעו אחד על השנייה.[7] יחסיה עם מאטיס כידיד ואחים לעבודה היו חשובים. בשנת 1902 השתתפה בתערוכה משותפת עם מאטיס, מרקט ופלנדרין. מארוואל הציגה גם ב-"Salon d'Automne" הראשון בו היא הציגה את עבודתה הידועה ביותר "Les Odalisques".[3] היא הציגה באותה גלריה גם בשנים הבאות. בשנת 1909 נערכה תערוכת היחיד הראשונה שלה. בשנת 1911 מבקר האומנות אפולוניר (Apollonaire) קבע שעבודותיה הן המעניינות ביותר בתערוכה.
מארוואל הפכה לאחת הציירות החשובות באומנות, אף על פי שלא ניתן הקרדיט בהיותה אישה. עבודותיה נמצאות במוזיאונים רבים ברחבי העולם.
בתחילת המאה ה-20 עבודותיה של מארוואל החלו להיות מוכרות יותר ברחבי אירופה ומעבר לה והיא הצליחה להציג בתערוכות רבות ברחבי אירופה, ארצות הברית ואסיה.
היא הציגה במקומות כגון ברצלונה, לייאג', ונציה, ציריך, בודפשט וקיוטו.[6]
בשנת 1913, הציגה בפעם ראשונה תערוכה ב-Armory שבניו יורק, אליו חזרה פעמים רבות. באותה שנה נתבקשה גם לקחת חלק במיזם ארכיטקטוני של התיאטרון שאנז אליזה. מארוואל התמנתה לפקח על שמונה פאנלים שהוצגו בכניסה לתיאטרון. פאנלים אלו מייצגים מערכות שונות של הבלט דפנה וקלואי שהוצג על יד הבלט הרוסי.[8]
בשנות ה1920, ביאריץ הפכה לאחד ממקורות ההשראה של מארוואל, שם ציירה את הגנים וסצנות בים – עבודות המייצגות את הזמן בו החלו ללכת לחופים, בו השתנה היחס בחברה לבגדי ים ולהיבט על גוף האדם. מארוואל עברה מציורים של עירום קלאסי לציורים של שחיינים וחופשות שהיו אופייניים לתקופה בצרפת.[2]
בתחילת 1923 הייתה מארוואל מעורבת ביצירת המוזאונים המודרניים בפריז ובגרנובל.
בציורייה של מארוואל יש ערוב של ריאליזם, פוביזם ואקספרסיוניזם. היא ציירה באופן ספטוני ובצבעים מלאי חיות, לפעמים אפילו על קופסאות סיגריות. סגנונה של מארוואל הוא פרובוקטיבי ועל הקצה, מאתגר ולא רגיל והיא נחשבת למודרניסטית חשובה בעלת השפעה על תחילתה של התנועה המודרניסטית.[9]
בהרבה מציורייה ציירה מארוואל חפצים דוממים, נשים חריגות בכובעים מדהימים, קבוצות נשים וסצנות מודרניות וצבעוניות של נשים וילדים מטיילים. היא הייתה חברה ב-Société Nationale des Beaux Arts.
מארוואל סרבה להציג בתערוכות של נשים בלבד, אך לאחר מותה הוצגו עבודותיה במספר תערוכות נשים. היא עצמה אומנם לא ראתה את עצמה כפמניסטית, אך היא אומצה על ידי החברה לאומנות נשים מודרניות – Société des Femmes Artistes Modernes – היות שעבודותיה הן פיגורטיביות ותואמות את מטרת החברה.[3]
מאז מותה עבודותיה הוצגו פעמים רבות, בעיקר בצרפת, אבל גם בארצות הברית.
Les Odalisques, 1902–1903
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתה הידועה ביותר של מארוואל נוצרה בשנים 1902–1903 והוצגה לראשונה בסלון העצמאי בשנת 1903. בציור חמש נשים: שלוש מהן ערומות ואחת לבושה הנשענת על מרפקה, ואישה לבושה נוספת עומדת ומחזיקה מגש. הציור עשוי במסורת ההיסטורית של ציורים אוריינטלים גדולים של סצנות רחצה ובהתמקדות על הגוף החשוף והאינטראקציה בין הדמויות. כיום נמצאת התמונה במוזיאון גרונובל, צרפת.[2]
כאשר מארוואל הציגה את הציור הוא משך תשומת לב רבה בעיקר בגלל הנושא המתרחש בבית בושת, וכמובן מפני שלאישה הייתה החוצפה לצייר אותו.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Framing Femininities, Routledge, 2017-07-05, עמ' xxii–24
- ^ 1 2 3 4 5 6 Biography, Jacqueline Marval
- ^ 1 2 3 4 Gill Perry, Women artists and the Parisian avant-garde: modernism and 'feminine' art, 1900 to the late 1920s, Choice Reviews Online 34, 1996-10-01, עמ' 34–0724-34-0724 doi: 10.5860/choice.34-0724
- ^ Jacqueline Marval, AWARE Women artists / Femmes artistes
- ^ Jacqueline Marval, AWARE Women artists / Femmes artistes (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 Marval, Jacqueline, Benezit Dictionary of Artists (באנגלית)
- ^ {{{מחבר}}}, Flandrin, Jules, Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003
- ^ Introduction: The Ballets Russes and the Parisian avant-garde, Routledge, 2017-07-05, עמ' 1–21
- ^ Jacqueline Marval, www.papillongallery.com