חה יינג-צ'ין
 | |||||||||||||||||||
| לידה |
2 באפריל 1890 שינגי, גְװֵיג'וֹאוּ, שושלת צ'ינג  | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 1987 (בגיל 97) טַאיפֵּיי, הרפובליקה הסינית  | ||||||||||||||||||
| מדינה |
הרפובליקה הסינית, טאיוואן  | ||||||||||||||||||
| השכלה | האקדמיה הצבאית הקיסרית | ||||||||||||||||||
| מפלגה | קְווֹמִינְטַנג | ||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||
חֶה יִינְג-צִ'ין (במנדרינית: 何应钦) היה פוליטיקאי ומצביא, חבר מפלגת הקְווֹמִינְטַנג בתקופת הרפובליקה הסינית, אשר פעל במהלך מהפכת שינהאי, המשלחת הצפונית, והמערכות האנטי-קומוניסטיות של שנות העשרים ושנות השלושים כבעל תפקיד צבאי ומאוחר יותר בתפקיד מדיני שירת במלחמת סין–יפן השנייה כראש ממשלת הרפובליקה הסינית ומלחמת האזרחים הסינית כשר ההגנה הלאומית השני והרביעי במניין. היה מהמקורבים ביותר אל ראש המפלגה צ'יאנג קאי שק. תפקידו הפוליטי של חה נגמר עם נסיגת הממשלה הלאומית לטאיוואן אך הוא המשיך לשאת בתואר טקסי עד מותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת צ'ינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]חה נולד בשנת 1890 למשפחת בעלי אדמות יציבה בתת-המחוז שינגי, מחוז גוויג'ואו, האימפריה הסינית בזמן שלטונה של שושלת צ'ינג. מגיל שבע החל ללמוד עם מורה פרטי, פריבילגיה יחסית לימים אלה. בשנת 1905 מצא את אקדח אביו ובטעות ירה איתו ופגע בחדר הראשי בבית. הוא ברח לבית מקורבים מחשש לעונש שיקבל. ביום למחרת פגש בדרכו חזרה מורה באקדמיה של צבא בייאנג זמן קצר לפני שהחל במבחן לתלמידיו. חה, אשר התעניין עוד מילדותו בצבא, הצטרף ועבר את המבחן, מנקודה זאת החל בלימודי פנימייה צבאית שתוקצבה בחסות הממשלה אותה סיים בהצלחה בשנת 1908, כאשר נכנס לשורות צבא בייאנג. בהמשך, הועבר חה ללמוד באקדמיה הצבאית הקיסרית באימפריה היפנית. חה היה בין מספר מנהיגים סינים עתידיים שלמדו באקדמיה היפנית, בהם יאן שיאן, צ'יאנג קאי שק ועוד רבים אחרים.
תקופת המצביאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמנו באקדמיה, החל חה לעבוד ביחד עם צירים מהפכנים ובשנת 1911 שב לסין כדי להשתתף במהפכת שינהאי שהפילה את שואנג-טונג, קיסר סין האחרון, והסדירה את ממשל הרפובליקה הסינית. לאחר שיואן שה-קאי יצא בהפיכה שנועדה להפוך אותו לקיסר סין בשנה מהקמת הרפובליקה, חה שב ליפן והשלים שם את לימודיו האקדמיים. לאחר הפלת ממשל יואן שה-קאי והתפרקות סין לתוך תקופת המצביאים בה לא נראה כל שלטון ריכוזי, שב חה לסין והוצב כקולונל המפקד על הרגימנט ה-4 האזורי של גוויג'ואו, תחת המשימה לאמן חיילים חדשים לצבא הרפובליקה. שנה אחר כך התחתן חה עם ואנג ון-שיאנג, אחותו של איל המלחמה המחוזי, ואנג ון-חואה.
ואנג ון-חואה נהרג בהתנקשות פוליטית בשאנגחאי במהלך 1920 ויורשו, אשר התנגד לחה, הביא את האחרון לברוח מתפקידו הצבאי בגוויג'ואו אל יונאן. לאחר שברח מסביב לסין חה גויס בשנת 1924 אל תוך האקדמיה צבאית של וואמפואה בשורות הקוומינטנג בגואנגג'ואו אשר הונהגו בידי סון יאט-סן, אבי הרפובליקה הסינית. משטר הקוומינטנג תמך באיחוד כל סין תחילה תחת ממשל דיקטטורי אשר ימחץ כל התנגדות, ומאוחר יותר עם הזמן יהפוך לתוך משטר דמוקרטי. במות סון שנה לאחר גיוסו של חה, ירש אותו צ'יאנג קאי-שק שהמשיך את קודמו בתוכניות לכבוש ולאחד את כל סין תחת המפלגה. לקראת המשלחת הצפונית לאיחוד סין הושם חה כמפקד רגימנט הצוערים הראשון בחיל הרגלים. במהלך המשלחת גדל מספר חיילי הרגימנט הראשון וחה פיקד על קרבות בגואנגדונג, פוג'יין וג'ג'יאנג במהלך המשלחת שהסתיימה בהצלחה.
בממשל הקוומינטנג
[עריכת קוד מקור | עריכה]חה עם הזמן התקרב יותר ויותר לתוך הפוליטיקה ובשנת 1927 היה בעל תפקיד מרכזי בביצוע טבח שאנגחאי במסגרתו כוחות הקוומינטנג טבחו בפלג הקומוניסטי של המפלגה, דבר שהביא בסופו של דבר להקמת המפלגה הקומוניסטית של סין ולתחילתה של מלחמת האזרחים הסינית. חה לא הביע את תמיכתו בצ'יאנג במהלך ניסיון הפיכה של לי דזונגז'ן ועוד מספר מקורבים לכוח, על כן, כאשר צ'יאנג הצליח לעצור את ההפיכה נגדו, הוא הוריד את חה מדרגותיו על אי נאמנותו במהלך תחילת שנת 1928.
עם הזמן חה עלה מחדש בדרגות ועבד קשה להבטיח את נאמנותו לצ'יאנג. במהלך מלחמת המישורים המרכזיים חה היה במרכז המאבק כאשר נודע לו שאביו נפטר. חה, עקב מחויבותו הצבאית לא יכול היה לעזוב את שדה הקרב ולהיות בהלוויית אביו, בעת הגיעה ידיעה זאת לצ'יאנג, האחרון הלך בעצמו להלוויית אביו של חה, מה שסימל את סיום היריבות ביניהם. במהלך 1930 הפך חה לראש המטה הכללי של הצבא ולראש המערך הפוליטי של הצבא. תדמיתו של חה כמפקד צבאי נחלשה במעט כאשר בשנת 1931 תקף את הממשלה הסובייטית בג'ינהאי אשר הוגנה בידי פנג דה-חואי, הפלישה הייתה אסון לכוחות הקוומינטנג והבטיחה את המשך מלחמת האזרחים לעוד לפחות מספר שנים האלה.
עם התקדמות הפלישה היפנית למנצ'וריה הוצב חה בשנת 1933 כמפקד העליון של המערך הצבאי הצפון-מזרחי ופיקד מתוך בייג'ינג לאחר שהחליף בתפקיד זה את ג'אנג סואה-ליאנג[1]. חה פעל להגיע להסדר מדיני עם יפן אך האחרונה כבשה את כלל מנצ'וריה והסדירה בתוכה את מדינת החסות של מנצ'וקוו. חה חתם הסכם סודי להסדר עם יפן במטרה שכוחות הקוומינטנג יוכלו להתרכז על מאבקם ברפובליקה הסובייטית הסינית. במהלך חטיפת צ'יאנג בתקרית שיאן, חה הפך למפקד הראשי של הצבא ונכנס למאבק פוליטי עם סונג מיילינג ותומכיה, בשובו של צ'יאנג הושב התפקיד לידי האחרון.
בעת תקרית גשר מרקו פולו והקרב על שאנגחאי החלו רשמית את מלחמת סין–יפן השנייה, חה אימן חיילים בסצ'ואן. בשומעו על המתרחש נגד יפן הוא שב במהרה אל הבירה נאנג'ינג, אשר נפלה זמן קצר אחר כך. חה לחם במספר קרבות במהלך המלחמה, בהם הקרב על ווהאן והקרב הראשון על צ'אנגשה. בנובמבר 1944 הוחלף מתפקידו כראש המטה הכללי בידי צ'ן צ'נג. עם כניעת האימפריה היפנית היה זה חה שקיבל את חתימת הכניעה מידי הגנרל היפני יאסוג'י אוקאמורה. חה ישר בסיום המלחמה החל בגירוש של עובדים יפנים מסין, הוא פעל לסבסוד יחסים חדשים עם יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי בטענה כי לבסוף זה יעזור לשפר את יחסי יפן–סין העתידיים.
במאי 1946 אורגן צבא הקוומינטנג מחדש כשצ'ן צ'נג ובאי צ'ונג-שי עמדו בראש, והותירו את חה יינג-צ'ין בתפקיד המפקד של חיל המצב בצ'ונגצ'ינג. זמן קצר לאחר מכן הוא נשלח מסין לשמש כחבר המשלחת לאו"ם. בסוף 1947 הוא הוחזר לסין כשמלחמת האזרחים בעטה בהילוך גבוה. בשנים 1948 ו-1949 הוא התמנה פעמיים לשר הביטחון (הפעם השנייה בתפקיד רשמי בלבד); והתפטר מתפקיד זה בסוף השנה מכיוון שהיה מעט שיכול היה לעשות כשר כאשר הצבא הלאומי של הקוומינטנג התפרק בשלב זה של מלחמת האזרחים בסין. בין מרץ ליוני 1949 שימש גם כיושב ראש מועצת הניהול הפוליטי. ביחד עם שאר הממשלה, חה ברח לטאיוואן בסוף שנת 1949.
בטאיוואן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1950 הוא לא הצליח להשיג שום תפקידים משמעותיים כשצ'יאנג נבחר מחדש כנשיא הרפובליקה הסינית לשלטון באופן רשמי ובכך סומנה את סוף הקריירה הפוליטית של חה; משלב זה ואילך ועד למותו, הוא היה ממלא רק תפקיד כיועץ צבאי בכיר המצורף ללשכת נשיא הרפובליקה הסינית, והחזיק בהשפעה פוליטית מועטה. אשתו ואנג ון-שיאנג אובחנה כחולה בסרטן השד בשנת 1952, אך חיה עד אפריל 1978; בשש עשרה השנים האחרונות שלה הבעל והאישה נסעו לעיתים קרובות ליפן לקבל טיפול רפואי, וחה היה ידוע כבעל מסור במהלך מחלתה. בינואר 1954 הוא מונה לראש ארגון שעודד שיתוף פעולה כלכלי בין הרפובליקה הסינית ליפן. באפריל 1977 הוא מונה ליו"ר הוועדה שניהלה את אולם הזיכרון של סון יאט-סן בטאיפיי. בינואר 1980 הוא מונה לראש הצלב האדום הסיני.
באותה שנה, לרגל יום הולדתו ה-90, ניתן לו דיוקן של דמותו; אשר יהפוך רכוש חשוב מאוד בשבילו. בשנת 1982 הוא מונה ליו"ר הראשון של הליגה לסין מאוחדת תחת שלושת העקרונות של העם. הוא לקה באירוע מוחי במהלך אפריל 1986 והתאשפז. הוא נפטר בטאיפיי, בירת טאיוואן, בשנת 1987 בגיל 97. הוא נקבר בבית העלמין הצבאי של הר וושי בצפון טאיוואן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חה יינג-צ'ין, באתר מלחמת העולם השנייה
- מלחמת האזרחים הסינית – קריסת הלאומנים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- מלחמת האזרחים הסינית – המהפך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תעתיק לפי הספר "מאו – הסיפור הבלתי נודע", מאת ג'ונג צ'אנג וג'ון הלידיי, תל אביב: ספרית מעריב, 2007