חיים עוזר גרודזנסקי

חיים עוזר גרודזנסקי

לידה	24 באוגוסט 1863 ט' באלול תרכ"ג איוויה, בלארוס
פטירה	9 באוגוסט 1940 (בגיל 76) ה' באב ת"ש וילנה, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות יהודי, ווילנה.
מדינה	ליטא
השכלה	ישיבת וולוז'ין
תקופת הפעילות	? – 9 באוגוסט 1940
השתייכות	חרדים ליטאים, מועצת גדולי התורה
תחומי עיסוק	גמרא, לימוד, הלכה.
רבותיו	רבי חיים סולובייצ'יק (תלמיד חבר)
חיבוריו	שו"ת "אחיעזר", "אחיעזר" - קובץ אגרות, "אגרות רבי חיים עוזר"
אב	דוד שלמה גרודזנסקי
חותנים	רבי אליהו אליעזר גרודזינסקי רבי מאיר אטלס

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (מימין) משוחח עם הרב שמעון שקופ.

קברו של הרב חיים עוזר, בבית הקברות החדש בווילנה

פנים אוהל הקבר, בו נראים גם מצבת אשתו, בתו ואחיו

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (ט' באלול תרכ"ג, 24 באוגוסט 1863 - ה' באב ת"ש, 9 באוגוסט 1940) היה מגדולי התורה בליטא בתקופה שקדמה לשואה, רבה של וילנה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, פוסק בולט בתקופתו, ונשיא מועצת גדולי התורה. השפיע רבות על דמותה של היהדות החרדית הליטאית.

תולדות חייו

נולד בעיירה איוויה שבליטא לרבי דוד שלמה, שכיהן כרב המקום במשך כחמישים שנה^[1]. היה ידוע בכינוי "העילוי מאיוויה", ולמד תורה, בין השאר, בישיבת וולוז'ין. בוולוז'ין היה תלמיד חבר של רבי חיים מבריסק. השניים נותרו ביחסי רעות כל חייהם.

בשנת תרמ"ג, בהיותו בן עשרים, נשא את לאה בתו של הרב אליהו אליעזר גרודזינסקי, שהיה חתנו של רבי ישראל מסלנט, ואשר שימש ברבנות בעיר וילנה. בשנת ה'תרמ"ז (1887) נפטר חותנו, והוא הוכר כסמכות תורנית והלכתית בולטת וכמנהיגה הרוחני של יהדות וילנה.

בבית מדרשו הקים קיבוץ של צעירים בעלי כשרון, שהיה מכונה "הקיבוץ של רבי חיים עוזר", והיה מגיד לפניהם שיעורים, ומשוחח עמהם בדברי תורה. מהקיבוץ יצאו גדולי תורה, ששימשו ראשי ישיבות ומנהיגי קהילות, ביניהם רבי שלמה פוליצ'ק, רבי יחזקאל אברמסקי, רבי אליעזר סילבר, רבי משה אביגדור עמיאל, רבי משה שקצס, ואחרים.

בתחילה, הוא לא כיהן במינוי רשמי כרבה של וילנה, בשל הנוהג הקיים בעיר מאז 1791 שלא למנות רב לקהילה. בשנת 1928 בחרה הנהגת הקהילה ברב יצחק רובינשטיין שכיהן עד אז כ"רב מטעם" בווילנה וכאחד מפרנסי הקהילה, לכהן כרבה הראשי של וילנה. המינוי עורר את חמתם של פרנסי הציבור החרדי בווילנה ומחוצה לה, שקינאו לכבודו של הרב גרודזנסקי, ומאבק עז ניטש בין הצדדים בשנים שלאחר מכן. בשנת 1932 הושגה פשרה לפיה יכהנו שני רבנים ראשיים בעיר, והרב גרודזנסקי כיהן כרב רשמי של וילנה לצד הרב רובינשטיין עד למותו, כאשר ההיבטים הפורמליים של הרבנות (כגון רישום לידות ופטירות וכדומה) הופקדו בידי הרב רובינשטיין, והרב גרודזנסקי היה אמון על ההנהגה הרוחנית וההלכתית של הקהילה.

השפעתו הקיפה את מרבית היהדות החרדית באותה תקופה. הוא השתתף במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, מיסודה ועד פטירתו. השתתף בהקמת ארגון ועד הישיבות והיה פעיל בו, אם כי הוא עצמו לא העביר שיעורים בישיבות.

לאחר מות רעייתו הראשונה נשא את יאחא, בתו של הרב מאיר אטלס, רבה של שאוולי, שהיה גם חותנו של הרב אלחנן וסרמן^[2]. לעומת גיסו הרב אלחנן וסרמן, שהתנגד בתקיפות לציונות ולהתיישבות חרדים על אדמות הקרן הקיימת, נקט הרב חיים עוזר עמדה מהוססת הנוטה למתינות^[3]. כך לדוגמה, כאשר הכריזה ההסתדרות הציונית על חרם נגדי על גרמניה הנאצית, בעקבות החרם הכלכלי אותו הכריזה על יהודי גרמניה, פנה אליו גיסו הרב וסרמן שיביע התנגדות לחרם זה. משיקולים של איסור מרידה באומות, סירב לכך הרב חיים עוזר באומרו שגם האומה הישראלית היא אומה, ואין למרוד בה^[4].

כשהוציא את ספרו הראשון ב-1922 כתב:

מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה? היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?

ב-1939 כבר היה המצב העולמי קשה לאין ערוך והרב הוציא את ספרו האחרון: ”לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות... קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים... עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם... אוי מה היה לנו!”. את הפתרון הוא רואה בהפצת תורה, השרשתה, הנחלתה ובחיזוק הישיבות, אמונה שבאה לידי ביטוי בעסקנותו בענייני חינוך מסורתי, יסודי וישיבתי.

בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה התרכזו בווילנה הכבושה בידי הרוסים פליטים בני ישיבות, ונעשה מאמץ למצוא להם מקלט בארצות מבטחים. הוא האמין שמדינת ליטא העצמאית תשמש מקום הצלה ליהודי המדינה ולפליטים עד תום המלחמה, ולכן הוא לא עודד את ההגירה והבריחה מליטא לארצות חופשיות^[5]. הרב מאיר בר-אילן שלח אליו סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל, אך הוא לא ניצל זאת^[6]. בזמן זה, שהיה השנה האחרונה לחייו, לא חדל ר' חיים עוזר מפעילות ומעסקנותו הציבורית ונותר הדמות הרבנית הדומיננטית בעיר. נפטר ממחלת הסרטן ב-9 באוגוסט 1940, בגיל 76.

קבור בבית העלמין החדש של וילנה.

על שמו ישיבת רבנו חיים עוזר בבני ברק, שכונת נוה אחיעזר בעיר, רחוב "חיים עוזר" בפתח תקווה (שבו שוכנת עיריית פתח תקווה), רחוב "חיים עוזר" בשכונת בית ישראל בירושלים, ורחוב אחיעזר באשדוד^[7].

תורתו

כרזה לקראת הספד שנערך בישיבת חברון בירושלים עם פטירת רח"ע

"ספר אחיעזר", דפוס שרגא פייבל גארבער, וילנה 1922. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 184

בולט אצל ר' חיים עוזר היחס לפוסקים והמפרשים האחרונים, שאחרי דבריהם הוא עוקב ואיתם הוא מתדיין. בניגוד לרבי חיים מבריסק, תורתו היא הלכה למעשה, ויצירתו הגדולה היא ספר שו"ת "אחיעזר". אינו נמנע מפלפול, אך לא מאריך בו יותר מדי. שו"ת אחיעזר כולל תשובות ארוכות המנתחות את הסוגיה בסגנון למדני והפסיקה איננה במרכז הדיון. בהתאם לכך, השו"ת מרבה לצטט את רבי עקיבא איגר.

הרב גרודזנסקי עוסק לא מעט במציאת קשרים בין דעות של תנאים, אמוראים ופוסקים במקומות שונים, באופן שדינים בתחומים שונים פה מתבררים כנובעים משיטה אחת. הוא עוסק גם בבירורים בסגנון "צוויי דינים" (בעברית: "שני דינים").

כשנשאל על כיבוי והדלקת חשמל ביום טוב, השיב שהדבר אסור, והתרעם על כך שמתקיים דיון פומבי בשאלה זו, שנותן לגיטימציה לאלו המתירים.

התנגד לקבורת אפר מתים שגופתם נשרפה לבקשתם בבית קברות יהודי כדי למנוע התפשטות דבר זה, שההלכה מתנגדת לו בתוקף.

נודע בחידושו המכונן בהלכות קבלת מצוות בגיור, לפיו כל עוד הגר מקבל עליו את המצוות בכנות, ניתן לגיירו גם אם להערכת בית הדין יעבור על עברות מסוימות לתיאבון, ורק אם "ליבו בל עימו" ואינו מתגייר אלא לפנים - אין לגיירו^[8].

בפירושיו גם עסק הרבה בתלמוד ירושלמי ובמדרשי הלכה.

את כתיבתו מאפיינת ההרחבה ופיתוח כל סברא ושיטה, פירוט של טעמיה ונימוקיה, שלילת דעות אחרות והתאמתה עם סוגיות שונות בש"ס. זאת, לעומת רבי חיים מבריסק שבדרך כלל מביא את סברתו בתמצית ללא פירוט יתר^[9].

דעתו של הרב גרודזנסקי הייתה נחשבת רבות בקרב רבני דורו, וכך בזמן גזירת השחיטה בגרמניה, כשהיו רבנים שרצו להתיר שחיטה לאחר הימום, דעתו של הרב גרודזנסקי הייתה לאסור^[10], וקיבלו את דעתו שאר הרבנים.

מספריו

• שו"ת אחיעזר, כולל שאלות ותשובות, ביאורי סוגיות, הערות והארות בכמה מקצועות בהלכה, בחלקי שולחן ערוך ובענייני קדשים
• אחיעזר: קובץ אגרות, בעריכת אהרן סורסקי, 1970
• אגרות ר’ חיים עוזר, ליקט, סידר וערך יעקב קוסובסקי-שחור בהגאון ר’ שאול, בני ברק, י’ קוסובסקי-שחור, תש"ס, 2000.

לקריאה נוספת

• שמריהו יוסף קרליץ, אחי-עזר - לדמותו של מרן חיים עוזר גרודזנסקי, 1941
• שמואל רוטשטיין, אחיעזר: הגאון רבנו חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה - חייו ופעולותיו, 1942
• שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות, פרק: ר' חיים עוזר, 1952
• אהרן סורסקי, פרקי חיים, בתוך אחיעזר: קובץ אגרות, 1970
• יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, דברי הגות והערכה - נושאי הציץ והחושן, 1982, עמ' 187–194
• גרשון בקון ויצחק הרשקוביץ, אב-טיפוס של "גדול" במאה העשרים: הרב חיים עוזר גרודז'נסקי, בתוך: בנימין בראון, נסים ליאון (עורכים), הגדולים - אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017.
• דוד קמינצקי, רבינו חיים עוזר-רבן של כל בני הגולה, ירושלים תשפ"א.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים עוזר גרודזנסקי בוויקישיתוף

ספריו

• ר' חיים עוזר גרודזנסקי, שו"ת אחיעזר, באתר היברובוקס
• קובץ אגרות, באתר אוצר החכמה
• אגרות רבי חיים עוזר, באתר אוצר החכמה

עליו

• הרב יצחק קוסובסקי, תולדות רבי חיים עוזר גרודזינסקי, בקובץ "בית מדרש" שיצא לזכרו, תש"א, באתר HebrewBooks
• בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' חיים עוזר גראדזענסקי, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ב, עמוד 14, באתר היברובוקס
• משה צינוביץ, רבי חיים עוזר גרוזדנסקי ותקופתו, הצופה, 13 ביולי 1945
• אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' חיים עוזר גראדזענסקי זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 22–23, באתר היברובוקס
• 'גרודזנסקי, ר' חיים־עוזר ב"ר דוד־שלמה', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 39 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1237)
• על רבי חיים עוזר גרודזינסקי – באתר עמלנט
• הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה, בביצוע יצחק הרשקוביץ, סרטון בערוץ "מכון ון ליר בירושלים", באתר יוטיוב, 28 בדצמבר 2011
• חיים עוזר גרודזנסקי (1863-1940), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. הרב יצחק קוסובסקי (גיסו), שבת ומועד, הקדמה, באתר Hebrewbooks
2. הייתה נשואה קודם לרב יהודה כהנא שפירא, וקיבלה חליצה מאחיו הרב אברהם דוב כהנא שפירא, ע"פ חידושי הגרז"ס, מבוא, עמ' 27. נרצחה בגטו וילנה
3. בנימין בראון, "מהתבדלות פוליטית להתבצרות חברתית", שני עברי הגשר (עמ' 369).
4. הרב יוסף אליהו הנקין, תשובות איברא, עמ' ריז
5. אישים שהכרתי, הלל זיידמן, עמ' 257. ראו גם 'פליט ושריד בימי השואה', זרח ורהפטיג, עמ' 146. ראו גם בהרחבה בבלוג: העולם החרדי בתקופת השואה – עובדות חדשות
6. פדות – הצלה בימי השואה, מקורות ומחקרים בעריכת נתנאל קצבורג, עמ' 21.
7. רחובות על שם ספרים - באתר מרפ"ד מרכז מורים אשדוד
8. שו"ת אחיעזר חלק ג' סימן כ"ו וסימן כ"ח. להרחבה בשיטתו בנושא קבלת מצוות בגיור ראו במאמר זה, ובשאלה כיצד הפוסקים הבינו את דבריו במאמר זה.
9. ראו בספרו של הרב שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות בפרק "ר' חיים עוזר".
10. מכתב בעניין השחיטה, אגרות ר' חיים עוזר - חלק ראשון, ניו יורק תשס"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

.