טאצלוורם

יצור שייתכן שמתאים לתיאורי השטולוורם או ה-Bergstutz. ראה כותרת למטה. (הרחבה על התמונה ראה בפיסקה על סמואל שטודר)

טָאצֶלְווּרְם (מגרמנית שווייצרית: Tatzelwurm) הוא יצור מיתולוגי דמוי-זוחל המופיע בפולקלור האלפיני. לרוב מתואר כבעל פני חתול, או לחלופין עם גוף נחש קצר-עבה. באנקדוטות שונות הוא מתואר כבעל ארבע גפיים דקיקות ומנוונות (כמו לטאת הקמטן) או בעל זוג גפיים קדמיות (אנ').

לעיתים נאמר על היצור לכאורה שהוא ארסי, או שתוקף באמצעות התזת רסס רעיל ומשמיע צליל גבוה או שריקה.

ישנם כמה תיאורי תקריות עם היצור אשר ניתן למפות בכמה אזורים באירופה, בעיקר, ברכסי האלפים. אלו כוללים את האלפים האוסטריים, הבוואריים, הצרפתיים, האיטלקיים והשווייצריים. לכל אזור באלפים יש שם אופייני ליצור זה, כגון "Praazlwurm" ו-"Daazlwurm" בבווארית, "Springwurm" (יחד עם Tatzelwurm) בגרמנית שווייצרית, "Bergstutz" בבווארית ו-"Arassas" בצרפתית.

מינוח ואטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של השם "טאצלוורם" בשווייץ.[1] עם זאת, רוב השווייצרים יכירו אותו בשם "שטולוורם" (קרי: "תולעת-מנהרות") [דרוש מקור]. לעומת זאת, ייתכן גם הפירוש: "דרקון מנהרות-הכורים"[2] שמקורו באלפים הברניים. המילה שטולוורם עשויה גם להתפרש כנחש בעל גפיים קטנות וקצרות.[3][4] (כבדומה לתיאור נחש הקדמוני בתנ"ך, עליו מסופר שהיה בעל גפיים ואיתן הלך).

הטאצלוורם השאול היה המונח הרווח בבוואריה ובמיוחד בדרום-מזרחה, בברכטסגאדן.[5][6] לאחר מכן, בהתאם להגיית הדיאלקט, התפתחו המונחים המקומיים "Daazlwurm" ו-"Praazlwurm"[5] המונח צבר פופולריות ולאחר מכן נהפך גם כן למונח שגור באוסטריה.[7]

המונח "Bergstutz" (קרי: "גדם-הרים" [דרוש מקור]), היה המונח השגור ליצור במחוזות אוסטריה,[8] לצד הטאצלוורם. במיוחד במחוזות האלפיניים-מערביים: שטיריה, טירול [א], זלצבורג ופורארלברג. השם והמסורת סביב היצור היו שגורים במיוחד בזאלצקמרגוט, אזור ברכס האלפים הגיריים הצפוני (אנ')

בעמקי נהרות הטראון והאלם, השם קוצר ל-"Stutzn" (ההטיה הדיאלקטית מלאה של המילה stutz ).[5]

באלפים הצרפתיים, שמו של הטאצלוורם הוא Arassas. משמעות המילה היא "לטאה בעלת ראש-חתול".[9]

תיאור לאורך השנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזרקה בדמות הטאצלוורם בעיירת Kobern-Gondorf (גר') אשר במדינת ריינלנד-פפאלץ.

באנקדוטות שונות, הטאצלוורם או השטולוורם תוארו כבעלי גוף נחש או זוחל עבה באורך של 2 עד 7 מטר.[9][10][11] השטולוורם תואר כבעל פנים דמויות פני חתול, במיוחד בתקריות לכאורה שנרשמו באזור שווייץ.[12][13]

באוסטריה ובבוואריה הטאצלוורם מתואר כבעל רסס רעיל.[14] אף על שניהם נאמר שהם קטלניים.[12][15][16][17] בפולקלור השווייצרי, נאמר כי השטולוורם תואר גם כן כאחד כזה אשר צורח, מצווח[14] או שורק.[18]

במאה ה-17

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-17, עוד לפני הופעת הטאצלוורם, היו רישומים של תיאורי תצפיות והיתקלויות ב"דרקון" (מלטינית: draco; ייתכן מהשפעות לטיניות שבאו מצפון איטליה.) רישומים אלו פורסמו על ידי חוקר הטבע השווייצרי יוהאן יאקוב ואגנר (גר') בשנת 1680 לערך.[19] עשרות שנים מאוחר יותר, אותם רישומים פורסמו על ידי חוקר טבע שווייצרי נוסף מאזור ציריך: יוהאן יאקוב שויכצר (אנ') (אנשים בעלי אותו שם פרטי, אך שונים לגמרי). רישומים אלו שוכפלו בתחריטי דפוס שקע בשנת 1723.[20] [ב][22] עם זאת, אף על פי שואגנר היה זה ש"תיעד" ורשם את העדויות, היצורים [ג] שהופיעו ברישומים כונו מאוחר יותר בעגה: "דרקוניו של שויכצר".[23] הדפסים אלו תרמו לאישוש קיומם הבדוי, ושימשו כראייה לממשיותם של היצורים בבחינת אחרים.

אנקדוטות ותיאורים שונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאור של "דרקון ההר" בעל פני החתול. נטען כי המטייל אנדראס רודונר נתקל בו באזור בסרגנסרלנד, מתוארך ל־1660.[9][24]
הדפס מאת שויכצר.
"דרקון עם ראש עצום ושתי גפיים" נתקל ביוהנס אגרטר בן ה-70 מלינץ באזור הר קאמור; אגרטר סיפר כי כאשר הדרקון נשף, כאבי ראש וסחרחורת עזים תקפו את אגרטר.
הדפס מאת שויכצר.

נאמר כי "זוחל בעל ראש חתול" עם גוף אפרפר-שחרחר ללא רגליים"[ד][24] נתקל בצמד המטיילים האחים, יוהאן ותומס טינר[ה] במקום בו מכונה על ידי המקומיים "האוולן" (Hauwelen) באזור הר זנוואלד (אנ') בשטחה של דוכסות סאקס-פורשטאג[ו] (גר': Herrschaft Sax-Forstegg) בשווייץ.[ז] נטען כי אורכו היה 7 מטר. נטען בנוסף כי תושבי הנחלה התלוננו כי עטיני הפרות שלהם נשאבים באופן מסתורי אך אירועים אלו נעצרו לאחר שהיצור נהרג.[9][24][26]

מסופר כי בעת שטייל באזור ההרים, נתקל המטייל אנדראס רודונר ביצור אותו כינה: "דרקון הרים" בעל ארבע רגליים וראש חתול.[ח][27][28] אנדראס נתקל בו בשנת 1660 בהר ואנגרסברג בסרגנסרלנד, מחוז בחירה בקנטון סנט גאלן. הוא סיפר שכאשר נתקל בו, היצור התרומם על רגליו האחוריות וכשעמד זקוף היה גבוה יותר מגבר. היצור היה בעל זיפים דמויי זיקי שפם חזיר לאורך גבו (ראו תמונה משמאל).[9][27]

”היה זה יצור כמו לטאה בעלת ארבע רגליים, אך עם ציצית על ראשה”, כך תואר הפעם על ידי יוהנס בואלר מקהילת זנוואלד באומרו לחוקר טבע שבא לשמוע את עדותו.[29][30] נטען כי "דרקון עם ראש עצום ושני גפיים" נתקל ביוהנס אגרטר בן ה-70 מלינץ באזור הר קאמור; אגרטר סיפר כי כאשר הדרקון נשף, תקפו אותו כאבי ראש וסחרחורת עזים.[16][17][23]

ניתוח מאוחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר הטבע קארל וילהלם פון דלה טורה שכתב את הספר "ההיסטוריה של דרקוני האלפים" בשנת 1887 הסביר כי ניתן לסווג את היצורים הללו כמינים של לטאות או נחשים (כל עוד "מתעלמים" מהאנקדוטות הגורסות שראשם כראש חתול).[31] דלה טורה החשיב את יצורי הענק האלה של העבר כמתים בתקופתו, לצד האמונה העממית הקשורה אליהם, אך הרעיון הפופולרי של הטאצלוורם התגבש בימיו כמעין "רוח רפאים" של אותם יצורים אגדיים בעבר.[32] (ראו ציטוט: [ט])

לעומת זאת, החוקר האוסטרי, יוזף פרייהר פון דובלוף (גר') סיווג את הדרקונים המוקדמים הללו בין קטגוריות תחת הכותרת "Tatzelwurm של פעם ושל עכשיו", כותרת מאמרו משנת 1896.[33] אף על פי שכבר אז, במאה ה-17, כשואגנר דיווח על כל מפלצת שווייצרית שנראתה כדרקון. בתחילת המאה ה-19, המלקולוגיסט (תת-ענף של זואולוגיה החוקר את חסרי-החוליות) השווייצרי סמואל עמנואל שטודר (אנ'), הצהיר כי המקומיים השווייצרים האלפים לרוב אינם מכירים את השמות Drache או Lindwurm והכירו אך ורק את השטולנוורם.[12]

לעיתים קרובות לעגו לשויכצר על שם אמונתו בקיומם של הדרקונים והיצורים המשונים, אשר ניכרה בסגנון עבודתו.[20] אך עם זאת, חוקר אחד גילה כי בחלק מכתביו המוקדמים יותר הוא הביע ספקנות באשר הנושא אותו הוא חוקר. ספקנות זו נבעה כנראה בשל הנורמה הנפוצה אז, שעל פיה, על החוקרים לשמור על ראש מאוזן ופתוח, ואף להטיל ספק בכל מחקרם.[21] שכן, עשרות שנים אחורה, פרסם ניוטון את ספרו: "הפרינקיפיה" והד תגליותיו וממצאיו עוד המשיך להדהד אז. בשל הפרסום הרב לו זכה ניוטון רצו חוקרים רבים לזכות בתהילה כדוגמתו ורבים אימצו את דרך עבודתו, שחלקה היה הטלת ספק. דרך הטלת הספק זו הוכחה ככה מועילה עד שהיא נמשכת ונמצאת בשימוש עד היום.

ראשית המאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ברנים, סמואל שטודר (1757–1834) ויוהאן רודולף ויס (1782–1830) שתרמו רבות לפולקלור השווייצרי בראשית המאה ה-19, הוסיפו גם הם חומרים לפולקלור של השטולנוורם[34] אף על פי ששני המחברים נתנו את אמונם לרעיון כי ל-שטולנוורם (לא לדרקונים השווייצריים) יש ראשים שנראים כמו חתולים,[12][35] אין זה בהכרח אמר מבחינתם כי דוגמאות ממשיות אשר אספו מאנשים אלפיניים מדברות על כל יצור בעל ראש חתול.

סמואל שטודר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי שטודר, השטולנוורם נקרא כך כיוון שמשמעות המילה - "stollen" היא: רגליים קצרות (ראו כאן:[4]), וכן בשל העובדה שהוא מופיע לאחר מזג אוויר חם ולח או כאשר מזג האוויר עובר שינוי תנודתי. האנשים ראו בהם כרעילים ומזיקים, וכדומים לנחשים קצרים ועבים (ראו תמונה ראשונה), עם ראש עגול הדומה לשל חתול, וכפות רגליים בעלות טופר.[12]

שטודר מייצג אולי את מקור המידע הטוב ביותר הקיים בנושא השטולנוורם.[36] תרומתו למאגר המידע התרחשה במאמר קצר שכתב על חרקים ו-שטולנוורם שהופיע בספר המסעות של הצייר השווייצרי פרנץ ניקלאוס קניג, שפורסם בשנת 1814.[36]

מסתו של שטודר כללה דיווחי עדי ראייה.[37][38] למשל, את דוגמתו של דיווח מנהל בית הספר היינריך[י] בשנת 1811, על יצור דמוי נחש אך רחב למדי, ושתי כפות רגליים עבות, שטען כי ראה אותו בעמק גוטנן (Guttannen tal) (אנ') אשר בקנטון ברן. הוא תיאר את היצור באורך מידת "Klafter" אחת (1.80 מ') (אנ'), עם גוף שעוביו כעובי רגלו של גבר.[39][40] כמה שנים לפני כן טען האנס קרלי מאלמנטלי אשר במחוז טראכזלוואלד (Trachselwald) (אנ') כי הרג שטולנוורם קטן ושעיר שנשא 10 צעירים.[41][42]

שטודר הציע סכום של 3 עד 4 מטבעות לואי ד'אור (אנ') (Louis d'or), ההילך החוקי אז, לכל מי שיוכל לספק לו שרידי שטולנוורם אותנטיים, דבר שהעיד על מידת ספקנותו באמיתותו וקיומו של היצור.[43][44]

יוהאן רודולף ויס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר יוהאן רודולף ויס, כתב במפורש שבעוד קיומו של הדרקון מוכח, קיומו של השטולנוורם היה מפוקפק. בנוסף לתיאור הסטנדרטי של השטולנוורם כמעין נחש עם ראשו של חתול וכפות רגליים קצרות, הוסיף ויס כי לעיתים נאמר שהוא שעיר, ולא בעל רק 2 או 4 גפיים אלא מרובה גפיים, כמו זחל או נדל.

ויס אסף ותיעד תיאור מרועה בעמק גדמן (Gadmen) (אנ') שאמר כי ישנם שני סוגים של שטולנוורם, לבנים בעלי כתר קטן, ושחורים. ושאלו השחורים הנפוצים יותר.[45][46]

ויס, לפי הערכתו של הפילולוג השווייצרי היינריך דובי (גר') היה מקור פחות אמין ומשמעותי משטודר בנוגע לפולקלור הדרקונים או השטולנוורם.[47] דבר שויס נהג לעשות כחלק מפרשנותו היה להעלות כמה חלקים של פולקלור שווייצרי על נחשים, דבר המצביע על קשרים. אחת מהדוגמאות הבולטות היא, כי ויס שיער שרועי האלפים "כנראה" מדברים על השטולנוורם כשאמרו שהם מאמינים באמת קיומם של "נחשים"[48] הנוהגים לינוק חלב מפרות מרעה, שניתן היה להגן עליהן על ידי הצבת תרנגול לבן ליד הפרות.[49] [י"א]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בזמנו כנראה נקרא צילרטל (ברומאנש: "Zillertal").
  2. ^ שויכר שכר צייר כדי לצייר את ההתרשימים, מהם יוצרו הדפוסים.[20][21]
  3. ^ ייתכן שאז התקיימו לכאורה "יצורים" ברבים, זמן מה לפני שהאמונה החלה ללכד את אותן עדויות לכדי יצור יחיד.
  4. ^ שויכר אף מקדים ומזכיר שני דרקונים/נחשים לאזור, הראשון הוא חסר רגליים: "non pedati"*, ואז מצטט את ואגנר: ".. vulgo dicito, horrendum serpentem .. caput felis capiti haud dissimile, at pedibus omnino destitutus fuerit". הצבע, atrogriseum** הוא "שחור-אפור", אם כי התרגום הגרמני מציע שחור-ירוק.
    • ללא רגליים (לטינית)
      • ירוק-שחור-אפור, מקור המילה griseum הוא מלטינית (No/n/S] of grīseus]), gris נשאל לצרפתית, גם לגרמנית (ראה: grau)
  5. ^ נאמר אף כי שניהם הרגו את היצור.
  6. ^ למרות תואר שמה הרשמי: "דוכסות", נראה שבמקור הייתה נחלה(דף פירושונים).
  7. ^ נהגה: Herrshaft of Hohensax. ראו כאן:[25]
  8. ^ הטקסט המקורי מאת ואגנר מצטט; מלטינית: vulgo dictum .. Draconem Montanum .. quatuor instructus erat pedibus, auribus & facie felis fuit .." תרגום: "[...] מצוין יצור, ותיאורו שמו בגרמנית יכול להתפרש באופן הבא:"תולע ההר"" - Berg-Drache(מקור ייתכן), אך לא ניתן לדעת בוודאות אם זה התרגום המלא. מצד שני, תרגומו של שויכר נותן את האופציה התיתכן יותר הבאה: "דרקון ההר .. היו לו ארבע רגליים; הפנים והאוזניים היו כמו של חתול".
  9. ^ "Heute sind sie nun wohl verschwunden, diese Riesenthiere aus der Natur, wie aus dem Volksglauben – doch nicht, ohne zugleich ein anderes Phantom zu hinterlassen. Wer kennt ihn nicht, den Tatzelwurm.."‏
    תרגום לעברית: "היום הם כנראה נעלמו, חיות הענק האלה מהטבע, כמו מהאמונה הרווחת - אבל לא בלי להשאיר אחריהם רוח רפאים (בתרגום המדויק: "פנטום"). מי לא מכיר את זה.."
  10. ^ כפר בעמק גוטנן.
  11. ^ ויס זיהה את ההתייחסות הזאת כיצירתו של פיליפ ברידל (אנ'),[49] שהייתה התגלמות לתיאורו של קונרד גסנר על הר פילאטוס.[48]

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טאצלוורם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Doblhoff (1896), p. 142, note 3 apud Kohlrusch (1854) apud Rochholz (1855) Aargauer Sagen. (בגרמנית)
  2. ^ Lecouteux, Claude (2016). Tatzelwurm". Encyclopedia of Norse and Germanic Folklore, Mythology, and Magic. Simon and Schuster. p. 344. ISBN 162055481X. apud Doblhoff (1896)
  3. ^ Studer & König (1814), p. 128: "daher auch Stollenwurm heißen"; Kohlrusch (1854), p. 147:""Stollenwürmer genannt werden".
  4. ^ 1 2 מקור המילה (Stoll(en הוא בדיאלקט השווייצרי של קנטון ארגאו ופירוש המילה "קצר-רגליים".
  5. ^ 1 2 3 Dalla, Torre (1887). p.214 ראו כאן
  6. ^ https://books.google.co.il/books?id=SToSAAAAYAAJ&pg=PA142&redir_esc=y
  7. ^ Ley (1948), p. 131 ראו כאן mentions a report issued by the Austrian Ministry of Forestry and Environmental Protection which stated that Tatzelwurm sightings could be explained as stray otters.
  8. ^ מקור המונח Bergstutz ומקורותיו
  9. ^ 1 2 3 4 5 Meurger & Gagnon (1988), p. 265.
  10. ^ Doderer (1996), p. 28.
  11. ^ Doblhoff (1896), p. 143
  12. ^ 1 2 3 4 5 Studer & König (1814), p. 128.
  13. ^ Doblhoff (1896), p. 143: "דיווחים משווייץ מדווחים על פי ראיות משותפות [...] ועל כן מסכימים כי ל-Tatzelwurm יש ראש דמויי חתול". מקור: "Berichte aus der Schweiz.. überein, dass die "Stollenwürmer".. katzenartige köpfen haben".
  14. ^ 1 2 Wanderungen im bayerischen Gebirge (in German)
  15. ^ Ley (1948), p. 132
  16. ^ 1 2 Scheuchzer (1723), pp. 391–392, fig. VIII. Scheuchzer (1746), pp. 233–234
  17. ^ 1 2 Epidemical Credulity
  18. ^ Ley (1948), pp. 133, 138.
  19. ^ Wagner (1680). Historia naturalis. Tiguri: Lindinner. pp. 247ff.
  20. ^ 1 2 3 Dübi (1940), p. 155.
  21. ^ 1 2 פסגות האדם המודרני - מאת פיטר הנסן (Hansen, Peter) (הוצאת 2013)
  22. ^ Scheuchzer, Johann Jakob (1723). Ouresiphoitēs Helveticus, sive Itinera per helvetiae. III. Leiden: Petri vander Aa. pp. 378–397.
  23. ^ 1 2 Müller (1973), pp. 23–26.
  24. ^ 1 2 3 Scheuchzer (1723), pp. 378–379, fig. I. Scheuchzer (1746), p. 222
  25. ^ Senti, Alois (2001). Erfragte Vergangenheit: das Sarganserland in den Sagen und Anekdoten (בגרמנית). Staatsarchiv St. Gallen. p. 359.
  26. ^ Gribble (1899), p. 79–80.
  27. ^ 1 2 Scheuchzer (1723), pp. 395–396, fig. X. Scheuchzer (1746), pp. 236–237
  28. ^ Tschaikner (2016), pp. 99–100.
  29. ^ Dalla Torre (1887), p. 210.
  30. ^ Scheuchzer (1723), pp. 379–380, fig. II. Scheuchzer (1746), p. 222
  31. ^ Dalla Torre (1887), pp. 211–212.
  32. ^ Dalla Torre (1887), p. 213
  33. ^ Doblhoff (1896), p. 143.
  34. ^ Dübi (1940), pp. 157–58ff
  35. ^ Wyss (1817a), p. 423.
  36. ^ 1 2 Dübi (1940), p. 158.
  37. ^ Studer & König (1814), pp. 127–133. Dübi (1940), pp. 158–159
  38. ^ Dübi (1940), p. 159.
  39. ^ Studer & König (1814), pp. 130–131.
  40. ^ Dalla Torre (1887), p. 215–216.
  41. ^ Studer & König (1814), pp. 131–132.
  42. ^ Dalla Torre (1887), p. 216 and Doblhoff (1896), p. 143
  43. ^ Studer & König (1814), pp. 133.
  44. ^ Meurger, Michel (1996). "The Lindorms of Småland". Arv - Nordic Yearbook of Folklore. 52: 95.
  45. ^ Wyss (1817a), pp. 423–424.
  46. ^ Thorington, J. Monroe (October 1926). "Serpent Legends of the Valais". The Bulletin of the Geographical Society of Philadelphia. 24 (4): 191.
  47. ^ Dübi (1940), p. 160.
  48. ^ 1 2 Bridel, Philippe-Sirice (1814).. Le Conservateur Suisse, ou Recueil complet des etrennes helvetiennes 4. L. Knab. p. 163.
  49. ^ 1 2 Wyss (1817a), p. 424.