טוביה החולב (מיידיש: טֶבֿיֶה/טעוויע דער מילכיקער[1]; תרגום מילולי: "טוביה העוסק במכירת מוצרי חלב"[2]) הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם שנכתב ופורסם בהמשכים; הפרק הראשון שלו נכתב בשנת 1894. עלילות דמותו של טוביה החולב אף שימשו כבסיס למחזות ולמחזמר.
הרומן נפרש על גבי כמה שנים בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, והמרחב בו הוא מתקיים הוא תחום המושב ברוסיה, האזור בו חיו אז יהודי האימפריה. הרומן מתאר מציאות היסטורית עמוסת תהפוכות, שבה יהודים רבים נטשו את בתיהם וכפריהם והגרו למרחקים. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה.
חרף הרקע העגום של המציאות היהודית בזמנים קשים ודמותו הטראגית של טוביה, היצירה שופעת הומור יהודי עשיר במיטב המסורת של שלום עליכם.
טוביה הוא יהודי עני וקשה-יום, החי סמוך לכפר אנטבקה – עיירה יהודית טיפוסית בתחום המושב של האימפריה הרוסית בשלהי המאה ה-19. אנטבקה סמוכה ל"בויבריק", היא בויארקה, עיירה השוכנת עשרים ק"מ מדרום-מערב לקייב.[3] טוביה עוסק בחליבה ובמכירת חלב, חמאה וגבינה לתושבי האזור. הוא מפרנס בדוחק את אשתו גולדה ואת שבע בנותיו - רק שש מהן נזכרות בשמן - צייטל, הודל, חוה, שפרינצע, ביילקע וטייבל. טוביה מתקשה להתמודד עם פער הדורות ועם שאיפותיהן של בנותיו. הבנות הבוגרות מעמידות אותו בפני התלבטות קשה: האם להשיא אותן באמצעות שידוך לגברים מבוססים ולתלמידי חכמים, או להתיר להן להינשא לאהובי לבן. את סיפוריו מתבל טוביה בפסוקים מן התורה, התלמוד, המשנה, המדרש והאגדה תוך יציקת משמעות חדשה ומשעשעת לפסוקים והתאמתם למסר אותו הוא רוצה להביע. חרף כל הצרות הפוקדות אותו – כלכליות, משפחתיות וקיומיות – טוביה מלא הומור ואופטימיות בזכות אמונתו באלוהים.
הבת הבכורה, צייטל, רוצה להינשא לאהוב לבה מוטל, חייט עני וצעיר. לעומת זאת, קצב אלמן ואמיד בשם לייזר וולף מנסה לשכנע את טוביה לתת לו להינשא לצייטל. טוביה נקרע בין שני הצדדים, מחד הוא רוצה שלבתו יהיה בעל עשיר שיוכל לפרנס אותה בכבוד, ומאידך הוא לא רוצה לאכזב את בתו שמאוהבת בחייט. לבסוף נכנע טוביה לדמעותיה של צייטל ומתיר לה להינשא למוטל החייט.
בתו השנייה של טוביה, הודיל, מתאהבת בסטודנט צעיר בשם פרצ'יק (ברוסית: פלפלון/ פלפלת) הדוגל במהפכנות ובסוציאליזם. הם חוששים שהשלטונות יאסרו את פרצ'יק ויגלו אותו ומתעקשים להינשא בהקדם, כדי שהודיל תוכל להצטרף אל בעלה במאסרו. זמן קצר לאחר מכן, פרצ'יק אכן נאסר על ידי השלטונות ונשלח לסיביר, ולאחר זמן מצטרפת אליו הודיל.
בתו השלישית של טוביה, חוה, מחליטה כאחיותיה להינשא לבחיר לבה - גוי אוקראיני נוצרי. הפעם טוביה לא מוותר על עקרונותיו ואוסר על בתו להינשא לאהוב לבה. חוה כתגובה בורחת מן הבית ונישאת לגוי בחשאי בכנסייה. מעתה מסרב טוביה להזכיר את שמה של בתו, יושב עליה שבעה ו"קורע קריעה" עליה, כשם שיש לעשות על אדם שמת.
בתו הרביעית, שפרינצע, מתאהבת בבן לאלמנה עשירה בשם אהרונצ'יק, ומטביעה את עצמה במים כאשר היא מגלה שהשידוך לא יכול להתממש.
בתו הקטנה, ביילקע, מתחתנת עם סוחר עשיר אותו היא לא אוהבת, שלבסוף יורד מנכסיו.
חיי משפחתו של טוביה בעיירה אנטבקה נגדעים כשמתקבל צו גירוש, המחייב את כל יהודי העיירה למכור תוך שלושה ימים את רכושם ובתיהם ולעזוב את העיירה. כשרואה חוה את מה שהגויים מבקשים לעשות ליהודים, היא מחליטה לחזור אל עמה ומשפחתה והיא מקבלת על עצמה חובת גלות יחד עם אביה.
ב-1943 עלה בתיאטרון הבימה המחזה "טוביה החולב" שכתב ועיבד יצחק דב ברקוביץ (חתנו של שלום עליכם) וביים ברוך צ'מרינסקי. ב-1959 הועלה המחזה מחדש. סה"כ הופיעה הצגה זו, על שתי הפקותיה, 275 פעמים.
ב-1953 כתב ארנולד פרל, מחזאי יהודי אמריקאי, מחזה באנגלית בשם "עולמו של שלום עליכם" ובו היו שלושה מערכונים, לאו דווקא של שלום-עליכם. כעבור חמש שנים, ב-16 בספטמבר1957, הועלה בתיאטרון קארנגי בניו-יורק מחזה בשם "טביה ובנותיו", שגם אותו כתב פרל, והפעם בעקבות "טוביה החולב". הבמאי היה הווארד דה סילבה.
ב-1961 עלתה הפקה בשם "טוביה ושבע בנותיו", של התיאטרון היידי בניו יורק, בכיכובו של יוסף בולוף, שגם הופיעה בישראל באולם "הבימה"[4].
העיבוד הידוע ביותר הוא העיבוד למחזמר "כנר על הגג" על ידי המחזאי היהודי-אמריקני יוסף שטיין. המחזה הועלה בברודוויי לראשונה בשנת 1964, ומאוחר יותר עובד לסרט בכיכובו של חיים טופול. העלילה המתוארת במחזה ובסרט שונה בפרטים רבים מהעלילה המקורית שכתב שלום עליכם.
בשנת 2018, הכוריאוגרף הרוסי יגור מנישקוב העלה יחד עם בלט ירושלים עיבוד לבלט של סיפורי טוביה החולב והמחזמר "כנר על הגג", הנושא את השם "כנר על הגג". היצירה הועלתה כמופע העשור להקמת הלהקה.[10] היצירה מכילה קטעי פסקול מהסרט "כנר על הגג", כמו גם יצירות של המלחינים היהודים גרשווין, ברנשטיין ושניטקה.[11] העיבוד מתמקד בסיפוריהן של צייטל וחוה בלבד, וגולדה, אשתו של טוביה, אינה נראית בתמונה. לכנר בעיבוד זה יש תפקיד רחב יותר, והוא משמש לעיתים כבן-זוגו לריקוד של טוביה, כמו גם תופס את מקומה של פרומה-שרה בחלום הבלהות של טוביה. בניגוד למחזמר, יצירת הבלט מכילה ברקע גם את דמויותיהם של אהרונצ'יק, בחיר לבה של שפרינצע, בתו הרביעית של טוביה, ואת בן זוגה של ביילקע, בתו החמישית.[10] המופע מציג את חמש בנותיו של טוביה בגיל מתאים לנישואים, כפי שכל אחת הופיעה בסיפורה ב"טוביה החולב". סוף המופע מתכתב עם הסוף שהוצג ב"כנר על הגג", אם כי חוה נותרת עם פיידקה באנטבקה.
^שם הדמות בשפת המקור, יידיש, הוא "טֶביֶה" ולא "טוביה", אולם בתרגום הראשון של הספר לעברית (על ידי י"ד ברקוביץ) תורגם השם ל"טוֹביה", ובצורה זו הוא נשתרש בציבור. תרגומים מאוחרים יותר תרגמו את שם הספר בצורות שונות: "טוּביה החלבן" (ברנר ואהרוני); "טוביה החלבן ובנותיו" (בנשלום); "טֶביֶה החלבן" (הרשב); "טֶביֶה החולב" (דן מירון).
^המונח "מילכיקער" אינו זהה למונח "חלבן" שמשמעו אספקת חלב, אלא הוא רחב יותר ומשמעו התפרנסות מאספקת כלל מוצרי החלב (באותה התקופה ובאותו המקום לא הייתה נהוגה כלל אספקת חלב, שכן כל אחד היה מגדל ומספק את החלב שלו בכוחות עצמו. דן מירון, "ארבע הערות בפתח", ג', מבוא לספר טֶביֶה החולב, תרגום: דן מירון, הוצאת כתר, 2009.