יובל שטייניץ
 | |||||||||
| שטייניץ כשר האנרגיה, 2016 | |||||||||
| לידה |
10 באפריל 1958 (בן 66) כ' בניסן ה'תשי"ח רמות השבים, ישראל  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| מעסיק | רפאל - מערכות לחימה מתקדמות | ||||||||
| מפלגה | הליכוד | ||||||||
| דת | יהדות | ||||||||
| בת זוג | גילה כנפי-שטייניץ | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
יובל שטייניץ (נולד ב-10 באפריל 1958) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי, יו"ר "רפאל - מערכות לחימה מתקדמות". כיהן כשר בארבע ממשלות ישראל וכחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. שטייניץ הוא דוקטור לפילוסופיה, ובעבר שימש מרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בנובמבר 2022 חזר להרצות באקדמיה ושימש מרצה באוניברסיטת רייכמן. ספרו "הזמנה לפילוסופיה", שיצא ב-74 מהדורות והדפסות, נחשב לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בתולדות מדינת ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטייניץ נולד וגדל ביישוב החקלאי רמות השבים. בכור מבין ארבעת ילדיהם של דן, מהנדס יהודי שעלה לארץ מבראונשווייג שבגרמניה עם משפחתו בשנת 1934[1], ושל מינה, מורה לספרות ולפילוסופיה ילידת פולין.
בימי התיכון, הרבה לנהל ויכוחים פילוסופים עם מוריו ובתחילת כיתה י"ב הורחק לצמיתות מתיכון כצנלסון בכפר סבא. על ההרחקה סיפר שטייניץ: "האמת היא שהייתי תלמיד מפריע ומזיק. אולי גם עצבן אותם שבכל השיעורים שאפתי לברר עניינים שלא התאימו למקום ולמסגרת"[2]. שטייניץ השלים בגרות אקסטרנית[3].
לאחר גיוסו לצה"ל שירת בגדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני[4]. הוא עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים חי"ר ושימש סמל מחלקה[5]. במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצע ליטני. כאיש מילואים, לחם בשורות חטיבת אלכסנדרוני במלחמת לבנון הראשונה ונפצע קל בקרבות בהרי השוף.
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו מצה"ל, למד לתואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בהצטיינות[6]. במקביל ללימודיו לימד פילוסופיה בחוג לנוער שוחר מדע ובתיכון שליד האוניברסיטה. לצורך כך הוא חיפש ספר מבוא לפילוסופיה ומשלא מצא אחד שהתאים לו כתב מערכי שיעור אותם הפך לספר "הזמנה לפילוספיה" שיצא בשנת 1987. על הספר המליץ פרופ' ישעיהו ליבוביץ וכתב: "המחבר נתכוון לשוות לחומר ערות ורעננות המושכות את לבם של הצעירים – ובמשימה זו הצליח עד מאד. מבחינה זו ראוי הספר להתקבל כמבוא לפילוסופיה ולמלא פונקציה זו בספרות העברית"[2] בשנת 1988 הוא כתב בכותרת ראשית מספר סקירות ספרים[7].
שטייניץ כתב דוקטורט בפילוסופיה בנושא "סניגוריה לאונטולוגיה הראציונאליסטית באמצעות בדיקת מהותם ותקפותם של טיעונים מטאפיזיים להוכחת קיומו של האלהים"[8], בהנחיית זאב בכלר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב (1994). בשנת 1993 הוענקה לו "מלגת אלון" הפרס היוקרתי ביותר בישראל לדוקטורים צעירים מצטיינים, בעקבותיה מונה למרצה והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה. שטייניץ נבחר במשך שנתיים רצופות ל"מרצה מצטיין" לפילוסופיה ופילוסופיה של המדע. בהמשך הדרך, הוענקה לו דרגת "מרצה בכיר".
פרסם מספר ספרים פופולריים בפילוסופיה שהפכו כולם לרבי מכר; הראשון שבהם, "הזמנה לפילוסופיה", הפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בישראל וזכה ל-74 מהדורות. בראשית 2023 יצאה המהדורה ה-70 של הספר, אליה נוספו מספר פרקים חדשים. גם ספרו הרביעי "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" העוסק בפילוסופיה של המהפיכה המדעית של המאה ה-17 ובפרשנות למשנתו של רנה דקארט היה לרב-מכר, והודפס ב-17 מהדורות. ספריו הנוספים "לעולם תהא המטפיזיקה", "עץ הדעת" ו"הקרב על הגז" נמכרו גם הם במספר מהדורות והדפסות. בספטמבר 2023 הוציא לאור מותחן מדעי בדיוני בשם "לא יהיה לנו לאן לחזור".
במסגרת תפקידיו המאוחרים יותר, עסק שטייניץ בנושאים של תפיסת הביטחון של ישראל, טקטיקה ואסטרטגיה צבאית.
מנובמבר 2022, ולאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים (אליהם הצטרף בשנת 1999), החל להרצות בפילוסופיה באוניברסיטת רייכמן[9].
פעילותו הציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטייניץ גדל בבית ליברלי ובראשית פעילותו הפוליטית בשנות ה-80 היה פעיל שמאל, מאוהדי "שלום עכשיו"[10], ואף נפצע מהרימון שהשליך יונה אברושמי וממנו נהרג אמיל גרינצווייג[11]. בשנת 1994 שינה את עמדותיו הפוליטיות ועבר לימין הפוליטי, בעקבות ההתחמשות המצרית (למרות הסכם השלום עם ישראל) וכתוצאה מביקורותו על הסכמי אוסלו שנחתמו בשנת 1993[12]. בבחירות בשנת 1996 יצא בתמיכה גלויה בבנימין נתניהו[13].
הכנסת ה-15 (1999–2003)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1999 רץ שטייניץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15 ונחשב כמקורב לנתניהו. אף שהליכוד זכה ב-19 מנדטים ומקומו ברשימה היה המקום העשרים, נכנס לכנסת בשל התפטרותו של נתניהו. במסגרת תפקידו בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון וכחבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט, ובוועדת המדע והטכנולוגיה.
הכנסת ה-16, יו"ר ועדת חוץ וביטחון (2003–2006)
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטייניץ נבחר לכנסת ה-16, בה כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים, ויו"ר הוועדה הביטחונית המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולקונגרס ארצות הברית יחד עם הסנאטור ג'ון קייל (אנ') ממדינת אריזונה. בתחילת כהונתו הכריז שטייניץ כי הוועדה בראשותו תחדל להיות "בית לורדים" ו"חותמת גומי" של מערכת הביטחון ותיישם פיקוח פרלמנטרי עצמאי ואפקטיבי. מה שהוביל לעימותים חריפים בינו לבין ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז והרמטכ"ל משה יעלון[14].
בעקבות מלחמת ארצות הברית בעראק בשנת 2003 יזם את הקמתה של הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק ועמד בראשה. הוועדה פרסמה דו"ח חשאי ודו"ח פומבי בשנת 2004, בו ביקרה בחריפות את תפקודי קהילת המודיעין על כישלונה להעריך נכונה את אי הימצאותם של טילי קרקע-קרקע ונשק בלתי קונבנציונלי בידי עיראק בשנים ובחודשים שקדמו למלחמת עיראק, וכן את כישלונה לחשוף את תוכנית הגרעין של לוב. דו"ח הוועדה כלל המלצות אחדות[15]:
- לשקול הוצאת יחידה 8200 מאחריותו של צה"ל והפיכתה לרשות סיגינט אזרחית.
- להאיץ את פיתוח מערך לווייני הריגול של ישראל והפעלתו על ידי גוף משותף לצה"ל ו"המוסד".
- הקמת "תוכנית חבצלות" בעקבות ההבנה כי יש לחזק את שדרת הפיקוד באמ"ן וליצור הכשרה אקדמית של אנשי המודיעין בצה"ל.
- מינוי מזכיר למודיעין במעמד זהה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה.
- הקמת ועדת שרים למודיעין.
- חקיקת חוק המודיעין.
- רפורמה במבנה קהילת המודיעין.
בהמשך, יזם את הקמתה של "הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת הביטחון והדרכים לשיפורו" ומינה את פרופסור אמנון רובינשטיין לעמוד בראשה.
שטייניץ הרבה להתריע על הסכנה הטמונה בהתעצמותה הצבאית של מצרים והצטיידותה בנשק אמריקני חדיש, וטען שיש להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית[16]. בנוסף בלט בתמיכתו בפיתוח חיל הים והפיכתו לזרוע אסטרטגית משמעותית, בדומה לחיל האוויר[17].
בדיון על תוכנית ההתנתקות, שבה תמך[18], הוביל את המאבק הפרלמנטרי והציבורי נגד מסירת ציר פילדלפי לידי מצרים, וטען כי המצרים מעלימים עין במכוון מהטרור הפלסטיני וממנהרות ההברחה, וכי ההסכם עלול לפגוע בפירוז סיני, החיוני לביטחון ישראל[19]. בשנת 2007 טען כי בזכות התנגדותו צומצמה פריסת הכוחות המצריים בגבול שתוכננה על ידי הממשלה[20].
בשנת 2005 קרא שטייניץ לעריכת "מבצע חומת מגן 2" ברצועת עזה, כהקדמה להתנתקות, על מנת להחליש את החמאס והג'האד האסלאמי הפלסטיני, להרוס את תעשיית הרקטות ומאגרי הנשק של ארגוני הטרור, וכדי שתוכנית ההתנתקות לא תצטייר כנובעת מחולשה של ישראל[21].
הכנסת ה-17 (2006–2009)
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבחר מטעם הליכוד לכנסת ה-17 לאחר שמוקם במקום השביעי בפריימריז המפלגה. כיהן כמרכז האופוזיציה בוועדת החוץ והביטחון וכיו"ר ועדת המשנה לכוננות.
שטייניץ סבור שבית המשפט העליון פוגע בקביעות ב"סטטוס קוו" ובחרדים, ואף צוטט בקלטת בשם "הרצל והציונות", שיצר והפיץ הרב אמנון יצחק בה נטען כי דבריו מאששים את טענות החרדים[22].
הכנסת ה-18 (2009–2013)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, ולאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר האוצר[23].
הכנסת ה-19 (2013–2015)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות לכנסת ה-19 התמודד במקום ה-24 ברשימת הליכוד ביתנו, ובממשלה ה-33 מילא את תפקיד השר לעניינים אסטרטגיים ולענייני מודיעין.
הכנסת ה-20 (2015–2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות לכנסת ה-20 נבחר למקום ה-13 ברשימת הליכוד ומונה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים[24].
הכנסת ה-21 (2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הגיע למקום ה-15 בפריימריז הליכוד והוצב במקום ה-16 ברשימת הליכוד לכנסת. בבחירות לכנסת ה-22 הוצב במקום ה-18. בבחירות לכנסת ה-23 במקום ה-17 ברשימה ובבחירות לכנסת ה-24 במקום ה-15. הוא המשיך לכהן כשר האנרגיה וב-3 במאי 2021 אף מונה גם לשר משאבי המים, שטייניץ סיים את תפקידיו בממשלה ב-13 ביוני 2021 בעקבות השבעתה של הממשלה ה-36 בכנסת ה-24 נמנה, יחד עם כל חבריו למפלגה, באופוזיציה.
פרישה מהחיים הפוליטייים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 ביולי 2022, עם היציאה לבחירות לכנסת ה-25 הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים[25]. באוקטובר 2022 הודיע כי החל לעבוד כמרצה באוניברסיטת רייכמן[9]. בינואר 2023 החליט שר הביטחון, יואב גלנט, למנות את שטייניץ ליו"ר רפאל[26], והוא נכנס לתפקיד זה ב-4 באפריל 2023 והחליף את עוזי לנדאו[27].
יוזמות חקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין החוקים שיזם שטייניץ במהלך כהונתו בכנסת:
- חוק המאריך את תקופת הצינון הנדרשת ממשרתים בכוחות הביטחון בטרם יתמודדו על מקום בכנסת או בממשלה מחצי שנה לשלוש שנים (יחד עם אבשלום וילן).
- חוק האוסר על העסקת אנשים שהורשעו בפדופיליה במוסדות חינוך, בקייטנות, בחוגי ספורט ובכל מקום אחר שיש בו נגישות לילדים וקטינים.
- חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם אריה אלדד)[28].
- חוק המחייב התקנת מד רעש באולמות אירועים.
- ניסה לקדם חוק בעלויות צולבות בתקשורת אשר מטיל מגבלות על ריכוז עוצמת השליטה בתקשורת, בעל שליטה של למעלה מ-10% בגוף תקשורת ארצי אחד לא רשאי להחזיק יותר מ-5% מגוף תקשורת ארצי אחר[29].
תפקידי שר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שר האוצר (2009–2013)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, מונה שטייניץ לשר האוצר. הוא נכנס לתפקידו בפתחו של משבר פיננסי עולמי שנתן את אותותיו במשק הישראלי, ולאחר שני רבעונים של צמיחה שלילית שהביאה לזינוק באבטלה[30].
מיד בראשית כהונתו באפריל 2009 הודיע שטייניץ על החלטתו הדרמטית להעביר את ישראל לתקציב דו-שנתי הראשון בתולדותיה ובתולדות העולם המפותח בכלל, לשנים 2009–2010. ביולי 2009 אישרה הממשלה את הצעתו של שטייניץ בנושא התקציב[31]. גם התקציב הבא שהעביר היה דו שנתי (לשנים 2011-2012). מאז ועד היום הפכו רוב התקציבים בישראל לתקציבים דו-שנתיים.
מספר שבועות לאחר כניסתו לתפקיד השיק שטייניץ תוכנית חירום בשם "בלימה ותנופה" שנועדה להחזיר את המשק לצמיחה חיובית, וכללה עידוד נמרץ להשקעות בענפי ההייטק, התעשייה, התיירות, הבניין ובתחבורה[32]. במסגרת התוכנית נחתמה "עסקת חבילה" משולשת בין המדינה, הסתדרות העובדים והסתדרות התעשיינים, שכללה השתתפות של העובדים בהיקף של 5 מיליארד שקלים לטובת האצת הצמיחה[33]. בנוסף החל במהלכים אחדים של העלאת מיסים, ובראשם העלאת מס ערך מוסף מ-15.5% ל-16.5% החל מ-1 ביולי 2009. מגמה זו של העלאת מיסים באה לסיומה הזמני ב-1 בינואר 2010, עם הורדת מס ערך מוסף ל-16%.
ביוני 2009 אישרה ממשלת ישראל את הצעת שטייניץ לתיקון פקודת מס הכנסה, לפיה אימהות עובדות יקבלו נקודת זיכוי נוספת בגין הוצאות הטיפול בילדיהן, במקום ההכרה בהוצאות לצורכי מס עליה החליט בית המשפט העליון בפסק דין ורד פרי.
במהלך כהונתו, שטייניץ תקף את פסיקת בית המשפט העליון שביטלה את תיקון 28 לחוק בתי הסוהר המאפשר להפעיל בתי כלא פרטיים, וכינה אותה "הפקרות כלכלית". טענתו הייתה שכשם שבית המשפט מתחשב בשיקולים ביטחוניים כך עליו להתחשב בשיקולים כלכליים[34].
במהלך 2009 פתח שטייניץ במהלכים כלכליים ודיפלומטיים כדי להביא לקבלתה של ישראל כחברה בארגון ה-OECD. במאי 2010, לאחר עשרות שנים של ניסיונות עקרים, הצליחה ישראל לסיים את התהליך[35] בהובלתו של שטייניץ.
באפריל 2010 הודיע שטייניץ על מינויה של ועדת ששינסקי שמטרתה לקדם העלאת מיסים דרמטית על הרווחים של חברות האנרגיה, בעיקר בתחום הגז והנפט[36].
ביולי 2010 החל מהלך נוסף של העלאת מיסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות.
כשר אוצר שטייניץ התבטא פעמים רבות בעד הגדלת המיסוי על אוצרות הטבע של מדינת ישראל. לאחר מינוי ועדת ששינסקי, חברות האנרגיה החלו לפעול נגדו ונגד הוועדה במספר חזיתות[37], והופעלו לחצים גם על ידי הממשל האמריקאי[38] לרבות מכיוונו של נשיא ארצות הברית אובאמה. בשנת 2011 עם פרסום מסקנות הוועדה, העביר שטייניץ לכנסת את "חוק ששינסקי" שהעלה את חלקה של המדינה במאגרי גז גדולים בצורה דרמטית (מכ-20% לכ-60%). עוד במהלך כהונתו, שטייניץ ביטל הטבות מס על כריית אוצרות הטבע בים המלח והגיש תביעה כנגד חברת כי"ל על עיוותי מס בעבר.
בשנים 2010-2011 הוביל השר שטייניץ תיקון לחוק לעידוד השקעות הון. במסגרת החוק בוטלו ההטבות שניתנו לחברות כימיקלים לישראל ולתעשיות הביטחוניות, הוקצו הטבות מס ליזמים המעוניינים להשקיע בפריפריה ולא במרכז הארץ, בוטלו הטבות בלעדיות שניתנו עד אותה העת לתושבי חוץ בלבד ושונו תנאי הזכאות להטבות המס[39].
בתחילת 2010, במסגרת המדיניות להגדלת התחרות במשק הישראלי, מינה שטייניץ ועדה (יחד עם שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר) לבחינת הטבות המס והמענקים הניתנים לפי חוק במטרה לגבש את הדרכים למיצוי מרבי של התקציב המיועד לעידוד השקעות הון בתעשייה[40]. הוועדה שהורכבה מבכירים במשרדי האוצר והכלכלה המליצה כי תנאי הזכאות להטבות המס ישונו ויכללו את ביטול הדרישה להשקעה מזערית מזכה כתנאי סף לקבלת הטבות המס, ביטול הטבות בלעדיות שהוענקו לתושבי חוץ המשקיעים בארץ וביטול יחס המחזורים. כך שבפועל חברה שתעמוד בקריטריונים המוגדרים בחוק תהיה זכאית להטבות מס בשיעור מס קבוע מראש בהתאם לאזור בו ממוקם המפעל תוך כדי מתן העדפה להקמת מפעלים בפריפריה. בסוף דצמבר 2010 נכנס לתוקפו תיקון 68 לחוק עידוד השקעות הון, הנחשב לשינוי המשמעותי ביותר שנעשה בחוק מאז חקיקתו ב-1959.
בתחילת שנת 2011 נכנס לתוקפו החוק לצמצום הריכוזיות בשוק האשראי. לפי החוק, שיזם שטייניץ, חברת אשראי שמחזיקה לפחות 10% משוק כרטיסי האשראי תחויב לאפשר גם לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי שלה. חוק זה הגביר את התחרות בשוק כרטיסי האשראי הישראלי והפחית באופן ניכר את התשלומים שמעבירים בעלי העסקים לחברות האשראי. כמו כן החוק אפשר לעסקים קטנים ובינוניים לבחור חברת סליקה כרצונם ללא תלות בחברה כלשהי.
במהלך כהונתו, בשנת 2011, התקיימה שביתת הרופאים במשך ארבעה וחצי חודשים, מה שהפכה לשביתה הארוכה בתולדות המדינה. השביתה הסתיימה עם חתימת האוצר והרופאים על הסכם קיבוצי ששיפר את תנאי העסקתם של הרופאים תוך מתן עדיפות לבתי-החולים בפריפריה[41]. במסגרת ההסכם התקבלה דרישתו של שטייניץ שהרופאים יחתימו שעון נוכחות בבית-החולים. אף על פי כן, נמשכו מחאות של מאות רופאים מתמחים ובנובמבר 2011 הצטרפו למתמחים יותר מ-200 רופאים מומחים. בסופו של דבר שככה המחאה.
בקיץ 2011 פרצה סדרת מחאות חברתיות כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה ויוקר המחיה בישראל. ההפגנות וצעדי המחאה, שהתרחשו במספר רב של מוקדים ולאורך זמן רב, התמקדו במחירי הדיור הגבוהים בישראל, יוקר מחיה ועלויות מעונות יום, ולוו במחאות נוספות של רופאים, עובדים סוציאליים, מורים ורפתנים אשר קראו לשינוי התפיסה החברתית של משרד האוצר והממשלה. בתחילת המאבק שלל שטייניץ את טענות המפגינים, אך עם התגברות המחאות, לרבות קולות מהקואליציה שקראו להדחתו, והתגייסות עשרות ארגונים למאבק, הגמיש את יחסו למחאה, ונקט צעדים לריצוי המוחים, כגון הורדת מס לשם צמצום העלאת מחיר החשמל[42]. בעקבות המחאות התפטר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני[43]. בעקבות מינויה של ועדת טרכטנברג טיפל שטייניץ במימוש המלצותיה בנושאים הקשורים למשרדו, כגון מסים.
בספטמבר 2011, בעקבות השיפור ביחס החוב-תוצר של ישראל ולמרות המשבר הגלובאלי, החליטה חברת דירוג האשראי S&P להעלות את דירוג האשראי של ישראל ל-A+[44]. בכך הפכה ישראל למדינה המערבית היחידה שדירוג האשראי שלה עלה בעיצומו של המשבר הגלובאלי.
במהלך כהונתו של שטייניץ כשר האוצר, הושם דגש על פיתוח העסקים עם כלכלות מתפתחות ובעיקר עם סין והודו. בשנים 2010–2011 היצוא הישראלי למדינות אלו גדל מ-30% (מכלל הייצוא הישראלי) ל-40%. במהלך שלושה ביקורים רשמיים, בסין ובהודו, הוביל שטייניץ משא ומתן לחתימה על שורה של הסכמים בילאטרליים שנועדו להגדיל את היקף הסחר בין הצדדים. ההסכמות כללו בין היתר: פרוטוקולים פיננסיים (ביטוח סיכונים של יצואנים), הקמת אזורי סחר חופשי, הקמת קרן משותפת לעידוד יזמות ופיתוח טכנולוגי ויישום תוכנית החלפה של פוסט-דוקטורנטים[45].
ביולי 2012 חזר שטייניץ למהלך של העלאת מיסים, במסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והוחלט על העלאת שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי החל מינואר 2013[46].
עוד באותו החודש (יולי 2012), הוביל שטייניץ את עדכונו של הסכם פריז, על העדכון חתם יחד עם ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד. במסגרת עדכון זה הוחלט על הגברת המלחמה המשותפת בהברחות סחורות, וחיזוק יכולות גביית המיסים של הרשות הפלסטינית[47].
בנובמבר 2012, בשלהי כהונתו כשר האוצר, פעל שטייניץ לחקיקת חוק לטיפול ברווחים הכלואים, לפיו יוענקו הטבות מס בשיעור של כ־40%–70% לחברות אשר יבחרו במסלול הכולל הטלת מיסוי על מענקים אותם קיבלו מהממשלה במסגרת חוק לעידוד השקעות הון.[48] בעקבות תיקון זה, בנובמבר 2013 גבתה רשות המיסים מס על רווחים כלואים מ-214 חברות בסכום של כ־4.387 מיליארד ש"ח.
בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן[49], אולם יחס החוב-תוצר המשיך להצטמצם. הצמיחה הממוצעת בתקופת כהונתו של שטייניץ כשר אוצר הייתה כ-4.5%[50]. כלומר, הצמיחה הכלכלית הגבוהה בכל מדינות העולם המפותח.
השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין (2013–2015)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות לכנסת ה-19 נבחר שוב כח"כ מטעם סיעת הליכוד, ומונה לשר לנושאים אסטרטגיים ולשר לענייני מודיעין. כמו כן, מונה לחבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.
במסגרת תפקידו כשר לענייני מודיעין עוסק השר שטייניץ במספר נושאים מרכזיים:
- תוכנית הגרעין האיראנית - שטייניץ הוסמך על ידי הממשלה לרכז את המערכה הדיפלומטית מול הקהילה הבינלאומית בנושא. מאז כניסתו לתפקיד נפגש בקביעות עם בכירים רבים העוסקים בנושא כגון שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, שר החוץ הגרמני – גידו וסטרוולה, שר החוץ הצרפתי – לורן פביוס[51] וסגן נשיא ארצות הברית – ג'ו ביידן[52]. במהלך פגישותיו הדגיש שטייניץ את גודל האיום הנשקף לישראל ולעולם כתוצאה מפרויקט הגרעין הצבאי של איראן. בהסכם הביניים הצליח לשכנע את הצרפתים לדרוש את הכנסתו של סעיף שהוריד את סף הפשרה של המעצמות מול האיראנים, שהוגבלו לרמת העשרת אורניום נמוכה של 3.5%. מדובר ברמה שאם חוצים אותה, ניתן להתקדם בקלות יחסית להעשרת אורניום לשימושים צבאיים[53]. הגבלה זו ל-3.5% העשרה נשארה בתוקף גם בהסכם הקבע שנחתם.
- אחריות על נושאים כלכליים במסגרת המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית - עם חידוש המשא ומתן המדיני עם הרשות, מונה שטייניץ על ידי ראש הממשלה נתניהו לרכז את הטיפול בנושאים הכלכליים במשא ומתן. כחלק מכך, הוביל שטינייץ חבילה של צעדי סיוע לכלכלה הפלסטינית, כמו הרחבת שעות פתיחת מעברי הסחורות, הגדלת מספר העובדים הפלסטינים בישראל ועוד[54]. בנוסף לכך, עמד שטייניץ בראש המשלחת הישראלית לכנס ועדת הקישור אד-הוק לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית, בשולי עצרת האו"ם שהתקיימה בחודש ספטמבר 2013.
- אחריות על גופי המודיעין האזרחיים של מדינת ישראל – השר שטייניץ קיבל אחריות על היבטי בניין הכוח של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ושל שירות הביטחון הכללי.
- אחריות על הדיאלוג האסטרטגי מול הממשל האמריקאי – במסגרת פעילות זו דן שטייניץ עם צמרת הממשל ומערכת הביטחון האמריקאית בשיתוף הפעולה בין המדינות בסוגיות מדיניות, פוליטיות, כלכליות, צבאיות ומודיעיניות וזאת על מנת לחזק את הברית האסטרטגית בין המדינות.
- אחריות מטעם הממשלה על פעילות הוועדה לאנרגיה אטומית.
- אחריות על נושא ההסתה והדה לגיטימציה – משרד המודיעין אחראי בין היתר להובלת המאבק שמנהלת ממשלת ישראל נגד הניסיונות לפגוע בלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. במסגרת זו, המשרד מנהל מעקב מתמשך אחר תופעת ההסתה ומאמצי הרשות לקדם הסתה לשנאה ואלימות ושמנסה למנוע את התפתחותה של תרבות של שלום בקרב החברה הפלסטינית. השר שטייניץ פרסם בהקשר זה מאמר בניו יורק טיימס[55] שמתאר את השלכותיה הקשות ועומד על המכשולים הרבים שהיא מציבה בדרך לקידום שלום אמת עם הפלסטינים.
במסגרת תפקידו, יזם שטייניץ את התוכנית לפירוק ארסנל הנשק הכימי בסוריה תחת מטריית שיתוף פעולה אמריקאי-רוסי. כאשר נוצרו התנאים המתאימים בקיץ 2013, הועברו עיקרי התוכנית סימולטנית לרוסים ולאמריקאים. ההבנות התבססו על כך שהקרדיט על נטרול האיום יישאר בידי המעצמות ואילו ישראל – יחד עם תושבי סוריה והאזור כולו – תהנה מהסרת האיום החמור. היוזמה נשאה פרי וארסנל של 1,300 טונות של גז עצבים הוצא מסוריה והושמד[56].
שר האנרגיה (2015–2021)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בממשלת ישראל ה-34 מינה נתניהו את שטייניץ לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, יחד עם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-30 בנובמבר 2015 התחלף עם השר זאב אלקין בקבינט, אך חזר לחברות מלאה ב-30 במאי 2016.
בחודש יוני 2015 גיבש שטייניץ את "מתווה הגז"[57], שאושר בממשלה בחודש אוגוסט 2015 ואושר בכנסת כחודש לאחר מכן. במרץ 2016 פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, מה שחייב את השר לתקן את המתווה ולהביא סעיף תחליפי לאישור הממשלה. החלטה מתוקנת התקבלה במאי 2016. כחודש לאחר מכן, לאחר שנים רבות של עיכובים, אושרה תוכנית הפיתוח לשדה הגז לווייתן[58]. במהלך שנת 2017 החל התהליך של פירוק מונפול הגז של דלק הישראלית ונובל אנרג'י האמריקאית, כאשר מאגר הגז טבעי כריש-תנין נמכר לחברת אנרג'יאן היוונית - מה שהוביל לתחרות על לקוחות ולהורדת מחירים.
במסגרת תפקידו יזם שטייניץ תוכנית מקיפה להפסקת השימוש בפחם ובדלקים מזהמים במדינת ישראל, והחלפתם בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות. בתוך שלוש שנים ירד אחוז הפחם והמזוט מכ-65% מייצור החשמל בשנת 2015 לכ-25% בשנת 2018. לפי התוכנית, בשנת 2027 תחדל ישראל מלהשתמש בפחם. כן קידם שטייניץ תוכנית להעברת כל התחבורה בישראל מדלקים רגילים לחשמל ולגז טבעי, עד שנת 2030.
בסוף שנת 2015 שטייניץ התייחס לרפורמה הצפויה בחברת החשמל וקבע כי 2016 תהיה השנה בה המדינה תשקיע את המאמצים המרביים למען הוצאתה לפועל[59].
באפריל 2016 התקיים ביקור ראשון בישראל של מזכיר האנרגיה האמריקאי, ונחתם הסכם בילאטרלי לחיזוק שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה בין ארצות-הברית לישראל[60].
.jpg)
ביולי 2016 הודיע שטייניץ כי המשרד בראשותו יפרסם רישיונות גז ונפט חדשים, בתום ארבע שנים בהן המים הכלכליים של ישראל היו סגורים לחיפושים[61].
שטייניץ היה מעורב רבות בתהליך הפשרת היחסים של ישראל עם טורקיה, עד לחתימה על הסכם הפיוס בסוף יוני 2016[62].
במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2015–2016, אוחדה רשות החשמל עם מנהל החשמל במשרד האנרגיה, שתפקידו היה לתת רישיונות לייצור חשמל באופן פרטי. עוד במסגרת החוק, הוכפפה הרשות החדשה לדרג הפוליטי, שר האנרגיה, וזאת לעומת המצב הקודם שבו הרשות הייתה רשות עצמאית חיצונית.
בנובמבר 2018 חתמה ישראל ביזמת שטייניץ על הסכם להנחת צינור הגז איסטמד, צינור הגז התת-ימי הארוך והעמוק בעולם שיחבר בין ישראל לאירופה, לאחר משא ומתן שהתמשך שנתיים בין ישראל, איטליה, יוון וקפריסין[63]. הפרויקט צפוי להסתיים בשנת 2025[64].
באוגוסט 2019 הודיע שטייניץ על הקפאת עבודות הקמה של ארבע תחנות כוח גדולות המונעות בגז, לאחר ביקורת ציבורית בעיקר מצד תושבי הצפון לאור חשש מזיהום האוויר[65].
ב-17 במאי 2020, עם כינון הממשלה ה-35, הושבע לקדנציה שנייה בתפקיד שר האנרגיה. הטיפול במשאבי המים הופרד ממשרד זה והועבר למשרד משאבי המים בראשות זאב אלקין[66] אך במאי 2021 מונה גם לשר למשאבי המים, מספר חודשים לאחר התפטרותו של זאב אלקין ובכך למעשה חזר שטייניץ לעסוק בענייני המים בישראל[67]. בתקופה זו השתתף במשא ומתן לקביעת הגבול הימי בין ישראל ולבנון.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטייניץ נשוי לגילה כנפי-שטייניץ, שופטת בית המשפט העליון.[68]
הם הורים לשלושה, ומתגוררים במבשרת ציון. גיסו הוא המתמטיקאי נעם ניסן.
אותות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנובמבר 2009 זכה שטייניץ באזרחות כבוד מטעם עיריית שדרות[69].
- בשנת 2011 קיבל אות כבוד מטעם המרכז האוניברסיטאי אריאל[70].
- בשנת 2012 קיבל אזרחות כבוד של העיר אשדוד[71].
מכּתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הזמנה לפילוסופיה, זמורה-ביתן, 1987[72]
- לעולם תהא המטפיזיקה, דביר, 1990
- עץ הדעת - אלוהים, לוגיקה וסיבתיות, דביר, 1994
- טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה, זמורה-ביתן, 1998
- הקרב על הגז, ידיעות ספרים, 2020
- לא יהיה לנו לאן לחזור (מד"ב), כנרת, 2023[73]
מאמרים אקדמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורסם בישראל
- הראיה האונטולוגית וריקנותו של האנליטי, עיון, אפריל 1994
- בין פילוסופיה למדע, מחשבות, ספטמבר 1996
- קאנט, פרגה, והראיה האונטולוגית, עיון, אפריל 1997
- דמוקרטיה: האיום הליברלי, מחקרי משפט, גיליון יז 2001
פורסם מחוץ לישראל
מאמרים פוליטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כאשר הצבא הפלשתיני יפלוש למרכז הארץ, נתיב, נובמבר 1998
- הים כעומק האסטרטגי של ישראל, מערכות 6–11, מאי 2002
- טילים, רבותיי, טילים!, מערכות 403–404, דצמבר 2005
- תרבות המלחמה האבודה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2006
- ההיגיון והשיגעון שמאחורי מסכות המגן, באתר הארץ, 14 במאי 2008
- הפירוז האבוד, באתר הארץ, 12 בינואר 2009
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יובל שטיניץ (1958-), דף שער בספרייה הלאומית
יובל שטייניץ, באתר הכנסת 
יובל שטייניץ, ברשת החברתית פייסבוק
יובל שטייניץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יובל שטייניץ, ביישום טלגרם
יובל שטייניץ, ברשת החברתית אינסטגרם- יובל שטייניץ, באתר כנסת פתוחה
- יובל שטיינץ, באתר ערוץ הכנסת
- אלי אשד, תוכנית החלל של יובל שטייניץ
- ייסורי הפילוסוף הצעיר, 19 באוגוסט 1987
- מידע על יובל שטייניץ בקטלוג הספרייה הלאומית
- ועדת שטייניץ - דוח מיוחד בסוגיית מוכנות העורף לאיומים בלתי קונבנציונליים(הקישור אינו פעיל) באתר הכנסת
- דוח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק באתר הכנסתרון בן ישי, אמריקה תצא - איראן תיכנס, באתר ynet, 18 בנובמבר 2008
- מוטי בסוק, "זה טבעי שראש ממשלה יתערב בנושאים כלכליים", באתר הארץ, 17 ביולי 2009
- יהודה שרוני, יובל שטייניץ מסכם שנה בתפקיד: לא נער של אף אחד, באתר nrg, 9 באפריל 2010
- משנתה הכלכלית של הממשלה, הרצאה שניתנה בתאריך 28/4/2010 בפורום סטודנטים לכלכלה של האוניברסיטה העבריתאמנון אטד, תקציר מנהלים: ראיון עבודה מהיר עם יובל שטייניץ, באתר כלכליסט, 4 במרץ 2010
- עמוס רגב, שלמה צזנה וזאב קליין, להיכנס לפרופורציות, באתר ישראל היום, 19 באוגוסט 2011
- שלמה צזנה ועמוס רגב, אנחנו בעיצומה של מלחמת עולם כלכלית, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2012דיאנה בחור ניר, אבי תמך בסירובי לחתום על התחייבות שלא אתווכח עם מוריי: "הוא לא יחתום, וגם אם יחתום הוא לא יצליח לעמוד בזה", באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2012
- שרי מקובר-בליקוב, יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי", באתר nrg, 5 באפריל 2013
מוטי בסוק, ראיון // שטייניץ: "קמפיין ההפחדה של לפיד על המצב הכלכלי הזיק למדינה", באתר TheMarker, 3 באוקטובר 2013
דוד בן בסט מראיין את יובל שטייניץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 4 באפריל 2014- דוד בן בסט מראיין את יובל שטייניץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 19 במאי 2017
- השר שטייניץ: "לא מבין את מחאת הגז, תופעה ללא הסבר רציונלי", באתר וואלה, 24 בנובמבר 2015
- שלמה צזנה, שלא יטיפו לי מוסר בעניין הגז, באתר ישראל היום, 11 בדצמבר 2015
- נועם אורן, אתר "זווית אחרת", שיחה על פילוסופיה עם יובל שטייניץ, 5/11/2018
- עדי רובינשטיין, "פילוסוף יכול להיות שר ביטחון מצוין", באתר ישראל היום, 24 בינואר 2019
- עמית סגל, יובל שטייניץ בריאיון פרישה בלעדי: "יש תהליכים שמדאיגים אותי לעתיד הדמוקרטיה, הכול נהיה אלים וגס", באתר מאקו, 8 ביולי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר היקים, באתר יוצאי מרכז אירופה
- ^ 1 2 דב אלפון, ייסורי הפילוסוף הצעיר, כותרת ראשית, 19 באוגוסט 1987
- ^ עמרי מניב, שטייניץ: "תקציב החינוך הוא בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל", באתר nrg, 2 ביולי 2012
- ^ ליאת רון, יובל שטייניץ: "אני לא מרגיש שהכעס של המחאה מופנה אליי; לא מצטער לרגע שאני שר האוצר", באתר גלובס, 12 באוקטובר 2011
- ^ אראל סג"ל ויהודה שרוני, "אני משרי האוצר החברתיים שהיו", באתר nrg, 29 באוקטובר 2011
- ^ חה"כ יובל שטייניץ, באתר הכנסת
- ^ התבונה על־פי פיאז'ה, כותרת ראשית, 24 בפברואר 1988
פרחים לעכבר לבן, כותרת ראשית, 15 ביוני 1988 - ^ 1אתר מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות
- ^ 1 2 אחרי שפרש מהפוליטיקה: העבודה החדשה של יובל שטייניץ, באתר www.maariv.co.il (ארכיון)
- ^ יובל שטייניץ, באתר הכנסת
- ^ ההתנקשות ב"שלום-עכשיו" האפילה על פיטורי שרון, דבר, 11 בפברואר 1983
מורן אזולאי, שטייניץ: לעצור את אברושמי, זו התרת דם של מפגינים, באתר ynet, 9 באוגוסט 2020 - ^ לילך ויסמן, ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מינה הלילה את ח"כ יובל שטייניץ לשר האוצר בממשלה ה-32, באתר מאקו, 31 במרץ 2009
- ^ אבי פוזן, בעד עצומה הוגנת, באתר העין השביעית, 1 במאי 1996
- ^ צבי לביא, מי שומר על הצבא?, באתר גלובס, 15 ביולי 2004
- ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק
- ^ ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, מדרום תפתח הרעה, אתר מנהיגות יהודית, 28 ביוני 2005
- ^ אריה בנדר, הצעה בכנסת: הקמת זרוע אסטרטגית בחיל-הים, באתר nrg, 14 בפברואר 2002
- ^ שאלות ותשובות עם ח"כ הד"ר יובל שטייניץ, מקום תשיעי ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
- ^ דיאנה בחור-ניר, הממשלה אישרה: משנים את חוזה השלום עם מצרים, באתר ynet, 28 באוגוסט 2005
- ^ שטייניץ: אני ראוי לתפקיד שר הביטחון, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2007
- ^ אילן מרסיאנו, שטייניץ: לצאת למבצע צבאי או לדחות ההתנתקות, באתר ynet, 25 במאי 2005
- ^ אבישי בן חיים, ח"כ שטייניץ מככב בקלטת אנטי ציונית של אמנון יצחק, באתר ynet, 2 בפברואר 2001
- ^ ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מינה הלילה את ח"כ יובל שטייניץ לשר האוצר בממשלה ה-32, באתר מאקו, 31 במרץ 2009
- ^ ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, רשימת מועמדים לכנסת ה-20
- ^ מורן אזולאי, שטייניץ פורש מהפוליטיקה: "מגיע לי ולמשפחתי לנשום קצת אוויר נקי", באתר ynet, 5 ביולי 2022
- ^ יואב זיתון, גלנט החליט: השר לשעבר שטייניץ ימונה ליו"ר רפאל, באתר ynet, 9 בינואר 2023
- ^ לילך שובל, רשמית: שטייניץ נבחר להיות יו"ר רפאל, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2023
- ^ צבי לביא, הצעת חוק: המדינה תפקח על מחקרים בחיידקים קטלניים, באתר ynet, 28 בינואר 2008
- ^ הצעת חוק הגבלת בעלויות צולבות בתקשורת, התשס"ב-2002 - פרוטוקול הדיון בקריאה ראשונה, "דברי הכנסת", 20 בפברואר 2002
- ^ ynet, למ"ס: ישראל יצאה מהמיתון ברבעון השני, באתר ynet, 16 באוגוסט 2009
- ^ מוטי בסוק, שטייניץ: "אין מנוס מתקציב דו-שנתי", באתר הארץ, 6 באפריל 2009
- ^ משרד האוצר, "בלימה ותנופה" המדיניות הכלכלית לשנים 2009–2010 להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי, יוני 2009
- ^ מרב דוד, לאחר לילה של דיונים הושגה הסכמה לעסקת חבילה, באתר nrg, 13 במאי 2009
- ^ חזי שטרנליכט, זאב קליין ועדנה אדטו, שטייניץ: השופטים מבזבזים מיליארדים, באתר ישראל היום, 15 בדצמבר 2009
- ^ אמנון אטד, רשמית: ה-OECD אישר את צירופה של ישראל לשורותיו, באתר כלכליסט, 10 במאי 2010
- ^ כתבי ynet, הממשלה אישרה את העלאת מיסוי הגז, באתר ynet, 23 בינואר 2011
- ^ הילה שרון, המושכים בחוטים, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2011
- ^ אבי בר-אלי, העמותה להעלאת תמלוגי הגז מגייסת פעילים בניו יורק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2010
- ^ נעמה סיקולר, בלעדי ל"כלכליסט" - מסתמן: כיל תזכה למסלול הטבות מס מיוחד בחוק, באתר כלכליסט, 30 בנובמבר 2010
- ^ כתבי "כלכליסט", ועדה בראשות מנכ"ל האוצר תבחן הטבות המס, באתר ynet, 26 בינואר 2010
- ^ דן אבן, ההסכם נחתם, המתמחים מסרבים לחגוג, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2011
- ^ תני גולדשטיין ויעל דראל, שטייניץ הוריד המס, החשמל יתייקר "רק" ב-12%, באתר ynet, 7 באוגוסט 2011
- ^ תני גולדשטיין, בעקבות מחאת האוהלים: חיים שני התפטר, באתר ynet, 31 ביולי 2011
- ^ אביטל להב, S&P העלו את דירוג האשראי של ישראל ל-A+, באתר ynet, 10 בספטמבר 2011
- ^ שר האוצר דר' יובל שטייניץ בשיחה עם נגה קינן, יו"ר פורום CFO, לרגל הענקת אות ההוקרה של הפורום לשנת 2011. 22/12/2011, CFO TV
- ^ אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet, 27 ביולי 2012
- ^ מוטי בסוק, שטייניץ ופיאד חתמו על הסכמים להסדרת הסחר בין ישראל והרשות, באתר TheMarker, 31 ביולי 2012
- ^ צבי זרחיה, אורה קורן, חוק "הרווחים הכלואים" אושר סופית; העברת כסף לחברה בת בחו"ל דינה כמשיכת דיווידנד, באתר TheMarker, 5 בנובמבר 2012
- ^ אדריאן פילוט, הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
- ^ החשב הכללי בשרד האוצר, דו"ח החוב הממשלתי 2013, תשע"ד
- ^ אמיר תיבון, ישראל למערב: "לא נשתולל" אם יוארך המו"מ עם איראן, באתר וואלה, 27 במאי 2014
- ^ השר שטייניץ נפגש עם סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, באתר ynet, 25 באוקטובר 2013
- ^ אנשיל פפר, הסכם היסטורי בין איראן והמעצמות בשיחות הגרעין בז'נבה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2013
- ^ טל שלו, ישראל נרתמת: אושרה "חבילת סיוע" לרשות הפלסטינית, באתר וואלה, 23 בספטמבר 2012
- ^ Yuval Steinitz, "How Palestinian Hate Prevents Peace", The New York Times, October 15, 2013
- ^ רויטרס, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה! NEWS, 23 ביוני 2014
- ^ ליאור גוטמן, תוצאות הדיון על הגז בקבינט כבר ידועות מראש, באתר כלכליסט, 22 ביוני 2015
- ^ גיא ארז, בשורה למשקיעים: משרד התשתיות אישר את תכנית הפיתוח למאגר 'לוויתן', באתר ביזפורטל, 2 ביוני 2016
- ^ ליאת נטוביץ קושיצקי, שטייניץ: הרפורמה בחברת החשמל – כבר ב-2016, באתר nrg, 30 בנובמבר 2015
- ^ ליאור גוטמן, נחתם הסכם אנרגיה חדש בין ארה"ב לישראל, באתר כלכליסט, 4 באפריל 2016
- ^ הדי כהן, משרד האנרגיה פותח את הים בישראל לחיפושי גז ונפט, באתר גלובס, 1 ביולי 2016
- ^ ליאור גוטמן, הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה יכלול הצהרה על חשיבות מכירת גז בין המדינות, באתר כלכליסט, 26 ביוני 2016
- ^ https://twitter.com/danawt/status/1066396580218052608, Twitter
- ^ Staff, Reuters (2020-07-19). "Israel approves pipeline deal to sell gas to Europe". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-09.
- ^ אלי אשכנזי, משרד האנרגיה משנה מגמה: יתעדף ייצור אנרגיה סולארית על פני ניצול גז טבעי, באתר וואלה, 11 באוגוסט 2020
- ^ ליאור גוטמן, צבי זרחיה ו-ynet, הפליק-פלאק של נתניהו: שטייניץ נשאר במשרד האנרגיה, באתר כלכליסט, 17 במאי 2020
- ^ דפנה ליאל, הממשלה אישרה שורת מינויים: איתן גינזבורג שר התקשורת, שטייניץ שר המים, באתר מאקו, 3 במאי 2021
- ^ גילה כנפי-שטייניץ, באתר הרשות השופטת
- ^ יניר יגנה, כך הפך שר האוצר ליקיר העיר שדרות, אשר מתקציבה קיצץ, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2009
- ^ המרכז האוניברסיטאי אריאל העניק אות הוקרה לשר האוצר יובל שטייניץ
- ^ רוני לינדר-גנץ, השרים מעבירים תקציבים לרשויות - ומקבלים טקסי חנופה, באתר TheMarker, 13 בנובמבר 2012
- ^ נתנאל שלומוביץ, יובל שטייניץ: "אני לא רוצה שלממשלה יהיה רוב אוטומטי במינוי שופטים", באתר הארץ, 15 במרץ 2023
- ^ שלי קרן, רומן המד"ב של יובל שטייניץ תקוע בניינטיז, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2023
| בקרת זהויות |
|
|---|