יוהנס שטרייך
 | |
| לידה |
16 באפריל 1891 אוגוסטנבורג, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1977 (בגיל 86) המבורג, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1911–1945 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-לויטננט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה הקלה ה-5 מפקד הדיוויזיה הממונעת ה-16 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
יוהנס שטרייך (בגרמנית: Johannes Streich; 16 באפריל 1891 – 20 באוגוסט 1977) היה גנרל גרמני בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה שפיקד על הדיוויזיה הקלה החמישית בשלבים הראשונים של המערכה בצפון אפריקה. הוא פוטר בשל ביצועיו הגרועים במהלך המצור על טוברוק, מאוחר יותר פיקד לזמן קצר על דיוויזיית הרגלים הממונעת ה-16 במהלך ההתקדמות למוסקבה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטרייך נולד באוגוסטנבורג ב-16 באפריל 1891, והצטרף לגרמניה הקיסרית כצוער ב-1911 לאחר שסיים את לימודיו. הוא הוסמך כקצין ברגימנט מסילות הברזל ה-2, הוצב בברלין-שנברג והפעיל את מסילת הרכבת הצבאית המלכותית הפרוסית, כלויטננט שנתיים לאחר מכן. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בחזית המערבית ובחזית המזרחית וקיבל את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה. הוא סיים את המלחמה כאובר-לויטננט וכמפקד פלוגה.
לאחר המלחמה הצטרף שטרייך לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. לאחר שפיתח עניין בלוחמה ממונעת, התבסס ב-1921 בהנובר כמפקד פלוגת תובלה מוטורית. הוא הועלה לדרגת האופטמן כעבור שנתיים. עד שנת 1930 הוא היה יועץ במשרד החילוץ של הצבא ומילא תפקיד בפיתוח כלי רכב משוריינים כולל טנק הפאנצר I. הוא קיבל את הפיקוד על רגימנט הפאנצר ה-15 ב-1935, לאחר שהועלה לדרגת אוברסט-לויטננט.
הפיקוד החדש שלו היה חלק מחטיבת הפאנצר ה-8, דיוויזיית הפאנצר ה-5, והיה חלק מהכוח שכבש את חבל הסודטים ב-1938. כמפקד רגימנט היו לשטרייך יחסים קשים עם שניים ממפקדי הגדודים שלו. בתחילת 1939, המתיחות הסלימה עד לנקודה שבה מפקד הדיוויזיה של שטרייך נאלץ לפתור את המצב על ידי העברת שני הקצינים הזוטרים לתפקידים חדשים עם יחידות אחרות.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רגימנט הפאנצר ה-15 של שטרייך מילא רק תפקיד מינורי בפלישה לפולין אך היה בולט יותר בקרב על צרפת בשנה שלאחר מכן. הוא היה מעורב בכיתור הכוחות הצרפתיים בליל ולאחר מכן בקרב דנקרק. לאחר הפינוי הבריטי, הרגימנט פנה לנהר הסן ולאחר מכן לרואן. בשלב מסוים, היה לשטרייך מחלוקת עם גנרל-מיור ארווין רומל, שדיוויזיית הפאנצר ה-7 שלו פעלה בסמוך, על ציוד גישור כלשהו. הרגימנט שלו סיים את המערכה הצרפתית ליד הגבול הספרדי לאחר שלכד 20,000 חיילים צרפתים ובריטים כשבויי מלחמה. הפאנצרים של שטרייך השתלטו על העיירה וולה-לה-רוזה במהלך התקפת לילה ולכדו אלפי שבויים כולל שני מפקדי חטיבה ומפקד הדיוויזיה הצרפתית ז'נרל דוראנט. על פעולותיו הוא עוטר ב-31 בינואר 1941 בצלב האבירים של צלב הברזל.
בתחילת 1941 קיבל שטריך את הפיקוד על חטיבת הפאנצר ה-5, דיוויזיית הפאנצר ה-4. זמן קצר לאחר מכן הועלה לדרגת גנרל-מיור ומונה למפקד הדיוויזיה הקלה ה-5.
צפון אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה הקלה ה-5 עדיין הייתה בתהליך הקמה והופעלה רק ב-18 בפברואר 1941. זמן קצר לאחר מכן הוא נשלח ללוב כדי להצטרף לקורפוס אפריקה שהוקם לאחרונה, בפיקודו של רומל. למרות ששטרייך הגיע לשם בסוף פברואר, הדיוויזיה שלו לא הושלמה רק בחודש הבא. מ-31 במרץ היא הייתה מעורבת במבצע זוננבלום (מבצע חמניות) וכוחותיו של שטרייך השמידו במידה רבה את דיוויזיית השריון הבריטית ה-2. אף על פי כן, רומל לא התרשם מהנהגתו, וראה בו זהיר מדי ואיטי בהתקדמותו. כאשר שטרייך התנגד לפקודות לתקוף את העיירה מחילי ב-7 באפריל בטענה שהדיוויזיה שלו לא הייתה מוכנה, רומל האשים אותו בפחדנות. הוא חזר בו מהאישום כאשר שטרייך איים להחזיר את עיטור צלב האבירים שלו.
ככל שההתקדמות עברה לטוברוק, שטרייך המשיך להיות שמרני בשימוש בכוחותיו ורומל נהיה יותר ויותר מתוסכל לאחר שהתקפות על טוברוק ב-12 וב-13 באפריל נכשלו. בהינתן הזדמנות אחרונה לכבוש את הנמל בתחילת מאי, שטרייך נכשל שוב ורומל שחרר אותו מתפקידו. שטרייך חזר לגרמניה וגנרל-אוברסט פרנץ האלדר, ראש ה-Oberkommando des Heeres (OKH) ומכר מתקופתו במשרד החימוש של הצבא, מצא לו עד מהרה תפקיד חדש בחזית המזרחית.
החזית המזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקור הוא היה מפקד קבוצת קרב במהלך מבצע ברברוסה, עד מהרה קיבל שטרייך את הפיקוד על דיוויזיית הרגלים הממונעת ה-16 כאשר המפקד שלה, הגנרל זיגפריד הנריצי, חלה. באותו זמן, היא הייתה מעורבת בקרב על קייב לפני שהועברה לארמיית הפאנצר השנייה של גנרל-אוברסט היינץ גודריאן כדי להשתתף בהתקדמות לעבר מוסקבה. עד מהרה נמתחה עליו ביקורת על ידי גודריאן בשל הקצב האיטי של הדיוויזיה וכאשר הנריצי התאושש בבריאותו וחזר לפקד על הדיוויזיה בנובמבר 1941, הוחזר שטרייך לגרמניה.
אחרית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שובו לברלין, שטרייך היה ללא תפקיד במשך שבעה חודשים עד שהאלדר מינה אותו למפקח הכוחות הניידים של OKH. זה לא היה תפקיד משמעותי וגם לא מינויו לאחר מכן למפקד אזור הגיוס ברסלאו, ביוני 1943. הוא קיבל קידום לדרגת גנרל-לויטננט באוקטובר 1943. הוא הצליח להימנע מהכיתור של ברסלאו על ידי הצבא הסובייטי בפברואר 1945 ועשה את דרכו לברלין שם מונה למפקד אזור הגיוס של אותה עיר. הוא התחמק מהצבא הסובייטי כשכבשו את ברלין והצליח להיכנע לבעלות הברית במערב. הוחזק כשבוי מלחמה במשך שלוש שנים, מאוחר יותר התגורר בהמבורג ומת שם ב-20 באוגוסט 1977.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוהנס שטרייך באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)