יחסי ארצות הברית – צ'אד

יחסי ארצות הברית – צ'אד
ארצות הבריתארצות הברית צ'אדצ'אד
ארצות הברית צ'אד
שטח (בקילומטר רבוע)
9,833,517 1,284,000
אוכלוסייה
346,514,652 20,711,238
תמ"ג (במיליוני דולרים)
27,360,935 13,149
תמ"ג לנפש (בדולרים)
78,960 635
משטר
רפובליקה נשיאותית פדרלית רפובליקה

יחסי ארצות הברית–צ'אד הם היחסים דו-צדדיים שבין ארצות הברית לבין צ'אד. לארצות הברית שגרירות בנג'מנה, ואילו לצ'אד שגרירות בוושינגטון.

לפי דו"ח המנהיגות העולמית של ארצות הברית לשנת 2012, 81% מאזרחי צ'אד חושבים שארצות הברית היא המנהיגה העולמית, כאשר 18% מסתייגים ו-1% אינו בטוח; זהו הדירוג הרביעי בגובהו בכל מדינה שנבדקה באפריקה.[1]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית וצ'אד נוסדו ב-11 באוגוסט 1960.

במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, קיימו ארצות הברית וצ'אד קשרים כלכליים מצומצמים למדי, כולל ערבויות וסיוע, כמו גם מעורבות של חיל השלום. הבצורת בצ'אד בראשית שנות השבעים הביאה לסיוע של ארצות הברית במזון וחקלאות לאזורים מרוחקים, כולל אספקת תבואה, שירותי בריאות בעלי חיים וסיוע טכני. בתקופה זו גובשו גם הסכמים כלכליים אחרים שכללו בניית דרכים באזור אגם צ'אד ופיתוח קהילתי כפרי.

אף על פי שצ'אד הייתה חלק מתחום ההשפעה של צרפת, ארצות הברית סיפקה מידה נמוכה של סיוע צבאי עד 1977. לאור בקשתו של נשיא צ'אד פליקס מאלום מ-1978 להגדיל את הסיוע הצבאי למדינה בעת התקוממות FROLINAT במקביל לעלייה ניכרת בפעילות הסובייטית באפריקה, בעיקר באתיופיה, והגדלת משלוחי הנשק הסובייטים ללוב. יחסי ארצות הברית עם מדינות אפריקה הוגדרו מחדש בהתאם לערך האסטרטגי החדש שהוקצה לבני ברית אפריקה, ומדיניות החוץ של ארצות הברית השתנתה בהתאם. בהתאם, במהלך שנות ה-80 גבר העניין של ארצות הברית בצ'אד.

ממשל רייגן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגרירות צ'אד בוושינגטון

במהלך ממשל רייגן, הפכה צ'אד למוקד המדיניות האמריקאית בצפון אפריקה כאשר מזכיר המדינה האמריקאי אלכסנדר הייג חיפש דרכים חדשות לערער את משטר קדאפי, שגרם לחוסר יציבות בחלק גדול מהאזור מבסיסו בלוב השכנה. עקב כך גובשה תוכנית לתקוף את החזית הדרומית של לוב דרך צ'אד בתקופה בה חלק גדול מחצייה הצפוני של צ'אד היה כבוש על ידי כוחות קדאפי. כחלק מהתוכנית, ה-CIA סיפק נשק לכוחות מתנגדי קדאפי בראשותו של היסן הברה. התוכנית נחלה הצלחה, וקדאפי הסיג את כוחותיו מצ'אד. הברה השתלט על צ'אד ב-1982, וזכה לתמיכה כלכלית מוושינגטון. עם זאת, בשנת 1988 החלו יועצים אמריקאים להדגיש את הצורך ליישב את הסכסוכים בין הפלגים הלוחמים ולפייס את קבוצות המורדים בצ'אד. באותן שנים, התמיכה של ארצות הברית בצ'אד כללה מספר הסכמי סיוע כלכליים וצבאיים, כולל תוכניות אימונים לשיפור יעילות ממשלת הברה, חיזוק אמון הציבור בממשלה ושיתוף פעולה מודיעיני שסייע בהתמודדות עם כוחות לוב בשנת 1987.[2]

נכון לשנת 2020, ארצות הברית נהנית מיחסים לבביים עם ממשלתו של אידריס דבי. צ'אד הוכיחה עצמה כשותפה בעלת ערך במלחמה העולמית בטרור, ובמתן מחסה ל-200 אלף פליטים ממשבר דארפור שבסודאן בגבולה המזרחי.[3] באפריל 2024 ביקש צ'אד מארצות הברית לסיים את הסכמי שיתוף הפעולה הצבאיים בין שתי המדינות.

סיוע חיצוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שסגרה לצמיתות את המשלחת צ'אד בשנת 1995 בגלל קיצוץ בתקציבים וחששות ביטחוניים, תוכנית הפיתוח של ארצות הברית בצ'אד התמקדה בענפי החקלאות, הבריאות והתשתיות. הדבר כלל גם פרויקטים בתחום התיקונים ותחזוקת הכבישים, בריאות האם והילד ומערכות התרעה מוקדמת על רעב. גם כיום ממשיכות לפעול בצ'אד מספר סוכנויות התנדבות אמריקאיות (בעיקר אפריקארה ו-VITA). כמו כן, באופן מסורתי הייתה לחיל השלום הבינלאומי נוכחות בצ'אד, עם מתנדבים שהגיעו בתקופה שלאחר המלחמה ב-1987, ולאחר מכן נסוגו בשנת 1998. פעולות חיל השלום התחדשו בספטמבר 2003 עם קבוצה של 20 מתנדבים. מחזור שני של 17 מתנדבים הגיע בספטמבר 2004.

אזהרות מסע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בספטמבר 2017 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על איסור טיולים שהגביל את נסיעתם של אזרחי צ'אד לארצות הברית, תוך ציון חשש לטרור.[4][5] מומחים שונים לאזור הביעו חשש כי צ'אד עשויה לצמצם את שיתוף הפעולה בהגנה ובטרור עם ארצות הברית בתגובה.[6] ב-10 באפריל 2018, פרסמה ארצות הברית הכרזה המגדילה את מגבלות הנסיעות על צ'אד.[7][8][9]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ארצות הברית – צ'אד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ U.S. Global Leadership Project Report - 2012 Gallup
  2. ^ Roger Charlton, and Roy May. "Warlords and militarism in Chad." Review of African Political Economy 16.45-46 (1989): 12-25.
  3. ^ Roland Marchal, "Chad/Darfur: how two crises merge." Review of African Political Economy 33.109 (2006): 467-482. online
  4. ^ Sieff, Kevin (2017-09-25). "Analysis | Why did the U.S. travel ban add counterterrorism partner Chad? No one seems quite sure". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2017-09-26.
  5. ^ Meckler, Laura (2017-09-25). "U.S. Adds North Korea, Venezuela and Chad to List of Nations Facing Travel Restrictions". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2017-09-26.
  6. ^ Cooper, Helen; Shear, Michael D.; Searcey, Dionne; Schmitt, Eric; Yaya, Jaime Yaya (26 בספטמבר 2017). "Chad's Inclusion in Travel Ban Could Jeopardize American Interests, Officials Say". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Maintaining Enhanced Vetting Capabilities and Processes for Detecting Attempted Entry Into the United States by Terrorists or Other Public-Safety Threats". Federal Register. 2018-04-13. נבדק ב-2018-08-12.
  8. ^ "Statement by the Press Secretary Regarding the Presidential Proclamation to Lift Entry Restrictions for Nationals of the Republic of Chad". The White House (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-12.
  9. ^ Editorial, Reuters. "U.S. lifts travel ban on Chad citizens - White House". IN (בIndian English). נבדק ב-2018-08-12.