![]() | |||||||||
לידה |
12 בדצמבר 1895 כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו בגדאד | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
9 באוגוסט 1981 (בגיל 85) ט' באב ה'תשמ"א | ||||||||
מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים ![]() | ||||||||
מדינה |
עיראק, ישראל, האימפריה העות'מאנית ![]() | ||||||||
תקופת הפעילות |
? – 9 באוגוסט 1981 ![]() | ||||||||
רבותיו | הרב צדקה חוצין [השני], הרב שמעון אגסי | ||||||||
תלמידיו | הרב עזרא בצרי, הרב מרדכי אליהו, הרב משה טופיק, הרב יעקב משה הלל | ||||||||
חיבוריו | שו"ת יין הטוב, לדור ולדורות, לכלל ולפרט | ||||||||
צאצאים | |||||||||
| |||||||||
תפקידים נוספים |
הרבנות הראשית לישראל ![]() | ||||||||
![]() ![]() |
הרב יצחק נסים (כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו, 12 בדצמבר 1895 – ט' באב ה'תשמ"א, 9 באוגוסט 1981) היה הראשון לציון – הרב הראשי הספרדי לישראל – בין השנים ה'תשט"ו–ה'תשל"ג, 1955–1972.
נולד לרחמים (יליד איראן) ועמאם בבגדאד, ביום הראשון של חג החנוכה, ולכן נקרא "נסים". שמו השני הפך לימים לשם משפחתו. למד תורה מפי הרב שמעון אגסי ומפי הרב צדקה חוצין ועוד.
עלה לארץ ישראל בשנת 1925 עם אשתו ויקטוריה, במסע שארך מספר חודשים על גבי חמורים. לאחר עלייתו לירושלים התיידד עם הרב חזקיה שבתי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי ועוד. במקביל ללימודו עסק במסחר. בשנת 1951 התמודד לכנסת השנייה כמספר שתיים ברשימת אמוני ישראל של הרב אליהו כי טוב, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
בשנת 1953 התבקש על ידי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הספרדי, להמשיך את דרכו ולכהן אחריו כראשון לציון. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר להיות הרב הספרדי הראשי כשקיבל 42 קולות, בהתמודדות מול הרב יעקב משה טולידאנו רבה של תל אביב שזכה ב-27 קולות[1]. מעמד ההכתרה התקיים בו' בניסן תשט"ו. הרב נסים נחשב על ידי החוגים החרדיים כרב ליברלי והם פעלו להחליפו[2][3].
בז' במרחשוון ה'תשל"ג (1972) הוחלפו הרב נסים והרב איסר יהודה אונטרמן על ידי הרבנים עובדיה יוסף ושלמה גורן והיו לרבנים הראשיים הראשונים שהוחלפו בחייהם.
בשנת 1976 הוענק לרב נסים תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[4].
הרב נסים נפטר בתשעה באב ה'תשמ"א (1981). רעייתו ויקטוריה נפטרה בשנת ה'תשמ"ט (1988).
בתפקידו כרב ראשי לישראל שאף הרב נסים להידברות גם עם הציבור החילוני וערך סיורים בקיבוצים.
ביתו שימש מקום מפגש לאישי ציבור, פוליטיקאים ומלומדים, בהם פרופסור גרשם שלום מהאוניברסיטה העברית ושופט בית המשפט העליון חיים כהן.
בזמן הפולמוס הגדול בנושא חוק "מיהו יהודי", פעל הרב כדי שהגדרת הלאום היהודי תיקבע לפי ההלכה ולא על בסיס הצהרת האדם שהוא יהודי. כחלק מהמאבק שלח הרב נסים מכתבים לרבני ישראל בעולם כדי שיביעו עמדתם בסוגיה זו.
בנובמבר 1957 החרים הרב נסים את טקס הזיכרון שנערך ביום הזיכרון החמישי לנשיא חיים ויצמן, מכיוון שהטקס לא נערך בהתאם למסורת ישראל[5].
הרב נסים סירב לצאת ולפגוש את האפיפיור פאולוס השישי בעת ביקורו בישראל בשנת 1964. המדינה התכוננה לקבל פניו בטקס ממלכתי, אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו. הרב נסים סירב, באמרו שאם עליו לצאת לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור לראש הדת היהודית, אחרת ייווצר הרושם שמעמד הדת היהודית נחות.[6] במאמר ראשי בעיתון "הארץ" נכתב שכשם שביקורו של האפיפיור בארץ היה מאורע היסטורי לנוצרים, כך העובדה שהרב הראשי לא קיבל את פניו היה בו משום מעשה היסטורי ומתן תוקף לעצמאות מדינת ישראל.
התיר עליית יהודים להר הבית בכדי להראות ריבונות יהודית בהר.[7]
בשנת 1960, ביוזמת הרב נסים, הועלו עצמותיו של הרב חיד"א לארץ ישראל והוא נקבר בהר המנוחות.
הרב נסים הקים בית מדרש להכשרת רבנים, מבוגריו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו (אשר הקים בעצמו מאוחר יותר בית מדרש במתכונת דומה) והרב משה טופיק.
לאחר פטירתו הוקם על שמו מכון "יד הרב נסים" - מכון אקדמי תורני המשלב מכון מחקר אקדמי יחד עם בית מדרש.
על שמו רחובות בערים בני ברק, ירושלים, חיפה, חולון, רעננה ועוד, וכן בתי ספר יסודיים בערים רמלה ועפולה.
נבחר לדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת ה'תש"ף[8].
לרב נסים היו חמישה אחים בהם שלמה ציון שנרצח באופן אכזרי בבגדאד על ידי השלטונות העות'מאנים בתחילת 1917 עם עוד 18 חלפני כספים יהודים שנעצרו באשמת שווא. יצחק נסים כתב קינה לזכר הנרצחים אותה נהגו לקרוא עוד הרבה שנים בבתי כנסת של עולי בבל בעיראק ובישראל. את הסיפור המלא ניתן לקרוא בערך יהדות בגדאד.
אחים נוספים הם הרב יחזקאל עזרא רחמים, והרב אברהם חיים רחמים, ראש ישיבה ומקובל, שהגיה את ספרי 'בן איש חי' של רבי יוסף חיים והיה תלמידו.
לרב נסים ולרעייתו נולדו ארבע בנות ושלושה בנים. בין ילדיו: פרופ' מאיר בניהו, חבר הכנסת והשר משה נסים והמפקחת על גני הילדים בירושלים וכותבת ספרי ההדרכה רות נסים.
הראשונים לציון | ||
---|---|---|
חכם באשי | רבי משה גאלנטי • רבי משה בן חביב • רבי אברהם רוויגו • רבי אברהם בן דוד יצחקי • רבי בנימין הכהן מעלי • רבי אליעזר נחום • רבי ניסים חיים משה מזרחי • רבי יצחק הכהן רפפורט • רבי ישראל יעקב אלגאזי • רבי רפאל בן רבי שמואל מיוחס • רבי חיים רפאל בן אשר • רבי רפאל משה בולה • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי משה יוסף מרדכי מיוחס • רבי מרדכי הלוי • רבי יעקב משה עייאש • רבי יעקב קוראל • רבי רפאל יוסף חזן • רבי יום טוב דאנון • רבי שלמה משה סוזין • רבי יונה משה נבון • רבי יהודה נבון • רבי חיים אברהם גאגין • רבי יצחק קוב'ו • רבי חיים נסים אבולעפיה • רבי חיים דוד חזן • רבי אברהם אשכנזי • רבי רפאל מאיר פאניז'ל • רבי יעקב שאול אלישר • רבי אליהו משה פאניז'יל • רבי נחמן בטיטו • רבי משה יהודה פרנקו • רבי נסים יהודה דנון • רבי חיים משה אלישר | |
ברבנות הראשית | הרב יעקב מאיר • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק נסים • הרב עובדיה יוסף • הרב מרדכי אליהו • הרב אליהו בקשי דורון • הרב שלמה עמאר • הרב יצחק יוסף • הרב דוד יוסף |