ישיבת נובהרדוק

פירוש נוסף ערך זה עוסק ברשת ישיבות שראשיתן בישיבה שנוסדה בשנת 1896. אם התכוונתם לישיבת נובהרדוק בבני ברק, ראו ישיבת בית יוסף (בני ברק).
ישיבת נובהרדוק
מבנה הישיבה. צולם ב-9 במאי 1920
מבנה הישיבה. צולם ב-9 במאי 1920
ארגון
השתייכות ישיבה ליטאית ששילבה את לימוד המוסר
תקופת הפעילות ה'תרנ"ו–ה'תרצ"ט
מייסדים רבי יוסף יוזל הורוביץ
מיקום
מיקום נובהרדוק, בלארוס
מדינה בלארוסבלארוס בלארוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבית הכנסת הגדול בנובהרדוק, צילום מ-1930 בערך

ישיבת נובהרדוק הייתה ישיבה ליטאית, ששילבה בתוך לימודיה את לימוד המוסר, בדרך מיוחדת, שעליה ביססה את בניית עולמם הרוחני של חניכיה. שנים בודדות לאחר הקמתה הפכה הישיבה למרכז לרשת ישיבות ברוח זו. לאחר מלחמת העולם השנייה נסגרו ישיבות הרשת במזרח אירופה.

הישיבה נוסדה בשנת ה'תרנ"ו (1896) על ידי הרב יוסף יוזל הורוביץ (הסבא מנובהרדוק), תלמיד הרב ישראל מסלנט בעיר נובהרדוק (נובוגרודוק) בפלך מינסק שבמערב הקיסרות הרוסית. ר' יוסף יוזל סבר שהשכל של האדם מרחיק אותו מעבודה עצמית, ולכן עליו להכניעו בכל דרך אפשרית, וכן לעבוד על המידות בצורה מעשית.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה נוסדה ב-1896 ביחד עם כולל אברכים כישיבה מרכזית להפצת שיטתו של הרב הורוביץ. מספר התלמידים הראשונים היה 10. באלול אותה שנה כבר היו 50. שנה לאחר יסודה התעורר פולמוס קשה נגד תנועת המוסר ומתנגדי השיטה דרשו לסגור את הישיבה, ואף פנו לרב העיר נובהרדוק, הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (בעל ערוך השלחן) ופרנסיה, אך הם מצדם הביעו תמיכה נחרצת בישיבה ושללו מכל וכל את טענות המקטרגים.

בעשר שנות קיומה הראשונות, המשגיח בישיבה היה הרב אליהו דב ברקובסקי.

בשנת 1899 הגיע מספר תלמידי הישיבה ל-200. בשנים הבאות פעל הרב הורוביץ לייסד ישיבות ובתי מדרש דומים בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה. כך נוסדו בתי מדרש בערים: ברדיצ'ב, באלטה, אודסה, מיקולאייב, חרסון ומוהיליב-פודילסקי.

ב-1908 עם פטירת הרב אפשטיין נתעוררה מחלוקת על יורשו כרב העיר. כדי לא ליטול בה חלק ולא לבטל את תלמידיו מלימוד תורה העביר ראש הישיבה 2/3 מישיבתו לז'יטל, אך כששככה המחלוקת הישיבה חזרה לנובהרדוק. ב-1912 הוקם בניין חדש לישיבה בן 2 קומות.

מלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והתקדמות הצבא הגרמני לתוך ליטא, החליטה הישיבה, כמו רבים מתושבי האזור, לעבור לאזורים פנימיים יותר באוקראינה ומרכז רוסיה. רבי יוסף יוזל חשש גם מערכי ההשכלה והחילון שפשו בגרמניה[1]. הוא בחר להעביר את הישיבה להומל. ראש הישיבה המשיך בפעילות הרבצת תורה בקהילות אחרות על ידי תלמידי ישיבתו. הוא פתח סניף ברוסטוב על הדון, שהפך למרכזם של פליטים יהודיים מליטא. כמו כן נפתחו סניפים בערים בוברויסק, מאזיר ואורשה שבבלארוס. ר' יוסף יוזל נפטר במגפת טיפוס בקייב בי"ז בכסלו תר"פ (1919), ואת מקומו תפס חתנו ר' אברהם יפה'ן.

בין שתי מלחמות העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף מלחמת העולם הראשונה היו לישיבת נובהרדוק סניפים במקומות הבאים: הומל (הסניף המרכזי ברשות ר' אברהם יפה'ן), קייב, רוסטוב על הדון וברדיצ'ב.

הישיבות נותרו באותם מקומות אחרי המלחמה ונאלצו להתמודד עם התנאים החדשים. בשנת 1921 החלה היבסקציה להצר את צעדי הישיבות. ראש הישיבה בהומל ו-10 מבחורי הישיבה נאסרו, והועבדו בעבודות פרך כאסירים. לאחר שחרורם הוחלט על העברת כל הישיבות של הרשת לפולין על ידי הברחת הגבול. נאסף כסף למטרה זו והחלה פעילות העברת הישיבות. ישיבות בלארוס רוכזו באזור מינסק ורדשקוביצ'י וישיבות אוקראינה ורוסיה באזור נובוהרד-וולינסקי (זוועהיל). המעבר היה קשה ביותר, שכן לא פשוט היה להעביר אלפי תלמידים בגבול של מדינות שהיו במצב מלחמה (המלחמה הפולנית-סובייטית) ולרוב התלמידים נשארו משפחות בברית המועצות שאותן נאלצו לנטוש, כשגיל התלמידים לעיתים לא עלה על 13 שנה.

כל הישיבות עברו לפולין והשתקמו במקומות חדשים שם. ישיבת הומל עברה לביאליסטוק בהנהלת ר' אברהם יפה'ן והמשגיח ר' ישראל מובשוביץ, ישיבת קייב עברה למזריץ' בהנהלת ר' דוד בליאכר ובתקופת השיא מספר תלמידיה הגיע ל-250. ישיבת רוסטוב על דון בהנהלת ר' אברהם זלמנס, שנוסדה ב-1917 עברה לוורשה. ישיבת ברדיצ'ב השתקעה בפינסק בהנהלת ר' שמואל וינטרוב, מספר תלמידיה הגיע ל-200 בתקופת השיא. בשנת 1930 הוקמה ישיבה נוספת בדאוגבפילס (דווינסק) בלטביה בהנהלת ר' דוד בוידניק.

כל אחת מהישיבות הייתה אמורה להוות מרכז רוחני ליהודי כל ערי האזור, ששם נוסדו ישיבות קטנות, כוללים לבעלי בתים ושיעורים אחרים. הישיבה בביאליסטוק הייתה מרכז ל-30 עיירות, הישיבה בפינסק ל-15 מקומות, הישיבה בורשה ל-11 מקומות, ובמזריץ' ל-23 מקומות בסביבה. הישיבה בדווינסק היוותה מרכז ל-6 ישיבות בלטביה, כולל ישיבה בריגה, ליוצין וליֶפיה, סך כל התלמידים בישיבות לטביה הגיע בשנת 1939 ל-280. ישיבות נובהרדוק בפולין ובלטביה זכו לתמיכה מקרן מרדכי זאב חבקין, שהקדיש את הונו לעזרה לישיבות. אחראי על חלוקת התמיכה היה ד"ר ויז'ניצר. בביאליסטוק למדו כ-320 תלמידים ב-1938 והיא נחשבה כישיבה הגדולה ביותר בעולם בתקופה זו, ובכל ישיבות הרשת כ-4000 תלמידים.

במלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים השתלטו על פולין המערבית, והרוסים על המזרחית, שהחזירו את וילנה לליטא נמלטו רבים מתלמידי הישיבה מהחלק הרוסי (שכלל את ביאליסטוק, פינסק ומזריץ') לווילנה תחת חסותו של הרב חיים עוזר גרודזינסקי. לאחר כניסת הרוסים נאלצה ישיבת ביאליסטוק לנדוד לבירזש - עיירה קטנה על הגבול עם לטביה. באותה תקופה ניסו ראשי הישיבה להשיג אשרות כניסה לארצות הברית. חלק אכן הצליחו בכך, וקבוצת תלמידים בראשות הרב יפה'ן יסדה סניף בניו יורק. לנותרים הוצעה אזרחות רוסית, ולאחר שרובם סירבו הם נשלחו כ"אויבי העם" לערבות סיביר והועסקו שם בעבודות פרך[2]. חלק אחר (יצחק אלחנן ולדשיין ותלמידיו) הוצאו להורג על ידי הגרמנים בהמשך). בשנת 1946 לאלו שנשארו בחיים ניתנה זכות לחזור לפולין. כולם מימשו זאת והקימו ישיבה בעיר לודז. לאחר פוגרום קיילצה עזבו רוב התלמידים את פולין ועלו לארץ ישראל, שם הקימו סניף של הישיבה בשכונת בית ישראל.

בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ט (1929) הקים הרב הלל ויטקינד סניף של ישיבת "בית יוסף" בתל אביב, חלוצת ישיבות נובהרדוק בארץ ישראל[3]. בהמשך כיהן בה כראש הישיבה חתנו, הרב מרדכי מן. הישיבה פעלה עד שנות ה-60, אז עברה לבני ברק והפכה לכולל אברכים בשם "ישיבת בית הלל", על שמו. בהמשך נפתחה בבניין ישיבה לצעירים "דברי מרדכי" על שם הרב מרדכי מן, על ידי בנו ראש הישיבה הרב יוסף מן.

בשנת תרצ"א (1931) הקים הרב מתתיהו שטיגל בסיוע הרב דוד בליאכר את ישיבת בית יוסף בבני ברק. הרב בליאכר חזר כעבור זמן קצר לפולין. בראשות הישיבה עמד הרב יעקב ישראל קניבסקי, חניך ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק.

בשנת תרצ"ו (1936) הקימו אנשי נובהרדוק בסיוע החזון איש כולל אברכים בשם "עטרת יוסף", על שם הסבא מנובהרדוק. הכולל פעל תחילה בבני ברק וכעבור זמן הועתק לתל אביב. בשנות ה-40 שימש הרב שמואל וינטרוב כנשיאו, ואחד מראשיו היה חתנו הרב שמריהו יוסף קרליץ. כמו כן שימש הרב וינטרוב כנשיא הכולל "עץ יוסף" בירושלים, בראשו עמד חתנו הרב יצחק ברנשטיין.

בשנת תרצ"ז (1937) הוחל בירושלים בהקמת סניף של ישיבת בית יוסף-נובהרדוק[4], על ידי הרב בן ציון ברוק[5]. בתחילה אמורה הייתה הישיבה להיבנות בשכונת מקור חיים על מגרש של הקרן הקיימת שנתרם על ידי חבר המזרחי, ובינואר 1938 התקיים טקס הנחת אבן פינה באתר[6], אולם הריחוק ההשקפתי בין נובהרדוק והמזרחי[7] הביא את הישיבה להעדיף תרומה של מגרש במקור ברוך ולהתאכסן בה. באופן זמני התמקמה הישיבה במאה שערים[8][9].

בשנות ה-40 כיהן בישיבה הרב שך כראש ישיבה. בין תלמידיה: הרב שמעון בעדני - חבר מועצת חכמי התורה, והאדמו"ר מאלכסנדר רבי אברהם מנחם דנציגר בעל האמרי מנחם. לימים הוסבה הישיבה לכולל אברכים.

בשנות ה-50 הוקמה בחדרה ישיבת נובהרדוק על ידי הרב אלחנן פרלמוטר והרב יעקב גלינסקי. הישיבה פעלה עד שנות ה-70.

בפברואר 2022 הוקם ברמת השרון גרעין ישיבת בית יוסף נובהרדוק - ישיבת השרון החדשה. לאחר כמה חודשים עברה הישיבה למושב החרדי בית חלקיה.

בצרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום שוכנות בצרפת שתי ישיבות המבוססות על דרך נובהרדוק. האחת בארמנטייר, הממוקמת כ-50 ק"מ צפונית-מזרחית לפריז, סביבה נוצרה קהילה של מאה משפחות[10], והשנייה בבוסייר, הממוקמת גם כן בפאתי פריז[11]. שתי הישיבות הוקמו בידי הרב גרשון ליבמן, ומבוססות על בחורים צעירים שהגיעו אליה ממרוקו, לאחר השואה והלאה.

בקיץ 2021 נפתחה חקירה במשטרת צרפת עקב תחקיר של כאן 11 על תלונות מרובות על אלימויות נפשיות ופיזיות כחלק מדרך החינוך בישיבת בוסייר. בינואר 2022 משטרת צרפת פשטה על המקום ועצרה 16 ממנהלי הישיבה בהאשמות העלמת מס, ניהול כת, פגיעה בקטינים הזנחות תברואתיות ועוד. ב-9 במרץ 2022 שודר בכאן 11 סרט תיעודי על הישיבה, "לצאת מבוסייר", המגולל את סיפורם של יוצאי הישיבה שעברו התעללות בה.

דרכה המוסרית של נובהרדוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובהרדוק, ששיטתה התבססה על דברי הרב הורוביץ ועל הכתוב בספרו "מדרגת האדם", הדגישה את שפלותו של האדם והתאפיינה במידה רבה של פסימיות. האדם אינו אלא זירת מאבקי כוח בין השכל לבין הרצון, כאשר מעמדו וכוחו של השכל חלש יותר. הרצון לעולם איננו מושג במלואו, וכל הישג חלקי מגביר את תאבונו של האדם למלא את סיפוקו. הרצון – הוא יצר הרע – מרחיק את האדם מן האמת ואף מעוות כליל את משפט השכל, שהופך להיות עבדו של הרצון. רק פעולת 'ביטול הרצון' באופן חד ורדיקלי תציל את האדם ממצב זה.

הרב הורוביץ הדגיש כי האדם שפל ומלא 'נגיעות' שהם אינטרסים פרטיים המעכבים מבעדו להגיע אל האמת. מתוך השקפה זו, ובמטרה להביא לשבירת המידות, דגלה נובהרדוק בסדרת פעולות של כפייה עצמית של רצונות שונים (עבודה ב'פרטים'), שהידועות שבהן הן פעולות ההשפלה העצמית הפומבית, וכל תלמיד ניהל פנקס אישי ובו רשם את הצלחותיו וכישלונותיו. עבודה מעשית זו התבצעה במסגרת 'חבורות', תוך שיתוף פעולה וחשיפה נפשית הדדית בין התלמידים. נובהרדוק המציאה גם 'בורסה': בשעה קבועה הסתדרו כל התלמידים בזוגות וטיילו הלוך ושוב בבית המדרש ובחצרות סביבו, התדיינו וייעצו זה לזה בענייני עבודת היצר וביטול הרצון. נובהרדוק רחשה בוז להבלי העולם הזה, דרשה מאנשיה לבטל את תודעת הרכושנות ('הפקרות'), ואף הנהיגה לבוש מרושל ותנאי מחיה ירודים בישיבותיה.

נובהרדוק גייסה תלמידים בעיקר משכבות עממיות והיו לה את כל המאפיינים של תנועת נוער מהפכנית. היא נודעה בלהט ובהקרבה העצמית של פעיליה, שפעלו מתוך מסירות קיצונית ל'סבא' מנובהרדוק ושיטתו. בזמן השלטון הסובייטי הם הבריחו את הגבול מברית המועצות הבולשוויקית לפולין העצמאית והדמוקרטית ונקטו בפעולות נועזות אחרות. בנובהרדוק אימצו מוטיבים רבים מן התנועות המהפכניות: לוחמנות, ציות למנהיג, התנערות מן המוסכמות של הבורגנות, 'סיסמאות קרב' ברוח רעיונות המוסר, תקשורת פנימית ותעמולה כתובה.

השפעת הישיבה ומורשתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכה של נובהרדוק זכתה לפופולריות רבה - אך היא דעכה עם הזמן ולא שרדה בסופו של דבר, גם אם בדור הבא היו רבנים נודעים מתלמידי הישיבה. שיטת מוסר הפוכה משיטת הרב הורוביץ היא שיטתו של הסבא מסלובודקה, הרב נתן צבי פינקל שהדגיש את גדלות האדם. שיטה המדברת על החדרת המוסר דרך ההכרה והשכל. ההבדל בין שני הזרמים ניכר בלבושם של התלמידים, בעוד אנשי נובהרדוק ניכרים בלבושם הבלוי, הבלתי מהודר בכוונת תחילה, הרי שאנשי סלובודקה מדקדקים ומהדרים בלבושם.

ניגוני נובהרדוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת נובהרדוק לא נהגו הבחורים להתבודד ביערות על מנת להתעמק במחשבות מוסר או על מנת לקנות את מידת הביטחון. תחת השפעה זו נכתבו שירים רבים, להם חוברו או הולחנו מנגינות, בדרך כלל בעלות אופי נוגה ומיוסר. בין מחברי הניגונים היו הרב דוד בודניק מקנשין שכיהן כראש ישיבת נובהרדוק במוהילוב ועוד ('די ליכט', "האור"), הרב אייזיק גרייבסקי, ממנהלי הישיבה ורב בנרוקה ('בצאת נובהרדוק מעם אדום'), רבי משה חיים מביליניץ ('דער גרעניץ', "הגבול") ורבי ניסן צלינקר ('די וועלט', "העולם", 'נאר דער תורה לעבן', "רק חיי התורה"). חלק ממנגינות אלו יצאו בדיסק בשם "ניגוני התעוררות - נובהרדוק" בשנת תשס"ח. בין המפורסמים שבניגוני נובהרדוק הוא "מה יתרון לאדם".

אזכורים בספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתה הייחודית של הישיבה ודמויות תלמידיה על לבטיהם וייסוריהם, הונצחו במספר ספרים.

הראשון והידוע שהנציח את דמות בן הישיבה הנוברדוקאי היה סופר היידיש חיים גראדה בספרו צמח אטלס ובספר ההמשך מלחמת היצר. שני הספרים יצאו בעברית בהוצאת עם עובד.

הסופר שמואל בן ארצי שלמד בישיבות נובהרדוק באירופה ובארץ ישראל, כתב את הספר "שבתי - ארבעה סיפורים מחיי בעלי המוסר הנוברדקאיים בישיבות בית יוסף". הספר יצא בהוצאת קריית ספר, תשכ"ז. בשנת 2007 הוצא הספר שוב בתוספת סיפור, בהוצאת ידיעות אחרונות, תחת השם "נוברדוק".

הסופר בן ציון גרשוני, כתב את הספר "במצודה הפרושה" (מוסד הרב קוק, תשכ"ב), שבמרכזה תלמיד ישיבת נוברדוק, בזמן רדיפות השלטון הקומוניסטי אחר הישיבות ותלמידיהן.

מתלמידי ישיבות נובהרדוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דב כ"ץ, תנועת המוסר, כרך ד', פרק י"ב, תל אביב תשל"ח, עמ' 209, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  2. ^ הרב יהודה ליב נקריץ', ספר לב הארי : כולל שיחות מוסר שנאמרו בגלות רוסי, D. Nekritz, 1992
  3. ^ למען בניין ישיבת בית יוסף בירושלים, הצופה, 16 בינואר 1938
  4. ^ ידיעות קצרות, הצופה, 5 בספטמבר 1937
    שמים וארץ, הצופה, 17 בינואר 1938
  5. ^ הצהרת הישיבות, המשקיף, 26 בפברואר 1941
  6. ^ ישיבת בית יוסף, הצופה, 30 בינואר 1938
  7. ^ ישיבת בית יוסף, הצופה, 23 בינואר 1938
  8. ^ ישיבת בית יוסף עוזבת את אדמת קק"ל, המשקיף, 12 בפברואר 1940
  9. ^ ישיבת בית יוסף בירושלים, הצופה, 31 ביולי 1938
  10. ^ "NOVARDOK IN THE FRENCH COUNTRYSIDE". Ami Magazine (באנגלית) (136): 143. 15 ספט' 2013. נבדק ב-16 במאי 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ שלומי גיל (26 אפר' 2018). "אנשי נובהרדוק האחרונים". משפחה (1354): 26–38. {{cite journal}}: (עזרה)