לודוויג פולדה

לודוויג אנטון סלומון פוּלדָה
Ludwig Anton Salomon Fulda
לידה 15 ביולי 1862
פרנקפורט אם מיין
התאבד 30 במרץ 1939 (בגיל 76)
ברלין
שם לידה Ludwig Anton Salomon Fulda עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה
מקום קבורה בית קברות היער דאהלם עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאי, משורר ומתרגם
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג הלנה הרמן
צאצאים קארל הרמן פולדה
חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אבן הנגף לזכרו של פולדה
המצבה על הקברים של פולדה ורעייתו

לודוויג אנטון סלומון פוּלדָה (גרמנית: Ludwig Anton Salomon Fulda;‏ 15 ביולי 1862 בפרנקפורט אם מיין - 30 במרץ 1939 בברלין) היה מחזאי, משורר ומתרגם גרמני יהודי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולדה נולד למשפחה יהודית שהתגוררה בפרנקפורט אם מיין מאז 1639 ושמה היה פולד עד 1852. הוא היה בנם של הסוחר קרל הרמן פולדה (1836–1917) ושל אשתו קלמנטין, לבית אופנהיימר (1839–1916), בתו של הסוחר וחבר מועצת העיר היהודי הראשון, שופט השלום, יוליוס פיליפ אופנהיימר (גר') (1812–1869).

פולדה למד בבית הספר היהודי פילנתרופין (אנ') ומשנת 1874 בגימנסיה על שם גוטהולד אפרים לסינג (אנ'). לאחר ניסיונותיו הראשונים בכתיבה כתלמיד בית ספר, החלה הקריירה שלו בעת שלמד גרמנית ופילוסופיה בהיידלברג. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטאות ברלין, לייפציג והיידלברג, קיבל את הדוקטורט שלו ב-1883. באותה שנה הועלתה בתיאטרון העירוני של פרנקפורט (אנ') הצגת הבכורה של הקומדיה הראשונה שלו, "הכֵּנִים". מ-1896 התגורר באופן קבוע בברלין.

בשנת 1893 התחתן עם השחקנית אידה טאומן. הנישואים הסתיימו בגירושים ב-1903. ב-1908 נישא להלנה הרמן.

פולדה כתב בעיקר שירים ומחזות ועסק גם בתרגום. הוא נאבק ללא לאות למען האינטרסים המקצועיים של סופרים. ב-1905 יצא נגד מעצרו של מקסים גורקי לאחר יום ראשון העקוב מדם בסנקט פטרבורג. בשנים 1906 ו-1913 ערך סיורי הרצאות בארצות הברית.

פולדה נסחף לגל ההתלהבות הלאומי בגרמניה בתחילת מלחמת העולם הראשונה. באוקטובר 1914 היה אחד ממנסחי מנשר התשעים ושלושה שנועד להגן על גרמניה מפני ההאשמות בביצוע פשעי מלחמה בבלגיה. במהלך המלחמה כתב הרבה שירי מלחמה והרצאות אודותיה. לאחר תום המלחמה גילה נאמנות לרפובליקת ויימאר ודגל בפיוס עם אלה שהתנגדו למלחמה.

פולדה היה פעיל באקדמיה הפרוסית לאומנויות (אנ'), שבה הוא היה אחד החברים המייסדים של סקצית השירה ועמד בראשה מ-1926. הוא פעל להארכת תקופת ההגנה על זכויות יוצרים מ-30 ל-50 שנה. מ-1925 עד 1932 היה גם הנשיא הראשון של המרכז הגרמני(אנ') של ארגון הסופרים הבין-לאומי (PEN).

לרגל יום הולדתו ה-70 בקיץ 1932, העניק לו נשיא גרמניה פול פון הינדנבורג את מדליית גתה לאמנות ולמדע (אנ'). עיריית פרנקפורט העניקה לו אות כבוד (גר') כהוקרה על הישגיו כמחזאי ועל פעילותו. בעקבות זאת זכה באותות הוקרה נוספים מגופים שונים.

לאחר עליית הנאצים לשלטון, ניסה פולדה להגן על האקדמיה הפרוסית לאומנויות מפני הליכי ה"האחדה" וחתם ב-16 במרץ 1933 על הצהרת הנאמנות שנוסחה על ידי גוטפריד בן. ב-8 במאי 1933 גורש פולדה מסקצית השירה של האקדמיה הפרוסית לאמנויות בשל יהדותו ולאחר מכן נאסרו פרסום יצירותיו והצגת מחזותיו. משנת 1935 הוא שהה לעיתים קרובות בצרפת ובאיטליה עם אשתו, במיוחד בווילת הקיץ שלו על אגם קארצה בדרום טירול שבאיטליה. בסוף 1937 ובתחילת 1938 שהה בניו הייבן עם בנו קארל הרמן פולדה (גר'), שהיגר לארצות הברית. הוא נאלץ לחזור לגרמניה. רבע מנכסיו הוחרמו בתחילת קיץ 1938. בספטמבר 1938 הוחרם דרכונו. לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938 הוא חויב לשלם את המס על רכוש יהודי. למרות תצהיר מבנו וערבות של חבר בניו יורק, סורבה בקשתו לקבל אשרת כניסה לארצות הברית בטענה שמכסת אשרות הכניסה אזלה. הוטל עליו מעצר בית והוא חויב להשתמש בשם הפרטי "ישראל". ב-28 במרץ 1939, יומיים לאחר שמשרד הכלכלה של הרייך (גר') דחה את בקשתו לפטור את טבעת הבורגתיאטר שהוענקה לו מהחובה למסור את כל דברי הערך של היהודים, הוא התאבד. הוא נפטר ב-30 במרץ בגיל 76 בברלין ונקבר בבית הקברות ביער דהלם (אנ') בברלין. קברו מוגדר כיום כקבר כבוד של העיר ברלין (גר').[1] בשנת 2010 קבע האמן גונטר דמניג אבן נגף מול בניין המגורים האחרון שבו גר פולדה.

יצירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1888 עד 1932 לערך, פולדה היה אחד המחזאים שמחזותיהם הוצגו בתדירות הגבוהה ביותר בגרמניה. הוא כתב בסך הכל 50 מחזות, ובכללם 38 מחזות באורך מלא ו-12 מחזות של מערכה אחת. כמו כן יצר 29 תרגומי שירה ופרוזה.

יצירתו העיקרית של פולדה הייתה בתחום הקומדיות. תחילה הושפע מזוכה פרס נובל בספרות פאול הייזה. מאוחר יותר דבק בזרם הנטורליסטי, ומחזותיו מתקופה זו הם בעלי אופי סוציאלי ומעידים על יכולתו לנצל אפקטים בימתיים ועל הפנמה של בעיות החברה. הצלחתו הגדולה הייתה המחזה על אגדת "בגדי המלך החדשים", "Der Talisman" ("הקמיע") משנת 1892, בו ניכרת פנייה לנאו-רומנטיקה. ב-1893 מנע הקיסר וילהלם השני את הענקת פרס שילר (גר') לפולדה, כיוון שהרגיש שהמחזה הוא פרודיה על דמותו של מונרך אוטוקרטי.

כישרונו של פולדה כמשורר בא לידי ביטוי במכתמים ובתרגומיו הרבים משבע שפות, שכללו יצירות של מולייר, שייקספיר, איבסן, רוסטאן, בומרשה, גולדוני, קלדרון, טירסו דה מולינה, לופה דה וגה, וז'אק אופנבך. במחזות שלו ניכרת השפעה חזקה של הדרמה הסוציאלית הצרפתית. הוא גילה בהם יכולת סאטירית בתחום הסוציאלי והפוליטי. המחזה של פולדה משנת 1901 "Die Zwillingsschwester" ("האחות התאומה") עובד לתסריט של סרט אילם אמריקאי משנת 1925 בשם "אחותה מפריז", שהיווה את הבסיס לסרט הקולנוע האמריקני מ-1941 "אישה דו פרצופית", בו כיכבה גרטה גרבו (היה זה הסרט האחרון בו שיחקה). הקומדיה Der Bueräuber"" ("הפירט") מ-1912 הייתה הבסיס לסרט המוזיקלי מ-1948 הפירט (אנ') מאת סמואל נתנאל בהרמן וקול פורטר, בבימויו של וינסנט מינלי, בכיכובם של ג'ודי גרלנד וג'ין קלי.

פולדה כתב גם מסות וסיפורים קצרים.[2][3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לודוויג פולדה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Sabine Hock, Fulda, Ludwig, Frankfurter Personenlexikon, ‏19.4.2020 (בגרמנית)
  2. ^ משה לזר (עורך), "פולדה, לודוִיג", האנציקלופדיה העברית כ"ז, ירושלים-תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ה, עמ' 369
  3. ^ אברהם שאנן (עורך), "פולדה, לודוִיג", מלון הספרות החדשה העברית והכללית, תל אביב: הוצאת יבנה, 1959, עמ' 590