לודוויג פון בנדק
 | |
| לודוויג פון בנדק | |
| לידה |
14 ביולי 1804 שופרון, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1881 (בגיל 76) גראץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
| מקום קבורה |
Friedhof St. Leonhard  |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית הטרזיאנית |
| השתייכות |
האימפריה האוסטרית |
| תקופת הפעילות | 1822–1866 (כ־44 שנים) |
| דרגה | פלדצוגמייסטר[1] |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הקורפוס ה-4 מפקד הקורפוס ה-2 מפקד הקורפוס ה-8 ראש אגף האפסנאות במטכ"ל מושל הונגריה מפקד הכוחות האוסטרים בוונציה ובהרי האלפים מפקד הכוח האוסטרי בקרב קניגרץ | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
לודוויג אוגוסט ריטר פון בנדק (בגרמנית: Ludwig August Ritter von Benedek), הידוע גם בשמו ההונגרי לאיוש בנדק (בהונגרית: Lovag Benedek Lajos), היה איש צבא אוסטרי מוערך. קרנו ירדה לאחר שב-1866 נוצח בקרב קניגרץ בידי הגנרל הפרוסי הלמוט פון מולטקה הזקן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנדק נולד בשופרון ב-14 ביולי 1804 כבן לרופא. הוא הוכשר באקדמיה הצבאית בווינה, ובשנת 1822 התגייס לצבא האוסטרי, והוצב ברגימנט הרגלים ה-27. בשנת 1835 הועלה לדרגת האופטמן, ובשנת 1840 הועלה לדרגת מיור, ונעשה עוזרו של מפקד הכוחות בגליציה, ובתפקיד זה דיכא התקוממות באזור. בשנת 1843 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, ובשנת 1846 הועלה לדרגת אוברסט.
באוגוסט 1847 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-33 באיטליה, וב-5 באפריל 1848 מונה למפקד חטיבה בת 2 גדודים, ופיקד עליה במהלך מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה. ב-3 באפריל 1849 הועלה בנדק לדרגת גנרל מיור, ומונה לראש אגף האפסנאות של הארמייה השנייה באיטליה. עם פרוץ ההתקוממות בהונגריה נשלח בנדק לשם כראש המטה של גנרל יוזף רדצקי פון רדץ, ולאחר דיכוי ההתקוממות חזר לאיטליה. בשנת 1853 הועלה בנדק לדרגת פלדמרשל-לוטננט, ובשנת 1854 מונה למפקד הקורפוס ה-4 בלמברג. בשנת 1857 החליף בנדק את רדצקי בפיקוד על הקורפוס ה-2, ובאביב 1859 מונה בנדק למפקד הקורפוס ה-8 ולחם עמו במלחמת אוסטריה-סרדיניה. ב-27 במאי 1859 הועלה בנדק לדרגת פלדצוגמייסטר. ב-24 ביוני בעוד הקיסר פרנץ יוזף נחל תבוסה בקרב סולפרינו ניצח בנדק בקרב סן מרטינו, וחיפה על נסיגת שאר הצבא האוסטרי מסולפרינו.
ב-30 בינואר 1860 מונה לראש אגף האפסנאות במטכ"ל, ב-19 באפריל מונה למושל הונגריה, וב-20 באוקטובר מונה למפקד הכוחות האוסטרים בוונציה ובהרי האלפים. ב-18 באפריל 1861 מונה לחבר ברייכסראט - הבית העליון של בית הנבחרים האוסטרי.
המלחמה האוסטרו-פרוסית ואחריתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ המלחמה האוסטרו-פרוסית מונה למפקד צבא האימפריה האוסטרית התפקיד הוצע לו שלוש פעמים בהם דחה את ההצעה. רק עם פרוץ המלחמה והתקדמות הפרוסים לאוסטריה הסכים להתמנות לתפקיד.
מצבה של אוסטריה היה בכי רע בעלות בריתה הנובר, הסן-קאסל וסקסוניה הובסו כולם בידי פרוסיה. אוסטריה קיוותה לקבל תמיכה מצרפת אולם קנצלר הברזל ביסמרק הבטיח לנפוליאון השלישי מצעד ניצחון לכבודו בברלין אם ישמור על עמדה נייטרלית.
בנדק לא הספיק לארגן את כוחותיו והפרוסים פלשו לבוהמיה האוסטרית. האוסטרים נסוגו והצבא הפרוסי ספג אבדות מעטות בלבד. כוח פרוסי גדול עשה את דרכו לכיוון סדובה, משם קיווה שר המלחמה הפרוסי הלמוט פון מולטקה הזקן לחדור לאוסטריה. בנדק ראה את חוסר היעילות של הצבא האוסטרי ואת היעילות של הצבא הפרוסי, והתחנן בפני הקיסר פרנץ יוזף הראשון להפסיק את המלחמה ולעשות שלום עם פרוסיה, אולם הקיסר התעלם ממנו
לבנדק לא נותרה ברירה אלא להמשיך להילחם. שתי ארמיות פרוסיות חנו בסדובה, ואילו לרשותו של בנדק עמדו 190,000 לוחמים אוסטרים ו-25,000 סקסונים. בנדק תכנן להתקיף אותם, וכך לסלק את הכוחות הפרוסים מצ'כיה. בתחילת הקרב נראה שבנדק מנצח בזכות היתרון המספרי, אולם בהמשך ארמייה שלישית בפיקודו של נסיך הכתר פרידריך וילהלם הצטרפה לקרב, וכעת מנו הפרוסים 220,000 לוחמים, ובכך הוכרע קרב קניגרץ לטובת הפרוסים. זמן קצר לאחר מכן נכנעה אוסטריה.
הכישלון מצא את אוסטריה במצב קשה, הקיסר היה עדיין אכול אשמה על שלא שמע לבנדק מלכתחילה, ושאר השרים ומפקדי הצבא חיפשו אדם שעליו יוכלו להפיל את האשמה. בנדק פוטר מתפקידו ב-26 ביולי של אותה שנה, והוא עבר חקירה על נסיבות ההפסד בקרב, שהופסקה לאחר מכן בהוראת הקיסר.
בנדק חי בשלווה עוד 15 שנים, ונפטר בגראץ ב-27 באפריל 1881.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ludwig Ritter von Benedek
- לודוויג פון בנדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לודוויג פון בנדק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מלחמת אוסטריה–פרוסיה (מלחמת שבעת השבועות) | ||
|---|---|---|
| הצדדים הלוחמים ומפקדיהם | 
| |
| קרבות בולטים | הוינרווסר • פודול • נאחוד • טראוטנאו • בורקרסדורף • לאנגנזאלצה • סקאליץ • מינכנגראץ • שווינשנדל • גיצ'ין • קניגרץ • טאוברבישופסהיים • שלום פראג (1866) | |
| ראו גם | איחוד גרמניה • מלחמת העצמאות האיטלקית השלישית | |
