מיסיסיפי (BB-41)

USS מיסיסיפי (BB-41)
USS Mississippi (BB-41)
	USS מיסיסיפי בלב ים, שנות ה-30
	USS מיסיסיפי בלב ים, שנות ה-30
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	צי ארצות הברית
סדרה	אוניות המערכה מסדרת ניו מקסיקו
ציוני דרך עיקריים
מספנה	נורת'רופ גראמן
תחילת הבנייה	5 באפריל 1915
הושקה	25 בינואר 1917
תקופת הפעילות	18 בדצמבר 1917 – 17 בספטמבר 1956 (38 שנים)
אחריתה	נגרטה ב-1957
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת העולם השנייה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 32,514 טון, מקסימלי: 33,530 טון
אורך	190 מטר
רוחב	29.69 מטר
שוקע	9.1 מטר
נתונים טכניים
מהירות	21 קשרים
גודל הצוות	1,081 קצינים ומלחים
טווח שיוט	15,000 ק"מ
הנעה	טורבינות קיטור בהספק 32,000 כוחות סוס (24 מגה-וואט)
אמצעי לחימה
שריון	חגורת השריון: 8–13.5 אינץ' (203–343 מ"מ) ; ברבטות: 13 אינץ' (330 מ"מ) ; צריחי התותחים: 18 אינץ' (457 מ"מ) ; מגדל הניווט: 16 אינץ' (406 מ"מ) ; שריון הסיפון: 3.5 אינץ' (89 מ"מ)
חימוש	12 תותחים בקוטר 14 אינץ' (356 מ"מ) ; 14 תותחים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ) ; 4 תותחים בקוטר 3 אינץ' (76 מ"מ) ; 2 צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ)

אוניית המערכה מיסיסיפי (BB-41/AG-128), הייתה השנייה מסדרת ניו מקסיקו, והייתה הספינה השלישית של צי ארצות הברית שנקראה לכבוד המדינה ה-20. האונייה נבנתה בחברת ניופורט ניוז לבניית ספינות בניופורט ניוז, וירג'יניה. השדרית שלה הונחה באפריל 1915, היא הושקה בינואר 1917, ונכנסה לשירות בדצמבר אותה שנה. היא הייתה חמושה בסוללה של 12 תותחי 14 אינץ' (356 מילימטרים) בארבעה צריחים בעלי שלושה תותחים, והייתה מוגנת בלוח שריון כבד, כאשר חגורת השריון הראשית שלה הייתה בעובי 13.5 אינץ' (343 מילימטרים).

האונייה נשארה במימי אמריקה הצפונית במהלך מלחמת העולם הראשונה, וערכה אימונים כדי לתרגל את הצוות. לאורך שנות ה-20 וה-30, האונייה שירתה בצי האוקיינוס השקט. במאי 1941, בהשפעת מלחמת העולם השנייה והקרב על האוקיינוס האטלנטי, מיסיסיפי ושתי האוניות האחיות שלה הועברו לצי האטלנטי כדי לסייע בהגנה על הספנות האמריקאית באמצעות סיורי הנייטרליות. יומיים לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, מיסיסיפי עזבה את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור לצי האוקיינוס השקט; לאורך כל השתתפותה במלחמת העולם השנייה, היא תמכה בפעולות אמפיביות באוקיינוס השקט. היא הפגיזה את הכוחות היפניים במהלך המערכות באיי גילברט ומרשל ובפיליפינים והפלישות לפלליו ואוקינאווה. הצי היפני תקף את הכוחות האמריקאים במהלך המערכה בפיליפינים, ובקרב מפרץ לייטה לאחר מכן, מיסיסיפי השתתפה בקרב מצר סוריגאו, הקרב האחרון של אוניות המערכה בהיסטוריה.

לאחר המלחמה, מיסיסיפי הוסבה לספינת אימונים של ירי, ושימשה גם לבדיקת מערכות נשק חדשות. אלה כללו את טיל RIM-2 טרייר וטיל AUM-N-2 Petrel בסופו של דבר היא הושבתה ב-1956 ונמכרה לגריטת ספינות בנובמבר אותה שנה.

תכנון

מיסיסיפי הייתה באורך כולל של 624 רגל (190 מטרים), רוחב של 97 רגל 5 אינץ' (29.69 מטרים) ושוקע של 30 רגל (9.1 מטרים). הדחק האונייה היה 32,000 טונות ארוכות (32,514 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 33,000 טונות ארוכות (33,530 טונות) במעמס קרבי מלא. האונייה הונעה על ידי טורבינות קרטיס בעלות ארבעה צילינדרים ותשעה דוודי Babcock & Wilcox המופעלים על ידי נפט בדירוג של 32,000 כוחות סוס (24,000 קילוואט), שהעניקו לה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). לאונייה היה טווח שיוט של 8,000 מיילים ימיים (15,000 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). הצוות שלה מנה 1,081 קצינים ומלחים. בעת בנייתה, הותקנו לה שני תרני סריג עם צמרות נקודתיות עבור סוללת התותחים הראשית. חגורת השריון הראשית הייתה בעובי 8–13.5 אינץ' (203–343 מילימטרים), בעוד הסיפון המשוריין הראשי היה בעובי עד 3.5 אינץ' (89 מילימטרים). בצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 18 אינץ' (457 מילימטרים) על ברבטות בעובי 13 אינץ' (330 מילימטרים). במגדל הניווט היו דפנות בעובי 16 אינץ' (406 מילימטרים).

האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 14 אינץ' (356 מ"מ) /50 קליבר בארבעה צריחים בעלי שלושה תותחים על קו האמצע, ממוקמים בשני זוגות ירי-על לפני ומאחורי המבנה העילי. שלא כמו אוניות מערכה אמריקאיות קודמות עם צריחים משולשים, הצריחים הללו כללו שלושה קנים נפרדים, בכך שכל קנה יכול היה להתרומם באופן עצמאי. הסוללה המשנית כללה 14 תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ) /51 קליבר המורכבים בקזמטים בודדים המקובצים במבנה העילי באמצע האונייה. בתחילה, האונייה הייתה אמורה להיות מצוידת ב-22 תותחים, אך חוויות בים הצפוני במהלך מלחמת העולם הראשונה הוכיחו כי התותחים הנוספים, שהיו ממוקמים בגוף האונייה, היו בלתי שמישים בשום מצב מלבד בים רגוע. כתוצאה מכך צופו הקזמטים כדי למנוע הצפה. הסוללה המשנית הוגדלה עם ארבעה תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ)/50 קליבר. בנוסף, מיסיסיפי הרכיבה גם שני צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים), שקועים בגוף, אחד בכל צד רוחב.

שינויים

מיסיסיפי עברה מודרניזציה רבה בתחילת שנות ה-30. הטורבינות המקוריות שלה הוחלפו בדגמי גיר חדשים שיוצרו על ידי וסטינגהאוס, והיא קיבלה שישה דוודים אקספרס שתוכננו על ידי לשכת ההנדסה. זה שיפר את הביצועים שלה למהירות מרבית של 22 קשרים (41 קמ"ש) מ-40,000 כוחות סוס (30,000 קילוואט). גם החימוש שלה תוקן, כאשר צריחי הסוללה הראשיים שונו כדי לאפשר הגבהה ל-30 מעלות, מה שהרחיב מאוד את טווח התותחים. שניים מתותחי ה-5 אינץ' הוסרו, והותקנו שמונה תותחי נ"מ בקוטר 5 אינץ'/25 קליבר. היא קיבלה תוספת של 2 אינץ' (51 מילימטרים) סיפון משוריין, וההגנה התת-ימית שלה שופרה. שני תרני הסריג הוסרו; במקום התורן הקדמי נבנה גשר מגדל כבד ובמקום התורן הראשי הוקם תורן עמוד תאורה. שינויים אלו הגדילו מאוד את ההדחק שלה, ל-33,420 טונות ארוכות (33,960 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-36,157 טונות ארוכות (36,737 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה גדל באופן משמעותי, ל-1,443.

בתחילת 1945, בזמן תיקון עקב נזקי קרב, קיבלה מיסיסיפי סוללה משנית חדשה. התותחים הישנים בקוטר 5 אינץ'/51 קליבר הוסרו, ושמונה תותחי נ"מ נוספים בקליבר 25 הותקנו, יחד עם 13 צריחים מרובעים של תותחי בופורס בקוטר 40 מ"מ (1.6 אינץ') ו-40 תותחי אורליקון בקוטר 20 מ"מ (0.79 אינץ'). כדי לפצות על תוספת המשקל, הוסר מגדל הניווט המשוריין של האונייה.

היסטוריית שירות

השדרית של מיסיסיפי הונחה ב-5 באפריל 1915 בחברת בניית הספינות של ניופורט ניוז בניופורט ניוז, וירג'יניה. היא הושקה ב-25 בינואר 1917, ולאחר שסיימה את עבודת האבזור, נכנסה לשירות בצי האמריקני ב-18 בדצמבר 1917. קפטן ג'וזף לי ג'יין שימש כמפקד הראשון של האונייה. לאחר שסיימה ניסויים ימיים מול וירג'יניה, מיסיסיפי עזבה את ארצות הברית ב-22 במרץ 1918 למפרץ גואקנאיבו בקובה, שם ערכה אימונים נוספים. מ-1919 עד 1921 שימש ויליאם א. מופט כמפקד האונייה. ב-31 בינואר 1919 היא עזבה לסבב אימונים נוסף באיים הקריביים. לפני תחילת תמרוני הצי במרץ, נבנה סיפון טיסה על גבי צריח הירי הקדמי של מיסיסיפי, ובמהלך התמרונים באותה שנה, היא הפעילה מטוס מסוג הנריוט HD.1. האונייה שיגרה את המטוס שלוש פעמים במהלך התמרונים, אך מכיוון שלא היו לה מתקני נחיתה, הטייס נאלץ לנחות בחוף ולאחר מכן להעמיס אותו בחזרה על סיפון הטיסה. מאוחר יותר באותה השנה, היא חזרה להמפטון רודס, וירג'יניה, שם החלה בשייט בין בוסטון לניו יורק.

מיסיסיפי שובצה לאחר מכן בצי האוקיינוס השקט והיא עזבה בהתאם את החוף המזרחי ב-19 ביולי. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 חזרה האונייה לקריביים באופן שגרתי לאימוני חורף. שניים מתוך 14 תותחי 5-אינץ'/51 קליבר המקוריים הוסרו ב-1922. במהלך בעיית הצי I, שהתקיימה בפברואר 1923, הטביעה מיסיסיפי את אוניית המערכה פרה-דרדנוט איווה (BB-4), ופגעה בה לראשונה עם תותחי ה-5 אינץ' שלה בטווחים שבין 8,000–10,000 יארד (7,300–9,100 מטרים) לפני ירי מטח של פגזי 14 אינץ' שפגע באיווה באמצע האונייה וגרם נזק קטלני. במהלך תרגיל הירי, נעשה לראשונה שימוש במטוסי תצפית כדי לסייע לכוון תותחים של אוניית מערכה אמריקאית בתרגיל גדול.

תוך כדי אימון ירי ליד סן פדרו ב-12 ביוני 1924, אירע פיצוץ בצריח התותח מס' 2 בירי קדימה. האש שנוצרה חנקה 44 מאנשי צוות הצריח. עם החזרה לנמל אבק השריפה שעדיין היה בתותח מס' 5, התותח שנותר בצריח, התפוצץ והרג ארבעה מחברי צוות החילוץ. הפגז שהיה בתותח פספס בקושי את ספינת הנוסעים ייל. זה היה, בזמנו, האסון הקטלני ביותר בזמן שלום בתולדות הצי.

היא עזבה את סן פרנסיסקו ב-15 באפריל 1925 למשחקי מלחמה שנערכו מחוץ להוואי, ולאחר מכן יצאה לשייט לאוסטרליה, וחזרה לקליפורניה ב-26 בספטמבר. האונייה חזרה לחוף המזרחי בתחילת 1931 למודרניזציה גדולה במספנת הצי של נורפוק שהחלה ב-30 במרץ. שיפוץ זה שינה באופן משמעותי את פרופיל האונייה על ידי הסרת תורן הסריג הקדמי והאחורי המקורי. הראשון הוחלף במגדל. המודרניזציה כללה גם החלפה של תותחי נ"מ קודמים בקוטר 3 אינץ'/50 קליבר בשמונה תותחי 5 אינץ'/25 קליבר. תרגילי אימון נוספים התבצעו בספטמבר 1933. ב-24 באוקטובר 1934 היא עברה דרך תעלת פנמה בדרכה חזרה לצי האוקיינוס השקט, שם נשארה עד אמצע 1941, מלבד הפלגות החורף הרגילות באיים הקריביים.

בשלב זה, פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה, והולידה את המערכה באוקיינוס האטלנטי. בתגובה, הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט יזם את סיורי הנייטרליות כדי להגן על הספנות האמריקאית. ב-7 במאי 1941, אדמירל הרולד ריינפורד סטארק, ראש המבצעים הימיים, העביר את מיסיסיפי, אוניות המערכה איידהו וניו מקסיקו, נושאת המטוסים יורקטאון, ארבע סיירות קלות ושתי שייטות משחתות לאוקיינוס האטלנטי כדי לתגבר את סיורי הנייטרליות. ב-15 ביוני, מיסיסיפי חזרה לנורפוק, שם התכוננה לערוך את הסיור הראשון שלה בצפון האוקיינוס האטלנטי, שכללה ליווי שיירה מניופורט, רוד איילנד להוואלפיורדור, איסלנד. היא החלה במשימת ליווי נוספת של שיירה ב-28 בספטמבר, גם היא לאיסלנד. מיסיסיפי נשארה שם עד נובמבר כדי להגן על הספנות האמריקאית באזור. בתקופה זו שובצה ל"סיירת הלבנה", קבוצת משימה מיוחדת, יחד עם שתי אוניות המערכה האחרות וזוג סיירות כבדות.

מלחמת העולם השנייה

ב-9 בדצמבר, יומיים לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, מיסיסיפי עזבה את איסלנד, לכיוון זירת האוקיינוס השקט. היא הגיעה לסן פרנסיסקו ב-22 בינואר 1942, שם ערכה אימונים וליוותה שיירות לאורך החוף המערבי במהלך שבעת החודשים הבאים. החל ממאי 1942, התותחים המקוריים בקוטר 5 אינץ'/51 קליבר של הסוללה המשנית הוסרו כדי לפנות מקום למקלעים נגד מטוסים. ב-6 בדצמבר היא ליוותה שיירה של ספינות חיילים לפיג'י, וחזרה לפרל הארבור ב-2 במרץ 1943. המבצע הקרבי הגדול הראשון שלה החל ב-10 במאי, כשעזבה את הוואי כדי לתמוך בשחרור האיים האלאוטיים. היא הפגיזה את קיסקה ב-22 ביולי, וחיל המצב היפני נסוג מהאי כמה ימים לאחר מכן. לאחר סיום המערכה, מיסיסיפי חזרה לסן פרנסיסקו לשיפוץ. ב-19 באוקטובר היא עזבה את סן פדרו כדי להצטרף לצי הפלישה שיתקוף את איי גילברט. במהלך המערכה באיי גילברט ומרשל ב-20 בנובמבר, בזמן שמיסיסיפי הפגיזה את מאקין, אירע שוב פיצוץ בצריח מספר 2 שלה, והפעם נהרגו 43 אנשי צוות. לאחר תיקונים, היא המשיכה במערכה, והפגיזה את קווג'לין ב-31 בינואר 1944, את טארואה ב-20 בפברואר ואת ווטייה ב-21 בפברואר. ב-15 במרץ, היא הפגיזה עמדות יפניות ב-Kavieng שבאירלנד החדשה, לפני שחזרה לארצות הברית לשיפוץ במפרץ פיוג'יט. שיפוץ זה הגדיל את מספר תותחי ה-5 אינץ'/25 קליבר משמונה לארבעה עשר.

לאחר שחזרה לצי, סיפקה מיסיסיפי תמיכה בירי לנחתים שעלו לחוף בפלליו, והפגיזה עמדות יפניות ב-12 בספטמבר, שלושה ימים לפני הנחיתה. היא נשארה שם, הפגיזה את האי במשך שבוע, לפני שהמשיכה למנוס, שנכבשה לאחרונה על ידי כוחות אמריקאים. היא הוקצתה לצי הפלישה לפיליפינים תחת אדמירל משנה ג'סי ב' אולדנדורף, מיסיסיפי עזבה את מנוס ב-12 באוקטובר והגיעה ליד לייטה ב-19, כשהחלה בהפגזת החוף. במהלך קרב מפרץ לייטה, בליל 24 באוקטובר, מיסיסיפי ושאר אוניות המערכה של הפגזת החוף הביסו באופן מכריע את הכוח הדרומי היפני בפיקודו של תת-אדמירל שוג'י נישימורה בקרב מצר סוריגאו. במהלך הקרב, ספינות המלחמה היפניות לא הצליחו לזהות את כלי השיט האמריקאיים עם המכ"ם שלהם. בנוסף, המצר הצר אילץ את היפנים להפליג בשורה קדימה, בעוד מיסיסיפי ושאר אוניות המערכה הוצבו בכניסה, שם הם יכלו לירות מטחי דופן. כתוצאה מכך, נישימורה לא היה מסוגל להימנע מחציית ה-T שלו. בפעולה שלאחר מכן גרמו משחתות אמריקאיות נזק כבד לכוח היפני, אשר הושמד אז באש המרוכזת מאוניות המערכה. מיסיסיפי, שהייתה מצוידת במכ"ם ישן יותר של בקרת אש, התקשתה לזהות מטרות בחושך, ולכן ירתה רק מטח אחד של 12 תותחים, לאחר שאולדנדורף נתן את ההוראה להפסיק את האש. המטח הזה היה הירי האחרון בקרב, והתברר כפעם האחרונה שאוניית מערכה ירתה בתותחיה לעבר אוניית מערכה אחרת.

מיסיסיפי נשארה מחוץ ללייטה, סיפקה תמיכה בירי עד 16 בנובמבר, אז נסוגה לאיי אדמירליטי כדי לערוך הכנות למבצע הבא. ב-28 בדצמבר היא חזרה ללייטה, ועגנה במפרץ סן פדרו. האונייה החלה להפגיז עמדות יפניות באי לוזון ב-6 בינואר 1945. במהלך ההפגזה, קמיקזה יפני פגע באונייה, אך היא נשארה בעמדה, והפגיזה את ההגנות היפניות, עד 10 בפברואר, אז נסוגה לפרל הארבור לצורך תיקונים. היא חזרה לשירות בזמן כדי להצטרף לצי הפלישה שתקף את אוקינאווה, והגיעה אל Nakagusuku Wan ב-6 במאי. היא הפגיזה את מצודת שורי, וגרמה נזק כבד לנקודת חוזק מרכזית בקו ההגנה היפני. קמיקזה אחר (זוהה בתחילה כמטוס ידידותי) פגע באונייה ב-5 ביוני, אך היא נשארה בפעולה מול אוקינאווה עד 16 ביוני. ביולי 1945 היא ביצעה תיקונים ב-USS ABSD-5, מבדוק יבש צף לתיקון. לאחר שממשלת יפן הודיעה על כניעה, מיסיסיפי יצאה למפרץ סגאמי, הונשו, כחלק מכוח הכיבוש, והגיעה לשם ב-27 באוגוסט. היא נכחה במהלך החתימה על מסמכי הכניעה ב-2 בספטמבר במפרץ טוקיו. ארבעה ימים לאחר מכן, היא עזבה את מימי יפן, לכיוון ארצות הברית. היא הגיעה לנורפוק ב-27 בנובמבר.

קריירה לאחר המלחמה

עם הגעתה לנורפוק, האונייה הוסבה לספינת אימונים של תותחנים, וקיבלה את מספר הגוף AG-128 ב-15 בפברואר 1946. בהפניות מסוימות מספר גוף האונייה שלה ניתן כ-EAG-128. החימוש שתוכנן בתחילה כספינת אימונים היה שונה במקצת מזה שהותקן בפועל. צריח מס' 1 הוחלף בצריח תותחים דו-תכליתיים תאומים בקוטר 6 אינץ' (152 מ"מ)/47 קליבר, זהה לאלו שהותקנו בסיירות הקלות מסדרת וורססטר. צריחים מס' 2 ומספר 3 של תותחי 14 אינץ' הוסרו, אך צריח מס' 4 נשמר בתחילה. שלוש צריחי תותחים דו-תכליתיים בקוטר 5 אינץ' (127 מ"מ)/38 קליבר, שני צריחי תותחים דו-תכליתיים בודדים בקוטר 5 אינץ'/54 קליבר (כמו על נושאות המטוסים מסדרת מידוויי), שני צריחי תותחים תאומים בקוטר 3 אינץ' (76 מ"מ)/50 קליבר, ושני צריחים מרובעים של תותחי בופורס בקוטר 40 מ"מ הותקנו. כלי נשק נוספים שהוצעו אך לא צוידה בהם כללו שני צריחי תותחים תאומים בקוטר 5 אינץ'/54 קליבר ושני צריחי תותחים תאומים בקוטר 3 אינץ'/70 קליבר, אך צריח התותחים התאומים בקוטר 5 אינץ'/54 קליבר (יועד במקור לאוניות המערכה מסדרת מונטנה) מעולם לא נכנסו לשירות וצריח התותחים בקוטר 3 אינץ'/70 קליבר לא היה מוכן עד 1956. כמו כן, צריח תותחים מהירים משולש בקוטר 8 אינץ'/55 קליבר כמו בסיירות הכבדות מסדרת דה מוין הוצע במקום צריח התותחים 14 אינץ' מספר 3, אך היא לא צוידה בהם. לא ברור אם הוצע להתקין סוללה מעורבת של תותחי אורליקון 20 מ"מ בצריחים מרובעים, תאומים ויחידים.

מיסיסיפי שופצה במספנת הצי של נורפוק מנובמבר 1945 עד אפריל 1948. בתקופת השיפוץ היא שימשה כאוניית הדגל של כוח הפיתוח המבצעי בין 18 במרץ ל-15 במאי 1947, וכאוניית הדגל של כוח אוניות המערכה והסיירות של הצי האטלנטי (COMBATCRULANT) בין 11 ביוני ל-14 ביולי 1947. באפריל 1947 היא החליפה למעשה את ויומינג כספינת אימונים נגד מטוסים, כאשר ויומינג עגנה במזח מול מיסיסיפי וחלק הארי של הצוות של ויומינג "חצה סיפון" למיסיסיפי. לאחר שיצאה מהשיקום שירתה בכוח הפיתוח המבצעי, ביצעה ניסויי נשק וסייעה בהערכת מערכות נשק חדשות. באונייה היו שני משגרי טילי RIM-2 טרייר חדשים שהותקנו ב-1952 כאשר צריח מספר 4 הוסר, העבודה הסתיימה ב-9 באוגוסט במספנת הצי של נורפוק. ירי הניסוי הראשון של טיל טרייר הנישא באונייה התרחש ב-28–29 בינואר 1953 ליד קייפ קוד. מיסיסיפי ניסתה מאוחר יותר את טיל הפטרל, נשק נתמך מכ"ם, בפברואר 1956. ב-17 בספטמבר, מיסיסיפי הושבתה בנורפוק, נמכרה לגרוטאות לבית לחם סטיל ב-28 בנובמבר, ולאחר מכן נגרטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיסיסיפי בוויקישיתוף