מסדר הירונימוס הקדוש או מסדר סן חרונימו או הנזירים ההירונימים (בלטינית: Ordo Sancti Hieronymi, בקיצור O.S.H. בספרדית: Orde de San Jerónimo) הוא מסדר נזיריםרומי-קתולי המשתייך לקבוצת המסדרים המצייתים לתקנון של אוגוסטינוס הקדוש ושקיבל השראה ומופת ממדמותו של הנזיר והמלומד הירונימוס שחי במאה החמישית
המסדר הוקם בקסטיליה, בספרד במאה ה-14 על ידי פדרו פרננדס פצ'ה ופרננדו יאנס פיגרואה.
המסדר זכה בשנת 1373 לאישור אפיפיורי מידי גרגוריוס האחד עשר ששהה באותה תקופה באביניון.
המסדר פועל רק בחצי האי האיברי - בספרד וב פורטוגל והיה קשור מאוד למונרכיות ששלטו במדינות אלה.
תקנון המסדר דורש מהנזירים לנהל חיים אדוקים של התבודדות ושתיקה, עמל ותפילה וחזרה בתשובה ושואף להשגת איחוד מיסטי עם אלהים.
הנזירים ההירונימים לובשים טוניקה לבנה עם סקפולר חום עם ברדס חום וגלימה בצבע חום.
בשנת 1415 21 מנזרים התאחדו כדי להקים את מסדר הירונימוס הקדוש.
כמושב הראשי של המסדר נבחר מנזר סן ברטולומאו בלופיאנה במחוז גואדלחרה שבספרד. נזירי אותו מנזר התפרסמו בחייהם הפשוטים והסגפניים. מלכי ספרד
עודדו את המסדר והטילו על נזיריו עבודות ממלכתיות.
בשנת 1516 נשלחו חברי המסדר למושבות החדשות באמריקה כשבראשם עמד לואיס דה פיגרואה.
בולטים בחשיבותם המנזר המלכותי סנטה מריה דה גוואדלופה בקסרס, המנזר המלכותי גברתנו מפרסדלווה על יד ברוגוס, המנזר יוסטה שבו פרש הקיסר קרל החמישי אחרי התפטרותו, מנזר גברתנו של הניצחון בסלמנקה, המנזר סן חרונימוס המלכותי במדריד, הנמצא סמוך לארמון בואן ריטירו ומעל הכל, מנזר הארמון אל אסקוריאל, שנבנה על ידי פליפה השני כמנזר, פנתיאון מלכותי, כנסייה (כיום בזיליקה) וארמון.
בנוסף לנזירים גברים הצורפול מסדר הירונימוס הקדוש גם נשים. ביניהן התפרסמו בצניעותם ובנדבנותם מריה גראסיה ומאיור גומס.
האח פדרו פרננדס פצ'ה ייסד בשנת 1374 את המנזר לנשים סנטה מריה דה לה סיסלה שבקרבת טולדו. הנזירות של המסדר מכבדות את אותו התקנון כמו הגברים, בעקבות פאולה הקדושה מרומא ובתה, יוליה אוסטוכיה הקדושה ששהלכו אחרי הירונימוס הקדוש.
בימינו מפורסמות הנזירות ההירונימיות של גארוביאס בכישוריהם בתחום המגדנאות, במיוחד בעשיית עוגות חביצה ועוגות שקדים.
הנזירים ההירונימים הגיעו גם לפורטוגל וכמו בקסטיליה, נהנו בה מחסדי המלכים שהעריכו את אורח חייהם הסגפני ואת רוח החזרה בתשובה ששררה בקרבם. המלך מנואל הראשון בנה להם את המנזר שנודע כמנזר ההירונימים מבלם או מרים הקדושה מבלם בליסבון, אחד מפסגות הסגנון המנואלי. מנזר זה קיבל מעמד של פנתאון מלכותי.
בשנת 1833 נסגר המסדר על ידי השלטון האזרחי ופעילותו בפורטוגל פסקה.
במהלך המאה ה-19 סבל מסדר הרונימוס הקדוש מאותן התמורות והטלטלות שעברו כל מסדרי הנזירים בספרד. הן כללו בשנים 1813-1808 בשנים 1820–1823 וב-1836. הפקעות נכסים וסגירת מנזרים רבים
במסגרת הרפורמות משנת 1836 נסגר המסדר של הירונימוס לחלוטין על 46 מנזריו אלף נזיריו הוצאו מחוץ לכותלי המנזרים.
כמו בפרטורגל בשנת 1833, כל נכסי המסדר הופקעו ועברו לידי אוצר המדינה. לעומת זאת המשיכו הנזירות ההירונימיות את פעילותן ונאבקו למען תחיית הענף הגברי של המסדר. בשנת 1925 הן השיגו מהכס הקדוש החלטה לאפשר הקמתו מחדש של מסדר. המסדר עבר בהמשך קשיים נוספים קשורים למדיניות החילונית של הרפובליקה הספרדית השנייה אחרי שנת 1931, למלחמת האזרחים ובעיות פנימיות שנמשכו עד שנת 1969 כשהוקם מנהל כללי של מסדר. כיום בענף הגברי של המסדר פעילים רק 10 נזירים (2017) ורק שלושה מהם חיים במנזר משלהם - מנזר מרים הקדושה מפאראל בסגוביה. לנזירות ההירונימיות 17 מנזרים - ביניהם מנזר פאולה הקדושה בסביליה.
מסדר הירונימוס הקדוש רואה עצמו מסדר המתמקד בהתבוננות והמקבל השראה מחייו של הירונימוס הקדוש כמופת ליישום דרכו של ישו אל השלמות. בשעות הבוקר עסוקים הנזירים והנזירות בעבודה. את שעות הערב הם מקדישים לתרגילי התבוננות, לתפילות, קריאה ולימוד.
עבודת האל נעשית על ידי השתתפות במיסה ובליטורגיית השעות
מנזר הירונימוס הקדוש מגיסנדו (סן חרונימו דה גיסנדו) באל טיימבלו, במחוז אווילה- פעל ב-1375–1835
מנזר מרים הקדושה מאניאגו (סנטה מריה דה אניאגו) בוייהנואבה דה דוארו במחוז ואליאדוליד - פעל ב-1376–1382
מנזר מרים הקדושה ממחוראדה (סנטה מריה דה מחוראדה) באולמדו, מחוז ואליאדוליד - 1396–1835
מנזר גברתנו מפראדו (נוסטרה סניורה דל פראדו) בואליאדוליד, 1835-1441
מנזר הירונימוס הקדוש מאספחה (סן חרונימו דה אספחה) בגיחוזה, מחוז סוריה - 1401–1835
מנזר מרים הקדושה מארמדייה (סנטה מריה דה ארמדייה) בקוחסס דל מונטה, מחוז ואליאדוליד - 1402–1835
המנזר המלכותי של גברתנו מפרס דה פאל (נואסטרה סניורה דה פרס דה פאל) בויאטורו, מחוז בורגוס - 1404–1835
מנזר יוחנן הקדוש מאורטגה (סן חואן דה אורטגה) בבאריוס דה קולינה מחוז בורגוס, מנזר לקנוניקים אוגוסטינים מהמאה -ה-12, 1835-1432
מנזר מיכאל הקדוש מן ההר (סן מיגל דל מונטה) במירנדה דה אברו, במחוז בורגוס 1398–1835
מנזר גברתנו ממונטאמרטה והירונימוס הקדוש (נואסטרה סניורה דה מונטאמרטה/דה סן חרונימו) במונטאמרטה, מחוז סמורה - 1407–1434
מנזר לאונרד הקדוש /מכללת הירונימוס הקדוש (סן לאונרדו/סן חרונימו) באלבה דה טורמס, במחוז סלמנקה, - השתייך למסדר פרמונטרה מה מאה ה-12; מסדר הירונימוס הקודש בשנים 1442–1835
מנזר מרים הקדושה מפאראל (סנטה מריה דל פאראל) בסגוביה, 1925/1835-1447
מנזר הירונימוס הקדוש של גברתנו של הניצחון (סן חרונימו דה נואסטרה סניורה דה לה ויקטוריה) במיראט, מחוז סלמנקה - 1490–1835
המכללה המינורית גברתנו מגוואדלופה (קולחיו מנור דה נואסטרה סניורה דה גוואדלופה) בסלמנקה 1511–1835
מנזר מרים הקדושה של הרחמים (סנטה מריה דה לה פיידאד) בוואלדבסטוס, מחוז פלנסיה - 1515–1835
מנזר הירונימוס הקדוש (סן חרונימו) בסאמורה, 1535-1534
מנזר הירונימוס הקדוש (סן חרונימו) בבנאוונטה, מחוז סאמורה - 1528–1835
מנזר מרים הקדוש של ישוע (סנטה מריה דה חסוס) סטרבארה, מחוז סאמורה 1559–1579
מנזר הירונימוס הקדוש של ישוע (סן חרונימו דה חסוס) באווילה - 1609–1835
רמון פאנה - המיסיונר והאתנולוג הראשון של אמריקה, מחבר הספר "Relación acerca de las antigüedades de los indios (1498) על אודות המיתולוגיה, הדת והתרבות של האינדיאנים "טאינו", הנחשב גם כספר האמריקאי הראשון