מפלגת צומת

צומת

מדינה	ישראל
שם רשמי	צומת-התנועה לציונות מתחדשת
מייסד	רפאל איתן
מנהיגים	רפאל איתן, משה גרין, אורן חזן
תקופת הפעילות	1984–הווה (כ־40 שנה)
אפיון	מפלגת התיישבות וחקלאות
אידאולוגיות	שמרנות לאומית, ציונות רוויזיוניסטית, ליברליזם כלכלי, פופוליזם ימני
כנסות	11 - 14
ממשלות	24, 27
אותיות	ץ (11–13, 15 ו-18) צ (16) כץ (17) זץ (21, 22, 23* ו-25) *נרשמה לבחירות לכנסת ה-23 אך פרשה לפני הבחירות
שיא כוחה	8 מנדטים (הכנסת ה-13)
שפל כוחה	לא עברה את אחוז החסימה.
נוצרה מתוך	נוצרה כמפלגה עצמאית, בהמשך נוצרה מחדש מתוך הליכוד
התמזגה לתוך	התחיה-צומת, התחיה, עצמאית, הליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת, כיום עצמאית
מיקום במפה הפוליטית	ימין
tsomet.co.il

צומת היא מפלגה ימנית חילונית שהוקמה בשנת 1983 על ידי הרמטכ"ל הפורש, רפאל איתן. המפלגה הגיעה לשיא כוחה בכנסת השלוש עשרה, אז מנתה שמונה ח"כים. בבחירות לכנסת החמש עשרה שהתקיימו ב-1999 לא עברה המפלגה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת ה-24 התמודדה המפלגה כמייצגת המרחב הכפרי, התיישבות וחקלאות.

היסטוריה

רפאל איתן פרש מצה"ל ב-19 באפריל 1983 ובאוגוסט 1983 לאחר שפשט את מדיו החליט איתן להקים תנועה "על מפלגתית" יחד עם פעילים מחוג עין ורד וחוג בן-גוריון של מפלגת העבודה^[1] ואנשי ההתיישבות העובדת^[2]. ב-30 באוקטובר 1983 התקיים כנס היסוד של התנועה שנקרא צומ"ת - ציונות מתחדשת^[3]. בין תומכי התנועה נמנו אבא גפן, צבי שילוח, יאיר שפרינצק^[4] ואליעזר כהן. בתחילה טען איתן שהתחיה אינה יכולה להגיע לציבורים רחבים בגלל תדמיתה^[5], והותיר את שאלת ההשתתפות בבחירות עמומה. באפריל 1984 החליטה מזכירות צומת להשתתף בבחירות ולפתוח במגעים לריצה משותפת עם התחייה^[6] וב-25 במאי 1984 הכריזו המפלגות רשמית על הקמת מערך משותף בבחירות לכנסת האחת עשרה^[7]. בהסכם נקבע כי בני המיעוטים יחויבו בשירות לאומי או בשירות צבאי ובמקביל לוותר על זכות הצבעתם לכנסת, לא לעבור לסיעה אחרת, לפרוש מהכנסת אם אחד מן החברים יקבל תפקיד ציבורי, לוותר על זכויות היתר המגיעות לחבר כנסת ולא לנצל את החסינות של חבר הכנסת.

ביוני 1986 התאחדו התנועות למפלגה אחת - התחיה. בתחילת דצמבר 1987 פרש איתן מהסיעה המאוחדת על רקע ויכוחים אידאולוגיים וטקטיים עם ח"כ גאולה כהן, מבכירי מפלגת התחייה. ראש המערך המשותף לשתי המפלגות, יובל נאמן, ניסה לתווך בין השניים, אך הקרע בין מחנה איתן למחנה כהן היה בלתי ניתן לאיחוי. איתן הכריז על הקמתה המחודשת של צומת במושב עין-חרוד והחלה להכין את מפלגתו, שהייתה סיעת יחיד לבחירות לכנסת ה-12. תהליך הפרישה של איתן מן המערך המשותף עם התחיה, לווה בטונים צורמים. התחיה דרשה מאיתן לפנות לה את מקומו בוועדת החוץ והביטחון וסירבה להתחלק עם צומת במימון המפלגות.

צומת התמודדה באופן עצמאי בבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988. במצע צומת לכנסת ה-12, נושא ארץ ישראל השלמה לא היה מרכזי, אלא הוצב כאחד מתוך שורה של נושאים חברתיים, שלטוניים וכלכליים. עם התקרב הבחירות הלך ותפס המסר הביטחוני את קדמת הבמה, כמו אצל מפלגת התחיה. המסר הניצי של צומת התבלט מעל לכל השאר. המילה "טרנספר" לא הופיעה במצע, אך רוח הדברים העביר מסר: עידוד ילודה במגזר היהודי ובמקביל מתן הקלות על ערבים שירצו לעזוב את הארץ. ההבדל המרכזי בין צומת לתחיה, היה בנושא דת ומדינה, צומת כמפלגה חילונית תמכה בהפרדת הדת מן המדינה, בשעה שהתחיה ראתה בדבר אסון לאומי.

בבחירות אלו זכתה לשני מנדטים והיוותה הפתעת הבחירות, כיוון שעל פי הסקרים הרשימה לא הייתה צפויה לעבור את אחוז החסימה. צומת היוותה חלק מגוש הימין, אך לא הצטרפה לממשלת האחדות בראשות שמיר . ב-1990, לאחר "התרגיל המסריח" והקמת ממשלת ימין צרה בראשות שמיר, הצטרפה צומת לממשלה זו ובה מונה יו"ר המפלגה, רפאל איתן ("רפול"), לשר החקלאות. הסיעה החליטה לפרוש מהממשלה לאחר שהליכוד החליט להתנגד להצעת החוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה שבו תמכה צומת.

ב-1992 התמודדה צומת בפעם השנייה (והאחרונה שבה נכנסה לכנסת) כמפלגה עצמאית. בבחירות לכנסת ה-13 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן, על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות. בסקרים אלו נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את היותו רמטכ"ל, את התוכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאו בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן ויהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור^[8]. בתשדירי הבחירות של המפלגה, יצר איתן סיסמה שהפכה לעקרון של הימין כולו בישראל דאז- "שלום תמורת שלום", דהיינו, שלום שאינו תמורת שטחים.

בבחירות לכנסת ה-13 זכתה המפלגה בהישג מרשים של 6.4% מקולות הבוחרים, 8 מנדטים. הסיעה החדשה בכנסת כונתה על ידי התקשורת והציבור "רפול ושבעת הגמדים". בתחילה ניהל רפול משא ומתן להצטרפות לממשלת יצחק רבין והיה ניסיון להקים מערך משותף בין צומת, המפד"ל והמפלגות הדתיות אל מול מרצ והמפלגות הערביות. רבין אף ניסה להקים קואליציה עם המפלגות החילוניות, מרצ וצומת אך, לבסוף צומת נותרה לצד מפלגות הימין ויהדות התורה באופוזיציה.

הישגה של הסיעה הוסבר על ידי פרשנים פוליטיים באכזבת מצביעי הליכוד מהמפלגה ומיצחק שמיר, ומאי הרצון להצביע ליריבתה מפלגת עבודה. כמו כן רבים הושפעו ממסריה הניציים והאנטי דתיים, וכן מהתדמית הנקייה של המפלגה אשר לא לקחה חלק בסחר-מכר הפוליטי בשנת 1990, בעת התרגיל המסריח. רבים מן המצביעים היו אנשים צעירים שהתלבטו בין צומת למרצ. סקר שהזמינה מרצ בשנת 1994, הראה כי לו היו נערכות בחירות היום, צומת הייתה מגדילה את כוחה בחמישים אחוז, בין השאר על חשבון מרצ.

דווקא ההצלחה של צומת בבחירות לכנסת ה-13, שהפכה אותה למפלגה הרביעית בגודלה, סימנה גם את ראשית הקץ שלה. רוב חברי הסיעה היו אנשים שרפאל איתן הכיר באופן מזדמן והדבר הוביל להתפוררות מפלגתו. במחצית הראשונה של הכנסת ה-13, היו עימותים בין איתן, לראש האופוזיציה והליכוד, בנימין נתניהו בשאלה מי יוביל את גוש הימין, אך היריבות ביניהם דעכה עם הזמן. החל משנת 1994, נרשם שיתוף פעולה בין איתן לנתניהו בכל הנוגע לרמת הגולן.

ב-1995 פרשו חברי הכנסת גונן שגב, אסתר סלמוביץ ואלכס גולדפרב מהסיעה והקימו את סיעת יעוד. יעוד הצטרפה לממשלת רבין ותמכה בהסכמי אוסלו ב', פעולה שהובילה לביקורת, שכן אותם אנשים נבחרו על מצע הפוך לחלוטין ממצע הממשלה אליה הצטרפו. לאחר רצח רבין, ניסה שמעון פרס לצרף את סיעת צומת המקוצצת לקואליציה, אך המגעים לכך כשלו.

ב-1996 חברה צומת לליכוד ויצרה את רשימת הליכוד-גשר-צומת, אשר התמודדה במהלך הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה. הדבר הצליח לעכב את דעיכתה של צומת. לאחר שזכה מועמד הרשימה לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, מונה איתן, בהתאם להוראות היועץ המשפטי לממשלה (נגד איתן נוהלה חקירה) ולהסכמי המפלגות, לתפקיד שר החקלאות ופיתוח הכפר והשר לאיכות הסביבה. בכנסת ה-14 מעמדו של איתן החל לצנוח וכך גם כוחה של המפלגה.

צומת פרשה מהרשימה המאוחדת במהלך הכנסת ה-14 ולקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה, היו מגיעים לריצה משותפת עם מפלגות חרות, מולדת ותקומה, במסגרת המערך של האיחוד הלאומי, אך המגעים כשלו. רפול ניסה להשתלב מחדש ברשימת הליכוד, אך גם זה ירד לטמיון. לבסוף צומת התמודדה לכנסת ה-15, עם מצע מאוד מתון ברוח הסכמי אוסלו אך קיבלה רק 4,128 קולות, ולא עברה את אחוז החסימה.

לאחר מותו של איתן

בבחירות לכנסת השש עשרה רצה המפלגה לראשונה ללא רפאל איתן ובראשות משה גרין. רשימה זו זכתה רק ב-2,023 קולות ולא נכנסה לכנסת. בבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006 התמודדה המפלגה פעם נוספת בראשות גרין, קיבלה 1,342 קולות, ושוב לא עברה את אחוז החסימה.

סמליל קודם של המפלגה

ב-30 ביוני 2008 אישרה ועדת הכנסת את הסכם האיחוד שנחתם בין המפלגה לבין סיעת "צדק לזקן", שחבריה פרשו מסיעת גיל. בעקבות האיחוד, זכתה הסיעה למימון מפלגות על פי חוק כיוון שייצגה את צומת. ב-27 באוקטובר אותה שנה אישרה הוועדה את איחוד הסיעה מחדש עם סיעת גיל. אלחנן גלזר, שלא הצטרף לאיחוד המחודש, הקים את סיעת היחיד הדרך הטובה והודיע שהיא מייצגת את צומת. מאוחר יותר באותו יום, עם הודעת נשיא מדינת ישראל שמעון פרס על כישלון המגעים להקמת ממשלה חדשה במקום ממשלתו של אהוד אולמרט שהתפטר, החלה רשמית מערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. ב-26 בדצמבר 2008 חתמה צומת על הסכם איחוד עם הליכוד, אך ההסכם לא מומש וצומת התמודדה שוב לכנסת ברשימה עצמאית בראשות גרין, בה מוקם גלזר במקום השני. במקום הרביעי הוצב גיא רייף, שהיה רב פקד במשטרת ישראל באירועי אוקטובר 2000 וממוזהרי ועדת אור. בבחירות אלו קיבלה המפלגה 1,520 קולות, ושוב לא עברה את אחוז החסימה. המפלגה לא התמודדה בשתי מערכות הבחירות הבאות.

ב-18 בפברואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, התמנה ח"כ אורן חזן לראשות המפלגה לאחר שלא הגיע למקום ריאלי בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד^[9]. בבחירות אלו הוצב משה גרין במקום השני והעיתונאית איילת שליסל, עורכת עלון השבת גילוי דעת שפרשה אף היא מהליכוד. גם בבחירות אלו המפלגה, שקיבלה 2,417 קולות (0.06%) לא עברה את אחוז החסימה. לאחר הכישלון הודיע חזן שהמפלגה תתמודד גם במערכת הבחירות לכנסת ה-22.

בקיץ 2019 נוצרה תנועת מחאה במגזר החקלאי בישראל נוכח הכבדת האכיפה נגד בעלי נחלות במושבים במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, בנוסף למדיניות נוקשה של רשות מקרקעי ישראל נגד החקלאים, פשיעה חקלאית ומדיניות ממשלתית המביאה לצמצום החקלאות העברית במדינה. תנועת המחאה הביאה להקמה בחופזה של תנועה פוליטית שהמודדת לכנסת ה-22 במפלגת צומת תחת הכינוי "צומת התיישבות וחקלאות" כשבראשה משה גרין והיא כוללת, מלבד גיא רייף שהוצב בשנית במקום השישי, אך ורק מועמדים חדשים. המפלגה קיבלה 14,805 קולות (0.33%), יותר מפי 6 מבבחירות הקודמות, אך לא הייתה קרובה לאחוז החסימה.

המפלגה התמודדה באותו מתווה לקראת הבחירות לכנסת ה-23 שנקבעו למרץ 2020, שוב בראשות משה גרין (רייף לא התמודד בבחירות אלו) אך בסוף פברואר 2020 הודיעה על פרישה מהתמודדות ותמיכה בליכוד^[10][11] .

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הודיעה המפלגה כי תתמודד פעם נוספת לכנסת והפעם אף הרחיבה את קהל היעד שלה והכריזה כי היא פונה גם לעצמאים בתל אביב-יפו, למתנחלים ביהודה ושומרון ומבקשת למנות את גרין לשר החקלאות^[12]. בנוסף לכך, יאיר פרג'ון, ראש מועצה אזורית חוף אשקלון לשעבר הצטרף למפלגה והוצב שני ברשימה (אך התפטר ממנה לפני הבחירות). המפלגה קיבלה בבחירות אלו 663 קולות, לא עברה את אחוז החסימה ולא נכנסה לכנסת.

בחירות לרשויות מקומיות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

צומת משתתפת בבחירות לרשויות המקומיות בישראל, אך בהיקף מצומצם.

בבחירות 1993 זכתה המפלגה בשני מנדטים בבחירות למועצת עיריית ירושלים ויוצגה על ידי פרופ' אריאל כהן, שמונה לממלא מקום ראש העיר אהוד אולמרט לענייני טקסים ומחזיק תיק איכות וסביבה, ועל ידי אלי כהן. בנצרת עילית נבחר זאב הרטמן כנציג יחיד מטעם "צומת נצרת עילית" למועצת העיר בבחירות 1993. בחולון נבחרו 2 נציגים בהם רן כרמי בוזגלו. לקראת בחירות 1998 חבר הרטמן לרשימה משותפת עם מולדת וגשר בשם "מולדת-גשר-צומת" שסימנה ץ, שבראשה הרטמן, שאף התמודד לראשות העיר מטעמה. לאחר אישור הרשימה על ידי פקיד הבחירות ערער היועץ המשפטי לממשלה בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליהו מצא, בטענה שבמטרותיה או מעשיה של הרשימה כוללים הסתה לגזענות ויש לפסול את הרשימה לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות)^[13]. מצא לא קיבל את הערעור מחמת הספק, אך בית המשפט העליון קבע שיש תשתית ראייתית מספקת לכך שהרשימה מסיתה לגזענות, קיבל את הערעור ופסל את הרשימה מלהתמודד בבחירות^[14].

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בישראל ב-11 בנובמבר 2008, בטרם התפצלה סיעת צדק לזקן, החליטה הסיעה להתמודד בערים שונות בשם "צומת-צדק לגמלאים"^[15], בין השאר בחיפה^[16] (רשימה שלבסוף לא התמודדה). בסופו של דבר התמודדה רשימת "צומת-צדק לזקן" רק בשדרות (ראש הרשימה בשדרות, ששון שרה, אף התמודד לראשות העיר^[17]) ובגבעתיים^[18], אך רשימות אלו לא עברו את אחוז החסימה^[19].

תנועת נוער

החל עם הצלחת המפלגה בבחירות לכנסת ה-12, החל רפול לפתח את הדור הצעיר. בשנת 1993, קמה תנועת הנוער של צומת בשם "נצח", שפעלה כעמותה על פי משרד החינוך.

אידאולוגיה

מפלגת צומת דגלה בהפרדת דת ומדינה, בשיטת ממשל של רפובליקה נשיאותית, בכלכלה חופשית ובגיוס חובה לכול, כולל החרדים. כן התנגדה צומת לסיסמה "שטחים תמורת שלום" והציבה כאלטרנטיבה את הסיסמה "שלום תמורת שלום". צומת התנגדה בחריפות לוויתורים טריטוריאליים כלשהם במסגרת פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.

נציגי המפלגה בכנסת ומועמדיה בבחירות

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה

כנסת	חברי כנסת/מועמדים	הערות
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת התחיה-צומת	מנדט אחד (מתוך 5 לרשימה כולה): רפאל איתן	ב-2 ביוני 1986 שונה שם הסיעה ל"התחיה". ב-16 בנובמבר 1987 פרש ממנה רפאל איתן. ב-30 בנובמבר 1987 הקים את סיעת היחיד צומת.
הכנסת ה-12 (1988)	2 מנדטים: רפאל איתן, יואש צידון
הכנסת ה-13 (1992)	8 מנדטים: רפאל איתן, גונן שגב, פיני בדש, אליעזר זנדברג, משה פלד, חיים דיין, אסתר סלמוביץ, אלכס גולדפרב	גולדפרב, שגב וסלמוביץ פרשו מהסיעה ב-7 בפברואר 1994 והקימו את סיעת יעוד.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת הליכוד-גשר-צומת	5 מנדטים (מתוך 32 לרשימה כולה): רפאל איתן, אליעזר זנדברג, חיים דיין, משה פלד, פיני בדש	ב-30 בנובמבר 1998 בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים פרש מהכנסת פיני בדש, ששימש במקביל כראש מועצת עומר. החליף אותו דורון שמואלי מהליכוד. ב-23 בפברואר 1999 פרש מהסיעה אליעזר זנדברג על מנת להקים, יחדיו עם חברי כנסת מהליכוד גשר והעבודה, את סיעת ישראל במרכז (מפלגת המרכז). במקביל פרשה גשר מהסיעה המשותפת, ועקב כך שונה שם הסיעה ל"הליכוד-צומת". ב-4 במרץ 1999 פרשו חברי צומת הנותרים מהסיעה המשותפת והקימו את סיעת צומת. באותו היום פרש ממנה משה פלד והצטרף למולדת.
מועמדי המפלגה לכנסת ה-15 (1999)	רפאל איתן, חיים עדיני, חיים דיין (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-16 (2003)	משה גרין, חיים עדיני, זהבה זרחי (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-17 (2006)	משה גרין, יעקב צמח, יעקב אליהו רוזנולד (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-18 (2009)	משה גרין, אלחנן גלזר, דודו שיק, גיא רייף (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-21 (2019)	אורן חזן, משה גרין, איילת שליסל, שרה נעם ארז (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-22 (2019)	משה גרין, רחל גלם, מאיר צפרירי, שלמה שמאי, גיל בן יקר
מועמדי המפלגה לכנסת ה-23 (2020)	משה גרין, שי דיין, יצחק אבוקרט	המפלגה נרשמה אך פרשה מהתמודדות לפני הבחירות
מועמדי המפלגה לכנסת ה-25 (2022)	משה גרין, שביט מס, אלי הליבני (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)

תוצאות בחירות

בחירות	מנהיג	קולות	%	מושבים	+/-	קואליציה/אופוזיציה
1984	רפאל איתן	83,037 כחלק מרשימת התחיה-צומת	4.0 (#3)	1 / 120		אופוזיציה
1988		45,489	2.0 (#10)	2 / 120	1	קואליציה
1992		166,366	6.4 (#4)	8 / 120	6	אופוזיציה
1996		767,401 כחלק מהליכוד-גשר-צומת	25.1 (#2)	5 / 120	3	קואליציה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת צומת
• מפלגת צומת, באתר רשם המפלגות
• סיעת צומת בכנסת השלוש־עשרה, באתר הכנסת

הערות שוליים

1. א. כינרתי, הצטרפות של אנשי חוג ב"ג לצומת - אישית, דבר, 22 בנובמבר 1983
2. תשובה נוסח רפול לשלום עכשיו, דבר, 8 באוגוסט 1983
3. שמעון וייס, התנועה החדשה צומ"ת תשתתף בבחירות הבאות, דבר, 1 בנובמבר 1983
4. חוג ב.ג. בירושלים ויוצאי מפא"י ורפ"י בהתחיה תומכים בצומת, דבר, 3 בנובמבר 1983
5. רפול: התחייה אינה יכולה להגיע לציבור הרחב בגלל תדמיתה, דבר, 13 בנובמבר 1983
6. צומת: נשתתף בבחירות אולי עם התחייה, מעריב, 2 באפריל 1984
7. רפאל מן, התחייה וצומת ירוצו יחד, מעריב, 19 באפריל 1984
8. Daniel Judah Elazar, Shmuel Sandler, Israel at the polls, 1992, Rowman & Littlefield, 1995, pages 87-88
9. חזן יתמודד לכנסת בראש רשימת צומת, באתר ערוץ 7, 18 בפברואר 2019
10. חדשות כיפה, ‏מפלגת 'צומת' פורשת - תתמוך בליכוד, באתר כיפה, 16 בפברואר, 2020 12:53
11. צבי זרחיה, צומת מתקפלת: הסירה את מועמדותה לכנסת ותתמוך בליכוד, באתר כלכליסט, 16 בפברואר 2020
12. בנצי רובין, ‏יו"ר צומת, משה גרין: "נתניהו תקע לנו סכין בגב, צריך מנהיגות אחרת", באתר "סרוגים", 24 בפברואר 2021
13. חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה 1965 [תיקון התשנ"ח (מס' 3)] קובע:
    "39א. רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לרשויות המקומיות לפי חוק זה אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; (2) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה; (3) הסתה לגזענות."
14. רע"א 6709/98 היועץ המשפטי לממשלה נ' רשימת מולדת-גשר-צומת לבחירות לרשויות המקומיות, נצרת-עילית.
15. מיכאל פרוסמושקין, 'צדק לגמלאים' תתמודד בבחירות המונציפאליות, 31 בספטמבר 2008, בפורטל Local.(הקישור אינו פעיל, 9.8.2019)
16. אבי כפירי, זמן חיפה, גמלאי חיפה מתפצלים, באתר nrg‏, 25 ביוני 2008
17. אורי גבאי, הקרב על המועצה, 9 בנובמבר 2008, באתר Sderonot.(הקישור אינו פעיל, 9.8.2019)
18. הבחירות לרשויות: הגמלאים מתעוררים, 11 בנובמבר 2008, באתר מוטק'ה.(הקישור אינו פעיל, 9.8.2019)
19. הגמלאים הכניסו נציגים ל-14 רשויות מקומיות, 13 בנובמבר 2008, באתר מוטק'ה.(הקישור אינו פעיל, 9.8.2019)