מרדכי לימון
 | |
| אלוף מרדכי לימון | |
| לידה |
3 בינואר 1924 פולין |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 2009 (בגיל 85) ניו יורק, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית עלמין כפר שמריהו |
| תאריך עלייה | 1932 |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | מוקה |
| צאצאים |
Nili Limon |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סמנכ"ל משרד הביטחון, ראש משלחת משרד הביטחון בפריז, איש עסקים | |
  | |
מרדכי (מוקה) לימון (3 בינואר 1924 – 16 במאי 2009) היה מפקד חיל הים הישראלי השלישי מדצמבר 1950 עד יולי 1954, ולאחר מכן ראש משלחת משרד הביטחון בפריז.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לימון נולד בפולין ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1932. הוא גדל והתחנך בתל אביב, הצטרף לתנועת השומר הצעיר, אך הורחק ממנה כאשר החל לעסוק בפעילות ימית במסגרת הפלוגה הימית של "הפועל". במסגרת זו למד תחילה חתירה וביולי 1939 עבר קורס מפקדי סירות, בהדרכת שמואל טנקוס ואהרון לישבסקי.
במהלך מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לימון לפלמ"ח ועם הקמת המחלקה הימית (לימים הפלי"ם) הצטרף אליה. הדריך בשני הקורסים הראשונים של המחלקה הימית בשדות ים, אך הגיע למסקנה שאין בכך די, וכי עדיף שיפליג בצי הסוחר כדי לצבור ניסיון ימי מעשי, שיהיה נחוץ כאשר תחודש ההעפלה.
ללא אישורם של הממונים עליו יצא לנמל חיפה ולאחר זמן מה הצליח לעלות כאיש צוות פשוט על ספינת הסוחר "שיקמונה" שהפליגה בדגל בריטי. מאז צאתו מהארץ ועד סוף מלחמת העולם השנייה הפליג ברחבי העולם. בין היתר באוקיינוס השקט, במזרח הרחוק והגיע אף למורמנסק (על סיפון המכלית הנורווגית "סוֹדֶרהוֹלְם") בשיירות שהעבירו אספקה לברית המועצות דרך הים הצפוני.
עם סיום המלחמה הגיע לאלכסנדריה שבמצרים על סיפון מכלית אמריקאית, ומשם חזר לישראל.
בתקופת ההעפלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שובו לארץ ישראל פנה לימון לחבריו בפלי"ם במטרה להצטרף לפעילות ההעפלה, אך מפקדיו בחרו להענישו על שיצא להפלגות בימי מלחמת העולם השנייה ללא אישור. הוא נשלח לעבוד כסבל במפעל המלח. כעבור כמה חודשים, כאשר גבר הצורך באנשי ים מנוסים הוא צורף לעוסקים בהעפלה.
את ספינת המעפילים הראשונה היה עליו להביא ממצרים, אולם המבצע בוטל ברגע האחרון בשל פיצוץ מלון המלך דוד על ידי אנשי האצ"ל והחשש שהבריטים יגלו ערנות רבה, גם לאורך החופים, בעקבות האירוע.
בהמשך פיקד לימון על הבאתן לארץ ישראל של שלוש ספינות מעפילים:
- תיאודור הרצל שהגיעה מצרפת ב-13 באפריל 1947 עם 2,641 מעפילים.
- גאולה שהגיעה מבולגריה מ-2 באוקטובר 1947 עם 1,388 מעפילים.
- כ"ט בנובמבר שהגיעה מצרפת ב-28 בדצמבר 1947 עם 680 מעפילים.
במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת חיל הים הצטרף לימון לשורותיו והתמנה לסגן מפקד אח"י הגנה (ק-20). בהמשך השתתף במבצע שודד, שבמהלכו השתלטו ספינות חיל הים על הספינה "ארג'ירו" שהובילה משלוח נשק צ'כי לערבים. במבצע נתפסו 8,000 רובים צ'כים שהועברו לשימוש צה"ל.
באוקטובר 1948, במהלך פעילות של ספינות חיל הים בחופי דרום ישראל התנהל קרב עם אונייה של הצי המצרי ולאחריו תקפו מטוסים מצריים את הספינות הישראליות. אחד המטוסים המצריים נפגע וכתוצאה מהתפוצצותו נהרג אחד מאנשי הצוות של אח"י הגנה ואחדים נפצעו, בהם לימון. אחרי כשלושה שבועות, כשהחלים מפציעתו, חזר לימון לשרת בים וקיבל את הפיקוד על אח"י וג'ווד (ק-18).
פיקוד על חיל הים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שנתיים שירת לימון בים, וקודם להיות ראש מחלקת המבצעים בחיל הים. בסתיו 1950 הוא פיקד על הכוח הימי בתמרון כלל צה"לי שבו, בין השאר, הנחית חיל הים חטיבת חי"ר ב"חוף אויב". ב-14 בדצמבר 1950 מונה לימון למפקד חיל הים הישראלי בגיל 26, והיה לאלוף הצעיר ביותר בתולדות צה"ל[1].
במהלך תקופת כהונתו הִרבה חיל הים להתאמן ברחבי הים התיכון וערך ביקורים בנמלים זרים, במטרה להפגין את הדגל הישראלי בעולם.
בין האירועים המיוחדים בעת תקופת פיקודו על חיל הים יצוינו:
- מבצע קולומבוס - הפלגה של שתיים מספינות חיל הים לארצות הברית ולקנדה במטרה להדק את הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות בארצות אלה, אפריל- יולי 1951.
- סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון - כוח של חיל הים היה בהפלגת אימונים באזור יוון בשעה שהתרחשה במקום רעידת אדמה. מפקד הכוח, סא"ל שלמה אראל, קיבל את אישורו של לימון והכוח סייע לפעולות החילוץ וההצלה באזורים שנפגעו אוגוסט 1953.
- הבאת ארונותיהם של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ורעייתו לקבורה בישראל (אפריל 1954).
בתקופת פיקודו של לימון ספג החיל גם כמה אסונות.
- ספינה של חיל הים, שיצאה ב-19 במרץ 1952 להגיש עזרה לסירת דיג ישראלית במפרץ אילת, התהפכה וטבעה. קצין מצוותה נהרג.
- שתי סירות של חיל הים שהיו באימונים בלב ים נקלעו ב-19 בנובמבר 1952 לסערה עזה. סירה אחת נסחפה ללבנון וצוותה הוחזר ארצה כעבור ימים אחדים. סירה שנייה לא נמצאה עד היום ושבעת החיילים שהיו על סיפונה הוכרזו חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.
- ספינה של חיל הים שעסקה בבדיקת עומק המים באזור מצרי טיראן, נקלעה לסערה, נסחפה לחוף הסעודי והתנפצה על שרטון (מבצע שנונית, 1 באפריל 1954). הצוות חולץ בשלום (ב-3 באפריל 1954) באמצעות מטוסים קלים של חיל האוויר.
ב-1 ביולי 1954 סיים לימון את תפקידו כמפקד חיל הים ומסר את הפיקוד לשמואל טנקוס[2].
-
מרדכי לימון (משמאל) יחד עם דוד בן-גוריון. -
שר התחבורה דב יוסף והרמטכ"ל יגאל ידין מבקרים בחיל הים, מלווים על ידי מפקד החיל מרדכי לימון וסגנו שמואל טנקוס.
במשרד הביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1954 יצא לימון לארצות הברית ולמד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה במשך שנתיים[3]. מאמצע 1956 עד אמצע 1957 ניהל את חברת אינקודה[4][5].
לאחר מכן מונה לסמנכ"ל משרד הביטחון[6] לתפקידים מיוחדים. במסגרת תפקידו זה טיפל בין השאר בקשרים עם בורמה[7][8][9], גאנה[10][11] ונפאל. כמו כן היה הממונה על המשק לשעת חירום[12].
בחודש יולי 1962 מונה לראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז. בתפקידו זה היה מעורב בעסקות רכש רבות של צה"ל ובזירוז אספקת אמצעי לחימה בעתות משבר בהתאם לצורכי הצבא. במהלך השנים יצר קשרים ענפים עם צמרת השלטון בצרפת ועם ראשי תעשיות הנשק במדינה זו, והצליח להשיג בעבור ישראל אמצעים מתקדמים במחירים סבירים.
לימון פעל להסיר את אמברגו הנשק שהטילה צרפת על ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, אך ללא הצלחה. בשנת 1969, כאשר התברר שהצרפתים אינם מוכנים לשחרר את ספינות הטילים שנבנו בשביל חיל הים הישראלי בשרבור (ספינות שרבורג), הגה את רעיון חילוצן מצרפת באמצעות "מכירתן" לגורם שלישי. הרעיון יצא אל הפועל בדצמבר 1969, ולאחר שהספינות הגיעו לישראל הורתה ממשלת צרפת ללימון לעזוב את צרפת (אם כי נמנעה מלהכריז עליו כעל אישיות בלתי רצויה).
בתחילת ינואר 1970 חזר לימון לישראל ובשדה התעופה קיבלו את פניו, בצעד חריג, שר הביטחון וצמרת צה"ל. עם חזרתו לישראל עלתה האפשרות שימונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, אך הדבר לא יצא אל הפועל. לימון פנה לעסקים פרטיים, ומונה לנציגו של אדמונד דה רוטשילד (הנכד) בישראל. בתו של לימון, נילי, נישאה לצאצא אחר של משפחת רוטשילד, נתנאל.
מרדכי לימון נפטר ב-16 במאי 2009, ונטמן בבית הקברות בכפר שמריהו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מירון צור, מוקה לימון, ספריית מעריב, 1988.
- שמשון בובר, הימיה אסופת סיפורי הפלוגות הימיות' דפוס אפעל 2004, עמ' 63.
- דניאלה רן, בין ספינה לרציף תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 198.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי לימון, אגרת פרידה מח"י, מערכות ים, כ', יולי 1954, עמ' 2.
- מרדכי לימון, רוח הלחימה היא שהכריעה את הכף, מערכות ים ל"ז–ל"ח, קובץ העשור לחיל הים, יולי 1958, עמ' 26.
- מרדכי לימון, לפני שהגעתי לחיל הים כמעט הגעתי לחיל האוויר ימים עלי ימים - מערכות חיל הים, מפקדת חיל הים, ספטמבר 1974, עמ' 18.
- לאה ענבל, המעשים הטובים של מוקה לימון, כותרת ראשית, 16 בספטמבר 1987
- שלמה מן, טעם של פעם, בין גלים 172, אוקטובר 1987, עמ' 33.
- מת מרדכי (מוקה) לימון, יוזם מבצע ספינות שרבורג, באתר ynet, 16 במאי 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חילופי גברא בצמרת הצבא, חרות, 15 בדצמבר 1950
- ^ אלוף מרדכי לימון-להשתלמות א/מ ש. טנקוס - מפקד תיל־הים, על המשמר, 1 ביולי 1954
- ^ היחיד והציבור, חרות, 5 באוגוסט 1956
- ^ ים סוף נפתח לישראל, מעריב, 27 בדצמבר 1956
- ^ אינקודה מפתחת מפעליה בחבש, חרות, 17 בינואר 1957
- ^ בעיתונות מופיע תואר סמנכ"ל רק מאפריל 1960. ראו: הדיפלומטים לסדר, מעריב, 11 באפריל 1960
- ^ הגיעה משלחת צבא בורמה ללימוד ההתישבות בישראל, דבר, 30 בנובמבר 1958
- ^ אנשי צבא בורמה באו להשתלם בתע"ש, דבר, 9 ביולי 1959
- ^ שגריר בורמה ביקר במפעל הפוספטים, חרות, 28 בפברואר 1960
- ^ ת. לויטה, פייפר נמסר לשגריר גאנה - מתנת ב.ג. לנקרומה, מעריב, 29 באוקטובר 1958
- ^ אלוף לימון לגאנה, דבר, 10 במרץ 1959
- ^ אלוף מ. לימון - ממונה על הכנת המשק לשעת חירום, דבר, 27 ביוני 1957
| מפקדי חיל הים הישראלי | ||
|---|---|---|
|
_1939.jpg)
| בקרת זהויות |
|
|---|