לידה |
20 בינואר 1843 former 11th arrondissement of Paris, צרפת |
---|---|
פטירה |
29 במאי 1924 (בגיל 81) הרובע השמיני של פריז, צרפת |
שם לידה | Pierre Paul Cambon |
מדינה | צרפת |
פעילות בולטת | ממתווכי הסכם סייקס-פיקו |
השכלה | לימודי משפטים |
תפקיד |
|
פרסים והוקרה | |
חתימה | |
פול פייר קמבון (20 בינואר 1843 – 29 במאי 1924) היה דיפלומט צרפתי משפיע בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא כיהן כשגריר צרפת בלונדון במשך 22 שנה. במסגרת תפקידו זה חתם מטעם צרפת על הסכם סייקס–פיקו.[1]
פול קמבון הוא אחיו הבכור של ז'יל קמבון. קמבון למד משפטים, והפך למזכירו של ז'ול פרי במחוז סיין. לאחר מכן הוא הפך למזכיר הכללי של מחוז האלפים הימיים (1871), מחוז שפך הרון (1871), מחוז אוב (1872), ומחוז דו (1876), ומחוז נור (1877-1882), לאחר שמילא את כול התפקידים הללו עבר קמבון אל העולם הדיפלומטי.
הוא כיהן כשר תושב צרפת בתוניסיה מ־28 בפברואר 1882 עד 28 באוקטובר 1886 ותרם לרפורמה במוסדות השיפוט של הרג'נט של תוניס עם הקמת בית המשפט הצרפתי בתוניס ב-27 במרץ 1883 ובהדרגה ביטל בתי משפט קונסולריים, תהליך שהושלם עם סגירת השיפוט הקונסולרי של ממלכת ארצות השפלה ב־1 בנובמבר 1884. בנוסף, הוא ארגן מחדש את השירותים המינהליים בתוניסיה עם הקמת מנהל העבודות הציבוריות ב-1882 ואת ההדרכה הציבורית של אומנויות יפות ב-1883.
מחלקת הכספים, שהוקמה בשנת 1882, הצליחה החל משנת 1884, והחליפה את הוועדה הפיננסית לחובות תוניסאים שהוקמה בשנת 1868 ומטרתה הייתה לשלוט בניהול ההוצאות התוניסאיות ולהבטיח את ההחזר לנושים. מוסכמות לה מארסה, שנחתמו ב־8 ביוני 1883, קובעו במיוחד את ההנפקה להחזר החוב של ההלוואה התוניסאית שהובטחה על ידי צרפת.
פול קמבון בראשית דרכו, יחד עם פייר פונצ'ין, ייסד את הברית הצרפתית ב-21 ביולי 1883.
עוד בתחום הכלכלי, פול קמבון הקים את לשכת המסחר התוניסאית בשנת 1885. הוא גם הגה את החוק התוניסאי שנכנס לתוקף ב -1 ביולי 1885 שקבע את עקרון רישום המקרקעין, והבהיר את מצב אחזקות הקרקעות באותה תקופה. החוקק תעדף את ההתעצמות הבאה של התיישבות קרקעות אירופאית בתוניסיה.
לאחר שהותו בתוניסיה הפך פול קמבון לשגריר צרפת במדריד (1886), בקונסטנטינופול (1890) ובלונדון (1898-1920).
שם מילא תפקיד חשוב בהיווצרותה של ההסכמה הלבבית, אז של ההסכם הרוסי-בריטי משנת 1907. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא דחף את בריטניה לצאת למלחמה נגד גרמניה. הוא עזב את תפקידו בשנת 1920 ונבחר לחבר באקדמיה למדעי המוסר והפוליטיקה. הוא גם חבר במקביל באקדמיה למדעי המוסר והמדיניות במדריד.