פרנק דיקסון

פרנק דיקסון
Frank M. Dixon

פרנק דיקסון
לידה	25 ביולי 1892 אוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	11 באוקטובר 1965 (בגיל 73) ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית
שם מלא	פרנק מארי דיקסון
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות אוק היל, ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת וירג'יניה אקדמיית פיליפ אקסטר
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אלבמה ה־40 17 בינואר 1939 – 19 בינואר 1943 (4 שנים) סגן מושל אלבמה אלברט קרמייקל → ביב גרייבס צ'ונסי ספארקס ←
חתימה

פרנק מארי דיקסון (באנגלית: Frank Murray Dixon;‏ 25 ביולי 1892 – 11 באוקטובר 1965) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-40 בשנים 1939–1943. הוא נודע בעיקר בשל תהליך הארגון מחדש של ממשלת המינדה שהוא חולל ובשל הרפורמה באופן חישוב מיסי הרכוש.

ראשית חייו

פרנק דיקסון נולד באוקלנד, קליפורניה כבנם של הכומר פרנק דיקסון ולאורה דיקסון. את רוב תקופת ילדותו בילה דיקסון בווירג'יניה והתחנך בבתי ספר בווירג'יניה ובוושינגטון הבירה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר המכין פיליפס אקסטר (כיום אקדמיית פיליפס אקסטר (אנ')), ולאחר מכן למד באוניברסיטת קולומביה. ב-1916 הוא קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה. את הקריירה המשפטית שלו החל דיקסון בברמינגהאם, אלבמה במשרד עורכי הדין של קפטן פרנסיס וייט. זמן קצר לאחר מכן הוא נשא לאישה את ג'ולייט פרי, ולזוג נולדו בן ובת.

הקריירה המשפטית של דיקסון נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא התגייס בהתנדבות לחיל האוויר המלכותי הקנדי. כקצין בדרגת לוטננט משנה הוא הוצב בגף הטיס הצרפתי כסייר אוויר וכמקלען. ביולי 1918 הוא נפצע כאשר מטוסו הופל מעל סואסון, צרפת, ובשל כך נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו. ממשלת צרפת העניקה לדיקסון את צלב המלחמה עם עלי דקל. כמו כן, הוענק לו תואר אביר לגיון הכבוד והוא קודם לדרגת מייג'ור.

בשובו לברמינגהאם פתח דיקסון משרד עורכי דין בשם "באוורס ודיקסון", והיה לעורך דין מצליח שעסק בעיקר בדיני תאגידים. בנקודת זמן זו הוא היה גם למפקד בליגיון האמריקאי (אנ') והיה מעורב בפעילויות למען ותיקי המלחמה. ב-1934 עשה דיקסון את ניסיונו הראשון להיבחר כמושל אלבמה, אך נוצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית על ידי ביב גרייבס. ב-1938 הוא ניצח בקלות את גרייבס ונבחר כמושל אלבמה ה-40.

מושל אלבמה

לפני שהושבע כמושל, בילה דיקסון זמן רב בהכנות לתפקיד. הוא נפגש עם ביב גרייבס, עם מומחים למנהל ציבורי, ועם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט כדי לקבל עצות וידע בנוגע לתוכניותיו לשינוי ממשלת אלבמה. כמושל, שאף דיקסון לייעל את ממשלת המדינה. הוא ביטל 27 סוכנויות ממשלתיות במדינה באמצעות מיזוג תפקידיהן בתוך מחלקות הממשל. הסוכנויות שמלכתחילה נוהלו על ידי ועדות, הושמו תחת ניהולו של בעל תפקיד שדיווח ישירות למושל. באופן זה הפך דיקסון את משרת המושל לריכוזית. הוא סיים את העסקתם של כל העובדי המדינה שהתקבלו לעבודה לאחר מועד השבעתו. הוא גם נתן הוראה שתופסק עבודתו של כל עובד שלא היו לו תפקידים מסוימים. הוא קידם את פרישתם של מורים מהמערכת ואת חקיקתו של חוק עבודת המורים. הוא גם הקים את מערכת השירות הציבורי המדינתית שנדרשה להעסיק עובדים בהתבסס על כישוריהם.

דיקסון בילה זמן רב בביצוע רפורמה בשיטת הערכת הנכסים לצורכי מס רכוש. הוא האמין שמועצות ההערכה למס הרכוש שמונו על ידי המחוזות העריכו את שווי הרכוש בכוונה בהערכת חסר. מצב זה הוביל בתורו לתמיכה בלתי מדויקת של המחוזות בבתי הספר ובשירותים המוניציפליים. באמצעות הרפורמה שלו דחף דיקסון הצעת חוק שדרשה שמועצות ההערכה יוחלפו במועצות של שלושה אנשים שמונו על ידי המושל.

הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה לקראת תום כהונתו של דיקסון כמושל, הובילה לכך שהישגיו רק התרבו. הוא פיקח על הארגון מחדש לטובת המלחמה של הרציפים בנמל מוביל, וכתוצאה מכך חלה עלייה של 400 אחוזים בהיקף תעבורת הסחורות. כלכלת אלבמה שגשגה כאשר תעשיית בניית ותיקון הספינות פרחה במהלך המלחמה. במהלך המלחמה פיקח דיקסון על אירועים הקשורים אליה. חיילים בריטים התאמנו בארצות הברית כחלק מהסכם השאל-החכר. לעיתים, הלכו חיילים אלו לעולמם באלבמה. בשל מדיניות הצבא הבריטי שחייליו יטמנו בבתי קברות בארץ בה הם מתו, הקצה דיקסון אזורי קבורה מיוחדים לטייסים בריטים שמתו באלבמה בבית הקברות אוקווד אנקס שבמונטגומרי. בבית הקברות הוקצה להם שטח קבורה שעליו התנוסס דגל הממלכה המאוחדת. הקברים תוחזקו על ידי נשות מונטגומרי שהיו חברות במועדני הגנים המאוחדים. ב-11 בנובמבר 1941 ארגן דיקסון מצעד גדול לכבוד יום שביתת הנשק. במצעד השתתפו 7,000 איש, כולל חיילים מכל זרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית, תזמורות צבאיות, 3,000 קדטים של הגיס האווירי של צבא ארצות הברית וכמה מאות קדטים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. העיתון Montgomery Advertiser העיר שאף על פי שאלפים עמדו לאורך מסלול המצעד, רוב הצופים לא הריעו ונותרו שקטים עד שהקדטים הבריטים עברו על פניהם. בנקודת זמן זו, הקהל אכן הריע. דיקסון גם ארגן ופיקח על מפגן גדול של האגודה למען החייל האמריקאית (USO) במונטגומרי.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל ב-1943, שב דיקסון לעיסוקו בעריכת דין ופתח בברינגהאם משרד בשם "באוורס, דיקסון, דאן ומקדואל". הוא ביצע פעולות שדלנות עבור מטרות שמרניות בבית המחוקקים של אלבמה. הוא בילה זמן רב בשדלנות לטובת חוק הזכות לעבוד. ב-1948 הוא שימש באופן זמני כיושב הראש של ועידת מפלגת זכויות המדינות שהעמידה את סטרום ת'ורמונד ואת פילדינג רייט כמועמדיהם לנשיאות על פניהם של ג'ון פיצג'רלד קנדי ולינדון ג'ונסון.

פרנק דיקסון נפטר בברמינגהאם ב-11 באוקטובר 1965. הוא נטמן בבית הקברות אוק היל שבעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנק דיקסון בוויקישיתוף

• פרנק דיקסון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• פרנק דיקסון באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
• פרנק דיקסון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• פרנק דיקסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)