קארל פאנזרם

צ'ארלס "קארל" פאנזרם
Charles "Carl" Panzram

לידה	28 ביוני 1891 איסט גרנד פורקס (אנ'), מינסוטה, ארצות הברית
הוצאה להורג	5 בספטמבר 1930 (בגיל 39) פורט לוונוורת', לוונוורת' (אנ'), קנזס, ארצות הברית
שם לידה	צ'ארלס פאנזרם
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של פורט לוונוורת'
כינויים נוספים	קארל בולדווין ג'פרסון בולדווין ג'פרסון דייוויס ג'פרסון רודס ג'ף דייוויס ג'ף רודס ג'ון קופר השני הארי פאנזרם ג'ק אלן ג'ון קינג ג'ון אולירי
תקופת הפעילות	עד ל-20 ביוני 1929

צ'ארלס "קארל" פאנזרם (באנגלית: Charles "Carl" Panzram,‏ 28 ביוני 1891 – 5 בספטמבר 1930) היה רוצח סדרתי, אנס, פירומן, גנב ופורץ גרמני-אמריקאי, אשר הודה ברציחתם של עשרים ואחד בני אדם ונטל אחריות על למעלה מאלף מעשי אונס וסדום שביצע בילדים, נערים וגברים ברחבי ארצות הברית. לאחר עשרות מאסרים מהם נמלט, הוצא להורג בתלייה בגין רצח משגיח בפורט לוונוורת', מקרה הרצח היחיד בו הורשע בחייו.

ביוגרפיה

שנות הילדות המוקדמות בחווה החקלאית

צ'ארלס "קארל" פאנזרם נולד ב-28 ביוני 1891 באיסט גרנד פורקס (אנ'), מינסוטה, ארצות הברית, למשפחת מהגרים בת תשע נפשות שהגיעה מפרוסיה המזרחית, השישי מבין שבעת ילדיהם של יוהאן "ג'ון" גוטליב פאנזרם ומתילדה אליזבת "ליזי" בולדואן פאנזרם^[1].

המשפחה התיישבה במינסוטה מספר שנים קודם להולדתו, ב-1888. אביו היה אדם גדול וחסון בעל אופי אלים אשר לחם במלחמת צרפת–פרוסיה, בטרם היגר לארצות הברית^[2]. אמו נולדה וגדלה בברלין תחת חינוך לותרני נוקשה, והגיעה לארצות הברית יחד עם הוריה כאשר הייתה בת שלוש עשרה^[3]. השניים הכירו בסאוק סנטר (אנ') ונישאו בטרם עברו להתגורר במחוז מרשל (אנ'), שם לקחו משכנתה על חווה קטנה באזור עמק רד ריבר (אנ'), והשתכנו בה^[4].

כל ילדי המשפחה החלו לעבוד בחווה מגיל צעיר מאוד, לכל הפחות עד העת בה חויבו על פי חוק להישלח לבית הספר, אז נאלצו הוריהם לוותר עליהם. במקום זאת, למדו הילדים במהלך שעות היום ועבדו בחווה במהלך שעות הלילה, כך שבכל יממה נתונה לא זכו ליותר משתי שעות מצטברות של שינה.

הענישה בבית המשפחה הייתה תכופה, ופאנזרם ספג אלימות פיזית לעיתים קרובות הן מהוריו והן מאחיו הגדולים, בכל פעם שהתרשל בעבודתו או כאשר הפר את חוקי הבית בצורה כזו או אחרת. אביו היה אלכוהוליסט ונהג להיעלם לפרקי זמן ארוכים, עד שבאחת הפעמים בהן עזב, כאשר היה פאנזרם הצעיר בן שש או שבע, יצא לדרכו ומעולם לא חזר.

בסביבות אותה העת התפתחה אצל פאנזרם דלקת בזיז הפטמתי שבעצם הרקה, אשר אילצה אותו לעבור ניתוח שבוצע בתנאים ביתיים ורק הוביל להחמרת הזיהום, כך שבהמשך נלקח לבית החולים על מנת לעבור ניתוח נוסף. לא ידוע האם ספג נזק מוחי כתוצאה מהתקרית^[5].

כבר מגיל צעיר פיתח נטייה למעשי קונדס ועבריינות, ובזיכרונותיו תיאר זאת בצורה החלטית ודטרמינסטית: ”הייתי פרא אדם מאז שנולדתי. כבר מגיל צעיר, כשהייתי בן חמש או שש, הפכתי לגנב ולשקרן, וככל שהתבגרתי רק הפכתי למרושע יותר ויותר”^[6].

לאחר שמאס בעבודתו ובחיי החווה הקשים גמר אומר בדעתו לרדוף אחר חלומו להפוך לקאובוי ולירות באינדיאנים, והחליט לברוח ולא לשוב לעולם. בטרם עשה זאת פרץ לביתו של אחד משכניו, אדם ששמו הלך לפניו כאישיות אמידה ומוצלחת, וגנב ממנו מספר תפוחים, חתיכת עוגה ואקדח. הוא נתפס כעבור זמן-מה לאחר שעלה על רכבת שנסעה מערבה, ונעצר. משפטו התקיים בבית המשפט העירוני של איסט גרנד פורקס (אנ') תחת דוכנו של השופט אי. ג'יי. סאליבן, אשר ייתכן כי הושפע במתן גזר הדין מאישומיו הקודמים של העבריין הצעיר, היות שהלה כבר נעצר בעבר באשמת התפרעות ושכרות, כאשר היה בן שמונה בלבד^[7]. סאליבן דן אותו לרצות עונש מאסר במוסד לעבריינים הצעירים של מינסוטה, ברד וינג (אנ'). אמו תמכה במתן העונש בטענה כי תפסה אותו גונב כסף מארנקה פעמים רבות^[8].

כליאה במוסד לעבריינים צעירים

פאנזרם הצעיר הגיע לבית הספר החדש באוקטובר 1903, בעודו בן שתים עשרה. המוסד נודע במשמעת הדתית הנוקשה שהשליט בין כותליו, ושהותו של פאנזרם במקום לאורך השנתיים הבאות עיצבה את אופיו והטביעה את חותמה עליו למשך שארית חייו. בימיו הראשונים במקום למד אודות מה שכינה בשם ”חוסר האנושיות שהפגין האדם לחברו”^[9].

הענישה במוסד הייתה שגרתית, ותלמידים אשר נכשלו בשיעוריהם או התרשלו בביצוע מטלותיהם הולקו בשוט. כל אלו שניסו לחתור תחת משמעת הסגל, או שעשו לעצמם שם כבעייתיים, נלקחו לצריף עץ שנודע בשם "סדנת הצבע", היות שכל מי שיצאו ממנו נצבעו בשטפי דם כחולים. בתוכו הופשטו הילדים ונקשרו לפלטת עץ רחבה כאשר פניהם מופנות כלפי מטה, בטרם שפכו אנשי הסגל תמיסת מלח על גבם ועכוזם, והחלו להצליף בהם בעזרת רצועת עור עבה שבמרכזה נחרצו עשרות חורים. בצורה זו חדר העור לתוך החורים, כך שלאחר עשרות הצלפות התמלא הגוף בשלפוחיות רבות שהתפקעו בו זמנית כתוצאה מהמכות, מה שגרם לתחושת צריבה קשה ומתמשכת.

מתקן הכליאה רד וינג (אנ') במינסוטה שימש כמוסד לעבריינים צעירים בראשית המאה ה-20, ובו נכלא פאנזרם בין השנים 1903–1906.

לדבריו של פאנזרם החלה להתפתח אצלו באותה העת שנאה בלתי נשלטת, הן כנגד סגל המורים והן כלפי הדת הנוצרית, אשר עמדה במרכז מהותו של המוסד, עד כדי כך שבתום העונשים הרבים שחווה על בשרו אמר, ”מטבע הדברים, אני מאוד אוהב את ישו כעת. למעשה, אני כל כך אוהב אותו שאני רוצה לצלוב אותו שוב פעם”^[10].

לבסוף הכריז הסגל הניהולי על פאנזרם כחסר תקנה, ופלט אותו מתוכנית הלימודים לאלתר. במקום זאת הועבר למטבח, שם שימש בתור שוטף כלים ומלצר. הוא ניצל את ההזדמנות כדי להתנקם במורים שהתעללו בו קודם לכן, ונהג להטיל את מימיו ולשפוך את זרעו בארוחותיהם. אחת לשבוע נשלח לעבוד במכבסה, וכאשר הגיע החורף ניסה לברוח מהמוסד באחת מתורנויותיו אך נתפס, ולאחר שנענש בהלקאות הוחזר לעבודתו. עם שובו ניסה להרעיל את ארוחתו של אחראי המחלקה אליה השתייך בעזרת רעל עכברים אך נתפס בשנית, והועבר לתזמורת בית הספר.

בזמן שהעביר את ימיו בכעס ובמרמור על כישלון תוכניותיו, לואיס, אחיו הגדול של פאנזרם, נהרג בתאונת טביעה במהלך עבודתו בחיטוב עצים בנהר האגם האדום, ב-4 במאי 1905. הדבר נודע לו רק ב-2 ביולי אותה שנה, כמעט כחודש לאחר מכן. לא ידוע האם אירוע זה הוא שדחף אותו לבצע את מעשיו הבאים, אך באותו היום הצית את "סדנת הצבע" אשר שימשה להלקאת התלמידים, והבעיר שרפה גדולת ממדים שהתפשטה ברחבי המוסד וגרמה לנזק בשווי של עשרות אלפי דולרים^[11]. המקרה לא קושר אליו, וחקירת המקרה נסגרה לאחר שנקבע כי השרפה פרצה כתוצאה מסיבות לא ידועות^[12].

בעצתם של שאר התלמידים ניסה פאנזרם לרסן את עצמו עד למועד ועדת השחרור המוקדם לה ציפה בכיליון עיניים, אז העמיד פנים כי קיבל על עצמו את הדת הנוצרית ואת ערכיה. לדבריו, ”בדרך זו למדתי כיצד להשתמש בדת בתור גלימה של צביעות כדי לכסות על כל המעשים הרעים שעשיתי”^[13]. לבסוף, בתום שנתיים בין כותלי המוסד, שוחרר פאנזרם חזרה לביתו ב-2 באוקטובר 1906 כשבראשו בוערת מחשבה אחת, ”מהטיפול שקיבלתי והשיעורים שלמדתי בתוך המקום הזה, החלטתי כאשר עזבתי כיצד אחיה את חיי. גמרתי אומר בדעתי לגנוב, לשרוף, להרוס ולרצוח בכל מקום שאליו אגיע ואת כל מי שאתקל בו, כל עוד אני חי”^[14].

חיי הנדודים

במהלך היעדרותו מכרה אמו של פאנזרם את חוות המשפחה ושכרה בית קטן עם גינה בה גידלו אחיו ירקות שמכרו למחייתם. עם שובו, אפוא, נאלץ לחזור מיד לשגרת העבודה, אך לאחר שהתחנן כי יורשה לו ללמוד בבית ספר דתי כך שיוכל להפוך לכומר כשיגדל, הסכימה אמו לשלחו לבית ספר לותרני-גרמני. לא חלף זמן רב בטרם נקלע שוב לצרות, לאחר שהכה כמה תלמידים שלעגו לו בשל שהותו הקודמת במוסד לעבריינים צעירים, ואף החזיק את הכומר שלימד את כיתתו תחת איומי אקדח.

תמונת פרופיל של קארל פאנזרם בן ה-22 מבית הסוהר המחוזי של מונטנה, 1913.

פאנזרם החליט לברוח שוב מביתו, הפעם בהצלחה יתרה, והחל לנדוד בקרונות רכבת לאורך החוף המערבי של ארצות הברית, משיג את מזונו על ידי קיבוץ נדבות או גנבה. בסביבות אותה העת נפל קורבן לאונס קבוצתי מידיהם של שלושה חסרי בית, אשר לכדו אותו על ערמת חציר באחד הקרונות אליהם הסתנן, ואנסו אותו בתורות. במקרה נוסף שאירע לאחר מכן נאנס שוב, כאשר נקלע לאורווה בה שהו מספר שיכורים, אשר שידלו אותו לשתות עמם עד שהתעלף, אז ביצעו בו את זממם. פאנזרם טען כי החוויות הללו היו אמנם קשות, אך לימדו אותו את הלקח החשוב ביותר בחייו, ”החזק צודק. אם אהיה חזק ופיקח דיו כדי לכפות את רצונותיי על אחרים, הרי שהצדק איתי”^[15].

כעבור מספר חודשים נעצר בביוט (אנ'), מונטנה, לאחר שנתפס גונב, ונכלא בבית הסוהר המחוזי לתקופה בת חודשיים. משם נשלח למוסד נוסף לעבריינים צעירים, ממנו ניסה להימלט פעמים רבות ללא הצלחה. במהלך שהותו במקום נענש לעיתים תכופות בשל הפרות משמעת וניסיונות בריחה, ובמקרה אחד כמעט נשלח לבית הסוהר המדינתי בדיר לודג' (אנ') לאחר שהכה סוהר בראשו בעזרת קרש עץ כבד, אך הדבר לא התאפשר לבסוף מפאת גילו הצעיר. כמו כן אולץ לעבור ניתוח מילה בעל כורחו בניסיון לעצור את הרגלי האוננות הכפייתיים שלו.

לאחר שנה שלמה במוסד התיידד פאנזרם עם נער בן גילו בשם ג'ימי בנסון, ויחדיו חשבו השניים על תוכנית בריחה. בנסון, אשר מעולם לא ניסה להימלט עד כה והצליח לרכוש את אמון הסוהרים, ברח ראשון, ובזמן החיפושים אחריו ניצל פאנזרם את ההזדמנות כדי לברוח בעצמו. השניים נפגשו כמתוכנן כעבור מספר ימים ביעד עליו סיכמו מראש, ויצאו למסע בן חודש לכיוון פארגו, דקוטה הצפונית, במהלכו שדדו כנסיות ושרפו קרונות רכבת, בטרם נפרדו דרכיהם.

גיוס לצבא ארצות הברית

באחרית שנת 1906, בעודו בן שש עשרה, החליט פאנזרם להתגייס לצבא ארצות הברית, לאחר שהאזין לסיפוריו הנלהבים של קצין מיון אלמוני אשר חיפש אחר מועמדים מתאימים בפאב בהלנה, בו ישב באותה שעה ושתה לשכרה. באותו היום נלקח יחד עם שאר המגויסים החדשים לפורט האריסון (אנ'), אך בתוך מספר שעות כבר נשלח לתא המעצר בשל הפרות משמעת חוזרות ונשנות. כעבור יומיים הוחמר עונשו לאחר שנקלע לתגרות עם הממונים עליו, והוארך בחודש.

עם שובו למחלקה אליה שובץ נראה כי עונשו עזר לו לשנות את דרכיו ולהתיישר, עד שב-8 באפריל 1907 נתפס בידי זקיפי הבסיס לאחר שניסה לברוח כשבידיו שני רובים וכשכיסיו מלאים בכפתורי זהב שתלש מחולצות המדים של שאר החיילים. משפטו נערך ב-20 באפריל אותה שנה תחת שיפוטם של קפטן דווייט וו. רית'ר, ומזכיר המלחמה דאז, ויליאם הווארד טאפט, לימים נשיאה ה-27 של ארצות הברית. הוא נידון לשלוש שנות מאסר, ונשלח לבית סוהר צבאי בקנזס.

האסירים בבית הסוהר חולקו לשלוש קבוצות, א'–ג', בהתאם להתנהגותם. פאנזרם התדרדר תוך זמן קצר לקבוצה האחרונה, ונאלץ לצעוד לכל מקום עם כדור ברזל במשקל של עשרים קילוגרמים אשר נקשר בשלשלאות לרגלו, בין היתר למחצבת בית הסוהר, בה הועבד בעבודות פרך. התנאים הקשים, עם זאת, הותירו את חותמתם על גופו והפכו אותו במהרה לחסון ושרירי, והוא השתחרר מהמאסר ב-1910 בכושר טוב מתמיד.

מסע למקסיקו

עם שחרורו מבית הסוהר חזר פאנזרם לנדוד ברחבי ארצות הברית והגיע לדנוור, האטצ'יסון (אנ') וסדליה (אנ'), בעודו מתפרנס מעבודות מזדמנות שונות, על אף שמזגו האלים המשיך להוביל אותו לתגרות תמידיות עם סובביו, והקשה עליו להישאר זמן רב במקום אחד. רק כאשר הגיע לבסוף לסנט לואיס, מיזורי, התקבל למשרה שנראה כי התאימה לאופיו החמום, בה הועסק כשובר שביתות אשר נדרש להכות חברי איגודי עובדים שניסו להצית את להט ההמונים ולחרחר תככים בין הפועלים למעסיקיהם.

אחד מאגפי הכליאה בבית הסוהר המדינתי בדיר לודג', בו נכלא פאנזרם בין השנים 1913–1915.

תחילה נשלח להשליט סדר בסנטרליה (אנ'), אילינוי, שם הצלחתו הותירה רושם כה גדול על הממונים עליו, עד שהחליטו לשלחו בהמשך גם לעיירה קיירו, כשבידיו מכתבי המלצה המשבחים בחום את יעילותו. בימים הראשונים להגעתו, עם זאת, נקלע לתגרות רבות שעוררו תחושות כעס בקרב תושבי המקום, עד שלבסוף התאגדה קבוצה קטנה של שובתים שהצליחה ללכדו באחת הסמטאות ולהכותו עד לאובדן הכרה, בטרם נלקח בידי המשטרה לבית המעצר.

על אף שמעסיקו הצליח לשחררו במהרה, מאס פאנזרם בעבודה החדשה ונסע לחופשה קצרה בשיקגו, בטרם החל לעשות את דרכו לכיוון מקסיקו, בה התחוללה באותה העת המהפכה המקסיקנית. הארץ החדשה, כך תיאר לעצמו, טמנה בחובה הזדמנויות רבות, אשר עשויות היו לאפשר לפורע חוק כמוהו לנהל חיים קלים יותר מאשר בארצות הברית. במהלך מסעו הצליח לשים את ידו על שני אקדחים ועל נער צעיר שהתלווה אליו, אך לבסוף נעצר בג'קסונוויל (אנ'), טקסס, ונאלץ לעמול במשך חודשיים בעבודות הפרך שהוטלו עליו, לפני שעלה בידו להימלט.

לאחר שברח עלה לרכבת באזור העיירה פלסטין (אנ') אשר לקחה אותו עד ליוסטון, שם נאלצו כל נוסעיה לרדת בשל שריפת ענק שפרצה בעיר. פאנזרם ניצל את ההזדמנות שנפלה בחיקו כדי להעמיד פנים כי רצה להושיט יד לעזרה, אלא שבמקום זאת שדד את בתיהם של תושבי העיר בחסות הלהבות, והשיג די הון על מנת להמשיך במסעו עד לאל פאסו, משם חצה את הגבול לסיודאד חוארס שבמקסיקו.

בימיו הראשונים בחוארס ניסה להתגייס לצבא המקסיקני, אך לאחר שסורב חבר פאנזרם לאינדיאני-למחצה שהגיע מאורגון וזה עתה השתחרר ממאסרו ביומה, אריזונה, בו פגש בעיר, ויחד יצאו שניהם לכיוון דל ריו (אנ'), טקסס. בדרכם נתקלו בעובר אורח שהצית את חשדם כי החזיק עליו כסף רב, ושכנעו אותו להצטרף אליהם בטרם קשרו ושדדו אותו, מותירים אותו לגורלו באמצע המדבר. כעבור זמן מה, עם זאת, החליט פאנזרם לשוב על עקבותיו על מנת לאנוס אותו.

דרכיהם של השניים נפרדו בהמשך ופאנזרם חצה את הגבול בשנית, חזרה למקסיקו, הפעם לאגואה פריטה (אנ'), שם הצליח להתקבל לשורות הלגיון הזר של צבא מקסיקו, או בשמו המוכר יותר, החטיבה הצפונית (אנ'). במהלך שירותו הקצר, אשר נמשך כחודש, התאכזב לגלות כי הביזה הפכה לנפוצה בכל רחבי המדינה, ושכל המקומות אליהם הגיע כבר נשדדו זמן רב לפני כן. בלית ברירה החליט לערוק וגנב מספר נשקים וסוס, עליו רכב לכיוון הגבול עד שמת מתשישות, אז החל לעשות את דרכו לקליפורניה.

מן הפח אל הפחת

במהלך מסעו צפונה מצא פאנזרם מפלט מחוסר המעש שהכביד עליו באמצעות שרפת כל דבר שנקלע לדרכו, ובעיקר לולים, אסמים, מחסנים, גדרות, ומבנים חקלאיים מכל סוג. כאשר לא מצא מה לשרוף הצית שדות או כרי דשא, ובזבז את כספו המועט על כדורי אקדח, איתם ירה למוות בפרות ובסוסים בהם נתקל. באותה העת נע מאזור לאזור בקרונות רכבת אליהם הצליח להתפלח, ובמקרה אחד אנס תחת איומי אקדח משגיח אשר ניסה לגרשו, ואף הכריח שניים מיושבי הקרון לאנוס אותו גם הם, בטרם השליך את כל השלושה החוצה תוך כדי נסיעה. כאשר הגיע לפרסנו נעצר ונכלא לתקופה קצרה לפני שעלה בידו להימלט, דפוס אשר החל לחזור על עצמו לאורך החודשים הבאים במוסדות כליאה רבים בסיאטל, באורגון ובאיידהו. בזמן מאסרו בדאלס (אנ') פגש פורץ כספות בשם קאל ג'ורדן וניסה לשדלו לחשוף בפניו את סודות אומנותו, אך הלה הועבר למוסקו כדי להישפט עבור פשעיו, בטרם הספיק ללמדו. רוחו של פאנזרם לא נפלה, עם זאת, והוא נמלט מבית הסוהר רק כדי להתחקות אחר עקבותיו, ואף ניסה לפרוץ לבית המעצר בו הוחזק. לאחר שנתפס נידון לשלושים ימי מאסר באותו התא בו שהה קאל, אשר שגה לחשוב כי פאנזרם התאהב בו ואף ניסה לשכנעו לקיים עמו יחסי מין, אולם הלה הכניעו בקלות ואנס אותו.

כעבור מספר חודשים נעצר שוב בגין פריצה בצ'ינוק (אנ'), מונטנה, ונידון לשנת מאסר בכלא דיר לודג', שם פגש את חבר ילדותו, ג'ימי בנסון, אשר ריצה עשר שנות מאסר עבור שוד שביצע. פאנזרם ברח לאחר שמונה חודשים, אך נעצר כעבור שבוע כאשר ניסה שוב לפרוץ לבית, עבירה שבגינה נידון לשנת מאסר, יחד עם שנה נוספת עבור ניסיון בריחתו. מתוך שלוש השנים הללו ריצה בסך הכל כעשרים ושלושה חודשים, במהלכם הפך למה שכונה בפי האסירים "זאב מנוסה", כלומר אנס אשר נהג לבצע מעשי סדום בשותפיו לתא ואף לסחור בהם עם אחרים. לדבריו של פאנזרם, היה כה שקוע באונס עד שלפעמים עשה זאת במשך כל היום ומחצית הלילה, ואמר כי ”הפכתי ליותר בקיא באמנות הסדום מאשר אוסקר ויילד בכבודו ובעצמו”^[16].

הפיכה בכלא אורגון

שבועיים לאחר שחרורו נעצר פאנזרם בגין גנבה באסטוריה (אנ') ונידון לשבע שנות מאסר בבית הסוהר המדינתי של אורגון (אנ'), אך לא לפני שהספיק להצית שרפה גדולה בבית המעצר בו שהה. השמועות על כך הגיעו לאוזניו של הארי מינטו (אנ'), מנהל בית הסוהר החדש אשר נודע בשיטת הענישה הקשה בה דגל, והוא הורה מיד על כליאתו של פאנזרם בתא הבידוד המוזנח ביותר בכלא. למחרת היום שפך האסיר הזועם סיר לילה מלא בשתן וצואה על פני אחד הסוהרים, וכעונש על כך נאזק לדלת תאו במשך חודש רצוף.

תמונת פרופיל של קארל פאנזרם בן ה-24 מבית הסוהר המדינתי באורגון, 1915.

לאורך החודשים הבאים ניסה להימלט פעמים רבות, אך בכל פעם נתפס והוחזר לתא הבידוד. מאוכזב מכישלונותיו, החל פאנזרם לשדל את שאר האסירים לנסות לברוח גם הם, עד שעלה בידו לשכנע צעיר בן כ-21 בשם אוטו הוקר להימלט באחד הבקרים אל תוך היער הסמוך שנמצא מדרום לכלא. במהלך המצוד אחריו נפצע אחד מהמרשלים שיצאו בעקבותיו באופן אנוש לאחר שהלה ירה בו, ובתגובה החליט מינטו, מנהל בית הכלא, לצאת בעצמו כדי לחפשו. עם לכידתו ירה הוקר במינטו למוות וחמק מידי החוק בשנית, בטרם נלכד ונהרג בידי שוטר מפורטלנד^[17].

מותו של מינטו עורר גל זעזוע ברחבי המדינה והוביל לרוח התנגדות אשר החלה לנשוב בין כותלי הכלא. המנהל החדש שמונה היה ג'ון מינטו, אחיו של המנוח^[18], אשר ראה בפאנזרם אחראי באופן אישי למותו, והעניש אותו ביד קשה. פאנזרם, מנגד, ניסה להשיב מלחמה ככל שהדבר עלה בידו, והשקיע את מירב מאמציו ביצירת רעש בלתי נסבל באמצעות דפיקת צינור פלדה בין סורגיו, הצתת שרפות ברחבי הכלא, חרחור מהומות, תקיפת סוהרים, ניסיונות בריחה, וכיוצא בזאת.

שיאו של המאבק ביניהם החל עם בריחתם של שניים מאסירי הכלא, אירוע שפאנזרם ושותפו לתא נחשדו בסיוע לו. לאחר שנמצאו מספר מסורים במהלך חיפוש בתאיהם הורה מינטו על אזיקתם לדלתות התא והתזת מים לעברם באמצעות זרנוק עוצמתי לכיבוי שריפות, במשך מספר שעות. בתום העונש שכבו שניהם על הרצפה בעודם תלויים מידיהם האזוקות, כאשר כל גופם חבול, נפוח ומכוסה בשטפי דם^[19].

שמועות אודות צורת הענישה האכזרית שהופעלה בכלא נפוצו בעיתוני אורגון ואף הגיעו לאוזניו של מושל המדינה דאז, ג'יימס ויתיקומב, אשר פתח בחקירה עצמאית שהסתיימה עם התפטרותו המאולצת של ג'ון מינטו. במקומו מונה לבית הסוהר מנהל חדש, צ'ארלס א. מרפי^[20], אשר הזדהה בתור אידיאליסט, וביקש להחיל רפורמה ניסיונית ברחבי בית הכלא בכל הנוגע לשיטת הענישה והיחס שהוענק לאסירים.

להפתעתו הרבה של פאנזרם חדל סגל הסוהרים להכות ולהתעלל באסירים, וכל מי שהפר את נוהלי הכלא נלקח לתא בודד עם מיטה וספרים, והורשה לקבל שלוש ארוחות ביום. לאור המוניטין הרע שצבר במהלך שהותו במקום זימן מרפי את פאנזרם לשיחה אישית במשרדו, במהלכה הכריז כי יאפשר לו לעזוב את בית הסוהר אם ייתן את מילת הכבוד שלו כי יחזור עד לספירת הערב. מבולבל, הסכים פאנזרם להצעה בחשדנות, במחשבה כי יברח ברגע שתיפול לידיו ההזדמנות המתאימה. עם צאתו משערי הכלא, עם זאת, נותר עומד במקומו בתדהמה, אינו בטוח כיצד להמשיך. לאחר שווידא כי אף אחד מבין הסוהרים לא יצא בעקבותיו הסתובב במשך זמן-מה בחוסר מעש, בטרם שב לבית הסוהר ודרש להיכנס חזרה פנימה.

התיקון שניסה להחיל מרפי תחת ידיו והפיכתו של פאנזרם לדוגמה למופת עבור שאר האסירים נראו מעודדים, תחילה, והפיחו תקווה בעתיד שיקומם של פורעי החוק והעבריינים במדינה, אך לא למשך זמן רב. על אף השיפוץ הנרחב שנערך בכלא, אשר כלל בנייה של בית ספר וסדנאות עבודה, החלה להתעורר בקרב האסירים רוח מחתרתית כנגד ידו הרכה של מרפי, אשר הגיעה לשיאה עם בריחתו של פאנזרם מבית הסוהר בספטמבר 1917^[21].

בית הסוהר המדינתי של אורגון, בו נכלא קארל פאנזרם בין השנים 1913–1917.

הלה ישב באחד הערבים מחוץ לכותלי הכלא בחברתה של אחות מבית החולים הקרוב ושתה לשכרה. ”הייתי שיכור למדי, והבחורה הייתה יפה ומושכת. התעכבתי שם מעבר למותר, ומתוך שכרותי התחלתי לחשוב את עצמי לטיפש על כך שנותרתי שם זמן כה רב כשיכולתי ליהנות כך תמיד. הלילה היה חמים והירח נצץ, ורכבת קרונות שחלפה על פנינו השמיעה לפתע את שריקתה, כאילו היא קוראת לי, כך זה נדמה. בכל מקרה, עניתי לקריאתה”.

הידיעה על בריחתו נפוצה במהרה והפכה למבוכה גדולה הן למרפי והן לסגל הסוהרים. הוא נתפס כעבור שבוע בתום קרב יריות ארוך לאחר שניסה לשדוד בית מגורים, וכאשר נשאל מדוע לא נכנע קודם טען כי העדיף למות מאשר לעמוד שוב בפני מרפי. בית המשפט גזר עליו תשע שנות מאסר נוספות בעוון פריצה ותקיפה, כך שיחד עם שארית עונשו הקודם, עמד בפני ארבע עשרה שנות מאסר בסך הכל.

עם שובו לבית הסוהר המתין במשך מספר חודשים עד שהורשה לחזור לעבודתו, בטרם החל לתכנן את בריחתו הבאה. הסוהרים, עם זאת, למדו על תוכניותיו, והציבו זקיפים במקומות מסתור שונים מחוץ למרתף שדרכו התכוון לברוח, במטרה לירות בו למוות בשעת המעשה. התוכנית לא התממשה לאחר שגילה כי ארבו לו, והמתין מספר ימים עד שחשדותיהם נמוגו, לפני שניסר את סורגי המרתף וברח לחופשי.

מסביב לעולם

פאנזרם נמלט מבית הסוהר בשלהי 1917 לאחר שריצה ארבע שנים בלבד מתוך עונשו, אל תוך ארץ לא מוכרת שהייתה במהלך שיאה של מלחמת העולם הראשונה. כעת בן עשרים ושבע ועם פרס על ראשו במדינות רבות, ניסה להתגייס תחילה לצבא ארצות הברית במאיירסדייל (אנ'), פנסילבניה, אך ערק לאחר ימים ספורים, ומצא עבודה מזדמנת בספארוס פוינט (אנ'), מרילנד. כעבור מספר ימים המשיך במסעו לכיוון בולטימור, שם פגש נער צעיר אשר סייע לו לשדוד בית מלון בפרדריק, והשתמש בכסף שגנב כדי להגיע לניו יורק ולהצטרף לאיגודי עובדים שונים אשר סייעו לו לקבל תעודת ימאי.

בעזרת המסמכים הללו הצליח להצטרף לצוות אוניית הג'יימס ד. ויטני שהפליגה לאמריקה הדרומית, ראשית לפנמה ואז לפרו, בטרם נטש אותה ומצא עבודה במכרות הנחושת בסרו דה פאסקו (אנ'), ומאוחר יותר גם בצ'וקיקמטה, צ'ילה. כאשר מאס בעסקי הכרייה שב חזרה לפנמה והחל לעבוד בתור פועל כפיים ברשות חברה ממשלתית של ארצות הברית. בהמשך הגיע לארכיפלג בוקאס דל טורו, שם התקבל לשורות תאגיד הנפט סינקלייר (אנ') בתור נהג, אך פוטר במהרה לאחר שעורר תגרות עם שאר העובדים. לפני שעזב הצית את אחת מבארות הנפט של החברה, מה שהוביל לפרס בשווי של כ-500 דולרים אשר הוצע על ראשו.

תמונת פרופיל של קארל פאנזרם בן ה-37 בוושינגטון די סי, 1928.

כאשר הגיע לפנמה סיטי חבר למלח נוסף ויחד תכננו השניים כיצד יחטפו ספינת סקונר וירצחו את כל יושביה, אולם לאחר שחברו שתה לשכרה באחד הימים הוא נעצר לאחר שחטף את הספינה בעצמו ורצח את ששת חברי צוותה. פאנזרם חזר לארצות הברית על גבי האס. אס. קולון או הגנרל גותאלס, בטרם פתח במסע נוסף ליבשת אירופה.

תחילה עלה על גבי האס. אס. הומה, אשר הפליגה לפורט ארתור (אנ'), טקסס, ומשם לגלאזגו, סקוטלנד. עם עגינתם ניסה פאנזרם לשדוד את האונייה, אך נתפס ונכלא לתקופה קצרה בבית הסוהר ברליני (אנ'). לאחר שחרורו המשיך לסאות'המפטון ולונדון, משם חצה את תעלת למאנש לצרפת, וביקר בלה האבר ובפריז. כאשר אזל כספו הצטרף לצוות ספינה שהפליגה להמבורג, גרמניה, ושהה במספר ערי נמל נוספות לפני שחזר לארצות הברית.

לאחר שוד מוצלח בחנות תכשיטים בברידג'פורט, קונטיקט, ממנו יצא כשבכיסיו נמצאים כ-1,500 דולרים, שב פאנזרם להמבורג, אך התרושש מכל הונו כעבור שבועיים וחזר לארצות הברית חסר-כל על אותה ספינה שאיתה הגיע. לאחר מספר ימים הפליג לניו הייבן על גבי המנצ'וריה, שם פרץ לאחוזתו של ויליאם הווארד טאפט, נשיא ארצות הברית לשעבר ונשיא בית המשפט העליון דאז אשר חתם במו ידיו על גזר דינו קודם למאסרו בכלא הצבאי בפורט האריסון (אנ'), וגנב כסף מזומן, תכשיטים ואיגרות חוב בשווי של כ-40,000 דולרים.

בעזרת הונו החדש קנה פאנזרם את היאכטה האקיסטה, בה התכוון להשתמש כדי להגשים מזימה שתכנן אשר נועדה לתת פורקן לזעמו: לאורך שלושת השבועות הבאים פיתה מלחים מניו יורק להפליג עמו הרחק מהיבשה תוך מתן הבטחות לעבודה משתלמת. כאשר הגיעו אל לב הים שכנע אותם לשתות לשכרה יחד עמו, בטרם אנס ורצח אותם, משליך את גופותיהם למים. לא ידוע כמה אנשים רצח בשיטה זו, על אף שהודה כי הרג לפחות עשרה. בנוסף, ישנם דיווחים על מספר גופות לא מזוהות אשר נמשו מהמים באותה העת^[22].

רצף ההיעלמויות החל לעורר חשד בפאבים השונים בניו יורק בהם נהגו המלחים לבלות, אך פאנזרם נאלץ לחדול ממעשיו בכל מקרה לאחר שריסק את היאכטה לחופיה של אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי. הוא שב לקונטיקט בחיפוש אחר הזדמנויות נוספות להתעשר, אולם נתפס בשעת מעשה כאשר פרץ לבית מגורים, ונכלא בברידג'פורט למשך שישה חודשים. עם שחרורו נסע לפילדלפיה, שם נקלע לקרב ירי עם כוחות המשטרה ונעצר שוב. לאחר שהורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות ובהצתת מהומה עמד פאנזרם בפני עונש מאסר כבד, אך הצליח להשתחרר בערבות ונמלט לנורפוק, וירג'יניה, בטרם עלה על ספינה שהפליגה לאירופה.

באחת מערי הנמל האירופיות איתר ספינה שהפליגה לאפריקה והגיע בעזרתה למאטדי, קונגו הבלגית. משם נסע ללואנדה, אנגולה הפורטוגזית, ושב לעבוד בשורות תאגיד הנפט סינקלייר (אנ') בתור נהג. באותה העת החל לחפש אחר בתולות צעירות שיוכלו לשמש לו כשפחות מין, עד שלבסוף מצא שתי ילדות כהות-עור בנות 8 ו-12 שהצליח לרכוש מידי משפחותיהן, על אף שהחזירן מאוחר יותר כאשר גילה שקיימו יחסי מין זה מכבר. במקום זאת החל לחפש אחר ילד זכר, אך כאשר אנס נער מקומי שעבד כמלצר הצית את זעמם של תושבי המקום ונאלץ להימלט דרך סבך יערות הגשם חזרה העירה.

מתקן הענישה סינג סינג בו נכלא קארל פאנזרם בין השנים 1923–1928.

אבוד ותועה בנבכי היבשת הזרה פנה פאנזרם לבקש את עזרתו של הקונסול האמריקאי בלואנדה, אך הלה סירב בתוקף לסייע לו לאחר שלמד מפי מעסיקו אודות הצרות הרבות שעולל במהלך שהותו הקצרה במקום. כאשר נודע לו כי בנוסף לכך גם פוטר מעבודתו, מצא פאנזרם את הממונה עליו והכה אותו. אינו בטוח כיצד להמשיך, התיישב על ספסל בפארק ציבורי כאשר לפתע הבחין בילד כהה-עור המשוטט לאיטו בחוסר מעש. לאחר ששכנע אותו להתלוות אליו, הוביל אותו לבור חצץ שנמצא במרחק קצר משם, בטרם אנס ורצח אותו, משליך את גופתו פנימה. לדבריו, ”כשסיימתי איתו המוח שלו נזל דרך האוזניים והוא לעולם לא יהיה יותר מת מזה”.

חזרה בעיר רכש פאנזרם כרטיס לאוניית קיטור אשר הפליגה למפרץ לוביטו, שם שכר סירת קאנו ואת שירותיהם של שישה עובדים מקומיים, לפני שיצא לכיוון הג'ונגל בחיפוש אחר תנינים אותם התכוון לצוד. כאשר התרחקו מספיק, עם זאת, ירה למוות בכל ששת העובדים בעודם יושבים כשגבם מופנה אליו, והשליך את גופותיהם למים כמאכל לתנינים, בטרם גנב את הסירה ושב על עקבותיו.

בימים הבאים נאלץ פאנזרם לעמוד על משמרו לאחר שזונה ספרדייה אשר שדד שלחה אחריו את כוחות המשטרה המקומית, בנוסף לקונסול האמריקאי שפתח בחקירה רשמית נגדו, ובלית ברירה עשה את דרכו צפונה לאורך רצועת החוף המערבית עד שחצה את הגבול לקונגו הבלגית. כאשר הגיע לנהר הקונגו שכר סירת משוטים וצוות חותרים שלקחו אותו לנמל בננה (אנ'), משם עלה לספינה צרפתית שהפליגה לבומה ומאטדי.

מרושש וחסר-כל, עלה פאנזרם כעבור חודש על הספינה האמריקאית הוסט נונו, אשר לקחה אותו עד לסקונדי, חוף הזהב. שם הצליח להשיג מעט כסף לאחר ששדד מספר מגדלי ליים, ורכש כרטיס הפלגה לספינת האס. אס. פטוני, אשר עשתה את דרכה לעיר הנמל לאס פאלמס, האיים הקנריים, בה הקונסול האמריקאי לא הכיר אותו, והסכים לסייע לו למצוא ספינה שהפליגה לליסבון, פורטוגל.

הקונסול האמריקאי בליסבון, עם זאת, שמע באופן אישי אודות מעלליו של פאנזרם באפריקה במהלך ביקורו של מנהל תאגיד הנפט סינקלייר (אנ'), והלה נאלץ לברוח על גבי אוניית משא אנגלית שהפליגה לבריסטול, אנגליה, בטרם עלה על ספינה אמריקאית שלקחה אותו חזרה לניו יורק, אז תמו באופן רשמי מסעותיו מסביב העולם.

התפרצות הקטל האחרונה

עם שובו לארצות הברית ביולי 1922 נסע פאנזרם לסיילם, מסצ'וסטס, שם אנס ילד בן אחת עשרה, ורצח אותו באמצעות הטחת אבן כבדה כנגד ראשו^[23]. לאחר מכן שהה זמן-מה בפילדלפיה, בולטימור, וג'קסונוויל, בטרם נסע לניו אורלינס, שם שדד בית חולים ימי (אנ') מאספקת התרופות שלו, ביניהן סמים ממכרים כגון קוקאין, אופיום ומורפין, אותם מכר ברחבי העיר, בסנט לואיס, ובניו יורק.

בראשית שנת 1923 מצא עבודה בתור שומר של מועדון יאכטות בניו הייבן, קונטיקט, אך שדד אותו במהלך יומו הראשון. באותה העת הכיר נער צעיר בשם ג'ורג', אשר התגורר בניו יורק ונהג להתלוות אליו מעת לעת. מאוחר יותר באותה שנה גנב יאכטה בפרובידנס, רוד איילנד, והפליג איתה ליונקרס כדי לאסוף את חברו. הוא שינה את שמה ואת מספר רישיונה לאלו של האקיסטה, היאכטה שקנה בכספו הגנוב וריסק לחופי אטלנטיק סיטי, בניסיון למכור אותה, אולם הקונה הראשון שמצא ניסה לשדוד אותה ממנו, ופאנזרם רצח אותו והשליך את גופתו למים.

כאשר חזרו ליבשה ברח ג'ורג' לתחנת המשטרה הקרובה ודיווח על מעלליו של פאנזרם, אשר נעצר במהרה והואשם בשוד, פריצה, ניסיון בריחה, אונס וביצוע מעשי סדום. עורך דינו הצליח לשחרר אותו בערבות בתמורה ליאכטה שלו, אך כאשר ניסה למכור אותה גילה שהיא גנובה.

בימים הבאים נסע פאנזרם לניו הייבן ואנס ילד נוסף, בטרם חנק אותו למוות עם חגורתו והשליך את גופתו לתוך השיחים^[24]. לאחר מכן מצא עבודה על גבי הספינה הצבאית היו. אס. גרנט שהפליגה לסין, אך פוטר קודם ליציאתה לאחר שהשתכר ונקלע לתגרות עם החיילים. למחרת שדד משרד בלרצ'מונט (אנ'), אך נתפס ונלקח למעצר בוייט פליינס. כאשר הבין את גודל העונש שציפה לו ניסה להודות באשמה במסגרת הסדר טיעון שעורך דינו הציע לו, אך נידון לעונש המקסימלי שאפשר החוק דאז, חמש שנות מאסר במתקני הענישה סינג סינג וקלינטון (אנ').

החלמה ארוכה

מתקן הענישה קלינטון נחשב באותה העת לאחד מבתי הסוהר האכזריים ביותר בארצות הברית בשל התנאים הקשים ששררו בו, אשר הובילו את פאנזרם לשוב במהרה חזרה לשגרתו הרגילה, כאשר כעבור מספר חודשים בלבד ניסה להצית את סדנאות העבודה של הכלא, ואף לרצוח את אחד האסירים. מזגו האלים ועברו הפלילי העשיר זיכו אותו ביחס אלים במיוחד מצד הסוהרים, אשר נהגו להעניש אותו לעיתים תכופות.

לא חלף זמן רב בטרם ניסה להימלט, אולם במהלך בריחתו נפל מגובה של תשעה מטרים ושבר את שתי רגליו. כאשר נלקח לבית החולים התגלו גם קרעים וחבלות רבות ברחבי גופו, בנוסף לסדק בעמוד השדרה שלו. על אף כן, השיב אותו צוות הסוהרים חזרה לתאו מבלי שקיבל טיפול רפואי הולם, מצב בו נשאר במשך ארבעה עשר החודשים הבאים. בתום תקופה זו כבר הצליח ללכת בתמיכת מקל, למרות שסבל מצליעה קלה, ונאלץ לעבור ניתוח לטיפול בפציעותיו, במהלכו נכרת אחד מאשכיו.

כעבור מספר ימים ביקש לבדוק האם עדיין היה מסוגל להגיע לעוררות מינית ולקיים יחסי מין על אף הניתוח שעבר, והחל לאנוס אסיר אשר שכב לצדו באחת המיטות של בית החולים. הוא נתפס בשעת המעשה והוחזר לתא הבידוד למשך שארית עונשו הקצוב, שהסתיים ביולי 1928.

משפט והוצאה להורג

עם שחרורו פתח פאנזרם בגל פריצות ברחבי בולטימור, במהלכו רצח עובר אורח אקראי בו נתקל. ב-30 באוגוסט נעצר בוושינגטון די. סי. לאחר שפושע אשר נהג לקנות ממנו את סחורתו הגנובה ופעל גם כמודיע משטרתי דיווח למפעיליו אודות פריצותיו האחרונות^[25]. בזמן שהמתין למשפטו הודה פאנזרם ברציחתם של שלושה ילדים בסיילם^[26], ניו הייבן^[27], ופילדלפיה, אולם חוקריו לא הצליחו לאמת את טענותיו. רק עם התקרבות מועד משפטו החלו להתקבל בקשות הסגרה מעשרות מדינות ברחבי ארצות הברית לגבי מקרי רצח לא מפוענחים בהם הפך לחשוד העיקרי.

תמונת פרופיל של קארל פאנזרם מבית הסוהר פורט לוונוורת', 1929.

על אף עברו הפלילי הכבד, שכלל עשרות מאסרים אותם ריצה תחת שמות בדויים רבים, נכשלה התביעה למצוא ראיות נגד פאנזרם בגין פשעים נוספים שביצע, והגישה נגדו כתבב אישום בעוון הפריצות האחרונות בלבד. הוא סירב למנות לעצמו עורך דין תוך שביקש לייצג את עצמו, וכאשר עלה למסור הצהרה אמר בפני חבר המושבעים, ”אתם הרשעתם אותי בפריצה לבית ובגנבה. אני אשם. פרצתי פנימה, וגנבתי. מה שלא גנבתי, ריסקתי. אם בעל הבית היה נכנס פנימה, הייתי מרסק לו את המוח”.

דיוניהם של המושבעים תמו כעבור דקה, והם שבו חזרה לאולם בית המשפט עם פסק דין החלטי שמצא את פאנזרם אשם. לאור הרשעותיו הקודמות נידון לתקופת המאסר המרבית שהתיר החוק, קרי עשרים וחמש שנים שנים עד מאסר עולם, בבית הסוהר פורט לוונוורת'.

כאשר החל מאסרו הזהיר פאנזרם את מנהל הכלא כי ”אהרוג את האדם הראשון שיציק לי”. הלה מאן להקשיב לדבריו, ובימים הבאים העביר אותו סגל הסוהרים לעבוד במכבסת הכלא תחת פיקוחו של רוברט ורנקי, משגיח אשר שימש כמנהל העבודה במקום ונודע באופיו הקטנוני. לא חלף זמן רב בטרם הצית הלה את זעמו של פאנזרם, אשר הזהיר אותו כי יעזוב אותו לנפשו, ואף הגיש בקשת העברה לאגף אחר. לבסוף, ב-20 ביוני 1929, הכה אותו פאנזרם למוות בעזרת מוט ברזל, בטרם החל להסתובב ברחבי הכלא בעודו מגואל בדם ולרדוף אחר שאר האסירים^[28].

בזמן שהמתין למשפטו החדש התיידד פאנזרם עם הנרי לסר, סוהר אשר נהג לשוחח עמו ולהביא לו סיגריות, והעביר את מרבית זמנו בקריאת ספרים עבי כרס מספריית הכלא, בעיקר עבודות פילוסופיות מאת ארתור שופנהאואר ופרידריך ניטשה. במקרה אחד ניסה לקרוא את ביקורת התבונה הטהורה מאת עמנואל קאנט, אולם לאחר שלא הצליח להבין את הרעיונות המתוארים בו קרע אותו בתסכול לאלפי חתיכות שהצית בערמה מחוץ לתאו. באותה העת כתב גם את האוטוביוגרפיה שלו, אותה מסר ללסר.

בית הסוהר פורט לוונוורת'

משפטו התקיים באפריל 1930 תחת דוכנו של השופט ריצ'רד ג'יי. הופקינס. סוגיית שפיותו העלתה מספר שאלות שנותרו תחילה ללא מענה, אך נציגי ועדת הבריאות הנפשית קבעו לבסוף כי על אף שלקה בנפשו, עדיין היה מודע לעצמו ולסביבתו בשעת ביצוע הפשע, וכן לטיב האישום שהוגש נגדו באותה העת. בדומה למשפטו הקודם דרש לייצג את עצמו, אולם השופט מאן להיעתר לבקשתו ומינה את ראלף ט. אוניל לשמש כעורך דינו. פאנזרם סירב לשתף עמו פעולה או להגן על עצמו, על אף שטען לחפות מפשע בפני האישום. חבר המושבעים התכנס במשך ארבעים וחמש דקות בטרם שב עם פסק דין שמצא אותו אשם, והוא נידון למוות בתלייה בפורט לוונוורת'.

פאנזרם סירב להפצרותיהם של מתנגדי עונש המוות ונציגי ארגוני זכויות האדם אשר פנו אליו בתחינה כי ירשה להם להגיש ערעורים על עונשו, וענה למכתביהם, ”הכרת התודה היחידה שאתם וכל הדומים לכם תקבלו ממני תמורת מאמציכם היא שאני מייחל שלכולכם יהיה רק צוואר אחד ושהידיים שלי יהיו עליו. אני בהחלט אוודא לגאול אתכם מייסוריכם, בדיוק כמו שגאלתי אנשים אחרים”. הדימוי המתאר צוואר אחד מיוחס במקור לאחד הקיסרים של רומא העתיקה, קליגולה.

פאנזרם נתלה ב-5 בספטמבר 1930^[29]. כשניסו הסוהרים לכסות את ראשו עם ברדס שחור הוא ירק בפניו של המוציא להורג, וכשנשאל אם ברצונו לומר מילים אחרונות הגיב, ”כן, תגמרו עם זה כבר, יא בני זונות! אני יכול לתלות תריסר אנשים בזמן שאתם משתטים!”. גופתו נקברה בבית הקברות של הכלא.

תרבות

קולנוע

• סרט הקולנוע רוצח: יומן של רצח (אנ') בבימויו של טים מטקאלף ובכיכובם של ג'יימס וודס ורוברט שון לאונרד אשר יצא לאקרנים ב-1995, מבוסס באופן ישיר על ספר בעל שם זהה מאת תומאס יוג'ין גאדיס ורוברט או. לונג, המסקר את חייו ופשעיו של פאנזרם^[30].
• הסרט התיעודי קארל פאנזרם: רוח השנאה והנקמה (אנ') בבימויו של ג'ון בורובסקי (אנ') עוקב אחר חייו, פשעיו ומאסרו של פאנזרם, ומכיל צילומים של בתי הסוהר השונים בהם נכלא, בנוסף לראיון עם אחד מסוהריו, הנרי לסר^[31].

ספרות

• הספר רוצח: יומן של רצח (אנ') מאת תומאס י. גאדיס (אנ') ורוברט או. לונג הוא ביוגרפיה מקיפה המסקרת את חייו של פאנזרם, ונחשבת למקור האמין ביותר לגביהם, מאחר שהיא מבוססת באופן ישיר על כתביו האוטוביוגרפיים מבית הסוהר, בנוסף למחקרים שנערכו אודות שלל בתי הסוהר בהם נאסר והפשעים הרבים שהודה כי ביצע^[32].

לקריאה נוספת

מקורות עיקריים

גאדיס, תומאס יוג'ין (אנ'); או. לונג, רוברט; רוצח: יומן של רצח; הוצאת מקמילן, ניו יורק, 1970; הוצאה מחודשת בשם פאנזרם: יומן של רצח מידי ספרי אמוק, 2002 (מסת"ב 1878923145, מסת"ב 978-1878923141)	Gaddis, Thomas Eugene; O. Long, James; Killer: A Journal Of Murder; Macmillan Company, New York, 1970; Republished As Panzram: A Journal Of Murder By Amok Books, 2002 (ISBN 1878923145, ISBN 978-1878923141)
גרין, ראיין; לרצוח את כולם: סיפור אמיתי אודות התעללות, נקמה ולידתה של מפלצת; הוצאה עצמית, 2019 (מסת"ב 1079438041, מסת"ב 978-1079438048, מסת"ב 979-8756661996)	Green, Ryan; Kill 'Em All: A True Story Of Abuse, Revenge And The Making Of A Monster; Self Publishing, 2019 (ISBN 1079438041, ISBN 978-1079438048, ISBN 979-8756661996)
פאנזרם, צ'ארלס קארל; גרנין, אולקסי; פאנזרם: טבח באנושות, אוטוביוגרפיה; הוצאה עצמית, 2020 (מסת"ב 979-8669085643)	Panzram, Charles Carl; Granin, Oleksi; Panzram: Butchering Humanity, An Autobiography; Self Publishing, 2020 (ISBN 979-8669085643)
פאנזרם, צ'ארלס קארל; בורובסקי, ג'ון (אנ'); כתביו של פאנזרם; ווטרפרונט פרודוקשנס, 2020 (מסת"ב 0997614080, מסת"ב 978-0997614084)	Panzram, Charles Carl; Borowski, John; The Panzram Papers; Waterfront Productions, 2020 (ISBN 0997614080, ISBN 978-0997614084)
בורובסקי, ג'ון (אנ'); פאנזרם בלוונוורת'; ווטרפרונט פרודוקשנס, 2020 (מסת"ב 0997614072, מסת"ב 978-0997614077)	Borowski, John; Panzram At Leavenworth; Waterfront Productions, 2020 (ISBN 0997614072, ISBN 978-0997614077)
אורטיז, ז'נבייב; פשע אמיתי ומפורש; כרך ג': קצב האנושות: סיפורו האמיתי של קארל פאנזרם, פרי השנאה והנקמה; הוצאה עצמית, 2021 (מסת"ב 979-8749986921)	Ortiz, Genoveva; True Crime Explicit; Book III: The Butcher Of Humanity: The True Story Of Carl Panzram, A Product Of Hatred And Vengeance; Self Publishing, 2021 (ISBN 979-8749986921)
ג'יימס, ראיין; קארל פאנזרם: סיפור הפשע האמיתי המבעית של הרוצח הסדרתי הפראי; הוצאה עצמית, 2022 (מסת"ב 979-8820487118)	James, Ryan; Carl Panzram: The Gruesome True Crime Story of the Savage Serial Killer; Self Publishing, 2022 (ISBN 979-8820487118)

מקורות משניים

ארלי, פיט; הבית שוקק החיים: בתוך כלא לוונוורת'; הוצאת בנטם, 1993; פרק ד': מתקן הענישה, עמוד 42 (מסת"ב 0553560239, מסת"ב 978-0553560237)	Earley, Pete; The Hot House: Life Inside Leavenworth Prison; Bantam, 1993; Chapter IV: The Penitentiary, Page 42 (ISBN 0553560239, ISBN 978-0553560237)
ורונסקי, פיטר; רוצחים סדרתיים: השיטה והטירוף של המפלצות; ספרי ברקלי, 2004; פרק ב': היסטוריה קצרה של רצח סדרתי: אלפיים שנים של רצח מרומא ועד בוסטון, עמודים 73–74 (מסת"ב 0425196402, מסת"ב 978-0425196403)	Vronsky, Peter; Serial Killers: The Method And Madness Of Monsters; Berkley Books, 2004; Chapter II: A Brief History Of Serial Homicide: Two Thousand Years Of Murder From Rome To Boston, Pages 73–74 (ISBN 0425196402, ISBN 978-0425196403)

אנציקלופדיות

ליין, בריאן; אנציקלופדיה של רוצחים סדרתיים; הוצאת ברקלי, 1995; קארל פאנזרם, עמודים 283–284 (מסת"ב 0425152138, מסת"ב 978-0425152133, מסת"ב 074723731X, מסת"ב 978-0747237310)	Lane, Brian; Encyclopedia Of Serial Killers; Berkley, 1995; Carl Panzram, Pages 283–284 (ISBN 0425152138, ISBN 978-0425152133, ISBN 074723731X, ISBN 978-0747237310)
גרג, שרלוט; רוצחים סדרתיים מרושעים: בתוך נבכי נפשותיהם של המפלצות; הוצאת קפלה, 2005; קארל פאנזרם, עמודים 133–136 (מסת"ב 0572030894, מסת"ב 978-1841932897, מסת"ב 0760775664, מסת"ב 978-0760775660)	Greig, Charlotte; Evil Serial Killers: In The Minds Of Monsters; Capella, 2005; Carl Panzram, Pages 133–136 (ISBN 0572030894, ISBN 978-1841932897, ISBN 0760775664, ISBN 978-0760775660)
ניוטון, מייקל (אנ'); אנציקלופדיית הרוצחים הסדרתיים; ספרי צ'קמארק, 2006; קארל פאנזרם, עמוד 206 (מסת"ב 0816061963, מסת"ב 978-0816061969, מסת"ב 0816061955, מסת"ב 978-0816061952)	Newton, Michael; The Encyclopedia Of Serial Killers; Checkmark Books, 2006; Carl Panzram, Page 206 (ISBN 0816061963, ISBN 978-0816061969, ISBN 0816061955, ISBN 978-0816061952)

כתבי עת ומגזינים

מגזין יומן מקרי הרצח; רוצחי הטינה: ורנר בוסט וקארל פאנזרם; מרשל קוונדיש (אנ'), 1991 (מסת"ב 0748538860, מסת"ב 978-0748538867)

Murder Casebook Magazine; Resentment Killers: Carl Panzram And Werner Boost; Marshall Cavendish, 1991 (ISBN 0748538860, ISBN 978-0748538867)

קישורים חיצוניים

ויקיפדיה

• מדיה וקבצים בנושא קארל פאנזרם בוויקישיתוף

ספריות פשע אמיתי

• קארל פאנזרם באתר Murderpedia, אורכב מהמקור ב-4 במרץ 2023. (באנגלית)
• קארל פאנזרם באתר Crime Library, אורכב מהמקור ב-4 במרץ 2023. (באנגלית)

מורשת

• קארל פאנזרם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתביו האוטוביוגרפיים של קארל פאנזרם, אורכב מהמקור ב-7 בינואר 2023. (באנגלית)

הערות שוליים

1. פאנזרם, ילדות, עמוד 3, "נולדתי ב-28 ביוני 1891, בחווה קטנה במינסוטה. הוריי הגיעו ממוצא גרמני. אנשים עניים ובורים שעבדו קשה למחייתם. שאר המשפחה הורכבה מחמישה אחים ואחות אחת, כולם מתים כעת חוץ משלושה מהם וביניהם אני, ואחותנו".
2. גאדיס ולונג, פרק ב', עמוד 13, "ג'ון פאנזרם, אביו של קארל, היה אדם גבוה וחמום מזג בעל שפם עבות מהסוג שהיה נפוץ בארץ מולדתו, פרוסיה המזרחית. הוא לחם במלחמת צרפת–פרוסיה וסיים בתור סמל, לפני שהיגר לארצות הברית בחיפוש אחר הון".
3. גאדיס ולונג, פרק ב', עמוד 13, "ליזי בילתה את שנותיה המוקדמות בברלין והגיעה לארצות הברית בגיל שלוש עשרה יחד עם הוריה. היא חונכה בבית גרמני לותרני נוקשה, וגדלה להיות אישה חרוצה התלויה בעצמה בלבד".
4. גאדיס ולונג, פרק ב', עמוד 13, "הוא הצטרף לקהילה הגרמנית בסאוק סנטר, מינסוטה, שם מצא עבודה בתור עובד כפיים בחווה, בטרם החל לרדוף שוב אחר חלומותיו ונישא לגרמניה צעירה בשם מתילדה אליזבת בולדואן".
5. גאדיס ולונג, הערות שוליים, עמוד 255, "כילד קטן עבר פאנזרם ניתוח רציני בזיז הפטמתי אשר נערך בביתו תחת תנאים פרימיטיביים. הזיהום נמשך, והוא נלקח לבית החולים בכדי לעבור ניתוח שני. השאלה האם נגרם לו נזק מוחי שהיווה גורם מכריע באורח חייו הבוגרים הפכה להשערה מורכבת ביותר עבור המומחים הרפואיים".
6. פאנזרם, ילדות, עמוד 3, "כל קרובי משפחתי הם בני אדם ממוצעים. הם אנשים כנים שעובדים קשה. כולם חוץ ממני. אני הייתי פרא אדם מאז שנולדתי. כבר מגיל צעיר, כשהייתי בן חמש או שש, הפכתי לגנב ולשקרן, וככל שהתבגרתי רק הפכתי למרושע יותר ויותר".
7. קארל פאנזרם: רוצח סדרתי ומפלצת, ספרי השנים של הפשע, ג'יי רוברט נאש, אורכב מהמקור ב-9 באוגוסט 2022. (באנגלית)
8. פאנזרם ישוחרר, איווינינג טיימס, פורסם במקור ב-26 בינואר 1906, אורכב מהמקור ב-5 במרץ 2023. (באנגלית)
9. פאנזרם, ילדות, עמודים 3–4, "במקום לברוח ולטייל בעולם נתפסתי ונלקחתי חזרה הביתה, שם הכו אותי כמעט למוות, בטרם שלחו אותי לכלא ומשם למוסד לעבריינים צעירים ברד וינג, מינסוטה. ממש שם למדתי על חוסר האנושיות שהפגין האדם לחברו".
10. פאנזרם, המוסד לעבריינים צעירים במינסוטה רד וינג, עמוד 6, "כולנו היינו אמורים ללכת לחצי יום לימודים בבית הספר ולחצי יום עבודה בסדנה, ובשאר הזמן ללמוד כיצד לאהוב את ישו ולהיות ילדים טובים. מטבע הדברים, אני מאוד אוהב את ישו כעת. למעשה, אני כל כך אוהב אותו שאני רוצה לצלוב אותו שוב פעם".
11. פאנזרם, המוסד לעבריינים צעירים במינסוטה רד וינג, עמוד 6, "בערך באותה העת התחלתי לחשוב על דרך בה אוכל להעניש את אלו שהענישו אותי. הדבר היחיד שעלה בדעתי היה לשרוף את הבניין שבתוכו נמצאה סדנת הצבע. זה מה שעשיתי".
12. גאדיס ולונג, הערות שוליים, עמוד 256, "שריפה שפרצה כתוצאה מסיבות לא ידועות בבית הספר בערב ה-2 ביולי 1905 הרסה את המחסן שהכיל את ביגוד החורף, ופגעה בסדנת הנפחייה. מעט לפני כן נודע לפאנזרם על טביעתו למוות של אחיו, לואיס, במהלך תאונת עבודה על נהר האגם האדום".
13. פאנזרם, המוסד לעבריינים צעירים במינסוטה רד וינג, עמוד 6, "באחד הימים נקראתי לעמוד בפני ועדת השחרור המוקדם, וסיפרתי להם את כל השקרים והשטויות שהצלחתי להעלות בדעתי, כך שהם אישרו את שחרורי והרשו לי לשוב הביתה. בדרך זו למדתי כיצד להשתמש בדת בתור גלימה של צביעות כדי לכסות על כל המעשים הרעים שעשיתי".
14. פאנזרם, המוסד לעבריינים צעירים במינסוטה רד וינג, עמוד 7, "אכן כך, למדתי הרבה דברים ללא כל תשלום מהחברה האנושית בכלל ומהמוסד במינסוטה בפרט. מהטיפול שקיבלתי והשיעורים שלמדתי בתוך המקום הזה, החלטתי כאשר עזבתי כיצד אחיה את חיי. גמרתי אומר בדעתי לגנוב, לשרוף, להרוס ולרצוח בכל מקום שאליו אגיע ואת כל מי שאתקל בו, כל עוד אני חי. זה השינוי שעברתי במוסד לעבריינים הצעירים במינסוטה".
15. פאנזרם, ארבעה בטלנים גדולים ושמנים, עמוד 10, "שני הניסיונות הללו לימדו אותי מספר לקחים. לקחים שמעולם לא שכחתי. לא רציתי ללמוד את הלקחים האלו, אבל מה שגיליתי בעולם הזה הוא שהדבר שאתה רוצה זה לא בהכרח הדבר שתקבל. החזק צודק. אולי זה לא צריך להיות ככה, אבל ככה זה. למדתי כיצד להסתכל במבט מלא חשד ושנאה כלפי כולם. בחלוף השנים הרעיון הזה דבק במחשבתי מעל כל שאר מחשבותיי. הבנתי שאם אהיה חזק ופיקח דיו כדי לכפות את רצונותיי על אחרים, הרי שהצדק איתי".
16. פאנזרם, בית הסוהר המדינתי של מונטנה בדיר לודג', עמוד 20, "באותה העת הפכתי לזאב מנוסה. הפכתי ליותר בקיא באמנות הסדום מאשר אוסקר ויילד בכבודו ובעצמו. התחלתי את הבוקר עם מעשי סדום, השקעתי בכך את כל כוחותיי לאורך היום, ולפעמים גם במשך מחצית מהלילה".
17. מנהל הכלא הארי מינטו נהרג בידי אסיר, דיילי קפיטל ג'ורנל, פורסם במקור ב-28 בספטמבר 1915, אורכב מהמקור ב-7 במרץ 2023. (באנגלית)
18. ג'ון וו. מינטו יירש את תפקידו של הארי מינטו כמנהל בית הכלא, דיילי קפיטל ג'ורנל, פורסם במקור ב-30 בספטמבר 1915, אורכב מהמקור ב-7 במרץ 2023. (באנגלית)
19. מינטו מסביר את עונשי התזת המים על האסירים, איסט אורגוניאן, עמוד 9, פורסם במקור ב-18 בנובמבר 1916, אורכב מהמקור ב-7 במרץ 2023. (באנגלית)
20. צ'ארלס א. מרפי מונה למנהל החדש של בית הסוהר המדינתי, איסט אורגוניאן, פורסם במקור ב-20 בנובמבר 1916, אורכב מהמקור ב-7 במרץ 2023. (באנגלית)
21. האיש הרע מאורגון נמלט מהכלא, טקומה טיימס (אנ'), עמוד השער, פורסם במקור ב-13 במאי 1918, אורכב מהמקור ב-15 בינואר 2023. (באנגלית)
22. אדם טבע במי המפרץ, הרפובליקן ג'ורנל, עמוד 1, פורסם במקור ב-6 באוקטובר 1920, אורכב מהמקור ב-8 במרץ 2023. (באנגלית)
23. חשוד אפשרי נעצר בחשד להיותו השד הקטלני, נורווק האוור (אנ'), עמוד השער, פורסם במקור ב-27 באוקטובר 1928, אורכב מהמקור ב-10 במרץ 2023. (באנגלית)
24. טוען כי רצח ילד, מונטריאול גאזט (אנ'), עמוד 16, פורסם במקור ב-27 באוקטובר 1928, אורכב מהמקור ב-9 במרץ 2023. (באנגלית)
25. ארבעה עצורים בחשד לשוד שהתרחש בבית מגורים בעיר הבירה, איוונינג סטאר, עמוד 2, פורסם במקור ב-1 בספטמבר 1928, אורכב מהמקור ב-30 בנובמבר 2022. (באנגלית)
26. הנשים שזיהו את המלח הרוצח, פיטסבורג פרס (אנ'), עמוד 29, פורסם במקור ב-2 בנובמבר 1928, אורכב מהמקור ב-9 במרץ 2023. (באנגלית)
27. סיפר למשטרה כי רצח שניים ושדד בתי מגורים, הרפובליקן ג'ורנל, עמוד השער, פורסם במקור ב-6 באוקטובר 1928, אורכב מהמקור ב-10 במרץ 2023. (באנגלית)
28. עובד שירות בתי הסוהר רוברט ג'ורג' ורנקי, אתר ההנצחה לשוטרים שנפלו בעת מילוי תפקידם, אורכב מהמקור ב-15 באפריל 2013. (באנגלית)
29. קארל פאנזרם נותר זועף אפילו כאשר הוצא להורג, וושינגטון טיימס, עמוד השער, פורסם במקור ב-5 בספטמבר 1930, אורכב מהמקור ב-11 במרץ 2023. (באנגלית)
30. רוצח: יומן של רצח, בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים, אורכב מהמקור ב-11 במרץ 2023. (באנגלית)
31. קארל פאנזרם: רוח השנאה והנקמה, בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים, אורכב מהמקור ב-11 במרץ 2023. (באנגלית)
32. פאנזרם: יומן של רצח, גודרידס, אורכב מהמקור ב-11 במרץ 2023. (באנגלית)