קוליו פיצ'טו
 | |
| קוליו פיצ'טו, על שטר בולגרי, 1996 | |
| לידה |
1800 דריאנובו, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1881 (בגיל 81 בערך) וליקו טרנובו, נסיכות בולגריה |
| מקום קבורה |
וליקו טרנובו |
| תחום יצירה |
אדריכלות, פיסול |
| יצירות ידועות |
גשר בלנסקי |
  | |
קוֹליּוּ פיצֶ'טו (בבולגרית: Колю Фичето, בשמו בלידה ניקולה איוואנוב פיצ'ב - Никола Иванов Фичев, 1800 - 15 בנובמבר 1881) היה אדריכל, בנאי ופסל בולגרי מתקופת התחייה הלאומית הבולגרית. נודע גם כ"אסטה קוליו פיצ'טו", כש"אוסטה" הוא קיצור מן המילה "אוסטאבאשי" (ustabaşı) (רב אמן - בטורקית עות'מאנית).
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד דריאנובו, כפר השוכן על המורדות הצפוניים של הרי הבלקן, בימי השלטון העות'מאני במולדתו, ניקולה יוואנוב פיצ'ב נודע בשם החיבה "קוליו פיצ'טו". הוא נולד במשפחה דלת אמצעים והתייתם מאביו יוואן או יובאן בגיל שלוש -ארבע. אמו הייתה בת למשפחת בנאים וגלפי עץ מן היישוב מארצ'ה, והתאלמנה קודם לכן גם מבעלה הראשון. כשמלאו לו 10 נכנס ניקולה כשולייה ("צ'יראק" או "קאלפה") אצל בעלי מלאכה ובנאים בעיר טריאבניה. אחר כך בגיל 17 רכש את אמנות העבודה באבן אצל אמנים מן האסכולה של קורצ'ה (גוריצה, בבולגרית) (בשטח אלבניה של היום), ולאחר מכן, כחניך אצל בעלי המקצוע של ברציגובו (בתראקיה), השתלם בבניית כנסיות, מגדלי פעמונים וגשרים. בשובו לדריאנובו, עבד עדיין חניך אצל אמן מקומי וליווה אותו לעבודות בנייה בדוברוג'ה ובוולאכיה השכנה.
בגיל 23 התקדם פיצ'ב במעמדו המקצועי ועבד בימי החורף כ"ראש שוליות" - "קלפאבאשיה" בבית המלאכה בווליקו טרנובו, של סטניו "מרנגוזין",[1] קרוב משפחה מצד אמו מן הכפר ארמיאנקובצי, שלימד אותו את אמנות גלפות העץ. בחודשי הקיץ עבד בבנייה עם אמן בשם וליו מדריאנובו. בשנת 1825 נולד בנו איוואן בשנת 1830 קנה בית בטרנובו והתיישב בה סופית.
עבד אצל האמנים הבנאים בעיר ("אוסטאבאשי") ובגיל 36, אחרי הצלחתו בבניית כנסיית ניקולה הקדוש בטרנובו הוכר ככל הנראה מעמדו כאומן מומסך ("בשקאליה") ואחר כך כרב אומן (אוסטה). המסמך הכתוב הראשון שבו מצוינת הכרתו של קוליו פיצ'טו כ"רב אמן" (אוסטה) היא משנת 1839. הוא קיבל הכרה לא רק מידי חברי גילדת הבנאים, אלא גם עלי מצד ממשל הכיבוש העות'מאני ומידי ראש הכנסייה, המיטרופוליט הילריון.
[2] פרט לשפת אמו - בולגרית, ידע קוליו פיצ'טו טורקית שוטפת, ושלט גם ברומנית וביוונית, אם כי לא ידע קרוא וכתוב.
לפי האגדה, פעם נשכב קוליו פיצ'טו מתחת לאחד הגשרים שבנה על מנת להיות ערב לבטיחותו. לפי סיפור אחר על בניית הגשר שעל יאנטרה, אומרים כי הסכים שמידהט פאשה שהזמין את בניית הגשר יוציא אותו להורג אם לא יעמוד בתקציב שהתחייב אליו (700,000 גרוש),[3] פי שלושה פחות מהצעות קבלנים ואדריכלים אחרים, כמו הפולני לודמיל רול גברונסקי).
קוליו פיצ'טו נפטר בווליקו טרנובו, שם גם הובא לקבורה בשנת 1881. הוא היה נשוי משנת 1823 לאשה מדריאנובו, בשם מרינקה, ונולדו להם שבעה ילדים. הגנרל הבולגרי איוואן פיצ'ב היה נכדו.
פעילותו האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי שנת 1831 עזר פיצ'טו לבנאי והאדריכל הידוע דימיטר סופאליאטה לבנות את המנזר פראוברז'נסקי בטרנובו. בשנת 1834 נאלץ סופאליאטה להפסיק את עבודתו מפני שהשתתף במרד ("זאוורה") נגד הטורקים. הוא הפקיד על פיצ'טו את המשימה להמשיך בתוכנית. פיצ'ב בנה את מגדל הפעמונים ואת האיקונוסטסים בכל כנסיות המנזר. אחד האתגרים איתו התמודד האמן היה בניית מגדל הפעמונים שלפי הוראות הטורקים אסור היה לעלות בגובהו על צריחי המסגדים. פיצ'טו הכניס, מכל מקום, במגדל, כמה חידושים: בנה אותו, שלא כנהוג עד אז, בכנף המערבית של המנזר, ובראש המגדל לא בנה כיפה כפי שדרשה המסורת, אלא פירמידה ועליה כדור מתכת והצלב מעליו. פיצ'ב הוסיף לצריח גם שעון. לימים הציל מגדל הפעמונים את המנזר, יחד עם ציורי הקיר ופסלי העץ שבו, כשעמד איתן בפני מפולת סלעים שהזיקה את מרכזה של הכנף המערבית.[2] תחת ניהולו של אמן אחר, איוואן דוודאטה, השתתף פיצ'טו באופן פעיל גם משימת השלמת בנייתה של הכנסייה על שם ניקולה הקדוש בטרנובו שהסתיימה בשנת 1836.
בחודשי הקיץ 1837–1840 עבד כבר כאמן עצמאי ובו זמנית שיתף פעולה עם בנאים שונים מברציגובו, אדירנה ואיסטנבול. בטרנובו ובסביבה עבד יחד עם מוריו לשעבר, אוסטה וליו וסטניו מרנגוזין. בשנת 1840 עברו לאחריותו עבודות השיפוץ של מנזר קיליפרבו. למשך שנתיים ניהל שם את בנייתם של מגורי הנזירים החדשים ושל כנסייה חדשה גדולה יותר. שני המבנים נחשבים בסגנונם האדריכלי ובפתרונות הפונקציונליים שלהם, לשלב חדש בהיסטוריה של האדריכלות הבולגרית.
ב-1848 חזר לעבוד בוולאכיה יחד עם וליו, סיים את שיתוף הפעולה שלו עם סטניו בתחום גילופי העץ והקדיש את עצמו בעיקר לאדריכלות. בסביבות 1854 מכהן כראש גילדת הבנאים בטרנובו וכעבור שנה התמנה לאדריכל ראשי של העיר. (беледие устасъ). בשנת 1856 הכיר את הנציג העות'מאני מידהט פאשה שנשלח באותה תקופה לבולגריה ושעוד מילא לאחר מכן תפקיד של מושל "האלייט דנובה". מידהט פאשה הזמין אצל פיצ'טו פרויקטים בנייה אחדים. כהוקרה על פעילותו, בשנת 1868 זכה קוליו פיצ'טה מטעם הממשלה העות'מאנית לעיטור מסדר המג'ידיה, מענק של 50,000מטבעות זהב וחלקת אדמה בטרנובו.
בשנים 1876-1870 תכנן פיצ'ב את הפרויקטים הגדולים האחרונים. בשנת 1873 הוא נבחר בכנסיית הקדושים קונסטנטין והלנה ליושב ראש לשם כבוד של הנהגת הכנסייה האורתודוקסית. בשנת 1878 היה עד להשגת העצמאות של מולדתו. עדיין בשנים 1877–1881 תכנן מספר כנסיות כפריות, שנבנו על ידי קבלני בנייה אחרים. בשנותיו האחרונות החליף את התואר על חתימתו מ"אוסטה" ל"אדריכל".
בין המפורסמות שבעבודותיו מצוי הגשר על יד ביאלה (Беленски мост) (1865) על הנהר יאנטרה), הגשר המקורה בלובץ', מעל הנהר אוסאם (1872–1874), כנסיות בעיר הולדתו, דריאנובו, בסבישטוב (כנסיית השילוש הקדוש, (1867)) ובווליקו טרנובו (כנסייה משנת 1844). בווליקו טרנובו הוא תכנן גם מספר בתי מגורים ומבני ציבור.
מבחר עבודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1834 מגדל הפעמונים של מנזר פראובראז'נסקי בווליקי טרנובו
- 1836 כנסיית ניקולא הקדוש בווליקו טרנובו
- 1849 ביתו של הסוחר ניקולה קויוב בווליקו טרנובו ("בית הקוף")
פיצ'טו משלב בחזית הבית יסודות בארוקיים אירופיים ויסודות מסורתיים בולגרים; קרניז לכל אורכה, ציפוי עם לבנים, כיפת זכוכית מעל הסלון בקומה העליונה.[2]
- 1858 החאן (קרוונסאראי) "חאג'י ניקולין", פונדק עם ספסלים - ברחוב סמובודקה צ'רשיה בווליקו טרנובו. מבני הבניין מסודרים בצורה מיוחדת, עם ארקדות וגלריות פתוחות עם מעקים במתכת מחושלת
- 1865—1867 - הגשר על יד ביאלה, מעל נהר יאנטרה. הוזמן על יד המושל מידהט פאשה, לשביעות רצון רבה של השלטונות.
אורך הגשר הוא 276 מ', רוחבו 9 מ' ויש לו 14 ארקדות. מצדי הגשרישנן מדרכות להולכי רגל, שרוחבן 1.2 מ' ומוגנות על ידי מעקבים שגובהם 1.25 מ'
- 1872—1874 - הגשר המקורה בלובץ', מעל הנהר אוסם. הוא נהרס בדליקה בשנת 1925, אך נבנה מחדש לפי תוכניותיו של פיצ'ב בשנת 1931 אם כי תוך הגדלת אורכו. יש אומרים שעל ידי העסקת מקומיים באתר הבנייה, שנמצא באחד ממוקדי המרד האנטי-עות'אמני, הציל אותם מעונש קולקטיבי של גירוש לעבודות פרך במכרות של דיארבקיר[2]
- הגשר מעל נהר רוסיצה בסבלייבו
- "הקונאק הטורקי" - בניין המנהל העות'מאני - בווליקו טרנובו
- קתדרלת "לידת מרים הקדושה" בווליקו טרנובו
- הכנסייה ע"ש הקדושים קונסטנטין והלנה בווליקו טרנובו
- כנסיות בעיר הולדתו
- 1867 - כנסיית השילוש הקדוש בסבישטוב
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רובע בעיר וילקו טרנובו נראית על שמו
- ביישוב הולדתו ישנו המוזיאון "ניקולה פיצ'ב", ברחוב שיפקה 82.
- בדריאנובו, בווליקו טרנובו ועל יד הגשר בביאלה הוצבו פסלים של האמן
- נקודת פיצ'טו - היא נקודה גאוגרפית חופשייה משלג בחצי האי ורנה באי ליבינגסטון באנטארקטיקה
- דיוקן על שטר בולגרי (לפי התמונה למעלה)
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
בית העירייה בווליקו טרנובו, "הקונאק" -
מגדל פעמונים של הכנסייה בפשצ'לישטה -
כנסייה בדריאנובו
.JPG)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Dimitrina Aslanian - conférence scientifique du 27/10/2000 à Tărnovo, réunie pour le 200ème anniversaire de la naissance de Fitchev, édité par la Fondation pour l'architecture et l'art chrétiens « Nikola Fitchev - Zakhari Zographe », Sofia, 2001.
- Козаров, Г. „Майстор Никола Фичев”, С., Наука и изкуство, 1953
- И. Любенова, „Старите мостове в България”, С., Техника, 1984
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביוגרפיה מ 23.11.2011 באתר Forum Diversarts(הקישור אינו פעיל) (בצרפתית)
- la Bulgarie pour les francophones Dimitrina Aslanian Le plus grand maître bâtisseur de la Renaissance bulgare
- הגשר על יד בילאה, באתר תיירות בולגרי- Ivo Sotirov 13.6.2011 גישה ב-16.5.2013.
- ביוגרפיה באתר pravoslavieto מאת האדריכל ניקולאי טולשקוב גישה ב-16 במאי 2013 (בבולגרית)
- Свилена Гражданска Покритият мост в Ловеч Строител 19-11-2010
(בבולגרית)