סמל קוניאר | |
מדינה | הונגריה |
---|---|
חבל | צפון המישור הגדול |
מחוז | היידו-ביהר |
נפה | נפת דרצ'קה |
שטח | 52.09 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 2,026 (1 בינואר 2024) |
קואורדינטות | 47°19′00″N 21°40′00″E / 47.316666666667°N 21.666666666667°E |
אזור זמן | UTC +1 |
http://www.konyar.hu | |
קוניאר (בהונגרית: Konyár) הוא כפר בהונגריה במחוז היידו-ביהר שבנפת דרצ'קה.
קוניאר שוכנת 30 ק"מ דרומה מדברצן, באזור צפון המישור הגדול. ניתן להגיע אליו ברכבת בקו הרכבת דברצן – שאראנד – נאג'קרקי.
קוניאר היה רכושו עתיק של "חמולת צ'ירה" שמושבם היה בכפר אלמושד הסמוך. במאה ה-16 הבעלים היו גם משפחות באצ'ו, קאלאי וצ'אקי. בשנת 1605 קיבל היישוב תעודת שחרור מאישטוואן בוצ'קאי. בין השנים 1660–1690, הכפר סבל מאוד מהטורקים. בשנת 1745 היה בעל האחוזה של אדמות היישוב משפחת הנסיך אסטרהאזי.
בגבול היישוב עובר מה שנקרא "תעלת השטן" (עד העשור האחרון של המאה הרביעית, התעלה היוותה קו הגנה מתקדם עבור הרומאים (לימס סארמאטיה) והגן על שלום האימפריה הרומית מפני התקפות של עמים ברברים שפלשו בנדידת העמים).
יהודים התיישבו בקוניאר באמצע המאה ה-19. רובם היו חנוונים ורוכלים. הקהילה התארגנה ב-1840, עם ייסוד החברה קדישא המקומית. בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (סוף 1868 ראשית 1869) והקרע ביהדות הונגריה הצטרפה הקהילה לזרם האורתודוקסי. בית הכנסת נבנה ב-1900. במקום היו גם "חדר", "תלמוד תורה" ומקווה.
ב-1919, בעת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, נאסרו עשירי הקהילה והושמו במחנה הסגר. בתקופת "הטרור הלבן" (1919–1921), הכו בריונים את היהודים שנחשדו בסיוע לקומוניסטים. בשנת 1930 מנתה הקהילה 80 נפש.
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה משנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפליה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. פרנסתם של יהודי קוניאר נפגעה קשות (במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי).
ב-1941 גויסו 15 גברים מהכפר לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים במסגרת שרות עזר לצבא ההונגרי, שלחם לצד גרמניה בחזית המזרחית). הם נשלחו לחזית אוקראינה, שם נספו רבים בשדות מוקשים.
במרץ 1944, מיד לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה (מבצע מרגרטה), נאסר על היהודים לצאת מבתיהם, ורכושם הוחרם על ידי השלטונות. בסוף מאי הועברו יהודי קוניאר לגיטו שהוקם באוראדיה (בהונגרית: נאג'ווארד), ובסוף יוני נשלחו לאושוויץ.
לאחר המלחמה חזרו לקוניאר רק יהודים ספורים ששרדו, חיי הקהילה לא התחדשו והם עלו תוך זמן קצר לישראל. את שני ספרי התורה שנשתמרו במקום מסרו לקהילת בודפשט.