קרל קהלבאום

קרל קהלבאום
Karl Ludwig Kahlbaum
לידה 28 בדצמבר 1828
Drezdenko, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באפריל 1899 (בגיל 70)
גרליץ, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת קניגסברג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרל לודוויג קָהלבאום (בגרמנית: Karl Ludwig Kahlbaum;‏ 28 בדצמבר 1828 – 15 באפריל 1899) היה פסיכיאטר גרמני. הוא קבע בשנת 1863 חלוקה חדשה של ההפרעות הפסיכיאטריות, שבתוכה הגדיר לראשונה כמחלות את ההבפרניה ואת התסמונת הקטטונית. הוא בישר את תורתו של אמיל קרפלין ואויגן בלוילר.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהלבאום נולד בשנת 1828 על יד דריזן בנוימארק,[1] כיום דרזדנקו בפולין, על יד גוז'וב ויילקופולסקי. הוריו ניהלו חברה להובלת סחורות. למד בבתי ספר בדירשאו, אלבינג ומריאנוורדר.[2] מגיל צעיר התעניין קהלבאום בבוטניקה, בזואולוגיה ובאנתרופולוגיה.[3] הוא למד מדעי הטבע, מתמטיקה ורפואה באוניבריטאות לייפציג, וירצבורג, קניגסברג וברלין.

באוקטובר 1854 סיים קהלבאום את התואר ברפואה באוניברסיטת ברלין עם עבודה על האנטומיה וההיסטולוגיה של מערכת העיכול של עופות.[2] בהמשך שירת למשך שנה בצבא הגרמני והחל משנת 1856 התחיל לעבוד ברופא זוטר בבית המחסה לחולים נפש באלנברג (כיום חלבניקוב ברוסיה) במחוז ווֶהלאו שבפרוסיה המזרחית תחת ניהולו של פסיכיאטר בשם ברנהרדי.[3]ניסה שם לשווא לשפר את תנאי חייהם של המאושפזים.[3] אחרי סיום ההתמחות בפסיכיאטריה בשנת 1863 לימד קהלבאום בשנים 1863–1866 כמרצה באוניברסיטת קניגסברג בתחום מדעי היסוד.

בשנת 1866 עבר לגור בגרליץ בקצה המזרחי של גרמניה על יד הנהר נייסה והתחיל לעבוד בבית הבראה (סנטוריום) לחולי כפיון שהוקם בשנת 1855 על ידי הרמן אנדריאס ריימר תחת השם Reimer Sanitarium בתוך וילה באוברמיהלברג על יד גרליץ .זה היה בית חולים פרטי יחיד במינו בגרמניה של אז. ב-1867 רכש קהלבאום את הסנטוריום מידי ריימר וקרא לו "Kahlbaum Sanitarium". ניהולו ופעילותו בו זיכתה את המקום ליוקרה בינלאומית.[1] תחת הנהגתו בית החולים נועד לרוב לחולים פסיכיאטריים. הוא ייסד במקום גם בית ספר ראשון בסוגו (Pädagogium) לילדים ולנוער שסבלו ממחלות נפשיות. חלק חשוב מהטיפול כלל ריפוי בעיסוק, טיפול באמנות ובמוזיקה. באחד מחדרי הקליניקה ארגן קהלבאום מופעי מוזיקה ותיאטרון. קהלבאום נשאר בגרליץ עד סוף חייו.

קהלבאום מת בגרליץ בשנת 1899, בגיל 71, כתוצאה מתרדמת סוכרתית. לאחר מותו, ניהל בשנים 1899–1943 את בית החולים אחד מבניו, זיגפריד קהלבאום.

פעילותו המדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת ההפרעות הפסיכיאטריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו כפסיכיאטר עמד קהלבאום על חסרונות סיווגן של ההפרעות הנפשיות המבוסס רק על הדמיון בין התסמינים החיצוניים. יחד עם אוואלד הקר, שותפו לעבודה, תלמידו וידידו, הוא ניסה (בדומה למסורת של פיליפ פינל, למשל) למצוא סיווג חלופי המסתמך על המהלך בזמן ועל הפרוגנוזה של המחלות. הסיווג פורסם בשנת 1863 עבודה במבחן להסמכה להוראה, תחת השם Die Gruppirung der psychischen Krankheiten und die Einteilung der Seelenstörungen (סיווג המחלות הנפשיות וחלוקת הפרעות הרוח) הסיווג של קהלבאום כלל חמש קטגוריות עיקריות של הפרעות פסיכיאטריות:

  1. וסאניות (או "פאנפרניה") - פתולוגיה כללית, טוטלית התופסים את כל תחומי הנפש, עוברים שינויים במשך שלבי ההתפתחות עד שמגיעים לשלב של קיהיון (דמנציה). הן כללו סוגים טיפוסיים (שלם, Completa; סוער, Praeceps; או פשוט, Simplex), צורות פרוגרסיביות (פשוטה - השיתוק הכללי הפרוגרסיבי, Divergens, ואפופלקטית - דמנציה), כמו כן קטטוניה (וסאניה קטטונית).
  2. וקורדיות או אנפניות - סוגי "פתולוגיה חלקית" התופסים רק תחום אחד של הכישורים הנפשיים - חשיבה (כמו ב"פרנויה"), מצב הרוח (דיסתימיה) או כוח הרצון (דיאסטרפיה).
  3. נאופרניות - פתולוגיות המתחילות מיד אחרי הלידה.
  4. דיספרניות - פתולוגיה נפשית הקשורה למחלות גופניות, למשל: Nervosa, Chymosa, Sexualis.
  5. פרפרניות -פתולוגיה נפשית הקשורה לשלבים חיים כמו התבגרות, הפסקת המחזור, זקנה וכו'. כאו תוארו ההבפרניה וה"פרסביופרניה".

קהלבאום הבחין בין פסיכוזות "אורגניות" ולפסיכוזות "לא אורגניות". כמו כן ציין את קיומן של תגובות נפשיות כפתולוגיה מיוחדת. הוא ביסס את מה שנקראה לימים הפרדיגמה של בונהפר שלפיו תמונות קליניות דומות אינן תמיד תוצר אל אטיולוגיה זהה.

הוא פיתח את גישתו בספר נוסף הקרוי " Die klinisch-diagnostischen Gesichtspunkte der Pathologie.(נקודות מבט קליניות-אבחונית בפתולוגיה[4]). הוא הקפיד לציין את עיתוי התחלת המחלות, שלבים שלהם כמו פרודרומה, מצב חריף (אקוטי), מצבי ההפוגה הקלינית (רמיסיה), מצבי התאוששות, את הפרוגנוזה וכו'. יחד עם עמיתו אוולד הקר (1843–1909) חקר קהלבאום חולי פסיכוזה צעירים. שיטת סיווג שהשתמשה במונחים תאוריים כמו דיסתימיה, ציקלותימיה, קטטוניה, פאראפרניה והבפרניה שחלקן נשארו בשימוש עד היום. במחקריהם היו קהלבאום והקר חלוצים ביישום הפרקטיקה הקלינית המודרנית בחקר בריאות הנפש.

קטטוניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1868 בהרצאה שנשא באינסברוק ואחר כך בספר מונוגרפיה שפרסם בשנת 1874 תחת הכותרת "Die Katatonie oder Das Spannunsirresein" (הקטטוניה או שגעון הכיווץ) תיאר קהלבאום לראשונה את הקטטוניה, תסמונת פסיכיאטרית המתאפיינת בתסמינים מוטוריים ואפקטיביים והמופיעה במצבים פסיכיאטריים שונים - בדיכאון, במאניה, במצבים של "דמנציה", באלכוהוליזם, שחפת, עגבת, מלריה. לא תמיד תסמונת זו ניבאה פרוגנוזה גרועה. התמונה של קטטוניה כללה הפרעות מוטוריות ואחרות:מוטיזם, נגטיביזם, סטראוטיפיות, קטלפסיה (הפלקסיביליות השעוותית) (flexibilitas cerea) וורביגרציה. הספר כלל 26 מקרים שונים של קטטוניה. 10 מהם היו מתאימים לאבחנה שפותחה על ידי קרפלין של סכיזופרניה קטטונית.[5]

הבפרניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידו ושותפו של קהלבאום, אוואלד הקר, תיאר לראשונה את התסמונת הקרויה "הברפניה" ובעידודו של קהלבאום פרסם עליה בשנת 1871. בשנת 1884 תיאר קהלבאום צורה קלה יותר של תסמונת זו שהוא כינה אותה "הבאידופרניה".

גם הקטטוניה וגם ההבפרניה נכללו מאוחר יותר על ידי אמיל קפרלין בתוך הדמנציה הפרקוקס, שנקראה לאחר מכן סכיזופרניה.

מורשתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו של קהלבאום, יחד עם הקר - לביסוס הפסיכיאטריה המודרנית - על ידי תאוריו הקליניים המדגישים את עיתוי התחלת המחלה, את המהלך בזמן ואת הפרוגנוזה והגדרת המחלות וסיווגם הנוסולוגי כפי שניסח- לא עוררו הדים בעת חייו, ייתכן מכיוון שלא היה פרופסור.[1][6] הפסיק את הקריירה האקדמית באוניברסיטת קניגסברג אחרי שלא ראה סיכויים להתקדם. רק תלמידו, אוואלד הקר, זכה מאוחר יותר, להתמנות לפרופסור במוסד אקדמי.[3] החל מ-1900 גישתו התחילה להשפיע יותר ויותר על צורת התיאורים הקליניים בפסיכיאטריה, כשעבודתו זכתה להערכת חוקרים כמו קרפלין וורניקה.[7] עם תלמידיו נמנו רופאים ופסיכיאטרים כמו אוואלד הקר, יוהאנס ברסלר (1866–1942), האתנולוג והאנתרופולוג גאורג בושאן (1863–1942), הנוירולוג ריכרד קסירר (1862–1925), אויגן הלרוורדן (1853–1914), קונרד ריגר (1855–1939), תאודור ציהן (1862–1950).[2]

חייו הפרטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהלבאום התחתן פעמיים. אשתו הראשונה הייתה בת דוד של חברו, אוואלד הקר. שנים אחרי מותה, התחתן עם האחות הראשית בבית החולים שלו.[3] בזמנו הפנוי ניגן קהלבאום מוזיקה, שר במקהלה וצייר. הצטייר כאדם חרוץ וצנוע, ליברלי בהשקפותיו הפוליטיות ואדוק באמונה הדתית. הוא בילה שעות רבות בקרב צוות בית החולים ומטופליו. [3]

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • העיר גרליץ – בחלק הפולני של העיר – זגוז'לץ – הדרך ד"ר קהלבאום ובית החולים לפסיכוגריאטריה בעיר נקראים על שמו.
אפונימים: מונחים הנקראים על שמו (אינם בשימוש רחב)
  • "תסמונת קהלבאום" או מחלת קהלבאום – מציינת את תסמונת הקטטוניה
    • תסמונת קהלבאום II = סוג מסוים של קטטוניה המתאפיינת בחזרתיות קצבית מתמדת וללא מטרה של מילים ומשפטים חסרי משמעות או מתוך אכולליה
    • תסמונת קהלבאום-ורניקה – פרסביופרניה (1898) – סוג של פרפרניה המופיע בגיל זקנה, יותר אצל נשים, המתאפיין באמנזיה, חוסר התמצאות, זיהויי שוא, קונפבולציות (פרמנזיות), אפזיה ואגנוזיה, רקע של דמנציה וסקולרית.[8][9]
  • הזיות (הלוצינציות) ע"ש קהלבאום - "הלוצינציות רפלקסיות" (Reflex-halluzinazionen) שבהן גרוי קולי גורם להזיית שמיעה, וגרוי חזותי גורם להזיית ראייה.[10]

פרסומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • De avium tractus alimentarii anatomia et histologia nonnulla., ברלין, 1854 – עבודת הדוקטורט ברפואה (האנטומיה וההיטולוגיה של דרכי העיכול אצל כמה עופות)
  • Die Gruppirung der psychischen Krankheiten und die Einteilung der Seelenstörungen, 1863. (סיווג המחלות הנפשיות וחלוקת ההפרעות הנפשיות), באתר הספרייה הממלכתית הבווארית במינכן
  • Die Sinnesdelirien (und ihre verschiedene Formen), 1866. (הדלוזיות החושיות - וצורותיהן השונות)
  • Die Katatonie oder das Spannungsirresein, 1874 (הקטטוניה)
  • Über jugendliche Nerven- und Gemütskranke und ihre pädagogische Behandlung in der Anstalt. Allgemeine Zeitschrift für Psychiatrie, Berlin, 1884, H. 44. (חולי העצבים וחולי הרוח הצעירים וטיפולם החינוכי במוסד)
  • Die klinisch-diagnostischen Gesichtspunkte der Pathologie; In Volkmann's Sammlung klinischer Vorträge, Leipzig, 1878, Nr. 126. (נקודות מבט קליניות-אבחנתיות של הפתולוגיה בקובץ ההרצאות הקליניות בעריכת פולקמן)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Alma Kreuter - Deutschsprachige Neurologen und Psychiater Ein biographisch-bibliographisches Lexikon von der Verläufern bis zur Mitte des 20.Jahrhunderts KG Staur, Munchen 1996
  • , Richard Noll American Madness: The Rise and Fall of Dementia Praecox, Harvard University Press
  • Constantin Gorgos Dicționar de psihiatrie, Editura medicală, București 2009

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל קהלבאום בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 E.Hecker
  2. ^ 1 2 3 A.Kreuter ע' 680
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 P.Bräunig
  4. ^ פסיכופתולוגיה
  5. ^ G.E. Berrios
  6. ^ M.Tartakowski
  7. ^ M.Tartakovski לפי Noll - American Madness]
  8. ^ Germán E. Berrios Historia de los síntomas de los trastornos mentales Fondo de Carretera Economica, 2008 México
  9. ^ ;Robert J. Campbell Psychiatry Dictionary Oxford University Press ע' 536
  10. ^ p.988 C. Gorgos Dicționar enciclopedic de pshiatrie