לידה |
23 באוגוסט 1943 סן אנטוניו, טקסס |
---|---|
פטירה |
24 ביולי 2021 (בגיל 77) קורקוראן (אנ'), קליפורניה |
שם לידה | Alan Ramirez Barrios |
מדינה | ארצות הברית |
מקום קבורה | Corcoran |
כינויים נוספים | רוצח משחק הדייטים |
פעילות בולטת |
אנס ורצח מספר נשים תיעד בצילומים תמונות מיניות של ילדים ונשים |
ידוע בשל | השתתפותו בתוכנית "משחק הדייטים" |
השכלה | |
רודני ג'יימס אלקלה (נולד בשם רודריגו ז'אקס אלקלה. באנגלית: Rodney James Alcala - Rodrigo Jacques Alcala, 23 באוגוסט 1943 - 24 ביולי 2021) היה רוצח סדרתי ועבריין מין אמריקאי שהועמד להוצאה להורג בקליפורניה לאחר שהורשע בחמש רציחות שהתרחשו בין השנים 1977 ל-1979. בנוסף, אלקלה הודה באשמה ונשפט לבין 25 שנה למאסר עולם באשמת רצח שבוצע בניו יורק וכן הואשם ברצח שהתרחש בוויומינג, אם כי האשמות אלו הוסרו.[1] אף על פי שהוא קושר לשמונה קורבנות, מספר הקורבנות האמיתי של אלקלה לא ידוע וייתכן שקרוב ל-130.[2]
אלקלה שמר ברשותו יותר מאלף תמונות של נשים, נערות ונערים, כשרוב הקורבנות צולמו בתנוחות מיניות. בשנת 2016, אלקלה הואשם ברצח אחת הבנות שהופיעה באחת מהתמונות שצולמה בשנת 1977.[3] אף על פי שנודע שאלקלה תקף את אחד המצולמים, המשטרה שיערה שאלקלה אנס ותקף מצולמים נוספים.[4]
התובעים במשפטו של אלקלה ציינו שאלקלה נהג "להשתעשע" עם קורבנותיו: הוא נהג לחנוק אותם עד שהם איבדו הכרה, לאחר מכן הוא חיכה שהם יתעוררו ולבסוף היה חונק אותם בשנית עד שלבסוף הרג אותם.[4][5] אחד מבלשי המשטרה תיאר את אלקלה כ-"מכונת הריגה",[6] ואחרים השוו אותו לרוצח הסדרתי טד בנדי.[7] אחד מהכינויים שהוצמדו לאלקלה היה "רוצח משחק הדייטים" (באנגלית: Dating Game Killer) לאחר שהוא הופיע כמשתתף בתוכנית השידוכים "The Dating Game (אנ')" ב-1978 בעוד מסע הרצח שלו התקיים במקביל. אלקלה נפטר מסיבות טבעיות במהלך מאסרו בכלא Corcoran (אנ') שבקליפורניה ב-24 ביולי 2021.[8]
הסרט "רווק מספר 3" משנת 2023 בכיכובם של אנה קנדריק ודניאל זובאטו (אנ') עוסק בהופעתו של אלקלה בתוכנית "משחק הדייטים" וכן ברווקה המתמודדת בתוכנית, שריל בראדשו (אותה מגלמת קנדריק, שגם ביימה את הסרט).
אלקלה נולד בסן אנטוניו שבטקסס כילד השלישי מתוך ארבעה ילדים שנולדו לזוג המקסיקני ראול אלקלה בוקור (3 באוגוסט 1906 - 8 בינואר 1962) ואנה מריה גוטיארז (10 בינואר 1909 - 18 בפברואר 1999).[9] בשנת 1951, אביו של אלקלה העביר את כל משפחתו למקסיקו ושלוש שנים לאחר מכן עזב את הבית. בשנת 1954, כשאלקלה היה בן 11, אמו עברה איתו ועם שתי אחיותיו לפרוור בלוס אנג'לס.[10] בבית הספר אלקלה היה תלמיד מחונן וכן נחשב לתלמיד פופולרי בקרב שאר התלמידים וזכה לתמיכה רבה ממשפחתו. אלקלה עבר בין מספר בתי ספר פרטיים עד שלבסוף סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון מונטבלו (אנ'). אלקלה לקח חלק בעריכת ספר המחזור של השכבה שלו וכן השתתף בתחרויות ריצה מול בתי ספר שונים.
ב-1961, אלקלה בן ה-17 הצטרף לצבא ארצות הברית במטרה להיות צנחן, אך לבסוף שובץ כפקיד. במהלך שירותו הצבאי, מפקדו של אלקלה תיאר אותו כאדם מניפולטיבי, נקמן וסרבן. אלקלה זכה להערות משמעת לאחר שתקף נשים צעירות. בשנת 1964, בעקבות מה שכונה התמוטטות נפשית, אלקלה ערק מהצבא ותפס טרמפים מפורט ליברטי (לשעבר פורט בראג) שבקרוליינה הצפונית עד לבית אמו בקליפורניה. פסיכיאטר צבאי שאבחן את אלקלה קבע שהוא סובל מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית וציון מנת המשכל שלו היה 135.[11] לבסוף, אלקלה שוחרר מהצבא מטעמים רפואיים.[12] אבחונים מאוחרים יותר שנערכו במסגרת המשפט שלו קבעו שאלקלה סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית, הפרעת אישיות גבולית ונרקיסיזם ממאיר עם פסיכופתיה וסאדיזם מיני. לאחר שעזב את הצבא, אלקלה סיים את לימודיו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ולאחר מכן למד תחת רומן פולנסקי באוניברסיטת ניו יורק.[4]
ב-25 בספטמבר 1968, נהג רכב בשם דונלד היינס התקשר למשטרה לאחר שהבחין באלקלה מסיע את טלי שפירו בת ה-8 לדירתו שבהוליווד. שפירו, ששהתה עם משפחתה במלון "שאטו מרמונט (אנ')", הייתה בדרכה לבית הספר כשאלקלה עצר את רכבו בסמוך אליה ושאל אם היא צריכה טרמפ. בתחילה שפירו סירבה, אולם לאחר שאלקלה שכנע אותה שהוא מכיר את הוריה היא נכנסה לרכבו. אלקלה הסיע אותה לדירתו ושם הוא אמר לשפירו שהוא רוצה להראות לה תמונה. כשהמשטרה פשטה על הדירה, שפירו נמצאה בחיים, אך היא נאנסה והוכתה עם לום ממתכת. אלקלה הספיק לברוח קודם לכן. שפירו הייתה בתרדמת במשך 32 ימים ולאחר מכן בילתה מספר חודשים בשיקום בעקבות פציעותיה.[דרוש מקור]
כדי להימנע ממעצר בעקבות תקיפתה של טלי שפירו, אלקלה עזב את קליפורניה ונרשם לאוניברסיטת ניו יורק תחת השם "ג'ון ברגר". בשנת 1971, אלקלה החל לעבוד בתור מדריך לילדים במחנה קיץ לאמנויות תחת השם "ג'ון בורגר".[4] במהלך תקופה זו, אלקלה החל לעבוד בחברת הביטוח "Blue Cross Blue Shield Association (אנ')" (או בקיצור BCBSA) שם הוא חלק משרד עם הרוצח הסדרתי ריצ'ארד קוטינגהם (אנ').[13] אף אחד מהשניים לא ידע על טבעו האמיתי של האחר ולא קיים מידע המאשר את היכרותם המוקדמת טרם מעצרם.[13]
גופתה של קורנליה קרילי, שעבדה כדיילת אוויר בחברת טראנס וורלד איירליינס נמצאה בדירתה במנהטן ב-12 ביוני 1971 לאחר שנאנסה ונרצחה. אלקלה חנק אותה בעזרת גרביוני הניילון שלה והשאיר אותה למותה בדירתה ברחוב "427 East 83rd Street".[14] משוער שקרילי הכירה את אלקלה בעת מעברה לדירה והאחרון הציע לה עזרה בסחיבת הרהיטים שלה. תיק הרצח של קרילי נשאר לא מפוענח עד לשנת 2011.[15]
ה-FBI הוסיפה את אלקלה לרשימת עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI בתחילת שנת 1971.[12] מספר חודשים לאחר מכן, שני ילדים שלקחו חלק במחנה הקיץ בו אלקלה עבד כמדריך ראו את כרזת המבוקש שלו בסניף דואר ודיווחו עליה ל-FBI. אלקלה נעצר והוסגר לקליפורניה. באותה העת, משפחת שפירו העתיקה את מגוריה למקסיקו וסירבו לאפשר לטלי להעיד במשפטו של אלקלה. מכיוון שהרשויות סירבו להרשיעו באונס וניסיון רצח בעקבות היעדר עדת המפתח שלהן (שפירו), אלקלה הורשע בהתעללות בילדים ועונשו הוקצב לשלוש שנים.[16][17] אלקלה שוחרר ממאסרו מוקדם ב-1974 לאחר שריצה 17 חודשים (שנה וחמישה חודשים) ממאסרו. פחות מחודשיים לאחר שחרורו, אלקלה נעצר בשנית לאחר שתקף נערה בת 13 שבבית המשפט זוהתה כ-"ג'ולי ג'יי". הנערה סיפרה שאלקלה תקף אותה לאחר שהציע לה טרמפ לבית הספר. אלקלה שוחרר מוקדם בשנית בשנת 1976 לאחר שריצה שנתיים במאסר.[דרוש מקור]
לאחר שחרורו השני של אלקלה מהכלא בשנת 1977, שירותי המבחן של לוס אנג'לס אישרו בצעד חסר תקדים לאלקלה לעבור להתגורר בניו יורק (למרות החשש שיברח). חוקרי מקרים קרים (Cold case (אנ')) מאמינים ששבוע לאחר חזרתו לניו יורק, אלקלה רצח את אלן ג'יין הובר בת ה-23, שהייתה בתו של בעל מועדון לילה בשם הרמן הובר ונכדתם של דין מרטין וסמי דייוויס ג'וניור. הובר נראתה בפעם האחרונה בדירתה בניו יורק ב-15 ביולי 1977. בדיקה ביומן הפגישות שלה מצאה שהובר הייתה אמורה להיפגש באותו היום עם אדם בשם "ג'ון ברגר".[דרוש מקור]
מאוחר יותר באותה השנה, ה-FBI עודכנו שאלקלה נעצר טרם רצח טלי שפירו בניו המפשייר. במהלך חקירתו, אלקלה הודה שהוא הכיר את הובר, אך הרשויות לא יכלו לעצור אותו מכיוון שהם לא מצאו את גופתה. בסופו של דבר, שאריות מגופתה התגלו תחת אבנים גדולות בגבעה המשקיפה לנהר ההדסון, סמוך למוזיאון "John D. Rockefeller Estate (אנ')", שם דוגמנית מתחילה סיפרה שאדם בשם "ברגר" צילם תמונות שלה.[18]
בשנת 1978 אלקלה עבד לזמן קצר בעיתון הלוס אנג'לס טיימס כסדר ובמהלך עבודתו הוא ראויין על ידי צוות תקיפה שניסה ללכוד את החונקים ממורד הגבעה (אנ'). אף על פי שאושר שאלקלה הוא לא החונק, הוא נעצר ונאסר לתקופה קצרה בעקבות אחזקת קנאביס.[12] במהלך אותה התקופה, אלקלה שכנע מאות גברים ונשים צעירים שהוא צלם אופנה מפורסם וצילם אותם כדי להגדיל את "תיק העבודות" שלו. עובדת נוספת בטיימס סיפרה שאלקלה נהג להציג את התמונות שצילם לחבריו לעבודה ואמרה בראיון: "חשבתי שזה היה מוזר, אבל הייתי צעירה; לא ידעתי כלום. כששאלתי למה הוא צילם את התמונות, הוא ענה שהאמהות שלהם ביקשו ממנו. אני זוכרת שהבנות היו עירומות".[דרוש מקור] אחת הנשים סיפרה בראיון: "הוא אמר שהוא מקצוען, אז בראשי אני פשוט דגמנתי עבורו. "תיק העבודות" כלל בתוכו גליונות על גבי גליונות של תמונות של נערים מתבגרים עירומים".[4] רוב התמונות היו מיניות ורוב המצולמים טרם זוהו.[19] המשטרה חששה שחלק מהמצולמים הם קורבנות של תיקים שלא פוענחו.[4]
בשנת 1978 אלקלה השתתף בתוכנית הריאליטי "משחק הדייטים" שאותה הנחה ג'ים לאנג (אנ'). לאנג תיאר בתוכנית את אלקלה כ-"צלם מצליח. בין צילום לצילום תמצאו אותו צונח או רוכב על אופנוע". מתמודד נוסף בתוכנית תיאר את אלקלה כ-"אדם נורא מוזר עם דעות ביזאריות".[דרוש מקור] אלקלה ניצח בתוכנית וזכה בדייט עם הרווקה, שריל בראדשו שסירבה לצאת איתו מכיוון שהיא חשבה שהוא "מפחיד".[4] הפרופילאי הפלילי פאט בראון (אנ') הסיק שאלקלה רצח שלוש נשים לאחר זכייתו בתוכנית ותיאר את הסירוב מבראדשו כגורם מדרבן. בראיון בראון אמר: "אף אחד לא ידע מה עובר בראשו. זה משהו שהוא לא קיבל בהבנה. פסיכופתים לא מסתדרים עם דחייה, הם חושבים שמשהו לא בסדר באישה: "היא משחקת בי, היא מעמידה פנים שהיא קשה להשגה. היא פשוט רצתה לחיות".[דרוש מקור]
אלקלה נעצר ביולי 1979 ונאסר ללא אפשרות לשחרור בערבות. אלקלה נשפט על הרצחה של סמסון ונמצא אשם במאי 1980, לאחר מכן נידון למוות ביוני.[23][24] למרות זאת, פסק הדין בוטל על ידי בית המשפט העליון של קליפורניה מכיוון שהמושבעים במשפטו של אלקלה עודכנו על פשעי המין של אלקלה טרם המשפט.[16] במאי 1986, לאחר משפט נוסף, אלקלה הורשע ונשלח לתא הנידונים למוות בחודש אוגוסט.
ב-1992, בית המשפט העליון התנגד לעתירות שהוגשו לו, אך אלקלה הגיש עתירת הביאס קורפוס ובשנת 2001, בית המשפט המחוזי של ארצות הברית ביטל את הרשעתו השנייה של אלקלה.[25][26] ההחלטה על ביטול ההרשעה התקבלה ב-2003 על ידי מחלקת העתירות של בית המשפט מכיוון שעל אחד העדים נאסר לתמוך בעמדתו של אלקלה לאחר שריינג'ר פארקים שמצא את גופתה של סמסון "היה מהופנט בגלל חוקרי המשטרה".[27][12]
במהלך תכנון ההרשעה השלישית ב-2003, חוקרים ממחוז אורנג' גילו שה-DNA של אלקלה, שהתקבל למרות הערעור שאלקלה הגיש זהה לזרע שנמצא בזירת רצח של שתי נשים בלוס אנג'לס.[דרוש מקור] בשנת 2004, ראיות נוספות וביניהם DNA שמקורו במקרה קר נוסף, קישרו את אלקלה לרציחתן של נשים נוספות: ג'יל ברקומב בת ה-18 שנמצאה "מגולגלת כמו כדור" בלוס אנג'לס ב-1977.[21] נשאר בתחילה שברקומב היא הקורבן של החונקים ממורד הגבעה; וג'ורג'ינה ויסטד בת ה-27 שנמצאה מתה בדירתה במאליבו ב-1977; שרלוט לאמב 31, נאנסה, נחנקה והושארה בחדר הכביסה שבבניין בו היא התגוררה באל סאגונדו ב-1978; וג'יל פרנטאו שנרצחה בדירתה בברבנק ב-1979.[4]
כל הגופות נמצאו ב-"תנוחות שתוכננו מראש".[21] זוג נוסף של עגילים שנמצאו בחלל האחסון של אלקלה בסיאטל התאימו בעזרת DNA לזה של לאמב.[12] בין המשפט השני לשלישי, אלקלה כתב ופרסם בעצמו ספר בשם "אתם, המושבעים" (באנגלית: "You, the Jury") ובו הוא טוען שהוא חף מפשע בעוון רצח רובין קריסטין סמסון והציע חשוד אפשרי אחר. בנוסף, אלקלה תבע את שירותי הכליאה של ארצות הברית לאחר שאלו לא סיפקו לו ארוחות דיאטטיות.[12]
ב-2003, תובעים במשפטו של אלקלה רצו להרשיע אותו על סמך הרצחה של סמסון וכן על הרצחן של ארבעת הקורבנות החדשות שהתגלו. עורכי הדין של אלקלה התנגדו לבקשה ונימקו זאת כך: "אם אתה מושבע ואתה שומע תיק רצח אחד, יכול להיות שיהיה לך ספק סביר, אך קשה מאוד להסביר ספק סביר בנוגע לחמש קורבנות, במיוחד לאחר שארבעת מתוך חמשת הקורבנות לא זוהו על ידי עד ראייה, אלא על ידי DNA בלבד.[28] ב-2006, בית המשפט העליון בקליפורניה אישרו את בקשת התובעים וב-2010 אלקלה נשפט באשמת חמשת הרציחות.
עבור המשפט השלישי, אלקלה ביקש לייצג את עצמו.[דרוש מקור] אלקלה עלה לדוכן ובמשך חמש שעות תפקד כחוקר וכנחקר, שאל את עצמו שאלות והתייחס לעצמו כאל "מר אלקלה" בקול עמוק, לאחר מכן ענה על השאלות האלו.[1] במהלך עמידתו על הדוכן, אלקלה סיפר למושבעים במלמולים שהוא התראיין לעבודה בפארק השעשועים "Knott's Berry Farm (אנ')" בתור צלם בזמן שסמסון נחטפה.[דרוש מקור] אלקלה הציג למושבעים קטע מהתכנית "משחק הדייטים" בה הוא הופיע כדי להוכיח שהעגילים שנמצאו היו שייכים במקור לו ולא לסמסון.[דרוש מקור] ג'אד מילס, השחקן שהתחרה מול אלקלה בתוכנית סיפר לעיתונאי שעגילים לא היו תכשיטים נפוצים בקרב גברים בשנת 1978 ואמר: "מעולם לא ראיתי עם עגיל באוזנו. הייתי מבחין בהם מיד אם הוא היה לובש אותם".[21]
אלקלה לא עשה מאמץ מיוחד כדי להגן על עצמו במהלך ארבעת האישומים הנוספים, הוא רק אמר שהוא לא זוכר שהוא הרג את הנשים המדוברות.[דרוש מקור] כחלק מנאום הסיכום שלו, אלקלה השמיע את השיר "Alice's Restaurant (אנ')" של הזמר ארלו גאת'רי ובו גיבור השיר מספר לפסיכיאטר שהוא רוצה "להרוג".[דרוש מקור] פחות מיומיים לאחר מכן, המושבעים קבעו שאלקלה אשם בכל חמשת סעיפי הרצח. עדה מפתיעה במהלך שלבי הסיום של המשפט הייתה שפירו.[דרוש מקור] ריצ'רד רפפורט, פסיכיאטר שקיבל תשלום מאלקלה והעד היחיד מטעם ההגנה, הסביר שהפרעת אישיות גבולית עשויה להסביר את טעוניו של אלקלה לפיהם הוא לא זוכר את הרציחות.[29] התובעים טענו שאלקלה היה "טורף מיני שידע שמה שהוא עושה הוא פסול, אבל לא היה לו אכפת".[30] במרץ 2010, אלקלה נידון לעונש מוות בפעם השלישית.[31]
לאחר הרשעתו ב-2010, הרשויות הכריזו שהם לא יתבעו את אלקלה באשמת סעיפים נוספים מכיוון שהוא נידון למוות.[1] למרות זאת, בינואר 2011, חבר המושבעים במנהטן הרשיע את אלקלה בהרצחן של קרילי והובר ב-1971 ו-1977.[15][14] ביוני 2012, אלקלה הוסגר לניו יורק שם הוא הכריז על חפותו בשני הסעיפים.[דרוש מקור] בדצמבר 2012, אלקלה הודה באשמה על שני הסעיפים והביע את רצונו לחזור לקיפורניה כדי לערער על הוצאתו להורג.[דרוש מקור] ב-7 בינואר 2013, שופט ממנהטן הרשיע את אלקלה ל-25 שנות מאסר עד למאסר עולם. עונש המוות הוצע מהחוק בניו יורק מאז שנת 2007.[28][32]
במרץ 2010, מחלקות המשטרה בהנטינגטון ביץ' וניו יורק שחררו כ-120 תמונות שצולמו על ידי אלקלה במטרה לבקש את עזרת הציבור בזיהוי המצולמים, תוך תקווה לגלות האם המצולמים הם קורבנות נוספים.[4][33] בנוסף לאותן התמונות שהופצו, כ-900 תמונות נוספות לא שוחררו לציבור מכיוון שלטענת המשטרה, הן היו מיניות מידי.[19] במשך השבועות הראשונים לאחר הפצת התמונות, המשטרה דיווחה שכ-21 נשים הגיעו לאחר שזיהו את עצמן בתמונות.[34][35] על פי המשטרה, "לפחות שישה משפחות האמינו שהן מזהות בתמונות אנשים שיקרים ללבן ונעלמו לפני שנים ומעולם לא נמצאו".[36] אף אחת מהתמונות לא קושרה לתיק שקשור באנשים נעדרים או לתיק שעוסק ברצח לא מפוענח עד לשנת 2013.[1][3] כ-110 תמונות עדיין מופיעות באתר האינטרנט של המשטרה בתקווה לגלות את זהות שאר המצולמים.[37]
לאחר מותו של אלקלה בשנת 2021, מורגן רוואן בת ה-68 יצרה קשר עם סטיב הודל, אחד החוקרים שחקרו את תקיפתה של טלי שפירו וסיפרה שהיא הותקפה על ידי אלקלה ביולי 1968 בזמן שהייתה בת 16.[38] רוואן טענה שבזמנו היא התגוררה בהוליווד והיא פגשה את אלקלה בזמן שהייתה במועדון לנוער ולאחר מכן עלתה לרכבו מכיוון שהאמינה שהוא ייקח אותה למסעדה.[39] במקום זאת, אלקלה נהג לביתו שהיה קרוב למסעדה וסיפר לרוואן שהוא עורך שם מסיבה. כשהשניים הגיעו, אלקלה גרר את רוואן לחדר השינה שלו, נעל את הדלת ולאחר מכן הכה ואנס אותה. רוואן חולצה על ידי חברים ומכרים שפרצו לבית דרך החלון. אלקלה ברח ורוואן חולצה מהדירה.[דרוש מקור]
במרץ 2011, חוקרים ממחוז מארין (אנ') שבקליפורניה, צפונית לסן פרנסיסקו הצהירו שהם בטוחים שאלקלה אחראי לרצח פמלה ג'ין "פאם" למבסון ב-9 באוקטובר 1977, שנעלמה לאחר שנסעה לרציף הדייגים של סן פרנסיסקו כדי להיפגש עם אדם שהציע לצלם אותה. גופתה העירומה והמוכה נמצאה במחוז מארין בסמוך לשביל למטיילים. מכיוון שלא היה ביד החוקרים טביעות אצבע או DNA, אישומים מעולם לא הוגשו, אך המשטרה טענה שיש בידה מספיק הוכחות כדי לקשר את אלקלה לרצח.[40]
בספטמבר 2016, אלקלה הואשם ברצח כריסטין רות' טורונטון בת ה-28. טורונטון ובן זוגה עזבו את משפחתה של טורונטון ועברו להתגורר בסן אנטוניו, טקסס. לאחר שהשניים נפרדו בבילוקסי (אנ'), מיסיסיפי ביוני 1977, היא נראתה לאחרונה שהיא מטיילת ולאחר מכן לא נשמע ממנה שוב. ב-2013, תמונה שהופצה על ידי המשטרה ובה נראית אישה בעלת שיער שחור שרוכבת על אופנוע ולבושה בחולצה צהובה זוהתה על ידי אחותה של טורונטון.
גופתה שלך טורונטון נמצאה במחוז סוויטוואטר (אנ'), ויומינג, לאורך כביש 80 ב-1982, אך לא זוהתה לפני 2015, אז אחותה של טורונטון העניקה למשטרה DNA להשוואה וזהותה של הגופה אומתה.[3][41] אלקלה הודה שהוא צילם את התמונה, אך לא ברצח טורונטון, שהייתה בחודש השישי להריונה. טורונטון הייתה הקורבן הראשון שזוהה בעזרת התמונות שהמשטרה פרסמה ב-2010.[42] אלקלה, שהיה בן 73 באותה העת, היה חולה מידי מכדי לעבור את הנסיעה מקליפורניה לויומינג כדי לעמוד למשפט.[43][44][45][41]
בשנת 2010, משטרת סיאטל כינתה את אלקלה "אדם מעורר עניין" (באנגלית: Person of interest) וניסתה לקשר אותו למספר מקרי רצח במדינת וושינגטון מכיוון שאלקלה נהג לשכור חלל אחסון בסיאטל, בו החוקרים מצאו תכשיטים ששייכים לשתיים מהקורבנות של אלקלה.[46][47] מספר מקרים קרים נפתחו לחקירה מחדש בקליפורניה, ניו יורק, ניו המפשייר ואריזונה.[48]
אלקלה נפטר מסיבות טבעיות כשהוא בן 77 בעודו ממתין להוצאתו להורג. אלקלה נפטר ב-24 ביולי 2021 בשעה 1:43 בלילה בבית החולים.[8]
סרט ביוגרפי בשם "Dating Game Killer (אנ')" שבוים על ידי פיטר מדק (אנ') שודר בערוץ Investigation Discovery (אנ') ב-3 בדצמבר 2017. בנוסף, ב-3 בנובמבר 2022, סרט דוקומנטרי בן שלוש חלקים על אלקלה שודר.
בשנת 2023 הופץ הסרט "רווק מספר 3" שבוים על ידי אנה קנדריק (שגם מגלמת בו את דמותה של שריל בראדשו) ומספר על הפרק בתוכנית "משחקי הדייטים" בו אלקלה השתתף. בישראל, שם הסרט שונה ל-"רווק מספר 3" בהתאם למספרו של אלקלה בתוכנית.