שלמה צמח

שלמה צֶמַח
שלמה צמח
שלמה צמח
לידה 2 ביוני 1886
פלונסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בנובמבר 1974 (בגיל 88)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עדה צמח עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלמה צֶמַח (2 ביוני 1886 – 6 בנובמבר 1974) היה חלוץ, מבקר ספרותי, סופר, ומחנך עברי. חברו מנוער של דוד בן-גוריון, ומראשוני העלייה השנייה. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1944) ופרס ישראל לספרות יפה (תשכ"ה-1965).

נחשב לאחד מטובי מבקרי הספרות בתקופתו. ביקורתו החריפה התאפיינה בבקיאות בשבילי המחשבות והדעות של עם ישראל ובשבילי ספרות העולם, בתפיסה פדגוגית היאך לקרוא שיר, ובהטפה לוחמנית לאיכות[1].

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח נולד בעיר פלונסק שבפולין הרוסית בשנת תרמ"ו (1886), נצר לר' אברהם אבלי הלוי גומבינר (בעל ה"מגן אברהם") וצאצאו ר' צבי הירש הלוי מפלונצק (בעל "צמח לאברהם"; מכאן שם משפחתו). הוא בן גילו וחברו של בן-גוריון. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובבית המדרש. בהיותם בני 14 ייסדו בן-גוריון וצמח בפלונסק אגודת נוער ציונית בשם "אגודת עזרא", שחבריה החליטו לדבר עברית בלבד.

צמח עלה לארץ ישראל בשנת 1904, בראשית ימי העלייה השנייה. חמש שנים היה פועל חקלאי במושבות העבריות. בספרו "שנה ראשונה" שפורסם בשנת 1952, הביא תיאור של שיחותיו עם האיכרים על בעיות התקופה. צמח היה ממייסדי "הפועל הצעיר" בשנת 1905 וממייסדי "החורש" עם אליעזר שוחט ב-1907.

בשנים 1909–1914 למד צמח חקלאות, ספרות ופילוסופיה בצרפת. בשנת 1914 הוסמך כמהנדס חקלאי, ויצא לבקר את בית הוריו בפלונסק, ועקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה נתקע בפולין. עסק בפעילות ספרותית בוורשה ולאחר מכן באודסה. בשנת 1921 חזר לארץ ישראל. שימש כמורה במקווה ישראל, ואחר כך ניהל את המחלקה להדרכה בתחנת הניסיון החקלאית של ההנהלה הציונית.[2] בשנת 1933 היה ממייסדי בית הספר החקלאי כדורי ומנהלו הראשון.

צמח כתב ספרי עיון וספרי עזר חקלאיים והיה מבקר ספרותי. ערך את כתב העת בחינות בבקורת הספרות בהוצאת מוסד ביאליק, מהקמתו בשנת 1952 ועד שנת 1956, כאשר התפטר[3]. בעקבות כך הפסיקה, ב-1957, הופעת כתב העת.

ערך את כתב העת הספרותי "מאזנים"[דרושה הבהרה]. זכה בפרס ברנר ב-1955,[4] והיה חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת ה'תשכ"ה (1965).

שלמה צמח נפטר בשנת 1974. על שמו נקרא רחוב בירושלים בשכונת יפה נוף.

בתו הייתה חוקרת ומתרגמת הספרות עדה צמח ובן-דודו דוד צמח היה מתרגם ופובליציסט באירופה.

בשנת 2006 פרסמה חוקרת הספרות נורית גוברין מאמר בעיתון "הארץ", שבו תיארה את יחסי החברות-יריבות ששררו בין בן-גוריון וצמח מאז ילדותם המשותפת בפלונסק ולכל אורך ימי חייהם. החוקרת ניתחה סיפור של צמח בשם "רזלה ועטרה" שפורסם בשנת 1930, המספר ספורן של שתי פרדות ומצאה בו אלגוריה על פרשת יחסיהם של הסופר ובן-גוריון.

בשנת 2010 יצא לאור ספרו של אריה (בודה) בודנהיימר "בזכות החבר מפלונסק", המגולל את סיפורו של שלמה צמח, ובתוכו גם סיפור הידידות והמחלוקת עם דוד בן-גוריון.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אליהו מרגלית (רומן), ורשה: הוצאת יהודיה, 1921. פרקים מתוך הרומן פורסמו כבר בשנת 1918 ב"הצפירה".
  • סיפורים מחיי הארץ, הוצאת ראובן מס, 1939.
  • שנה ראשונה, הוצאת עם עובד, 1952.
  • מסה וביקורת, הוצאת דביר, 1954.
  • דפי פנקס, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב.[5]
  • מסות ורשימות, הוצאת אגודת הסופרים העברים בישראל, רמת גן 1968
  • סיפור חיי, כפי שנרשם בידי עדה צמח, הוצאת דביר, 1983, מסת"ב 965-01-0121-7

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה צמח בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ גדעון קצנלסון, דרך ביקורתו של שלמה צמח, הארץ, 14 באוגוסט 1959
  2. ^ יהודה ארז, "אגרות דוד בן-גוריון", הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, כרך ראשון, עמ' 456-457.
  3. ^ שלמה צמח, מכתב למוסד ביאליק, בארכיון גנזים, סימול 40357 (אוסף 52)
  4. ^ פרס ברנר לש.צמח ולי.קשת, דבר, 7 בינואר 1955
  5. ^ ביקורת: דוד לאזר, דפי חכמה, דבר, 15 בספטמבר 1972.


הקודם:
אהרון קבק 		פרס ביאליק
במשותף עם יהודה קרני
1944 		הבא:
יעקב פיכמן