תומאס פינלטר
 | |||||||
| תומאס פינלטר | |||||||
| לידה |
11 בנובמבר 1893 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 1980 (בגיל 86) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | תומאס נייט פינלטר | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות לדג'לואן, באר הרבור, מיין, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
בית הספר למשפט אוניברסיטת פנסילבניה  | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| בן או בת זוג |
Gretchen Damrosch Finletter (1920–15 בדצמבר 1969) | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
תומאס נייט פינלטר (באנגלית: Thomas Knight Finletter; 11 בנובמבר 1893 - 24 באפריל 1980) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומאס פינלטר נולד בפילדלפיה, פנסילבניה לתומאס דיקסון פינלטר ולהלן גריל פינלטר. סבו, שעל שמו הוא נקרא, היה שופט בפנסילבניה שעל שמו נקרא בית ספר בפילדלפיה, שהוא מבנה שרשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.[1]
הוא למד בבית הספר האפיסקופלי בפילדלפיה. ב-1915 הוא סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת פנסילבניה וב-1920 סיים שם תואר בוגר במשפטים. הוא היה העורך הראשי של העיתון המשפטי של האוניברסיטה.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם הראשונה שירת פינלטר ברגימנט הארטילריה ה-312 והתקדם עד דרגת קפטן. ב-1920 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של פנסילבניה ושנה לאחר מכן ללשכת עורכי הדין של ניו יורק.
פינלטר עסק בעריכת דין בניו יורק עד לכניסתו לשירות הממשלתי ב-1941 כעוזר מיוחד לעניינים כלכליים בינלאומיים למזכיר המדינה קורדל הול. ב-1943 הוא מונה לתפקיד ניהולי ובהמשך כסגן המנהל של המשרד לתיאום כלכלי בינלאומי. בתפקידו זה הוא היה אחראי על תכנון פעילויות כלכליות שהיו קשורות לשטחים ששוחררו במסגרת הלחימה ושלט על נושאי חילופי מטבע זר ונושאים הקשורים לפעולות האפוטרופוס על נכסי האויב. ב-1944 התפטר פינלטר מתפקידו, כאשר תפקידי המשרד לתיאום כלכלי בינלאומי הועברו לידי מנהל כלכלת החוץ.
ב-1945 היה פינלטר יועץ בוועידת הייסוד של האומות המאוחדות בסן פרנסיסקו. באותה שנה הוא היה אחד החותמים על הכרזת דבלין על שלום עולמי שנחתמה בוועידת דבלין לשלום עולמי. בהצהרה זו הוכרז שארגון האומות המאוחדות לא מסוגל לבדו לשמור על השלום העולמי ונטען שיש להקים ממשלה עולמית.
ב-18 ביולי 1947 שב פינלטר לשירות הממשלתי כאשר הנשיא הארי טרומן הקים וועדה זמנית של חמישה חברים שחקרה את כל היבטים של התעופה וניסחה דוח למדיניות אווירית לאומית. ועדה זו נודעה לעיתים בתוך "ועדת פינלטר". פינלטר שימש כיושב ראש הוועדה למדיניות אווירית, שב-1 בינואר 1948 הגישה לנשיא דוח שכותרתו הייתה "הישרדות בעידן האווירי".
פינלטר היה ראש המשלחת של "המנהל לשיתוף פעולה כלכלי" לבריטניה, תפקידו לו הוא מונה בראשית 1949.
ב-24 באפריל 1950 מינה הנשיא טרומן את פינלטר כמזכיר חיל האוויר השני של ארצות הברית במקומו של סטיוארט סימינגטון, תפקיד בו הוא כיהן תום נשיאותו של טרומן ב-20 בינואר 1953.
ב-1958 היה פינלטר מועמד המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק. הוא זכה לתמיכתם של כמה ליברלים, שהבולטת מביניהם הייתה אלינור רוזוולט.[2] הוא נבחר כמועמד המפלגה הליברלית, אך ועידת המפלגה הדמוקרטית העדיפה את פרנק הוגן.[3]
ב-1961 מינה הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי את פינלטר כשגריר ארצות הברית לארגון נאט"ו במקומו של ויליאם הנרי דרפר הבן. בתפקיד זה הוא שימש עד 1965 והוחלף בהארלן קליבלנד.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיום כהונתו כשגריר בנאט"ו פרש פינלטר מהחיים הציבוריים ושב לעיסוקו בעריכת דין במשרד עורכי הדין האחים קודרט בניו יורק. בינואר 1967 הוא פנה לסנאטור יוג'ין מקארתי לבדוק אם הוא מעוניין להתמודד מול הנשיא לינדון ג'ונסון על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות לנשיאות של 1968, על רקע מלחמת וייטנאם.[4] מקרתי נענה לאתגר, אך לא עלה בידו לזכות במינוי ועידת המפלגהי.
תומאס פינלטר נפטר בניו יורק ב-24 באפריל 1980.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביוגרפיה באתר חיל האוויר של ארצות הברית (באנגלית)
- תומאס פינלטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תומאס פינלטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בית הספר באתר המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים
- ^ The Eleanor Roosevelt Papers, Digital Edition - My Day - JULY 28, 1958
- ^ Egan, Leo (29 August 1958). "FINLETTER BARS RACE AS LIBERAL; Urges Party to Back Hogan for Senator -- Decision to Be Made Next Week FINLETTER BARS RACE AS LIBERAL". The New York Times.
- ^ Sandbrook, Dominic. Eugene McCarthy and the Rise and Fall of Postwar American Liberalism. p. 165.
.svg)